חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "פורים"
 
"פורים"
התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי בסמוך לפורים התשס"ט
 
 

תפילה לכבוד משה־רבינו: ריבונו של עולם, אבי אב הרחמן מלא רחמים, זכני לעיבור נשמת משה־רבינו וזכני ללמוד את התורה כל ימי חיי, ואזכה לדבק עצמי בך יתברך בכל תיבה ותיבה שאלמד כל ימי חיי בעולם־הזה ובעולם־הבא. ולא אשיח דעתי רגע אחד ממך יתברך, בין בעליה ובין בירידה וזכני לשפלות וענווה של משה־רבינו, אמן נצח סלה ועד.

 


והסברתי באמת על הענין הזה של תפילה, כי לא היה בעל תפילה כמשהֿרבינו, וראינו יסוד גדול לדוריֿדורות שאם אדם רוצה לפעול לפני ה' יתברך יזכור תמיד להשתמש בתפילה. ורואים מפה, שאפילו הגדול – הכי גדול כמשהֿרבינו, לא משנה מה, אין לו שום עצה ותחבולה לפני ה' ברוך הוא וברוך שמו חוץ מתפילה. כי אין דבר יותר גדול מתפילה! וצריכים להתפלל ולהתפלל ולהתפלל ולהתפלל... עד וירא ה' יתברך משמים והשקיף ויחמול אמן.

פורים זה האור של שלמה המלך ובפורים מקבלים את הכח של כסא מלכותו של שלמה המלך וזוכים עלֿידיֿזה לבנות את ביתֿהמקדש, וכמה שאדם מתפלל יותר בכוונה בפורים, אז עלֿידיֿזה הוא יכול להמשיך את החסדים והרחמים העליונים, ויבנה ביתֿהמקדש ויתבטלו כל הקליפות של כל האומות כולם, כי עיקר מה שצריכים להמשיך בפורים, זה את אור השלום והאחדות של שלמה המלך שהיתה מלכותו על כל העולם כולו, והוא כל הענין של פורים שזכו לבנות את ביתֿהמקדש בשנית.

ובאמת בספר מלכים כתוב על ענין מעשה מלאכת הכסא של שלמה המלך, שהיה כסא מלכותו כזה מפואר עד שכל מלכי העכו"ם של כל אומה ואומה שבעולם היו חומדים את הכסא של שלמה המלך, וכבר נאמר בשנת שלוש למלכו על ענין אחשורוש, שדייקא בשעה שהוא סיים את מלאכת הכסא של שלמה בעיר שושן, והוא ישב על הכסא של שלמה המלך, שזה היה החמדה והתאווה שלו הגדולה ביותר, והוא עמל על זה כלֿכך הרבה זמן ולכן הוא עשה משתה גדול, על שהוא סוף סוף זוכה לישב על הכסא של שלמה המלך, ובאמת כאשר שלמה המלך היה יושב על הכסא הזה באותו זמן שהוא ישב עליו, אז היתה התגלות של פאר מלכות אשר לא היה כדוגמתו בכל הבריאה כולה, וכל היופי והפאר שהיה לעולם הכל זה היה נמשך ומאיר לעולם מהכסא של שלמה המלך, וזה היה כל היופי של כל הבריאה, כי כל השכלים וכל החכמה שבעולם, הכל נמשך משם, וכאשר שלמה המלך ישב על הכסא נתגלתה ביקרה מלכותו בכל תוקף ועוז הדרה, והוא ידע את הצירופים לכל מה שנעשה בכל הבריאה כולה, ובשעה שהוא ישב על כסא מלכותו הוא המשיך את כל החיות והחן משורשה במרכבה העליונה ועד לעולמות כולם, ועלֿידיֿזה נתבטלו כל הדינים מהעולם ונמשך שלום לרחוק ולקרוב בכל העולם כולו.

ויש מעשיות אשר הכינו והביאו לצדיק מתנה כסא וזכו להפקד בבנים ובבנות, ובאמת הענין של הכסא הוא שזה כל הכלליות של כל הנשמותֿישראל הכל יוצא מן הכסאֿהכבוד, וזה הדבר הכי גבוה בבריאה (שהתפילות יגיעו עד כסאֿהכבוד), ועל זה אנחנו מתפללים ביום הדין ביוםֿהכיפורים, "אל מלך יושב על כסא רחמים" שלא ישב על כסא של דין, אלא על כסא של רחמים ואנחנו מתפללים שיתעוררו רחמים עליונים עלינו מן הכסא של רחמים, הכסא שהיה אצל שלמה המלך שהוא ימשיך את הרחמים והשלום בעולם כולו.

ובאמת עיקר התגלות הרחמים מה שמבקשים ביום כיפורים מתגלה בנס פורים, שנתהפך כסא של דין לרחמים, עלֿכן הסמיכו את כיפורים לפורים, כי בכיפור בימי דין מתפללים ומבקשים מאת המלך שישב על כסא רחמים, ובאמת מתגלה בפורים הכסא של רחמים, כסאו של שלמה המלך, וכל מה שהיה שם במלאכת הכסא כל השלום והאחדות שהיה אז, הכל מתגלה בפורים שזכו אחרֿכך לשוב ולבנות את ביתֿהמקדש, וכידוע מן הגמרא היה שם בכסא יונה של זהב (יונה דדהבא), וכבר במדרש מבואר על "כורסיא דשלמה המלך", שהיה זה התגלות נוראה של כבוד מלכותו יתברך עם כל הפאר ויופי שאין כדוגמתו, ולמעלה מראשו של שלמה המלך היתה יונה של זהב שהייתה אוחזת נץ, וזה היה מרמז על כך שכל אומות העולם, עתידים להיות בידו של מלך המשיח, שהוא בחינת היונת זהב שאוחזת את הנץ, ודייקא שלמה המלך הוא זה שיכל לאחוז בהם, כי הוא זה שישב על הכסא של רחמים והיונה למעלה מראשו מחזיקה את הנץ, וזה מרמז שעתידים כל אומות העולם ליפול בידם של ישראל והמשיח, והם יפלו תחת רגלינו ונוכל לרמוס אותם ולהפיל גאותם ולנקום את נקמת ה' מהם על כל מה שהם עשו לנו כל הזמן במורדם בה' ברשעתם, ועלֿכן שלמה המלך המשיך את כל מלכות ה' בעולם, המלכות שתתגלה בזמן המשיח בן דוד בכל העולם בזמן הגאולהֿשלימה.

וכבר מבואר באסתר רבא ר' יהודה אומר: בשנת שלש למלכו, בזמן שסיים את מלאכת הכסא, ור' נחמיה אומר בשנת שלש למלכו, זה בזמן שסיים את מלאכת חורבן ביתֿהמקדש, ושניהם קשורים כי אחשורוש רצה לכלות ולבטל עבודת הכהנים בביתֿהמקדש, ורצה לשבת על הכסא של שלמה המלך כדי להפכו לכסא של דין על כל עם ישראל וכל העולם כולו, ומי שיתבונן היטב בשמות התנאים שדורשים את הענין, רבי יהודה ונחמיה, שזה לשון של הודיה ונחמה, ההודיה על ענין הכסא של רחמים שמשם יוצאים כל הרחמים, וביתֿהמקדש זה הנחמות "ונחם ה' את אבלי ציון", הראשון זה ענין של מלכות, והשני זה ענין של כהונה גדולה וקרבנות שהיו מקריבים בביתֿהמקדש, ולכן הגמרא במס' מגילה אומרת על אחשורוש שהוא היה יושב על הכסא של שלמה ולובש בגדי כהן גדול, עד כדי כך היה לו עזות דסטראֿאחרא ללבוש את הבגדים של הצדיק בגדי הנשמה, אבל באמת כאשר הם לובשים אותם ומנסים להדמות לטוהר נשמתם של הצדיקים, הרי הם כקוף בפני אדם, והוא צחוק והתחפושת שנוהגים בפורים עד היום, כי עיקר הצדיק זה הנשמה וזה בכלל לא הגוף, ואחשורוש היה כלֿכך רשע ורצה לדמות את עצמו לכל מיני צדיקים, עלֿכן הוא חשב לישב על כסא שלמה המלך, ורצה ללבוש את בגדיו של הכהן הגדול וכו'.

באמת מאן מלכי? רבנן! כי המלכות היא של כל הצדיקים ובפרט של הראשֿבית שהוא היושב על הכסא של רחמים, וכל הענינים של אחשורוש זה היה להתדמות לראש, רוש[1] עם כל מיני ענינים וכל מיני קיבוצים ודעות של קוף, והכל היה נמצא אצלו בדמוי ראש והיה לו כל מיני דעות, והוא לא היה סתם טיפש, והראיה שהוא הצליח להחזיק את המלכות שלו, והגמרא אומרת שהתגאה על בלשאצר על שלא ידע ואמר אני כן יודע, בלשאצר לא ידע איך לכלות את ישראל ונפל, ואני כן אצליח כזאת עזות דסטראֿאחרא היתה לו, ובאמת הוא כמעט הצליח לכלות את עם ישראל, ועל זה אנחנו שרים ומודים לה' "והיא שעמדה לאבותינו ולנו... והקב"ה מצילנו מידם", שהוא תמיד מציל אותנו מהקליפה של המןֿעמלק הטמאה, ואחשורוש הוא יכול להיות גם טוב וגם רע, אבל כשהגדיל את המן אז נעשתה קליפתו זהה לקליפת המן צורר היהודים שהוא בחינת הנחש שהיה בעץ הדעת טוב ורע. והוא זרק והטיל את הארס של דעתו הטמאה באדם וחוה, ואחרי שחטאו בני ישראל נמשך לאחשורוש שהוא קליפת נוגה, עץ הדעת טוב ורע, לשון תרגום. כל מיני דעות של סטראֿאחרא, שיחשוב רע על היהודים וירצה לאבדם מן העולם, שהם כל הטוב החיים והטוהר שיש בעולם, ובאמת אחשורוש היה רק המשכה לשלוש קליפות טמאות של המן הרשע שנסתר היה בתחילה ואחשורוש היה לו כל מיני כסילות וטפשות, ולבסוף הגדיל את המן הרשע ונתן לו את טבעתו והשליט אותו על מלכותו והמן היה מראה את הכבוד שלו את רוב עושרו ובניו ומתפאר בלבוש לא לו מחמת זה עצמו הגיע לו בסוף ענין נפילתו, כי באמת הפאר והכבוד הרי שייך לצדיקים, ומה שהם רצו ללבוש זה בעצמו הכסילות שלהם, כי כל מי שמחפש כבוד שוטה, ובעל רוח שטות ובעל עבירות כידוע.

נאמר על ענין המשכן שהוא היה מעצי שיטים, שזה הפך הכבוד שזה בחינת שטות כידוע, וצריך גם מכל מיני שטות לעשות בית מקדש לה', שזו היתה הטעות של אחשורוש שרצה לכלות את ישראל את החלשים שיש להם רוח שטות ונהפוך הוא שלמדו היהודים ע"י פורים להפוך את כל הרוח שטות הזאת לבחינת ביתֿהמקדש בפועל, שזה בית לכבוד ה' יתברך, ובפורים מרדכי ואסתר באמת הפכו את עצי השיטים, את כל הרוח שטות שיכול להיות או טוב או רע שנהנו מסעודת אחשורוש, ועשו מזה הפך, עשו מזה לבוש מלכות של פאר וכבוד ליהודים הצדיקים והחכמים והתנאים עד שאמרו שבפורים יש לנו כזה כח מופלג להפך הרע לטוב, שאדם יוכל אפילו להתבשם ביין בפורים, עד כדי כך שהוא כבר לא ידע בין ארור המן לבין ברוך מרדכי, ואףֿעלֿפיֿכן דייקא עלֿידיֿזה הוא בונה בזה ביתֿהמקדש, כי הוא לוקח את העצי שיטים, את בחינת אחשורוש עם הסעודה שלו שהוא הרוח שטות שבגללה באים לידי עבירה, והוא הופך את זה לבית לכבוד ה', ואפילו שידוע ששתית יין זה מרבה את כוחות הרע, אבל בפורים יש כזה כח של קדושה ויכולים להפך את הרע לטוב, ולעשות מזה עצי שיטים לבנית המשכן ולתקן את הברית ויתקן את המוחין ולזכות לביתֿהמקדש, כי ביתֿהמקדש הוא בית תפילה לכל העמים וכדי שהתפילה תתקבל צריכים לצרף חלבנה שיש לה ריח רע לסממני הקטורת שהם מדיפים ריח טוב, והחלבנה זה בחינת הרשעים בעלי הרוח שטות, ורואים שדייקא כאשר מביאים את עצי השיטים, את החלבנה אל המקדש דייקא ע"י זה נעשה כבר שלמות המשכן להשם בחינת "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" וזו השמחה של פורים.

מי שלא זכה לבנין ביתֿהמקדש בימיו, צריך להתבונן הרי עברו כמה וכמה דורות של צדיקים לפני שהייתי בעולם, ואם הם לא הצליחו לבנות את ביתֿהמקדש ואני עדיין לא בניתי את ביתֿהמקדש זה סימן שיש הרבה רוח שטות, ואין בושה גדולה ונוראה מזו. ולכן צריך אדם לכסוף ולהשתוקק להעלות עד כסאֿהכבוד, כדי לזכות לכך שהוא יבנה את ביתֿהמקדש בפועל, ועלֿכן בפורים יש לנו את ההזדמנות הזו להמשיך עלינו את בנית ביתֿהמקדש בפועל, עלֿידיֿזה שהוא ייקח את העצי שיטים שלו את כל הענין של רוח שטות שיש בו, ולכן אמרו חייב אינש לבסומי, כי כאשר יש לאדם ענין של שתיית יין על פי רוב הוא מגיע לידי עבירה, ובפורים יכול להפך את זה, להעצי שיטים שיהיה רק לטוב, לענין של בניית ביתֿהמקדש שיצרף יחד עם סממני הקטורת את החלבנה עם הריח רע שזה כל הרוח שטות כל ההתבשמות שלו ביין וביחד יצרף את זה עם סממני הקטורת שהם מדיפים ריח טוב וביחד דייקא ביחד עם הרשעים עושים נחת רוח לה'.

ויהי בשנת שלש למלכות אחשורוש הטמאה שהיה מולך על השלש קליפות: תאוות ניאוף, תאוות ממון, ותאוות אכילה, והיה לו כח למשול בהם ולמלוך על כל העולם כולו, ולהמשיך טומאה לכל הבריאה כולה ח"ו, ובאותו זמן שהוא סיים וכמעט השלים את שלטונו הטמא ח"ו, הוא ישב על הכסא שלמה המלך ועשה משתה וסעודה על כך שהוא הצליח לשלוט ולשבת על כסא שלמה המלך, ובאמת בשעה ששלמה המלך היה יושב על הכסא, הוא המשיך רחמים כלֿכך גדולים והמשיך את הד' יסודות דקדושה לעולם בפועל, ועיקר ההמשכה בפועל של כל ההשפעה שלו לעולם היתה דייקא ע"י שזכה לשבת על כסא מלכותו כסא של רחמים, ואחשורוש להפך רצה לעשות המשכה לכל הדינים ולכל הג' קליפות הטמאות, לכן הוא היה נצרך דייקא לישב על כסא שלמה המלך כדי ליקח את המלכות דקדושה של שלמה שהיתה מלאה כולה רחמים ושלום ולהופכה לשלטון של ג' קליפות הטמאות ולטמא את כל היהודים בהן ואחרֿכך כבר לישב על הכסא של דין, ועלֿידיֿזה כבר היהודים יהיו חלשים, ועלֿידיֿזה ה' יעזוב אותם מחמת שהם יהיו בבחינה של עיף ויגע בעלי חטא, ובעלי רוח שטות חסרי דעת והבדלה, והשכינה כבר תסתלק מהם ויחרב ביתֿהמקדש, והמלכות הופכת למינות ומתחזק עוד יותר שלטון אחשורוש על כל העולם, ועלֿידיֿזה היהודים כבר למטה ואפשר כבר לשבת על כסא של דין ובאים לידי כליון ח"ו.

ומרדכי הבין שהעיקר זה הצדיק והכל נמשך ממנו, וכל הטומאות שבעולם זה הכל נמשך מן הרשע הכי גדול מהמן צורר היהודים, ויש צדיק גמור שכל ההשפעות נמשכות ממנו, וכל העבירות נמשכות דייקא מן הרשע הגדול אחשורוש המלך הטפש, הראשֿבית של הסטראֿאחרא, והוא המשיך את הסטראֿאחרא של המן וגילה אותו בעולם בפועל וממנו יצאו הגזירות על היהודים, וכל התאוות של הניאוף ושל אכילה שבעולם יצא ממנו, ולכן הוא עשה את שבעת ימי המשתה הטמא שלו, שזה היה כדי לעשות שמד ליהודים, ולעשות התגברות של השלש קליפות, ועלֿידיֿזה הוא רצה להגיע למלוך ולהאביד את כל היהודים מן העולם ח"ו, ובאותו זמן שהוא כבר ישב על הכסא ומלך והנהיג את כל מדינות מלכותו והמשיך בעולם את כל הטינוף, וכל הענינים הידועים, אז הוא עשה את המשתה הגדול, והוא אמר עכשיו אני אמליך עם השלש קליפות הטמאות על כל הבריאה כולה, כי הוא כבר יושב על כורסיא דשלמה המלך, והוא יהפך את הכסא של רחמים ויעשה ממנו כסא של דין ח"ו, והוא חשב בליבו שכבר הגיעה העת לעשות כליון והפסד לכל הבריאה כולה.

 לכן רבי נחמיה דורש על חורבן ביתֿהמקדש, כי בשעה שהוא עשה את מלאכת הכסא, בו בזמן נעשתה גם הסתלקות של השכינה מבית קדשיֿהקדשים בירושלים, וזה בחינת והמלכות תהפך למינות ונעשה כבר חורבן ביתֿהמקדש, כי עצם זה שהרשע ביטל את כסא הרחמים וישב על כסא של דין הוא ביטל בכך מן העולם את כל עניני טהרה והחסד והרחמים, והשכינה נסתלקה והמלכות נהפכה למינות בעוונותינו, והוא גם רצה ללבוש את בגדי כהן גדול, כי הכהן הגדול זה הצדיק שיושב על כסא הרחמים, והוא מכפר על עם ישראל בעבודתו בביתֿהמקדש ובזמן ביתֿהמקדש ביוםֿהכיפורים ומעורר רחמי שמים ומכפר לכל עם ישראל, ובאמת לא שייך שמישהו יקשה קושיא עליו, והכל היו צמים ומתפללים להצלחתו בקודשֿהקודשים, ולכן כל מי שהיה מקשה קושיא אחת הכי קטנה על מרדכי (שזה בחינת פורים כפורים) בוודאי שהוא היה שוטה ועם הארץ, כי כבר נאמר: "ושמעו הולך וחזק בכל מדינות המלך", עלֿכן מה לך להקשות קושיא על מרדכי הצדיק הגדול במעלה הכהן הגדול, אשר מזכך ומטהר את כלל נשמותֿישראל, (ורבים מעמי הארץ מתיהדים), ומה לך פגום בדעתך ורוח שטות שולט עליך וכו' בכל מיני ענינים ידועים שאתה בא להקשות כל מיני קושיות על מרדכי היהודי שהוא קודש קודשים, בחינת כהן גדול שמכפר לישראל על כל העוונות והפשעים המשתלשלות מקליפת המןֿעמלק.

והתשובה למה חולקים על הצדיק בפועל, היא מחמת שלא מחפשים את אסתר המלכה וחושבים שמרדכי לבדו, ואין לו בת אין לו בית כי אסתר בבית המלך אחשורוש, ומחמת שהם לא הבינו שהעיקר של שלמות מרדכי היא כאשר תמצא אסתר, וכל עוד שלא חפשו אותה אז הם עדיין לא נגאלו בפועל, וכל מה שהם היו עוסקים בכל מיני ענינים, כל יגיעם וכל מה שהם עושים זה היה לריק, מחמת שמרדכי לא הגיע לידי ענין של שלמות למצוא את אסתר שתהיה לו לבית, שתהיה לו לכסא של רחמים, כי הכסא של שלמה המלך כורסיא דשלמה, אף אחד לא יכול לישב עליו, כי אם רק הצדיק הגדול במעלה שהוא בחינת מרדכי שנשמתו היא שלמות של נשמת שלמה המלך, כי שלמה המלך היה מרבה שלום בעולם וזה מה שעשה מרדכי הוא הרבה שלום בכל המדינות והרבה שלום בין כל היהודים, וכל מה שהוא עשה זה היה הפך ממה שרצה לעשות המן הרשע צורר היהודים, עלֿכן בפורים נעשה ענין של שלום, שז"ב מה שנעשה בזמן שלמה המלך שהיה הכל על תיקונו, ועלֿכן המשילו את פורים לכיפורים שאז צריכים לעשות ענין של פיוס והדדיות שיהיה שלום ואחדות בין הכל, עלֿכן בפורים צריכים להרבות במשלוח מנות, ואף אחד לא פטור מזה כידוע גם בענין של עניים שלא פטרו אותם ממתנות לאביונים, ומחויבים בענין של משלוח מנות.

אומרת הגמרא שמה שהרשעים חשבו זה שביתֿהמקדש כבר לא יבנה עוד, וה' יתברך לא יושיע ח"ו את היהודים יותר, וזה מה שנעשה בדור שלנו גם כן, שיש שלטון של הערב רב וכל מיני קליפות למיניהם, והם חושבים שלא יבנה ביתֿהמקדש, והצליחו להחדיר את זה גם בתוך הלבבות של הכשרים, ובעת שמדברים עם יהודים ומזכירים להם מבנית ביתֿהמקדש בפועל, כל אחד נראה לו שזה בשמים, ומי שיתבונן היטב בשעה שהוא שומע על חורבן ביתֿהמקדש, ויש לו קצת רחמים וקצת לב כוסף לחפש את אסתר בשביל מרדכי, להיות צוותא לצדיק האמת שיביא את התיקון השלם לעולם שיאיר מחדש את אורֿהגאולה השלימה בפועל, כי גם אז בדור של מרדכי הם שכחו את הענין הזה של מרדכי, ולא חפשו את אסתר שהיא השכינה שהסתלקה מביתֿהמקדש והמלכות הפכה למינות ונשלטת ע"י קליפה של בלשאצר וקליפה של סנחריב וכל הרשעים למיניהם לקחו את אסתר אצלם כביכול, וזה גם הענין של קליפת המן שהוא היה המכה בפטיש, שרצה לשבת על הכסא ולעשות את הגמר דין לעם ישראל, מה שעשו לפניהם בלי שלמות עדיין, ובאמת הם לא ידעו שיש את הענין של מרדכי שהוא יקח את הל"ט מלאכות וקושי השעבוד שלהם לטומאה שהוא יקח את כל הרוח שטות שלהם והוא יהפוך אותם ויביא אותם לענין של ט"ל אורות, לענין של י"א סממני הקטורת, לענין של עצי שיטים למשכן, והוא יבנה בזה את ביתֿהמקדש ויעשה דייקא מזה את כל ענין הרווח והצלה לכל היהודים, ונהפוך הוא שישלטו המה בשונאיהם, ותלו את המן ורוב בניו על הקוץ שהם גידלו בגינת המלך, ושושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, שמגיע עד כסאֿהכבוד. ועלֿכן בפורים בזכותם של מרדכי ואסתר נתהפך ליהודים מיגון לשמחה, ונעשה ענין של אור ושמחה ליהודים ונהפכו הל"ט מלאכות הטמאות וכל המרה שחורה ונטהרו, והיו לט"ל אורות של אורה ושמחה לכל היהודים, ונמשכו רחמים גדולים ויתבטלו כל הג' קליפות הטמאות, בחינת שלוש שנים למלכו ונתגלה החסד של אברהם אבינו שהכיר את בוראו בהיותו בן שלוש שנים, ועלֿידיֿזה הוא ביטל את המן הרשע צורר היהודים.

 ה - מ - ן שלש אותיות כנגד שלוש הקליפות ה' אכילה, ה' מוצאות הפה ניבול פה וזה הפך לשוןֿהקודש, מ' מלכות של סטראֿאחרא שזה קליפת ניאוף (שהמלך של הקדושה אסור היה לו להרבות נשים) והנ' זה נ' שערי טומאה ענין של תאות ממון, וכנגדם בקודש נ' שערי קדושה ובזמן שלמה המלך כסף לא היה נחשב ונתבטלה תאוה זו, והמן שהוא הנחש הקדמון ישב על אחשורוש המלך השוטה (בחינת קליפת נוגה) והוא עשה עליו המשכה טמאה של השלוש קליפות בפועל, וביצע בפועל גזירות שמד על היהודים בחינת הכסא של דין, שהמן מבקש לשבת עליו, אבל הם לא ידעו שמעליהם יש כסא רחמים שזה י' ה' שכבר מוכן היה עוד קודם, כי מרדכי לקחה לו לבת, לבית כי מרדכי זה י' של שמו יתברך, והוא קודם לכל הבריאה כולה והוא נצחי והוא הצדיק האמת שיכול להמשיך את כל החסד ורחמים את האור המופלא הגנוז לצדיקים בכל העולם, היינו ששמו של מרדכי יכול להלוך ולהיכתב גם על הספרים חיצוניים שלהם שנכתב בהם דין ושמד נגד היהודים, והוא יכול לבטל את הקליפה ואת המלכות דסטראֿאחרא שהם בחינת קוף, ועלֿכן דייקא אסתר בחינת ותהי לו לבת, לבית היא הכסא רחמים, היא הא של שמו יתברך שמגלה בפועל את הדעת של מרדכי ונותנת תוקף למלכותו של הצדיק, שהיא המליכה אותו על בית המן, וממילא בטלה כל ההמשכה של המן בעולם ונעשתה רק המשכה של מלכות הקדושה, ולכן כל העבודה שלהם היתה להוציא את ה-ו,' ה' של שמו יתברך, היינו להוציא את בני ישראל מן הגלות שהיו תפוסים ברוח שטות, בשלוש הקליפות של המן כנ"ל, ומאחר שנעשה יחוד ושיתוף פעולה בין מרדכי לאסתר עוד קודם ליחוד בין המן לאחשורוש, לכן הם יכלו להמשיך הויה שלימה, ונעשה היחוד השלם בשמו יתברך, בחינת כסא של רחמים, באופן שנגאלו היהודים בידֿרמה ובנו ביתֿהמקדש.

ר' נחמיה מסביר את הענין של שלוש למלכו שזה ענין של חורבן ביתֿהמקדש ור' יהודה מסביר שזה ענין של מלאכת הכסא, וזה הא בהא תליא, כי מלאכת הכסא של רחמים וביתֿהמקדש וחזרת השכינה זה בחינת מרדכי היהודי ואסתר המלכה בקדושה וכנגדם בטומאה יש כסא של דין זה בחינת חורבן ביתֿהמקדש, כי אסתר זו השכינה שנסתלקה מבית קודשֿהקודשים בעת החורבן, וצריך לחפש אחריה ולהחזירה למרדכי כדי שיתגלו שוב הרחמים וביתֿהמקדש יבנה ותשרה בו השכינה הקדושה, ועלֿכן ר' נחמיה סובר שאחשורוש עשה את המשתה הטמא שלו בשנת שלש למלכו, דייקא שזה ענין של אסתר, שזה ענין של הסתלקות השכינה, אבל את מרדכי שהוא החכמה האור הוא לא ראה, ורבי יהודה ראה את מרדכי, את החכמה, אבל את אסתר השכינה שנסתלקה הוא לא ראה, ובאמת צריך את שניהם. וזה הענין של מרדכי לחפש את אסתר דייקא שם בבית אחשורוש, כאשר המלכות נהפכת למינות ח"ו ויש חורבן לביתֿהמקדש.

 ואחשורוש ראה שיש לו את אסתר בבית הוא חשב שהוא מולך עליה בביתו, עלֿכן הוא שמח שאסתר נמצאת אצלו כמו שנאמר: שאהב אותה, והוא היה שוטה כלֿכך גדול, כי הוא חשב שכבר הוא כבש אותה ואסר אותה, והוא חשב שאם אסתר כבר נמצאת אצלו, אז הוא יכול לאבד את היהודים, ולישב על כסא של דין, כי הוא לא ידע שמסתתר היחוד של מרדכי עם אסתר, כי אסתר לא היתה מגדת את עמה ואת מאמר מרדכי היא עושה והיתה נאמנת אליו, ולכן מרדכי שהוא בחינת החכמה של מלאכת הכסא וכנגדו המן הרשע ניסה להתגבר עליו בחוכמתו ולתלות אותו על עץ גבוה חמישים אמה. אבל הוא לא ידע שיש לו כבר מקודם את אסתר בחינת ותהי לו לבת, לבית, כי ראה אותה בבית אחשורוש, וחשב כמותו שהיא בידים שלהם, ובסוף הוא נפל על הכסא שלה (על המיטה שהיא יושבת עליה) וכל הדין והקצף בחינת הכסא דין של אחשורוש נתהפך עליו ותלו אותו על העץ שהוא הכין לעצמו.

והעיקר הוא לעשות שלמות של מרדכי ואסתר, וצריך לרוץ ולחפש את בת המלך, וכל עוד שהוא נמצא בלי אסתר, אז הוא לא יכול להמשיך את כל ההשפעות ואת הרחמים והחסדים בעולם, שזה רק כאשר יש את היחוד של הכסא רחמים וזוכים לביתֿהמקדש, היינו שחוזרת השכינה למעונה, וכל אחד צריך למסור את הנפש כדי להוציא את אסתר מבית אחשורוש, ולהחזירה למקומה עם מרדכי הצדיק, ועלֿידיֿזה יהיה נעשה שוב האיחוד בין מרדכי לאסתר, ויהיה לכל היהודים בכל מושבותיהם אורה ושמחה וששון ויקר, ואז כאשר יש יחוד בין י' ה' ראשונות של שמו, יחוד בין מרדכי לאסתר, אז יש המשכה של חסדים ורחמים מהיונה של זהב שמעל ראשו של שלמה המלך.

בימים ההם כשבת המלך אחשורוש, אמר רבא מאי כשבת המלך אחשורוש, שהוא אמר לעצמו בלשאצר חשב וטעה, אבל אנא חשיבנא ולא טעינא, אני חושב ואני לא אטעה לעולם, כי כבר יש לי תקוה אני יודע הכל ככה הוא אמר, ומאחר שהוא ראה ששבעים שנה כבר עוברים וישראל לא נגאלים, לכן שמח ולבש את בגדי כהן גדול, ואז כבר עשה את כל הטומאות וכל הזוהמות שבעולם, כי חשב שכבר הוא ימלוך עם המלכות של סטראֿאחרא שלו בעולם, ורצה להגביר את השכחה, שישכחו כבר הכל מהשם ולא ידעו שה' יתברך קיים, (כמו פרעה שאמר מי ה' שאשמע בקולו), והוא חשב בכל מיני אופנים היינו "כשבת המלך אחשורוש" שהוא ישב עם חכמיו, כדי שתתיישב דעתו בדבר, וזה בחינת היין ששותים בפורים, כדי להזכיר ולא לשכוח לעולם את השבעים שנה הללו שעדיין יש ה', אףֿעלֿפי שעברו שבעים שנה, אבל אנחנו מאמינים שיבנה ביתֿהמקדש, וזה העסק שלנו דייקא ביין בפורים, כדי להזכיר את השבעים שנה, להזכיר את הטעות של בלשאצר שהייתה דייקא על הענין של ספירת השנים, והטעות אצל אחשורוש שחשב שכבר לא יבנה ביתֿהמקדש, ולכן הוא לבש בגדי כהן גדול ועשה משתה עם כלים מכלים שונים.

עלֿכן אנחנו שותים יין בפורים להזכיר את השבעים שנה גימטריא יין, וצריכים לשתות הרבה יין ולהגיד לה' שאףֿעלֿפי שעברו כבר יותר משבעים שנה, אנחנו עדיין ממשיכים לשמוח ולחיות, ואנחנו מאמינים שכן ביתֿהמקדש עתיד להבנות, הפך ממה שרצה אחשורוש שרצה להשכיחם תורתך, שכבר לא יבנה ביתֿהמקדש, ועבר הזמן וכבר אין יותר ביתֿהמקדש, ונהפוך הוא שכל היהודים בפורים קבלו חיזוק גדול כן לידע ולהאמין שבאמת כן יבנה ביתֿהמקדש, ויהיה ענין של גאולת ישראל בפועל, וצריך כזה חיזוק שידע שאפילו הוא כמו שאסתר היתה נמצאת בבית אחשורוש, שהיא היתה ממש בד' אמותיו של צורר היהודים, ובכל אופן ידע ויאמין בכל כוחו באמת, אשר ביתֿהמקדש עתיד להיבנות, ואפילו שאינו רואה יאמין שמרדכי חי וקיים, ובעת שתמצא כבר בת המלך אסתר חיה וקיימת, ויהיה נעשה הייחוד בין י' וה' של שמו יתברך, אז כבר יתגלגלו רחמיו על כל מעשיו ויהיה כל הענין של הגאולה השלימה בפועל, שיהיה פדיון לבנים מן הגלות, ויהיה ענין של אחדות וששון ושמחה לכל היהודים, ותתבטל קליפת המן מן העולם, ומרדכי ואסתר ימלכו תחתיו על כסא המלוכה בכל מדינות המלך, ואז עלֿידיֿזה יהיה ענין של הייחוד בין היהודים כולם, כי עיקר הגלות שזה כל מה שיש לנו צער ויסורים אבל ע"י הענין של פורים כבר עושים ונהפוך הוא ואנחנו משליטים את האהבה על היראה, ונעשה התגלות של שמחה, כי בכיפור יש ענין של יראה ואין שם שום ענין של אהבה עד למוצאי יוםֿהכיפורים.

ומהו שאומרים פורים כפורים והענין של הכ' הזאת שנמצאת בכפורים זה הגבורת לב, הרעד שהוא מה שיביא אותנו אל הכתר, אל היונה של זהב למצוא את השכינה שזה בחינת פורים, והסברתי כבר כמה וכמה פעמים שעיקר הגבורה היא נמשכת משמשון הגבור, שרוח ה' היתה מפעמת בו, בחינת "והוא שפט את ישראל עשרים שנה", והכ' שנה שהוא מלך ושפט את ישראל, באותו זמן הוא הכניע את הקליפות תחת רגליו עד שנעשה להם יראת ה', ונפל פחדו עליהם והצליח לבטל את בית המשתה הטמא שלהם, והמשיך יראת ה' בעולם כולו, וחזרה ליהודים האהבה והיה ששון ושמחה שנמשך עוד כ' שנה נוספות אחר הסתלקותו, וביחד זה מ"ם שנים גילוי מלכותו יתברך על ישראל.

בפורים וכיפורים יש ענין של עבודת לב, כי בפורים נותנים מתנות לאביונים ומשלוח מנות ונפתח הלב, ויש גילוי של רחמים בעולם והאהבה בין איש לרעהו, וביום כיפור זה יום של דין, יום של תשובה, ואז הכל עושים תשובה מהלב ונפתח הלב, ואין הקב"ה מוחל על עבירות של בין אדם לחבירו, ולכן חייבים לפתוח את הלב איש לרעהו ולפייס בדברים איש את רעהו, ולבקש מחילה וסליחה ורחמים זה מזה, ובלב יש שני צדדים ימין ושמאל יש רחמים ויש גבורה, נמצא שמה שמשותף לפורים ולכפורים זה עשיית חסד בין אדם לחבירו, והשורש הוא בלב, והלב שזה גבורת לב וזה נמשך משמשון הגבור שהוא המשיך את הפחד ה' על כל העמים, ועלֿידיֿזה נתבטלה כבר שמחתם של הרשעים בעולם, כי מפחדים שיקום עוד גואל בישראל וכאשר זו נתבטלה מהם היא שבה אלינו ונעשה יחוד לקדושה.

מרדכי ביטל את המשתה והשמחה שהיה לרשעים בזמן אחשורוש, והמשיך את הרעד את גבורות הלב של שמשון בעולם, ומיד נתבטל שלטונם של הקליפות ונעשה שמחת פורים, אבל מקודם לפורים היה פחד ויראה גדולה על כל היהודים, כמו כיפורים, ועלֿכן המשילו את פורים לכפורים, כי שמחת פורים נעשית עלֿידיֿזה ממקודם מתבטל בית אחשורוש והקליפה שלו ונעשה שלטון של אסתר ומרדכי בעולם על כל בתי ע"ז שלהם, בחינת מלכות דקדושה היונה של זהב שאוחזת בידה את הנץ, וכיפור זה בסוף עשרת ימי תשובה וכולם מצפים שיתהפך הדין לרחמים, ולכן הכהן הגדול היה נכנס לקדש הקדשים ומנסה לכפר לנו, ואם לא היה יוצא או שלא היה מלבין חוט השני, היה נעשה יגון ואנחה, ולהפוך כשנמתקו הדינים ויצא הכהן מבית קודשֿהקודשים אז מה נאה מראה כהן, ומי שלא ראה שמחת כהן בשעה שיוצא מקדשיֿהקדשים, לא ראה שמחה מימיו, ולכן נעשה עניין של יראה מאוד גדולה לפני כן ביום כיפור, כי אם היו זוכים אז היה מתהפך מכסא דין לכסא של רחמים, וזה בחינת העניין שהיה בפורים בבית אחשורוש שהיה לפני גזר דין, שזה בחינת תענית אסתר "צומו עלי שלשת ימים, גם אני ונערותי נצום", ולאחר גזר דין כבר נעשה שמחת פורים שנפדת היראה והאהבה הנפולה, ונעשה ליהודים אורה ושמחה ששון ויקר.

כל הענינים הללו זה מה שיהיה לעתיד, כי עכשיו אנחנו קרובים אל הגאולה האחרונה, ולכן עכשיו זה דין זה ענין של יום כיפור ימי דין, ואח"כ תיכף ומיד כבר יהיה ענין של בניית ביתֿהמקדש השלישי, ותהיה התחלת האהבה שתפדה מגלותה השכינה הק' באופן שכבר יבנה ביתֿהמקדש בפועל.

וכן יהיה בגאולה העתידה שיהיו נהפכים כל עצי השיטים, כל הרוח שטות שהיה בעולם יהיו נהפכים לקודש לבחינת עצי שיטים לבנות ביתֿהמקדש.

וכבר מבואר כמה וכמה פעמים על הענין הזה שצריכים להפוך את היגון לשמחה ואת הרוח שטות לרוחֿהקודש, ובכן בניסים של פורים יש את כל ההתגלות הזאת של כל ההפכים כל מה שהיה שם, כי מעיקרא אסור לשתות יין יותר מדי, פן ייפגם מוחו ח"ו ויכול לבוא לידי זימה וקלקול, ובפורים חייבו חז"ל שתייה, היינו חייב איניש לבסומי עד דלא ידע, ובענין של תאוות אכילה הדרך הישרה היא להסתפק שיהיה בבחינת צדיק האוכל לשובע נפשו, ובפורים תקנו לנו חז"ל סעודה כיד המלך לאכול ולשתות עד כדי כך שאדם כבר לא ידע בין הטוב לרע, שיש לו בחינת סילוק הדעת לגמרי, וזה דייקא בחינת מה שיהיה לעתיד לבוא, שתהיה אז כזו סעודת לוויתן והתגלות גדולה עם ששון ושמחה שזה בחינת סעודת הפורים, כי בסעודת לוויתן שתהיה אז לכלל עם ישראל בכל העולם כולו תהיה סעודה גדולה בשמחה עם כלים מכלים שונים כיד המלך מלכי המלכים, ויהיו ניגונים שיתפשטו בכל הבריאה כולה ויהיה תכלית הטוב והשמחה תתפשט בכל הבריאה כולה יהיו המון שולחנות בכל העולם כולו מלאים כל טוב בסעודות כיד המלך, באופן שלא יהיה עניין של עניות וחסרון כלל לאף אחד בעולם, ויהיה לכולם עניין של ששון ושמחה וטוב לבב, ויהיה התגלות שלמה של מלכות דקדושה בעולם, ותתבטל מלכות דסט"א תחת רגלי הקדושה.

 יהי רצון שה' יזכנו להיגאל בידֿרמה ויתגלה הראשֿבית משה והשכינה הקדושה באחדות באופן שיהיה כבר כל ענין הייחוד בין אסתר למרדכי, כי כאשר מרדכי בפירוד מאסתר, יש הסתר פניו יתברך מהדור וצריך משה להגיע לבית יתרו כדי למצוא שם את ציפורה כלתו, ולא יכולים לזכות לשמחה ולגאולה כי אם דייקא בעת שמרדכי כבר כן מצליח לקחתה לו לבת, לבית ונתאחד עם אסתר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, ואז נפל המן על הכורסיא של דין על אסתר שהיא כסא של רחמים ויצא כל הקצף עליו ותלו אותו על העץ שהכין לעצמו, והיתה גאולתן של ישראל, ומרדכי זה בחינת הי' של שמו ית' ואסתר זה הה' וכאשר הם ביחד אז כבר יכולים להעלות מהגלות את הו' ה' של שמו ית', ויש המשכה של דעת דקדושה בעולם, ובשעה שמרדכי היה נמצא בפירוד והיה בלי אסתר, בלי בית, בלי אתר לבית שכינתא, אז הוא אינו יכול להמשיך מן החכמה העליונה את הדעת שלו בעולם, ונשאר בהסתר פנים מן העולם, ומחפש את אסתר במקום הכי רחוק מהקדושה ח"ו, ועלֿכן כל ההשתלשלות התחילה במרדכי כאשר לקח את אסתר לו לבת, אל תקרי לבת אלא לבית, כי דייקא אז הוא כבר יכול לעשות את כל ההמשכה של אור החכמה ולהשפיע בעולם את שלמות היראה והאהבה כל העניין של פורים, כי נעשה מקודם לכן ענין היחוד ביניהם, ונעשה התגלות פני ה' בעולם, ואז התחילה כל ההשתלשלות בפועל של כל העניין של פורים שלבסוף יצא בלבוש מלכות ועטרת זהב וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, והכל זוכים לאחדות, ועלֿכן בפורים מקודם יש רעדה ועושים תענית, ואח"כ עושים את כל עניני החסד והאהבה ומשליטים אותם על הנץ והיראה, ונזכה כולנו להיגאל מתוך שמחה וטוב לבב שנצא בידֿרמה בריש גלי ריש, היינו גילוי הראש בחינת כורסיא דמלכא, כי שלמה המלך ישב על כסא בריש גלי ולמעלה מראשו היה יונה דדהבא שתופסת את הנץ, וכל אומות העולם בידה בריש גלי.[2]

עניין שאנחנו מנגנים ושרים ביחד, כי צריכים לייחד את הנגינה עם העולם, ולהזכיר לה' יתברך מה שהיה בביתֿהמקדש, מעשה במלך אחד שהיה לו בית וכל הבנים שלו היו סביב לשולחנו, יום אחד הוא אמר להם אני עצוב והוא גרש אותם, והם כולם חשבו בצערם למה אבא מתנהג אלינו ככה מה עשינו לו שהוא מגרש אותנו, אבל האבא לא רצה להגיד להם שיש לו סכסוך עם אמא, לא רוצה שהילדים יראו ויהיו נוכחים בשעת המריבה, עלֿכן הוא סילק את הבנים ואת הבנות ובאמת אף אחד לא ידע, ולכולם היתה קושיא כזו למה המלך סילק אותם? אבל היה שם בן אחד חכם שזכר שהיו מנגנים ויושבים בסעודת שבת ועושים שמח עם המלך והמלכה והוא אמר להם בואו ונעשה את זה גם כאן ביער אולי המלך ישמע והמלך שמע את קול הנגינה שלהם שהיה בוקע ועולה מתוך היער והוא כבר לא יכול להתאפק והוא פייס את אשתו והחזיר את הבנים ושוב היתה שמחה ביניהם המעשייה הזו זה העניין של הנגינה שהיתה בביתֿהמקדש והיו שם חליל וחצוצרה והיו שם כלי שיר וכולם היו שרים להשם יתברך והוא היה שומע את הנגינה לכן אנחנו כולנו מנגנים ושרים ועושים נגינה וכך הוא נזכר בימים ההם שהיתה כזו אחדות בין איש לרעהו בעם ישראל, והיו כל הקולות משתלבים זה עם זה וע"י הנגינה שלנו המלך שוב חפץ להביא את הגאולהֿשלימה. אמן.



[1] שנכתב בוא"ו ולא באל"ף שזה נקרא כמו ראש אבל זה רש זה עני זה בלי האל"ף וההמשכה של הוא"ו יכולה להשתנות לפי ההשפעה או מהמן או ממרדכי. מרע וטוב.

[2] היונה זה האהבה והנץ זה היראה וכאשר יהיה "על כל פשעים תכסה האהבה", יהיה שלמות של אהבה ויראה... ראה כ"א אדר הילולא של ה"נועם אלימלך".

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד