חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשע"א >> "רוח ה' דבר בי"
 

"רוח ה' דבר בי"


התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ב
פרשת וישלח תשע"א

 
 בעת הנשימה צריך לכוון בכל נשימה שאדם נושם וממלא ראותיו לקבל י-ה וכשהוא מוציא את האויר יכוון ו-ה[1] , ככה צריך בכל נשימה ונשימה לנשום ולנשוף אותיות הקודש י-ק-ו-ק ועי"ז הוא מקדש את הנשימות שלו, מקדש את יסוד הרוח, ואז הוא יכול להתפלל כראוי, כמו שכתוב "ורוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני". ועי"ז אדם נעשה קודש לה' וה' מדבר בו ומילתו על לשונו.
בגשמיות יש עבר, הווה ועתיד, כי אדם מתקיים ממה שהוא הרויח בעבר, וגם זה שהוא קיים זה בגלל שהוא אכל פעם והוא התקיים גם אז בעבר כשהיה קטן. ועכשיו הוא נמצא בהווה, והוא אוכל פירות שנולדו בעבר ומתקיים בהווה. ובעתיד אדם אוגר ביטחונות כדי שיהיה לו בעתיד מזון ועוד דברים כדי שיוכל להבטיח את קיומו בעתיד. אבל ברוחניות אין זה כך, ובזה טועים העולם שחושבים שזה כמו בגשמיות.
בחיים האדם מוקף בשלושת הבחינות של זמן, והוא עובר מבחינה לבחינה, מעבר להווה ולעתיד, ושוב מעגלים של עבר הווה ועתיד, וככה הוא עובר, הוא מדלג מבחינה לבחינה, ואדם גדל, מתחתן ומת, אבל ברוחניות זה שונה, כי ברוחניות אדם מתקיים רק מן ההווה, כי זה עולם עומד, עולם נצחי. ואם יש לאדם ח"ו פגם בהווה, אז למעשה הוא ח"ו לא יכול להתקיים, כי אין עבר ואין עתיד שנותן כח להתקיים כמו בגשמיות, שאדם יש לו חיות מהעבר וכוסף לעתיד יותר טוב.
ברוחניות העבר לא עוזר, כי נגנז בכספת למשמרת, וכל מה שיש זה הווה, רק הווה. כך זה ברוחניות. והיסוד הזה יכול להחליש את הצדיקים כביכול, ויכול לחזק את הרשעים, כי הרשעים צריכים לקבל מזה התחזקות אם הם יודעים שהעבר שלהם וכל הרע שעשו לא קיים בכלל ומה שבוחנים ומסתכלים בשמים זה רק על ההווה. ואת הצדיקים כביכול זה מחליש כי העבר שלהם, כל הטוב שהם עשו, לוקחים את זה ואינו בשליטתם, והם כל יום צריכים להתחיל התחלה חדשה.
יוצא שעל פי המבט הרוחני אין רשעים כי יש רק הווה. אבל באמת מי לא חושב שהוא רשע, ובאמת אף אחד לא חושב שהוא צדיק, צריך לדעת שכל החיות נמשכת מההווה, ולכן צריך שההווה יהיה מתוקן בשלמות, כי אין עבר, ולכן אסור שיהיה איזה פגם בהווה, אסור שיהיה פגם ביסוד הרוח, כי הרוח זה היסוד של ההווה, שהוא באמצע בין עבר לעתיד. ואם זה מתוקן, אז כל הבחינות של האדם מתוקנות כי הן נמשכות מהאמצע שאין בו פגם. כי בעבר או בעתיד אין שליטה לעשות שם פגם כלשהו.
יסוד הרוח מתגלה ביעקב אבינו השלישי לאבות שהוא כולל גם את אברהם ויצחק בבחינה שלו שזה בחינת המשפט שכוללת את כל האבות, היינו שיעקב מכריע לכף זכות או לכף חובה, שזה בחינת האמצע של האדם, והכל ברוחניות נמשך מהאמצע, וזה בחינת עמודא דאמצעיתא.
זה מה שאמרנו "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני", שזה התיקון של עמוד התפילה שהכל נמשך מהנשימה, מתפילה לא-ל חיי, היינו שצריך שיהיה שלמות שם הויה ברוך הוא ביסוד הרוח, שממנו נמשך כל החיות של האדם, ולכן צריך לקדש את יסוד הרוח שיהיה מתוקן בשלמות, ועי"ז זוכים להתפלל, זוכים שרוח ה' מדבר בו ומילתו על לשונו בחינת התפילה שהיא באמצע, ועל ידה נעשה לו המשכה מהראש היינו מהעבר וקשר לסוף לעתיד שזה בחינת התכללותם של האבות ביעקב אבינו שכ"א הוא תיקון בעיקר של בחינה אחת, וביחד הם שלמות אחת עמוד האמצע שזו דמותו של יעקב אבינו החקוקה בכסא הכבוד.
אברהם הוא עבר, יצחק הוא הווה ויעקב הוא עתיד. וכשהם עומדים בתפילה יחדיו זה גאולה ולכן אליהו הנביא מעמידם את האבות בזה אחר זה לתפילה כדי שלא תבוא הגאולה קודם זמנה. אברהם אבינו מתקן את העבר, מתקן את הפגם של עבודה זרה שיש בעולם. יצחק אבינו מתקן את ההווה, עושה תיקון לכל הדמים שנשפכו בארץ הקודש ע"י עשו הרשע שרוצה להשחית ולהרוס את הזכות של יעקב לרשת את ארץ ישראל, לרשת את ארץ הקודש, הוא רוצה ח"ו שלא יהיה לישראל חיים בעולם הזה ולא יוכל לבוא לעולם הבא. כי בלי הפירות של הארץ שזה כל המצוות שתלויות בארץ, א"א לחיות בהווה ואין עתיד ואין עוה"ב.
נחזור לענין הקודם. שלושת האבות הם כנגד שלושת העברות החמורות של גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה[2] אברהם אבינו מתקן את כל הפגמים של העבר שעבדו עבודה זרה, ז"א שאברהם אבינו הוא זה שמציל את כל העולם מהחורבן הזה של עבודה זרה ועושה תיקון לעבר.
יצחק אבינו הוא מידת הדין בחינת ארץ ישראל שצריך להעבירה ולקחתה מעשו הרשע שרוצה רק ירושת עולם הזה, לכן צריך לקחת אותה ממנו ולהעביר אותה ולטהר אותה מדמים עכורים עד שיזכה בה יעקב איש תם יושב אוהלים שיורש עולם הבא.
העתיד זה בחינת יעקב אבינו שזה התגלות היחוד שזה האהבה רק לה' יתברך שזה מה שיהיה כאשר ייבנה את בית המקדש השלישי בזכותו של יעקב שהיה שלם בברית, שמיטתו שלמה לכן הוא זכה לנחלה בלי מיצרים[3] של עולם הזה בלי הבחינה של עשו הרשע שרוצה רק חורבן של כל הנצחיות שלא יהיה לאף אחד שום שכר, שלא יזכו לתיקון היסוד לבוא למידתו של יעקב.
והג' בחינות הללו נכללות יחד בזמן שעומדים בתפילת שחרית, כי בזמן שאדם מתעטף בציצית ומניח תפילין, עומד בתפילת שחרית אז קודם כל הוא מתעטף בטלית ועי"ז נעשה לו קשר לאברהם אבינו ומתקנים את פגם העבר כמו שכתוב "ועשו להם" היינו לשון עבר.
ואח"כ הוא מניח את התפילין שזה בחינת קדושת ארץ ישראל שצריך להעלות את הרוח הבהמית מן הארץ לתקן את הדמים העכורים ולטהר אותם ולקדש אותם לה' יתברך, ובזה שאדם מניח תפילין מעור של בהמה עי"ז הוא מעלה את המדמה שלו ומטהר את הדמים שלו ונעשה אדם, נעשה חכם וזוכה לירושת הארץ לשבת בארץ הקודש.
והתפילה היא היחוד עם ה' יתברך וזה בחינת האדם העליון יעקב אבינו שדמותו חקוקה בכסא הכבוד, בחינת "בית יעקב לכו ונלכה" שזוכים לבוא לבית המקדש ולשלמות היחוד עמו יתברך.
בעת שאדם מתעטף בטלית ומניח תפילין ומתפלל, באותו זמן הוא מתקן את השלוש בחינות הללו של גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. ועי"ז מתעוררת עליו ההגנה של האבות אברהם יצחק ויעקב, והוא זוכה לשלש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל לכריתת זרעו של עמלק, למנות מלך ולבנות את בית הבחירה כי הם נכללים עמו בתפילתו בתפילת השחר ועי"ז זוכים לתקן את יסוד הרוח בשלמות, וזוכים לעמוד בתפילה לפניו יתברך ולהיות דבוק כל כולו בהויה ברוך הוא. וזה יכול להיות בכל מקום שהאדם נמצא בו כי עי"ז אדם ממשיך על עצמו את השגחת ה' ועי"ז הוא תמיד בישוב הדעת, בכל מצב שהוא נמצא הוא תמיד כאילו שעומד עטוף בטלית ומעוטר בתפילין דבוק בהויה ברוך הוא בתפילה תמה מתוך שלמות הדעת, והוא לא מפחד משום דבר בעולם ויש לו את כל הזמן שבעולם, כי הוא מלא וגדוש, וכולו דבוק בה' שלם ביסוד הרוח.
וצריך להזהר כי הרוח היא מאד קלה ולאיפה שלוקחים אותה, לשם נושב הרוח. ואם אתה ביחוד, דבוק בה', אז הרוח לוקחת אותך כל הזמן אל ה' יתברך. ונכללים כל האבות יחדיו ביעקב אבינו שעומד ומתפלל עם הרוח הזאת דבוק בהויה ברוך הוא בחינת עולם הבא. אמנם זה מתחיל באברהם אבינו שמתקן את העבר, ומיצחק שמתקן ומטהר את כל הדמים, מתקן ומטהר את ארץ ישראל מטומאת מתים, מכל הגשמיות של עשו שרואה רק עולם הזה, ועי"ז נושב הרוח רק לה' יתברך וזוכים ליחוד עם ה' יתברך, לרוח נבואה, זוכים לכל השפע תפארת של יעקב אבינו, זוכים לארץ העליונה לבית המקדש השלישי שכולו אש קודש רק לה' יתברך.
יעקב אבינו קיבל את ברכת הארץ מיצחק ע"י רבקה אמו שיעצה אותו לגנוב דעתו של אביו, והוא ברך אותו שיזכה לארץ ישראל. תנסו רק לחשוב מה היה קורה אם עשו היה מקדים קצת את יעקב ולוקח את הברכה הזו, את הקדושה הזו, אז כל הגויים היו לנצח מקלקלים את הקדושה. ורואים שאפילו שיעקב זכה לברכה, אף-על-פי-כן נחרב בית המקדש הראשון והשני, ובאמת כל מה שיש היום איזה שלטון לגויים זה רק בגלל שאין לנו עדיין את בית המקדש, כי אם היה לנו את בית המקדש השלישי, בחינת תפילת ערבית של יעקב שכוללת את תפילת השחר והמנחה של אברהם ויצחק, אז הגוים בכלל היו נעלמים מהעולם והיו נהפכים על פניהם להיות כעפרא דארעא. אבל בזכות יעקב אבינו ע"ה זכינו לאתחלתא דגאולה זכינו לנחלה בלי מיצרים, לארץ הקודש, כי קבל את הברכה מיצחק ממידת הדין שהעביר לו מההווה אל העתיד את ירושת הארץ ונעשתה התכללות האבות ביעקב אבינו, נעשה ביטול של כל העבודה זרה שיש בעולם ועי"ז נתגלה החסד של אברהם כמו שנאמר: כי כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם, ומן החסד הזה נולד יצחק שממשיך תיקון לדמים תיקון לארץ העליונה ומתגלה העתיד בחינת יעקב שהוא נמצא למטה למטה ואז כאשר יעקב זוכה לברכתו של יצחק נעשה מזה התכללות של שלושת האבות היינו שבחינות חסד דין נכללות בבחינת האמצע, בבחינת המשפט ביעקב ונעשה שלמות ליסוד הרוח וזוכים לשפע טהרה בכל העולם כולו. ונבנה בית המקדש השלישי.
וזה בחינת "אשא דעי למרחוק" כי מה זה אשא דעי למרחוק? בעצם זה תפילת שחרית, שאני מתבונן רחוק אל התכלית שהיא קיימת ברוחניות אך מצד שני עדיין לא נשלם הסיבוב של האמונה, עדיין לא הגענו לתפילת ערבית, להתגלות תפארת יעקב, להתגלות העתיד, להתגלות הרוח שאנחנו מצפים לה בעקבתא דמשיחא, שנבוא לשחר לבחינת "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני", שזה כל הענין של תפילת שחרית להיות דבוק באמונה בו יתברך.
כשיהודי מתעטף בטלית עי"ז הוא מתקן את הפגם של עבודה זרה, ומתקן את הלבושים הזרים, ובעת שאדם מתבונן בציצית, עי"ז הוא זוכר את ה' יתברך תמיד, והוא נעשה מבוטל רק אליו יתברך, כי אם לאדם ח"ו יש איזה פסול בציצית, הרי זה סימן שהוא לא שלם בעבודת ה' כראוי, וצריך שיהיו הציציות שלמות תמיד. כך אומר האריז"ל: צדיק יפריד ציציותיו תמיד ראשי תיבות צצית, ז"א שע"י שיבדוק את הציציות שלו תמיד עי"ז הוא נקרא צדיק היינו צדיק בודק ציציותיו תמיד. ובזה נשלם התיקון של אברהם אבינו.
התפילין זה דין זה יצחק שמתקן את הדמים את הידיים ששופכות דם וע"י שאנחנו מניחים תפילין קדושים על יד שמאל, על היד של הדין אנחנו מתקנים את בחינת הדינים. ולכן מי שראוי להניח תפילין זה רק מי שנמצא כבר בקדושה גדולה ובטהרה ובנקיות גדול מאד ורואים שא"א אפילו לחנך קטן כדי ללמדו ולהרגילו בהנחת תפילין, ולמה? כי תפילין זה רק דין וא"א לערבב בו חסד, אבל בשעה שאנחנו מניחים את התפילין על היד השמאלית בקדושה ובנקיות אנחנו מהפכים את הדין וממתיקים אותו כי אנחנו מקדימים לזה את ההתעטפות בטלית בבחינת: על כל פשעים תכסה אהבה. שעוטפים את מידת הדין של יצחק את בחינת דינא דמלכותא דינא ברחמים של אברהם ואז אנחנו מקבלים את הדין מלכות שמים עלינו בקדושה ובטהרה ויש לנו אימת מלך מלכי המלכים עלינו ועי"ז זוכים ליחוד בחינת יעקב שזה שלמות בדבקות עם רוח נבואה, עם רוח ה' דיבר בי, שזה דמותו של יעקב בתפילה עם בחינת המשפט שכולל את שלושת האבות בעמודא דאמצעי ועי"ז אנחנו מבטלים את כל הדינים של הסטרא אחרא מן העולם, כבחינת הברכות שזכה להן יעקב מיצחק, וכולם מקבלים עליהם עול מלכותו יתברך באהבה, ונעשים עבדי ה' עם טלית ועם תפילין ועם תפילה, ונעשים מבוטלים מכל העולם, כלולים רק בקדושת האבות בשלמות הצלם אלוקים, שזו התכלית של כל הסיבוב של הבריאה לזכות להתעלות באמונה ולהמשיך לארץ הקודש את רוח ה' דיבר בי, שזו הרוח של יעקב שכוללת את כל האבות בגאולה השלמה.
בעוונותינו נעשה פירוד ומחלוקת בין האחים שחלקו על יוסף הצדיק ומכרו אותו, וזה סילק את רוח הקודש מיעקב אבינו, ולא היה לו עוד התכללות וגם לא ראה את העתיד, לא ראה את בית המקדש. מה אתם חושבים... למה הוא בכה... כי לקחו לו את הילד? האם על זה הוא היה בצער כזה גדול? מה פתאוםֱ! יעקב אבינו לא היה בצער בגלל דבר כזה, כי כל הצדיקים הם קדושי עליון, והם היו כל אחד מהם מוכן להשרף על קדושת ה', אז מה זה שהוא אומר "חיה רעה אכלתהו" מה אכפת ליעקב שהיה כולו דבוק בה' שמוכן למסור את נפשו לה' כמו שרואים בעקדת יצחק שאברהם ויצחק מסרו נפשם אליו יתברך. יוצא שמה שמצער את יעקב אבינו זה לא האובדן של הבן שלו, אלא כל צערו הוא על אובדן יסוד הרוח, שנסתלק ממנו הרוח הקודש, והוא אינו קשור לעבר ולהווה והוא גם לא רואה שום עתיד, לא רואה יותר את בית המקדש השלישי שכולו טוב, שזו היתה כל החיות שלו.
לכן כאשר הוא גילה שנסתלק ממנו הרוח, הוא לא רצה להתנחם עד שנתגלה יוסף "ותחי רוח יעקב אביהם" שנעשה בשמחה גדולה, כי הוא ראה שוב את הרוח הזה שנמצא אצל יוסף והוא משיח ה', והרוח אצלו "רוח אפנו משיח ה'", ולכן הוא שמח שיוסף לא נתקלקל במצרים ועמד בנסיון של "חיה רעה אכלתהו" וזכה לתיקון הברית זכה לרוח נבואה כזו שיכולה לנשב על כל מיתרי הלב שבעולם ולהאיר את כולם באור כזה גדול שכל הלבבות של כל היהודים שבעולם יכספו רק לה' יתברך ואפילו הרחוקים ביותר יבואו להם הרהורי תשובה עד שיהיה לכולם ביטול הבחירה.
הרוח זו התפילה לכן רואים שכל האבות תקנו תפילות את תפילות בוקר צהרים וערב כי קודם כל צריך לתקן את יסוד התפילה יסוד הרוח, ואין שום מציאות שאפשר להגיע לאיזה דבר כלשהו ברוחניות בלי שקודם יש תפילה כי אם אדם לא מתפלל, הוא לא מקשר את עצמו לאבות הקדושים ולא מתקשר לעתיד לנצח, וגם אם קבלת משהו תדע שבלי שהתפללת על זה זה שקר ויקחו לך את זה, אם לא תתפלל על זה שישאר אצלך. כי רק ע"י התפילה נמשכים כל ההשפעות לכלים ונעשה להם קיום נצחי בעולם הזה, לכן צריך להתבודד ולשוחח עימו יתברך ולבקש בתמימות ופשיטות על כל דבר שצריכים, פשוט לעמוד ולהתפלל שזה ישאר לך לנצח. כי כל דבר יכול פשוט להעלם וזהו. אנשים חושבים שאם יש להם כיפה על הראש, אז די בכך, אתה לא צריך להתפלל על זה, מה פתאום! צריך להתפלל גם על זה, "אנא רבונו של עולם, זכני לשים כיפה על הראש, זכני שתהיה לי יראת שמים" וכך יבקש על כל דבר, אנשים חושבים שמספיק שיש להם אמונה. שיתבייש מי שחושב ככה. צריך לבקש שתזכה בכלל להאמין בעצמך, לדעת מה טמון באותיות של השם שלך, היינו מי אתה באמת, כי כל יהודי צריך לזכור תמיד שהוא בן של מלך, והוא יכול להמשיך על עצמו ועל כל העולם כל מיני ישועות אם יש לו את הרוח הזו, אם יש לו את כח התפילה, כי באמת רק אז הוא מרגיש שיש לו אבא, כי הוא דבוק בהויה ברוך הוא, ויש לו את כל הצדיקים של כל הדורות, יש לו את בחינת העתיד של יעקב אבינו.
תראו, תלמדו מיעקב. פתאום בשיא הירידה שלו שירד למצרים, לשיא החושך שיש, דייקא שם הוא פתאום קיבל חיות ע"י שראה את יסוד הרוח אצל יוסף הצדיק, ראה שוב את כל העתיד את בית המקדש השלישי שלעולם לא יחרב, ויעקב אבינו שמח כי הוא ראה שהרוח הזאת שכ"כ הוא אוהב לא נאבדה מן העולם והיא נמצאת אצל יוסף, וכל מה שכולם רודפים אחרי הצדיקים זה מפני, שכולם רודפים אחרי הרוח הזו שנסתלקה ליעקב אבינו בגלל כל המחלוקת הזו שהיתה בין האחים כל השנאת חינם הזו שבגללה ירדו למצרים ונפלו בין העמים לחשכת הגלות, ודווקא כשיש בין האחים אחווה ואחדות אז זוכים לעלות לארץ ישראל וזוכים שוב שתאיר עלינו רוח הנבואה של יעקב ומתגלה הקץ שהיה סתום[4], וזוכים לתפילה שמגעת עד לכסא הכבוד.
יעקב מבקש מיוסף "אל נא תקברני במצרים" כדי לזכות להנחיל את ארץ ישראל לבניו כי יעקב קיבל מיצחק את ארץ ישראל בגלל שהוא ירד למקומות הכי נמוכים שיש, ירד לעקב וגם שם לא עזב את הי' שלו את החכמה שלו, והוא ירד לחושך השחור ביותר של מצרים כדי להמשיך ולהעלות משם את כל בית יעקב ולהאיר בהם את בחינת ישראל, שכולם יהיו ישר לא-ל יתברך כי תמיד בכל מקום שנמצאים יש תקוה, יש תפילה ולכן נקרא שמו ישראל, כי הוא מעלה אותנו עד שנזכה כולנו להכלל בנחלת יעקב בארץ ישראל, נזכה לישועה, לתפילה שזו רוח שיכולה להמשיך את כל העתיד, וזה כל מה שצריך לתקן בעולם, לתקן את הרוח שתנשב על כל מיתרי הלב של כולם שיבערו רק לה' יתברך, כמו שהיה אצל יעקב לפני המחלוקת שהיתה בין האחים, ורואים אחר-כך שלקחו לו את רוח הקודש והוא היה בצער וחשב שאין עתיד ולא יזכה לבית מקדש, ולא יהיה לו עולם הבא, אבל דווקא כשהוא ירד כ"כ נמוך למצרים לבחינת העקב, דווקא שם בא יוסף הצדיק לקראתו והוא ראה אצלו שוב את הרוח הזו, ולכן הוא שמח וביקש מיוסף שלא יקבור אותו במצרים.
משה רבנו לקח את העצמות של יוסף שנקברו במצרים והוא העלה אותם איתו שזה היה הרוח הזו של יעקב אבינו שהיתה שורה על יוסף, והוא העלה את רוח הקודש עם כל הכלל ישראל לארץ ישראל, והרוח הזו היא רוח שכוללת את כל האבות ונכללה ביעקב ונולדה שוב ביוסף הצדיק במצרים שזו רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני. ומשה כלל את כל נשמות ישראל עם הרוח הזו, כי הוא לקח את העצמות של יוסף, לקח את כל העצמיות של הצלם אלקים שלו, שזה לא גוף, זה רוח ה' דיבר בי, שזה יסוד נצחי, שהוא אמת לאמיתה, ואת זה משה לקח והוא המשיך את זה ליהושע בן נון שהכניס את הרוח לארץ ישראל ולכן הוא נקרא "איש אשר רוח בו" והוא הכניס ביחד עם הרוח הזו, עם הי' הזו שנוספה לשמו את כולם לארץ ישראל, להיכלל שוב יחדיו עם האבות הקדושים, עם יעקב אבינו שנקבר במערת המכפלה ולזכות לארץ ישראל ביחד עם האבות, ומה שמשה הוסיף י' ליהושע זה הי' של יעקב שירדה למצרים, ירדה לבחינת עקב, וכאשר נכנס יהושע לארץ ישראל זכו לתיקון הברית וחיזוק באמונה ולכן זכו לתפילה באחדות וקבלו את נחלת יעקב בלי מיצרים שזו ארץ ישראל העליונה.
כל המעגל הזה של "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה" נסגר על ידי יהושע שכל מטרתו זה להמשיך חיזוק לאמונה הקדושה כי לאמונה זוכים רק כאשר יורדים למקום נמוך למצרים ועולים שוב לארץ הקודש, אז יש חיזוק באמונה, כמו שנאמר: "ואמונתך סביבותיך". שמה שהרוח עשתה את כל הסיבוב הזה זה היה רק כדי שעם ישראל יזכו לקבל חיזוק האמונה כי ע"י התנועה הזו של הרוח שהתחילה בהתכללות של האבות ביעקב אבינו ועבר ליוסף למשה ויהושע קיבל ממנו והחזירה שוב לבניו של יעקב שהיו באחדות בחינת "בית יעקב לכו ונלכה" וחוזרים כולם לארץ הקודש ונעשה להם מלך וזוכים לבית המקדש השלישי.
כאשר מתבוננים על סדר המלכות בישראל גם כן רואים את אותו הסיבוב שעושה הרוח וזה מתחיל בשאול שהקב"ה מאס במלכותו ושמואל כבר לא רצה עוד לראותו ולא ראה את פניו עד יום מותו, כי הקב"ה אמר לשאול למחות את זכר עמלק שזו הבחינה של אברהם אבינו למחות את העבודה זרה בעולם, למחות את זכר עמלק, ובגלל שהוא חמל על אכזרים עי"ז נעשה פגם בעבר, וזה מתגלה בהווה וגם נסתם העתיד, כי נשאר אגג וממנו נולד המן הרשע, ולכן הקב"ה קרע את המלכות משאול שפגם כביכול בנצח ישראל בשלמות האבות אברהם יצחק ויעקב שלושת הבחינות טלית תפילין ותפילה הנ"ל, ובגלל ששאול היה המלך הראשון הוא היה צריך ביותר לתקן את הטלית את היסוד של החסד של אברהם, כי צריך לדעת על מה לרחם, צריך לרחם על דבר נצחי, על הדור שיהיה בעתיד, בבית המקדש השלישי, שיעמוד בתפילה בארץ הקודש עם ציצית ותפילין בשלמות כראוי, שהרחמים צריכים לעטוף את מידת הדין את התפילין שזו הבחינה של יצחק שמתגלה בדוד המלך וביחד הם יכולים לשסף את אגג ולהוליד משיח שכולל את כל האבות הקדושים ביעקב במידת המשפט ועי"ז הבן של דוד יוכל להתפלל לה' יתברך ולהשלים את היחוד בבחינת "רוח אפנו משיח ה'" שזה התגלות השחר, תפילת השחר עם טלית ותפילין שכולל את כולם את כל בית יעקב.
ואז כאשר הקב"ה לקח משאול את הרוח הזו הוא המשיך לסובב אותה לדוד כדי שעי"ז יהיה המשך תיקון לאמונה, ולכן שמואל חיפש מישהו שיוכל לתקן את הרוח הזו, וה' הראה לו את דוד המלך ושאול ג"כ חיפש אותו. הוא חיפש נער יודע נגן ששם בנגינה של דוד כל הרוח הזאת נמצאת ודוד המלך היה מנגן דייקא בחושך הכי גדול בחצות הלילה, כדי שנזכה לשוב אל הבוקר אור של משיח שתשוב הרוח מהסיבוב עם חיזוק האמונה, בחינת "ואמונתך סביבותיך", שיש רק אמונה בעולם, ונזכה לבנין בית המקדש השלישי שירד כולו אש משמים.
יהי רצון שהקב"ה ימלא אותנו רוח של אמונה בחינת "ואמונתך סביבותיך", ויושיע אותנו חיש קל מהרה בניסי ניסים גדולים ויעשה עמנו נפלאות עד אין קץ, וכולם יזכו לאריכות ימים ושנים.
עוד בקשה קטנה אם אפשר, מי שיכול יקבל על עצמו להתפלל עוד קצת, ולכוון שיהיה לי רפואה שלמה ובריאות איתנה, ממש עשר שניות, פרק תהילים אחד, ואני תפילה שהקב"ה ירפא את כולכם, וישלח לכם רפואה שלמה ובריאות איתנה לכולם ותוושעו כל אחד ואחד כפי ענינו ותזכו לישועות וניסים גדולים ולנפלאות עד אין קץ אמן נצח סלה ועד.


[1]דבר זה שייך רק אצל ישראל שאצלם יש ענין של אור חוזר היינו רצוא ושוב, ובחזרה מקבלים תורה, היינו עוז מבטחה (ראה ליקוטי מוהר"ן י"ג ב) ואצל העכו"ם ההשגחה בחצי ראות (ראה י"ג ד).
[2]וזה גם כנגד שלוש מצוות שנצטוו בכניסתם לארץ: להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה ולמנות להם מלך. (ראה ליקוטי מוהרן ו' י')
[3]כמו שכתוב ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה.
[4] "ויחי יעקב" (רש"י) שביקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו.

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד