חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "עטרת זהב"
 

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ב
יום שני פרשת משפטים התשס"ט
 

תפילה: רבונו של עולם, אבי אב הרחמן, תשרה עלינו שכינתך ונזכה לראות אותך יתברך בכל עת ורגע ונזכה לראות מסוף העולם ועד סופו אמן נצח סלה ועד.

רבונו של עולם, אבינו אב הרחמן מלא רחמים, תגן עלינו בזכות שבעת־הרועים, וזכני שבכל מקום שאלך ובכל מקום שאדרוך יבואו ויתאספו כל שבעת־הרועים לראות את פני ולשמוע תורתי באופן שאזכה על־ידי־זה להאיר את התורה של שבעת־הרועים בכל מקום בבריאה, באופן שאורם ילך ויתפשט בכל מקום ויזכו הכל לקבל מהם את אור האמונה, ועל־ידי־זה תזכנו לשבר במהרה קליפת המן־עמלק וזכנו להיגאל ביד־רמה אמן.


הענין מה ששרים על מרדכי היהודי, כי הוא בחינת הגואלֿצדק, מחמת שהוא הושיע את כל היהודים בנסֿפורים שזה ענין של גאולה עלֿכן נמשך מזה השירה "ומרדכי יצא" וכו', כי הוא יצא מלפני המלך בלבושֿמלכות ועטרתֿזהב שזה ענין של התגלות מלכות השם בעולם שזה מה שיהיה (במהרה בימינו), בגאולה האחרונה, שיבוא מרדכי והוא שוב יצא מלפני המלך בלבושֿמלכות וכו', שה' יתברך יתן לו את כל המלכות שבעולם שזה ענין של עטרתֿזהב, כי הזהב זה בחינת כל דין שיש בעולם כל התאותֿממון שיש בעולם, והוא יהפוך את הענין הזה של תאות ממון של המן ללבושֿמלכות של העטרתֿזהב היינו שיהיה לו הכח למתק את כל הדינים שהיו בעשרת אלפים כיכרי הכסף של המן באופן שיהפוך הכל לעטרתֿזהב לבושֿמלכות הנכלל בצדיק, עלֿידיֿזה הדין נמתק ויש פדיון לנפשות ישראל בדומה למעות שנותן לצדיק ונעשה בהן המתקתֿהדינים, כי כאשר לוקחים את המעות שהם בחינה של דין והן הופכות ללבושֿמלכות אצל הצדיק ועלֿידיֿזה נעשה בהן המתקת הדין ונתהפך לרחמים כידוע וזה בדיוק הענין של עטרתֿזהב שלבש מרדכי שזה היה סוף השתלשלות של כל הדינים של עשרת אלפים כיכרות הכסף של המןֿעמלק וכאשר נותנים את זה אל הצדיק ע"י זה מעבירים כל רכושו של המן למרדכי הצדיק ונמתקים כל הדינים שיש בעולם כי הצדיק הופך אותם לפדיון, לרחמים, לעטרתֿזהב ללבושֿמלכות.

במשך כל הדורות עיקר התגלות היראתֿהשם שהיתה בכל העולם זה הקול היוצא מהפה של הצדיקים, ולכן עדיין הקול של הצדיקים הללו הולך ונשמע בכל העולם, וכל הצדיקים מכל הדורות שישבו ואמרו תורה ובזמן שאמרו תורה התאספו אצלם המון העם, כמו שהיה בזמן הבעש"ט ובזמן האריז"ל שהיו הכל מתקבצים אליהם, כל מיני המון גדולים במעלה וקטנים במעלה, וכל אשר היו מתאספים אליהן היו פוסעים אליהם כדי לשמוע את תורתם, והיה להם בודאי הרבה מניעות וקושי כדי לזכות לבוא אל הצדיק הנ"ל, אבל בזכות שמסרו נפשם לכן עדיין קולם של הצדיקים הנ"ל הולך ונשמע, בזכות כל הפסיעות הנ"ל של כל ההמון שהיו פוסעים אל הצדיקים הללו והיו מתאספים אליהם כדי לשמוע את דברי תורתם, כן ידוע כל הענין הזה של צדיקים אשר הם מובחרים במעלה ואין לשער את גודל קדושתם, וע"י שהעולם מתקבצים ורואים את פניהם ושומעים את דיבוריֿהתורה מהם, אז עלֿידיֿזה הם היו זוכים לכל מה שהם זוכים וזה הכל היה בזכותם, וכל חידושיהם וכל תורתם וכל מה שהם משיגים הכל זה בזכות הפסיעות הנ"ל, משם הם זוכים ומקבלים ההשגות הנ"ל. פעם בזמן הבעש"ט היה אחד שזכה לכל מיני השגות וגילויים, והבעש"ט אמר לו: 'דע לך שכל זה רק מפני שפעם אחת היית בשעת אמירת תורתי', וכן היה אצל האריז"ל, ומכיון שהם היו זכים וטהורים בקדושתם מכל פגם, לכן זכו להמשיך לעולם את כל האור.

לכן בכל מקום עדיין נשמע והולך קולם של הצדיקים הנ"ל, שהיו במשך כל הדורות בין הגדול במעלה וגם אחד שהיה קטן במעלה וכו' בין בכל מדרגות הצדיקים, עדיין הקול של כל הצדיקים שאמרו תורה הולך ונשמע בכל העולם כולו, ועדיין הוא לא נחלש, ומשמה מקבלים העולם הרהוריֿתשובה והכל זה מן הבתֿקול שיוצאת בכל יום מחורב ומכרזת על התורה, ואףֿעלֿפי שלא שומעים אותה, כי אם רק מעט צדיקים, אבל הבתֿקול יוצאת בכל יום ומכרזת בעולם וזה הקול שצעקו הצדיקים בכל הדורות על האמונה ועשו בכיות ותפילות וקולם עדיין לא נאבד, והקול שלהם הולך ונשמע מהרֿחורב, וזה מחמת שהקול שלהם שהיה בכל הזמנים הוא יצא מן העולםֿהזה, כבחינת משה בהרֿסיני, ונכנס שם בעולםֿהאמת ולכן הוא עדיין נשמע גם פה וזה כל הצעקות וכל השאגות שצעקו כל היהודים במשך כל הדורות ועשו קידוש ה' וכו', וכל הדמעות אשר היהודים הורידו מעיניהם כמים בין כשנהרגו על קדושת שמו יתברך וכו', ובין שעברו כל מיני מיתות משונות, כמו בזמן הגמרא ולפני זה, כל זה עדיין נשמע בחורב, כל הצעקות שלהם וכל השוועות שלהם וכל התפילות שהתפללו וכל אשר עברו זה עדיין נמצא פה בעולםֿהזה, וזה ישוב הסתירה שמצד אחד "והארץ נתן לבני אדם", ובו בזמן "לה' הארץ ומלואה", כי באמת ע"י כל התפילות שהם התפללו ברוחניות הכל הגיע לה' יתברך עד כסאֿהכבוד, שזה בחינת "הארץ נתן לבני אדם" ורק הגוף שלהם היה נפסד ומתכלה בעפרֿהארץ, (מחמת שהוא נמצא פה בארץ). אבל כל הצעקות שלהם הם עדיין נמצאות וקיימות לנצח בארץ העליונה ששם "לה' הארץ ומלואה" ולכן בכוחם של כל הצדיקים הנ"ל היה לקרב את כל הבריאה אל ה' יתברך.

הכל נמשך מן הצדיקים הקדמונים, אשר דרכו פה בעולם בין שהיו בזמן הבעש"ט ולפניו ובין שהיו אחריו, וכל מה שמקבלים העולם זה הכל מגודל צעקותיהם אשר כבר צעקו בזה העולם והמשיכו טהרה בזה העולם ומה שבאו האחרונים ועשו זה בבחינת מלאכת "מכה בפטיש", שבאו להמשיך את האור הזה בשלמות ולחתוך ולהפסיק את הפרוד שנגרם מזוהמתֿהנחש בעולם.

החטא של האדםֿהראשון היה שהקשיב לקולו של הנחש הקדמון[1] נמצא שדייקא עלֿידיֿזה שהקשיבו לקולו הם נתנו תוקף לקולו (כי אם לא היו מקשיבים אליו היה מתבטל קולו מן העולם), ועלֿידיֿזה כבר נמשך ענין של יללה בעולם, כי כל היללות וכל העצבויות שיש היום זה הכל משתלשל מהחטא הזה ששמעו לקול הנחש. ומזה משתלשלים כל הקולות של הסטראֿאחרא, אבל האמת שקודם שחטאו היו רק קולות יפים של קדושה בחינת השירה וההודיה וההלל שיהיה לעתידֿלבוא, כי כל זה גם היה לפני חטא אדה"ר לפני ששמעו בכלל את קול הנחש, אבל מחמת שכבר שמעו עלֿידיֿזה נעשה קלקול ומתגברים קולות היללה ונשמעים בכל העולם הקולות של הרשעים שהם הניגונים של הסט"א, אבל ע"י הנגינה דקדושה, ע"י קולו של הצדיק וע"י שהצדיקים אומרים תורה בניגון ונותנים עצותֿטובות ועלֿידיֿזה נעשה ענין של אחדות בין כולם, ומתבטל הפרוד וזוהמתֿהנחש ונשמע בעולם רק קול השירה דקדושה ומתפשט בעולם כולו רוח קדושה וטהרה.

החלל השמאלי שבלב זה הקול של הנחש שאסור לשמוע לו והחלל הימני זה היצר הטוב בחינת הצדיק שקורא לו מחורב מעוררו ומחזקו בחינת הנגינה דקדושה שיוכל בכל זאת לראות את הנקודותֿהטובות אשר בו, כדי שיוכל למרות הבעלֿדבר לעבוד את ה' יתברך ולזה זוכין דייקא ע"י טבילתֿמקוה, כי כאשר יהודי הולך אל המקוה ע"י הפסיעות בעצמם הוא כבר נקרא פוסע לצדיק וע"י הטבילות בעצמם זה בחינת השכל של הצדיק והמים זה הדעת של הצדיק בחינת: "מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל" (משנה יומא ח, ט), כי כל התורה שהצדיק אומר זה מהמים העליונים והם מים שלא שייכים לעולם זה, זו דעת אשר לא טעמה טעם חטא ולא נטמאה כלל בעולםֿהזה, ולכן כל צדיק וצדיק כפי ענינו עד הגדול במעלה ביותר ביניהם הוא דולה משם את תורתו ומשקה את העם ואומר את התורה בבחינת "מיםֿעליונים", כי כל הדיבורים של העולם השפל ואפילו בין הצדיקים כל מה שהם אומרים מן המים התחתונים של העולםֿהזה שהם תערובת של טוב ברע ולכן כאשר הם אומרים את התורה שלהם ומגלים את הדעת שלהם יש בזה פרוד ופגם שנמשך מזוהמתֿהנחש ורק הצדיק הגדול במעלה הוא אומר את הדעת שלו מן המים העליונים הטהורים, ועלֿכן צריכים אנו להלל לה' יתברך על המים העליונים הללו שעשה שלא נטמאו שזה מה שמרמז דוד המלך בתהילים שיש את ענין המים העליונים ומשם היה שואב את ספר התהלים ועלֿכן תורתו היא שמורה ונקיה מכל מיני סיגים ופגמים בניגוד לאנשי העולם שאומרים את התורה מן המים של העולםֿהזה התחתונים ולכן התורה הזו היא מעורבת בכל מיני גאות חלילה ובכל מיני מחשבות זרות ורק הקול של הצדיק בחינת מרדכי שהוא בא מלפני הפגם, בחינת "ומרדכי ידע" ולכן הוא הולך ומתגבר על היללות ויביא את התיקון השלם, הגאולה השלימה שזה בחינת: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

עלֿכן "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" שלא רצה לקבל את האור של המן "המן העץ" (חולין קלט:) היינו חטא הנחש. כי המן היה בבחינת הארה לקויה, כי הוא רצה להמשיך את השמש דסטראֿאחרא לעולם, כי יש ענין של שמש דקדושה ויש ענין של שמש דסט"א (ליקוי חמה), והמן היה בחינה של שמש דסט"א שרצה להמשיך לעולם אש של ניאוף ולגרום לכולם שיהיה להם ניאוף ולהגיד לעולם שהשקר הוא אמת, ומרדכי ידע שאם הוא ישתחוה עלֿידיֿזה הוא יקח על עצמו את ההארה הזאת הלקויה ועלֿידיֿזה יהיה נעשה בו פגם, לכן מרדכי – השמש דקדושה "לא יכרע ולא ישתחוה" והיה מאיר לכל הבריאה ומעורר על ענין האמונה שהיה עוד לפני בריאתֿהעולם והמן רצה לכלות ולבטל את האור הזה הקדוש של מרדכי, ועלֿכן רצה שישתחוה לו, שיהיה בו פגם במרדכי בבחינת השמש דקדושה כי יהיה נכלל ומתבטל ח"ו בשמש הלקויה והטמאה שלו, שהן שלוש התאוות שעיקרן שלש הקליפות הטמאות (של ניאוף, ממון ואכילה), שכל התאוות הכל נמשך מג' קליפות הללו, ונהפוך הוא שדייקא נעשה שמחת פורים ונותנים מתנות לאביונים זה שיבור תאוותֿממון, ועושים סעודה שזה שיבור תאוותֿאכילה והשתיה כדת היינו היין, שזה תיקון לתאוותֿניאוף, כי ע"י זה ששותים לשם מצות שמחתֿפורים (עם כל הענינים) עלֿידיֿזה יכולים להנצל מזימה וניאוף (כידוע מהגמרא[2] שיין מביא לידי זימה), ולכן מה שעושים בפורים משלוחֿמנות, סעודתֿפורים ושתיית יין הוא כי עלֿידיֿזה מתקנים את הג' קליפות הטמאות (אכילה, ניאוף וממון), שמשם מתגברות כל התאוות שבעולם וע"י מתנותֿלאביונים ומשלוחֿמנות משברים תאוותֿממון, כי ע"י הסעודה שעושים בפורים עלֿידיֿזה משברים תאוותֿאכילה, וע"י היין ששותים בפורים משתבר תאוות ניאוף.

מרדכי היהודי המשיך קדושתו על הג' בחינות הללו מן השמש דקדושה וזה היה כנגד השמש של הסט"א של המן שרצה לכלות ולבטל את הג' בחינות אמונה הללו שהאירו ממרדכי היהודי לעולם ולכן הוא רצה דייקא להתגבר על מרדכי עלֿידיֿזה שהוא יגביר את התאות הטמאות של הקליפה ונהפוך הוא שדייקא מחמת גזרתו וכל ענין הקלקול והפגם עלֿידיֿזה דייקא נעשה תיקון גדול ונעשה לישראל כל הנס של פורים שזה "בדבר שקלקלו בו נתקנו"[3] כי דייקא במה שנעשה קלקול ופגם באמונה שאמר לאחשורוש לקחת מסים מן התלמידיֿחכמים ולבטל את הפטור ממס שהיה להם לפני כן, ואמר לו שע"י שיקח מיסים מן הת"ח עלֿידיֿזה יהיה לו לטוב, ועלֿכן נקרא שמו אחשורוש על שהיה מביא את הכל לידי רשות ועניות, ועיקר המשפיע היה המן שהוא בחינת שמש ואחשורוש זה בחינת ירח שהוא היה הכלי לקבל מהמן, אבל בפועל הגזירות נעשו ע"י אחשורוש שהמן היה בחינת השמש שהיה מאיר לאחשורוש מה לעשות. והירח שמצד הקדושה זו היתה אסתר המלכה, לכן היא היתה כנגד הירח דסט"א שהוא אחשורוש והשמש דקדושה זה מרדכי הוא היה כנגד שמש דסט"א זה המן.

"ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" (אסתר ב, ז) – תנא משום רבי מאיר: אל תקרי לבת אלא לבית (מגילה יג.)

כפי שהסברנו הענין של אסתר הוא ענין של הסתרה, ענין של לבנה, והגמ' אומרת שמרדכי לקח אותה לו לבית ויש שתי בחינות אצל הצדיק יש אהל ויש בית כנגד דרי מעלה ודרי מטה, כי הצדיק בחינת יעקב הוא יכול לשלוט בכל דרי מעלה ובכל דרי מטה והכל מקבלים ממנו (בחינת "שרית עם אלקים ועם אנשים"). בית – זה בחינת דרי מטה ואוהל – זה בחינת דרי מעלה, כי האוהל זה בחינת "ילכו מחיל אל חיל" (תהלים פד, ח), שהם כל הזמן עולים ועולים מדרגא לדרגא על בחינה זו של דרי מעלה נאמר: "יעקב איש תם יושב אהלים", ועל בחינת דרי מטה שבו נאמר: (ישעיהו ב, ה) "בית יעקב לכו ונלכה", נמצא שיעקב נמצא בב' בחינות ושולט גם בדרי מעלה וגם בדרי מטה, וכן מרדכיֿהיהודי שהוא היה מאיר כשמש לאסתר היינו: "לקחה לו לבת" – "אל תקרי לבת אלא לבית", כי בחינת השמש צריכה לקחת לה כלים לעשות לה בית בחינת אסתר כדי להאיר קדושה ואמונה לכל המקומות המטונפים שזה בחינת ביתֿאחשורוש וקליפת המןֿעמלק עלֿכן אומרת הגמרא: "אל תקרי לבת אלא לבית", שהוא לקח אותה לו לבית, לבחינת הירח שממנה יכול להמשיך את האור אל כל הצמצומים ואל כל ההתלבשויות שנמצאות בעולם, והתלמידים גם הם בחינת כלים לצדיק ומהם אפשר לו להמשיך את האור לכל דרי מטה, כי הם יושבים באהלה של תורה ויכולים לקבל את השכל של יושבֿאהלים של הצדיק שהוא גם בן דרי מעלה ועלֿכן מחמת שהוא מאיר בתלמידים בחינת אסתר הם יכולים להמשיך את האור ולהאיר את כל המקומות המטונפים הללו שזה ביתֿאחשורוש.

"לקחה מרדכי לו לבת" – "אל תקרי לבת אלא לבית" שזה ענין של כלים וצמצומים להאיר לכל המקומות המטונפים את אורו של מרדכי שמאיר בדרי מעלה ולא יכול לירד ולהאיר לדרי מטה רק בלבושים וכלים בחינת אסתר כנ"ל והוא חייב כל הזמן גם להיות שם בדרי מעלה בחינת: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", כי אם הוא לא יהיה שם, אז עלֿידיֿזה לא תהיה בו בחינת שמש, בחינת: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", עלֿכן הוא צריך להיות במקום אשר אף בריה לא נמצאת שם בשערֿהמלך (בלבוש שק היינו אוהל). ומשמה דייקא הוא יכול לשלוט על דרי מעלה ודרי מטה, כי אם הוא היה רק עם דרי מטה, אז עלֿידיֿזה לא יכול היה לשלוט על דרי מעלה וכן להיפך, נמצא שהצדיק האמת נמצא במקום שאף בריה לא יכולה להשיג בו, ועלֿכן מחמת שהיה במקום אשר אף אחד לא יכול להשיג בו עלֿכן נצרך היה לבית, היא אסתר בשביל שתהיה לו לבת לקבל את כל הכלים הללו להאיר לכל היהודים הנמצאים במקומות המטונפים, וזה גם בחינת "עיקבתא דמשיחא"[4], והכל נשתלשל דייקא מן הגזרה של המן לכן נצרך היה מרדכי להשתמש בה ולמשוך אותה לביתֿאחשורוש לבחינה של הלבנה של ס"א, ועלֿידיֿזה הוא האיר לשם אור של קדושתו שהיה כלֿכך גדול שנכנס עמוק מאוד בכל המקומות המטונפים ביותר שהיו שם ונפדו כל היהודים, כל הניסים והנפלאות של פורים ועלֿכן מרדכי נקרא "מירא דכיא" (חולין קלט:) על שהוא ביטל את כל החומריות כל התאות ממון של המן וכל הגשמיות והצליח לעשות מזה עטרתֿזהב ובכך לשבר את כל הקליפות הנ"ל ונעשו לישראל כל הניסים כל מה שנעשה גם מחוץ לבית אחשורוש, בכל מדינות המלך שרבים מעמי הארץ מתיהדים.

ודע שהצדיק ממשיך את כל הניסים והנפלאות שזה התגלות אורו בכלים בתלמידים שהם בחינת אסתר שהיא מסתרת את עצמה ונכנסת לתוך המקומות הכי מטונפים בביתֿאחשורוש, אבל דייקא משם הוא ממשיך ומגלה את אורו של ה' יתברך בעולם מהפך ושובר את כל הרשעים, ומכאן יש חיזוק לרחוקים והנידחים שיש גם להם תקוה ויכולים לזכות להיות כאסתרֿהמלכה לזכות להיות הכי גבוהים, כי דייקא משם מן ההסתר היא זכתה להיות במקומות הכי גבוהים והיא זכתה לכך על שהיתה מביאה את מאמר מרדכי לפני המלך מלכי המלכים שדייקא כך כאשר שנמצאים הכי רחוק, אז יכולים לעשות את מאמר מרדכי, כי אז קרובים כמו שנאמר: (ירמיהו לא, ב) "מרחוק ה' נראה לי" שדייקא שאדם כלֿכך רחוק הוא יכול לזכות להתגלות ה' הכי גדולה וזה גם ענין של "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), שכדי לראות את ה' תמיד שזו היתה בחינתם של כל הנביאים וכל הצדיקים הם היו צריכים להפוך את כל הדינים לעטרתֿזהב וללבושֿמלכות, כי שויתי ה' זה בשם הויה שהוא מידתֿהרחמים ולא נאמר שויתי ה' אלקים לנגדי (שהן שתי הבחינות דין ורחמים), כי הצדיקים במשך כל הדורות ידעו שעיקר ההתגלות היא במידתֿהרחמים ולכן צריך לבטל ולהפוך את מידתֿהדין אלקים לרחמים הויה, וגם מרדכיֿהיהודי רצה להפוך את הכל לבחינת רחמים שיהיה רק "שויתי ה' לנגדי תמיד" בלי שום דין הוא רצה לגלות לכולם שה' נמצא איתם גם במקום הכי נמוך שלכאורה נראה דין הכי קשה אבל מרדכי רצה להראות להם שזה הכל לבושים עטרתֿזהב של רחמיו יתברך, ועלֿכן הוא התגלה דייקא ע"י אסתר שם בביתֿאחשורוש.

והיא היתה מדברת שם: "ותאמר אסתר למלך" – ואת כל הדיבורים האלו שהיא אמרה שם בצר לה, היא אמרה אותם ממש לפני ה' יתברך שמו שזה בחינת המלך מלכי המלכים, כי היא ביטלה את עצמה למרדכי ולכן לא ראתה כלל את המלך אחשורוש, ולא ראתה שום מציאות בעולם חוץ מה' יתברך, עלֿכן היא דיברה רק לה' יתברך[5], היא אמרה את כל ההשגות (היינו מגילתֿאסתר ברוחֿהקודש נאמרה) שהיה לה רק לה' יתברך, "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" – היא אמרה לרבש"ע שכל מה שאני משיגה זה הכל בשם מרדכי, הכל בזכותו של ה"מרי דכיא" שזכה לשבר את כל התאוות ואת כל החומריות.

"אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) משכהו לבית המדרש" (סוכה נב: ורש"י)

כי בביתֿהמדרש שמה נעשה את כל מה שנעשה בהרֿסיני שבטלה זוהמתֿהנחש, כי בביהמ"ד הכל משיחין ומדברים בענין התורה מתוך אחדות וכל מה שהיה במעמד הרֿסיני – השלמות, שבטלה מהם זוהמתֿהנחש, לכל זה זוכים בביהמ"ד, שהוא מקדשֿמעט שיש שם רק סם של חיים, בד' אמות של הלכה, כי שם עוסקים בתורה ובהתקשרות לצדיקים ושמה יכולים הכל להגיד בשם מרדכי, כי זוכים להרגיש את האור של השכינה ואפילו שנמצא בחוץ, אבל אם אדם נמצא כבר במקום כזה שכל דבריו זה בשם מרדכי, אז הוא מושך לשמה כל מעיינות הטהרה העליונים שמרדכי מוריד משערֿהמלך ויכולין להמשיך את קדושת אבןֿהשתיה הזו, בחינת הצדיק, לבימ"ד כזה של מרדכיֿהיהודי צריכים למשוך את המנוול (בחינת עמלק).

הרי יש כמה וכמה שבא אליהם המנוול הזה ומשכו אותו לביהמ"ד, אבל אףֿעלֿפיֿכן הם לא נושעים ממנו! אלא הענין הוא, שצריכים למשכו לביתֿהמדרש כזה ששם עוסק בתורת משהֿרבינו בלי תערובת, בלי זוהמתֿהנחש ולא לביתֿהמדרש שעוסק בעניניו של הנחש היינו שמעורבים בו גם דבריםֿבטלים ופטפוטיֿסרק וכל ענין הזה של לשוןֿהרע וכדו', אלא צריך למשוך אותו אל ביתֿהמדרש של מרדכיֿהיהודי שהוא כולו לה' יתברך, שהוא כולו רק תורה ותפילה שנאמרת בשם מרדכי לפני המלך, כי בבמ"ד כזה, שם כבר "עיני ה' אלוקינו מראשית ועד אחרית", שזה בחינת ביתֿהמקדש, ובאמת, אם היינו זוכים לכזה בית מדרש ואפילו שהיה רק אחד כזה שהוא "בי כנישתא חדא", אז עלֿידיֿזה היתה כבר נמשכת הגאולה השלימה, כי הוא בחינת אבןֿהשתיה וכו'.

צריכים לעשות כל אחד כל מיני כינוסים וקיבוצים שיהיה בית כזה שהוא כולו של מרדכיֿהיהודי כולו תורה ותפילה ולא שיעסקו בו בכל מיני דברים זרים גם כן ובאמת מחמת פגם הגאווה לכן כל הבריות שבעולם גברים, נשים וטף כלֿאחד חושב שהוא המובחר במעלה וכלֿאחד שוכח מגדולת אדוננו הבורא ברוךֿהוא, ה' יתברך שהוא לבדו עושה בכל עת ורגע את כל הניסים עם כל יהודי ויהודי, ואם יהודי רק היה מתבונן וזוכר בכל עת ורגע באמת לפני מי הוא עומד, לפני מי הוא נותן דין וחשבון הרי שהוא היה מתעלף, והוא לא היה יכול להתקיים בכלל ובאמת נעשה לו נס בכל עת ורגע שה' יתברך ממשיך לו את האור של מרדכי דרך ההסתר של אסתר, בחינת: "ותהי לו לבת" וכו' והוא יכול להתקיים, כי אם לא היה כל ההסתר הזה של אסתר, עלֿידיֿזה כביכול מרדכי לא היה יכול לפעול כלום, כי האור שלו הוא כלֿכך גדול והוא היה מבטל אותנו בכלל ולכן משך את הניסים של פורים ע"י אסתר שהיא המשיכה את האור של מרדכי בבחינת הסתרה ולבושים וצמצומים נפלאים, שיוכלו לקבל אותם בלי להתבטל ותהיה ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר.

אומרת הגמר' "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש" כי בביהמ"ד שם יש טוהר וקדושת ההתבוננות של מרדכי הצדיק ומחמת שאתה מושך את עצמך לשם, אז הוא כבר ימשיך לך את מהותו שהוא "מרי דכיא", הוא כבר יזכך לך את כל החומריות שבך, כי נקרא שמו מרדכי משום שהוא זיכך וביטל את כל החומריות, ולכן כשאדם בא אל הצדיק עם כל התאוות שזה ענין של פגםֿהברית, אז בכח ה"מרי דכיא" לתקן לו את הפגמים שתהיה שמירתֿהברית שמירתֿהעינים קדושת המחשבה והוא מקבל את השפלות והענוה של מרדכי, וכל אחד כפי מה שהוא משער בליבו כפי הכלי שהוא בא עימו לצדיק, כך הצדיק נותן בו ריחֿטוב ואם הוא בא חלילה עם ענין של לקנטר, אם יש לו התנגדות אל הצדיק ח"ו, אז עלֿידיֿזה הוא מגשם את תורתו של הצדיק והיא נעשית לו לסםֿהמות, לכן כל אחד כפי בחינת הכלים שהוא בא כך הוא זוכה לקבל מהצדיק.

זו היא בחינת בצלאל שהיה יכול לצרף את כל האותיות ולבנות מהם ביתֿמקדש והכל זה היה מאורו של משה וזכו להשראת שכינה שם, כי בצלאל אעפ"י שהוא היה רק בגיל י"ג שנה כאשר הוא הראה למשהֿרבינו, כל זה שהוא יודע לעשות צירופים וכו' ואיך יתכן שמשהֿרבינו נתן לו להיות מעליו ועוד חיזק אותו ואמר לו: "אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואתה שלא ראית עשית מדעתך! בצלאל בצל-אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה" (במדבר רבה פרשה טו) ושיבחו על זה שראה את כל הענינים הללו ממש בשעה שה' יתברך הראה לו עצמו, ושבחו ואמר לו כשמך כן אתה, שאתה בצלאל, על שבצל אל היית ובוודאי שבשעה שה' יתברך הראה לי את ענין המנורה, אז בוודאי היית באיזה צל והסתתרת שם וחזית בכל המראות הנ"ל, לכך שמך בצלאל.

ובזה ישנה קושיה גדולה, כי מי לנו גדול ממשהֿרבינו והן בענין זקנתו וגדולתו וכו', ומה לו לנער רך בשנים בשם בצלאל לבוא ולגלות למשהֿרבינו את כל הענין הזה של המנורה ולעשות צירופים של מעשהֿבראשית וכו' (ברכות נה.), אבל מחמת שבצלאל הוא בחינה של שפלות וענוה בחינת אין, לכן הוא יכול היה להשיג את כל הדברים הללו עוד בשורשם, עוד לפני השכל של האותיות והצירופים שהם בחינת כליֿהדעת, ובאמת כאשר משהֿרבינו המשיך לעולם את התורה זה היה דייקא מהעולםֿהזה, כי זכה משה לקרוןֿפנים שנתבטל ממנו זוהמתֿהנחש (בחינת הכתרים של נעשה ונשמע) ולכן היה יכול למשוך ממנו תורה טהורה וקדושה מן המים הארציים התחתונים הטהורים עוד לפני שנעשו מים טמאים ותורתו של בצלאל הוא ענין אחר כי זכה לה מן המים העליונים שאף פעם לא נטמאו וזה אור זך וטהור, זה ה' יתברך בעצמו.

כדי למסור לנו את תורתֿמשה היה נצרך משה להיות גם בבחינת מרדכי וגם בבחינת אסתר והכוונה שאסתר גם היא תהיה גלויה ולא נסתרת בחינת שוויון של המאורות כמו שיהיה לעתיד לבוא, שיהיו שני המאורות שוים כמאמר הפסוק "והיה אור הלבנה כאור החמה" וגו' (ישעיהו ל, כו) לכן הוא זכה לשתי בחינות גם של מרדכי וגם של אסתר היינו לגילוי שכינה בשני העולמות מה שה' התגלה אליו בסנה ואמר ה' יתברך למשה של נעליך (היינו של זוהמתֿהנחש[6]) זה היה מחמת שזיכך את חומריותו לכן זכה להתגלות השכינה בפועל שזה כל ענין הסנה, ועלֿידיֿזה נמשך עליו כל הקדושה באופן שמשהֿרבינו יכל להמשיך לתוך עולם העשיה בשלמות את שתי הבחינות של שמש וירח ולכן יהושע זכה להיות דרי מעלה "לא ימיש מתוך האהל" וכו', בין לדרי מטה שזה בחינת שאר זקני ישראל שנשארו במחנה, ויהושע הוא בחינת דרי מעלה מחמת שהוא זכה להשיג את כל הענינים הללו בלי צמצום והתבטלות כאסתר, אלא קיבלם ישר ממשהֿרבינו שהיה גם למעלה וגם בבחינת דרי מטה כפי שהסברנו על משהֿרבינו שהיה מופרש ומובדל עלֿכן הוא היחיד שיכול היה להיות על ההר עם הגשמיות הטהורה ו"כל הנוגע בהר מות יומת" מחמת שעדיין לוקים היו בקדושת גופם, "והר סיני עשן כולו" והעשן זה הסתר של עננים דמכסין את הראות של העינים המגושמות עדיין.

ולכן רק מי שהוא כמו מרדכי שכופר בעכו"ם נקרא איש יהודי, רק כזה צדיק שהוא בחינת הרֿסיני הוא עומד כנגד הר של עכו"ם, שזה גאוה ובגלל שיש בו שפלות כמו מרדכי לכן הוא כופר בגאוה, כופר בעכו"ם נקרא איש יהודי, וכאשר משה עלה אל ההר, אז נתיחד בו בחינת הרֿסיני ובחינת העשן וההסתר ולכן נעשה ביטול הבחירה מישראל ובטלה מהם זוהמתֿהנחש ונמשכה להם בחינה של גאולהֿשלימה בדומה לגאולה העתידית ונתנו להם הכתרים של נעשה ונשמע ובאותו זמן יהיה ביטול לקליפות בחינת: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה".

תניא: וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: קברי נכרים אינן מטמאין באהל שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד, לא) אתם קרויין אדם ואין הנכרים קרויין אדם (יבמות סא.)

נמצא שעיקר האדם נאמר אצל כללֿישראל, וכן כל יהודי שהוא שייך לכללֿישראל נקרא אדם והוא נותן כח בפמליא של מעלה להביא את השלמות ומחמת כן כל יהודי, כל אחד לפי מעשיו הוא מאד ביוקר וחשיבות למעלה, ולכן ע"י שנעשה ענין של אחדות לשםֿשמים בכללֿישראל, וכל אחד עוסק בתורה בקדושה וטהרה ועלֿידיֿזה הוא מוסיף עוד כח בפמליא של מעלה (מדרש איכה רבה).

בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הרֿסיני – פסקה זוהמתן, עכו"ם שלא עמדו על הרֿסיני – לא פסקה זוהמתן (שבת קמו.)

ומה שאנו נקראים אדם זה מחמת שישראל קבלו את התורה על הרֿסיני והם לא באו ולא רצו לקבל את התורה, ולכן לא יכולים להקרא בשם אדם, נמצא שמשהֿרבינו המשיך על ישראל במעמד הרֿסיני תורה זכה כלֿכך עד שנעשה עלֿידיֿזה תיקון שלם על חטא אדםֿהראשון ועלֿידיֿזה נפסק מהם כל הטומאות וכל הזוהמות שנשתלשלו ממנו עלֿכן מחמת זה אנחנו נקראים אדם, והם לא נקראים כן, וכל זה רק מחמת שאנו קבלנו את תורתֿמשה ועוסקים בעסקֿהתורה לשמה וכל מה שהיה במעמד הרֿסיני שנמשך עד היום, שהיה אז התגלות השכינה ועסקנו בכל הענינים הללו וזכינו לכל הטובה ולכל הברכה.

עלֿכן עיקר התיקון הוא דייקא באופן שיתרחקו ישראל מהבחינה שלהם יתרחקו מכל הגויים וצריך לשנוא שנאה גדולה ומרה את כל השונאי ישראל הללו, וכל אשר עוסקים ומבקשים לכלות ולבטל את כל היהודים (זרע ישראל) שהם קליפת המןֿעמלק וצריך לשנאות אותם שנאה גמורה, עלֿכן באמת כל יהודי ויהודי צריך להתפלל שה' יתברך יכלה ויבטל את כל שונאינו ואויבינו שזה כל הרשעים הללו, וכל יהודי ויהודי צריך לאהוב אותו אהבה גמורה, וצריך למסור נפשו בעבור כללֿישראל, לכן כל יהודי ידע, כי בעת שיש לו שנאה לאיזה בר ישראל או שחלילה נעשה לו איזה פגם, וע"י זה נעשה לו קנאה או שנאה למישהו מישראל, אז ידע ששורש הכעס הזה נמשך מקליפת המןֿעמלק שבו שרוצה לכלות את ישראל ח"ו, ולכן צריך לסלקו, לבערו ולגרשו מעליו לגמרי, ועלֿידיֿזה יפול עליו בושה ואימה גדולה, איך נעשה לו ענין של קנאה ושנאה לברֿישראל, כי אין בושה גדולה ונוראה יותר לאדם מהבושה הזו שתהיה לו כאשר הוא יגיע לבי"ד של מעלה ושם הם ישאלו אותו; השותף היית להמן, המבית אחשורוש אתה? או שאתה מיושבי בית מדרשו של מרדכי? הרי מהיכן אסיקתא? היינו במה עסקת? הרי מזרע ישראל אתה, והיית צריך למסור נפשך בשביל כללֿישראל, ולמסור נפש בעבור כל יהודי ויהודי, ואיך באמת אירעה לך כזו רעה, מחשבה זרה על ברֿישראל?

לכן כל יהודי צריך לקשר עצמו בענין של אהבתֿישראל ויבין באמת שאנו קרואים אדם ואומותֿהעולם לא נקראים אדם, כי עיקר מה שהוא אדם זה אנו בחינת הכללֿישראל,כל ברֿישראל ולכן כל יהודי נקרא אדם ומתקן את חטא אדםֿהראשון, וכל מה שאנו עוסקים כרגע ובכל עת ורגע ובפרט בכל העולם כולו,כל מה שאנו עוסקים כל היהודים זה הכל לתיקון חטא אדה"ר, עלֿכן כבר מוסבר במדרש (איכה רבה) שישראל מוסיפים כח בפמליא של מעלה, וגם התיקון שיהיה לעתיד לבוא, הוא יהיה בעת שיבואו ויתקבצו כל הג' בחינות הללו של כל הצדיקים, אצל המשיח ויהיה תיקון שלם של כל דרי מעלה ביחד עם כל דרי מטה, ובאמת מה שיהיה אז הוא שיבואו כל הצדיקים שנמצאים בעולם העליון, עם כל הצדיקים שוכניֿעפר ועם כל הצדיקים שחיים עמנו עתה, וכאשר יתאחדו כל ג' הבחינות הנ"ל של צדיקים אז הראשונים שבהם יהיו כל העשרה[7] שזכו לעלות בסערה השמימה בחינת אליהו הנביא ובתיה בתֿפרעה וכו', כל אותם שלא טעמו את ענין הקבורה ומחמת שהם לא טעמו טעם קבורה, אז עלֿידיֿזה הם נמצאים בפמליא אחרת. ומחמת שיהיה ענין של התקשרות ביניהם עלֿידיֿזה ימשיכו התקשרות גם עם כל הצדיקים שהם שוכניֿעפר, והם ילכו וימשיכו את ההתקשרות הזו גם עם צדיקיֿהדור, ועלֿידיֿזה תיעשה התכללות של כל הקדושות הן של מעלה והן של מטה של כולם ויטהר העולם והג' קליפות יכלו ויתבטלו מן העולם לעד.

מה שיהיה נעשה קודם ביאת הגואלֿצדק, הוא שבתחילה תהיה שבירה של תאוותֿניאוף דייקא, היפך ממה שהעולם חושבים ואחרֿכך תשבר תאות האכילה ואחריה תישבר תאוותֿממון, כי תאוות ממון תלך ותתגבר בכל העולם כולו ותבלבל את כל העולם ומחמת כן צריכים להיות פרושים ממנה הכי הרבה, כי תאוות ממון הולכת ומבלבלת את כל מי שיתעסקו עם מעות ואפילו בין הצדיקים היא יכולה להכניס בהם כל מיני בלבולים, אבל הראשונה שתתחיל להתבטל זה תאוות ניאוף, ומנין אנחנו רואים את זה, ממה שעוסקים בפורים בענין של שתיה, סעודה ומשלוחֿמנות ומתנותֿלאביונים, כי באמת מה שהמשיך מרדכי את כל הקדושה והטהרה בעולם הכל היה מחמת שביטל את כל הג' קליפות הללו[8].

ראשית יפעלו הצדיקים מן העולםֿהעליון, וע"י שהם יתקשרו ביניהם כמו שאמרנו, אז ע"י זה יעשה תיקון לתאוות ניאוף, והם יעוררו את הצדיקים שוכניֿעפר לתקן תאות אכילה והם יעוררו את הצדיקים שבדור לתקן תאות ממון, כי הם אלו שעוסקים בחומר ונדרש מהם להיות מרי דכיא כמרדכי, הצדיקים שוכניֿעפר הם בחינת ביטול תאוותֿהאכילה וזה מחמת שהם תקנו את התאוה זו ואינם עוסקים בה בהיותם בקבר, והצדיקים הללו כאליהו הנביא מלאךֿהברית הם שברו תאוותֿניאוף, הם לא טעמו את טעם העולםֿהזה כלל, וזכו לעלות לשמים עם גופם הזך, הם הראשונים שיעשו תיקון לפגםֿהברית, יכלו את תאות הניאוף מן העולם.

ומבואר שאליהו הנביא זכורֿלטוב מחמת שלא פגם בברית לכן הוא זכה להמשיך על עצמו קדושה נעלה כזו עד שלא טעם טעםֿחטא וטעםֿמיתה ועלה בסערה השמימה כידוע, ולכן הוא עוסק בענין בריתֿמילה בכל העולם, וכמו שאמרנו שלעתיד יהיה ביניהם קשר וזה יביא לתיקון תאוותֿניאוף והם ילכו לעורר את הצדיקים שוכניֿעפר, ועל ידם תהיה השבירה של תאוותֿאכילה, והם ילכו לצדיקים של הדור והם יעשו שבירה לתאוותֿממון, כי הממון וכל החומר נמצא אצל צדיקיֿהדור והם צריכים למשוך אותו ולהפוך אותו לעטרתֿזהב כמרדכיֿהיהודי והמשיח יקשר בין כולם כמו שהיה אצל משה שעשה קשר בין דריֿמעלה לדריֿמטה, וזה הבחינה שזכה לה מרדכי שילך בלבוש מלכות ועטרתֿזהב שזה התגלות נשמת משיח צדקנו, שזה ענין של מרדכיֿהיהודי ואסתר בגוף אחד כמו שהיה אצל משה שזה התכללות של כל האבות הקדושים וכל הז' רועים וכל נשמותֿהצדיקים מיום בריאתֿהעולם דייקא בעטרת שלו יהיו הכל נכללים שם, כל הנשמות מיום בריאתֿהעולם עד עתה, וכאשר הוא ישים את ה"עטרתֿזהב" הלבושֿמלכות על גופו ועלֿידיֿזה הוא יחליף את גופו, ועלֿכן משיח גימ' נחש, כי הנחש משיל את עורו ונהיה גוף אחר, כך המשיח יחליף את גופו ויעשה גוף אחר וילבש גלימה ועטרתֿזהב וכו', ועלֿידי ההתכללות והאחדות שתהיה בכל העולם כולו ובכל הבריאה כולה, ועלֿידי שתהיה אחדות בין מרדכי לאסתר שיהיו לאחד כבחינת משה, שתהיה אחדות בין דרי מעלה לדרי מטה.

מחמת שנמצאין בגלות חייב להיות הפירוד הזה בין אסתר לבין מרדכי וזה ענין מה שמבואר בסיפורי מעשיות לר' נחמן "מעשה מאבדת בתֿמלך" – המלך זה בחינת מרדכי, בתֿמלך שאבדה – זה בחינת אסתרֿהמלכה, וצריכין לבקש את אסתרֿהמלכה מחמת שהיא נסתרת ואין מי שיודע איך לחפש אותה ואיך לבקש את הבתֿמלך, וזה החיפוש הוא באמת הענין של הגאולה השלימה, כי בשעה שיבקשו את אסתרֿהמלכה ויחפשו אותה, אז דייקא עלֿידי החיפוש הזה יהיה נעשה הסוף, כי באמת איך שנעשה כל היחוד של אסתר ומרדכי וכל מה שנעשה בזה זה הכל סוד עליון ולאף אחד אסור לו ולא יכול לידע מכל זה, כי זה בענין של הסתרה ומכוסה מעיניֿכל, ועלֿכן גם במעשיה של רבינו הוא לא סיפר את הענין הזה ולא גילה איך נמצאה לבסוף בתֿהמלך, שזה בחינת אסתר – שזה צריך להשאר בהסתרה וזה נעלם מעיני הבריאה, עלֿכן דייקא הוא לא סיפר משמע מזה שידע וכמו מרדכי ש"ידע את כל אשר נעשה", ולכן רק הגדול במעלה דייקא הוא זה שיודע את כל הענינים הללו, כל הסוד הזה מה הענין של אסתר ומרדכי, הוא אינו מגלה ומספר הכל.

המשנהֿלמלך הם בניֿישראל שכל אחד ואחד מהם עוסק בחיפוש של הבתֿמלך, והכל מחפשים את השכינה שהיא אסתר ועלֿידיֿזה שכולם מחפשין אותה שכולם רוצים כבר להביא אותה שיהיה לה אחדות עם מרדכי שהוא בחינת המלך הגדול שהוא כלול משתי בחינות הללו של דריֿמטה ודריֿמעלה והכל כלול בו, עלֿכן כאשר נמצא את הבתֿמלך, אז הכל ישוב אל המלך ועיקר התיקון הזה יהיה דייקא ע"י ענין של אחדות ועלֿכן צריכין לבקש בעיקר ע"י תפילה את בתֿהמלך לכן בדור של עיקבתא דמשיחא תתרבה אז התפילה והזעקה וזה יהיה סימן ברור שהגאולהֿהשלימה קרובה מאד, כי בעת שהכל יתפללו אז בזה למעשה מראים שמבקשים את הבתֿמלך ועלֿידיֿזה יתאחדו בתפילתם עם השכינה הקדושה ותהיה אחדות בין מרדכי ואסתר, כי מרדכי בחינת יעקב אבינו שכלול גם מהתורה וגם מהתפילה עלֿכן הוא נשא את רחל ולאה שהן בחינות של תורה ותפילה, כי "עיני לאה רכות" זה התפילה ורחל זה בחינת תורה, בחינת "קול ברמה נשמע" (ירמיהו לא, יד) קול – בחינת התורה בחינת יעקב "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כז, כב), היינו רחל בחינת התורה בחינת יעקב שהוא התורה. נמצא שליעקב יש שני בתים של תורה ושל תפילה הכלולים יחדיו, וזו גם הבחינה של מרדכי שהוא מרי דכיא (בחינת אין) ועלֿידיֿזה שהוא שיבר את כל החומריות הוא זכה לבחינת מלאך היינו שגופו השיג דברים רוחניים בלי סוף מחמת שרוחניות לא תופסת גשמיות, עלֿכן מחמת שהתורה שם לא היתה מגושמת ומוגבלת הוא יכול לכלול בה גם תורה וגם תפילה (כענין "ספר התהלים").

לכן מרדכי המשיך את כל האור הזה בכל הבריאה כולה וביטל את הג' קליפות הטמאות כפי שהסברנו וזכו להיגאל בידֿרמה "ומרדכי יצא מלפני המלך" היינו שיצא מלפני ה' יתברך, כי הוא יצא מהלבוש הטמא ולבש לבושֿמלכות ועלה לפני ה' יתברך, ה' נתן לו שם לבושֿמלכות ועטרתֿזהב את כל הצדיקים של כל הדורות ועלֿידיֿזה נתקיים אחדות כזו בחינת "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

וכן יהיה לעתידֿלבוא שיהיה ליהודים "אורה ושמחה וששון ויקר", וזה בחינת ארבע אותיות שם הויה ברוךֿהוא כסדרן, כי בחינת אורה זה י', ובחינת שמחה זה ה', וששון זה ו', ויקר זה ה' אחרונה, שבבחינת הרגלים שלה יש את הפגם של שלושת הקליפות הנ"ל שהן המןֿעמלק ולכן שם בעיקר יש אכילה, ממון וניאוף היינו "אם תוציא יקר מזולל" (ירמיה טו, יט) שזה בחינת פגםֿהדעת, וע"י שנתקן פגם זה משלימים ומתקנים את הה' האחרונה ומתגלה ביקרותה בחינת מלכות ה' שעל הארץ, אז מתגלה הצדיק והוא ממשיך את כל הששון בכל הבריאה כולה שזה בחינת הו', והה' שלפני זה היא השמחה על שיש שלמות של הדעת, בכל הבריאה כולה בחינת "דעת קנית מה חסרת" כי אם יש לך דעת, עלֿידיֿזה תבוא לבחינת שמחה, כי עיקר כל העצבויות זה מחמת חסרוןֿהדעת שיש לאדם ולא זוכה להתבונן בגדולת ה' ותורתו וכשזוכה לדעת ורואה בגדולת ה' יתברך אז מתמלא ליבו שמחה, והאורה זה בחינת הי' של שמו, כי עיקר האורה אנחנו זוכים לה ע"י בחינת ענוה ושפלות, כי דייקא ע"י שפלות וענוה זוכים לגלות את תורת ה' יתברך בעצמו, כי אם יש גאות חלילה, אז עלֿידיֿזה נעשה ענן וחושך סביב לעינים של ישראל אבל ע"י השפלות והענוה זוכים לי' שזה בחינת חכמה ומקבלים שכל אחר לגמרי בחינת האות י' הראשונה של שמו ונשלם שמו יתברך אורה ושמחה וששון ויקר.

הצדיק בחינת מרדכי הכל מקבלים ממנו, כמו שבן עזאי אומר: "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום"[9], כי מחמת שהוא השיג כזו דעת להתבונן בגדולת ה' ותורתו שזה הענין של מרדכי, לכן הוא דייקא עסק בתיקון העולם בפועל היינו המשכת שם הויה ברוך הוא והמתקת כל הדינים וזה מה שיהיה בסוף בעת האחרון בחינת התיקון השלם שיהיה ליהודים "אורה ושמחה וששון ויקר" והכל יהיה באחדות ושמחה, אחדות בין עליונים לתחתונים ואור השם יזרח על הכל.



[1] לכן התיקון הוא שישראל אומרים: "נעשה ונשמע" רק לה' לבדו.

[2] ברכות סג. "תניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה - לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין".

"כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן" (שופטים יג) גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך הזהירו בנזיר שלא יהיה שותה יין לפי שהיין מביא לידי זמה, ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו אילו היה שותה לא היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זמה (במדבר רבה פרשה י)

[3] זה נאמר בגמ' (ברכות מ.) על "ויתפרו עלה תאנה" שלדעת רבי נחמיה עץ הדעת תאנה היתה ואחר ששמעו לקול הנחש וקלקלו באכילתם מפריו באותו אילן היה תיקונם.

[4] שבענין העקב יש את הקלקול והטומאה של שלושת הקליפות הנ"ל שע"י תיקונן ימשך התיקון השלם.

[5] בחינת יהושע שלא היה מש מן האוהל.

[6] "כד נולד משה אתמר ביה לגבי בת פרעה ותרא אותו כי טוב הוא דחמאת עמיה שכינתיה ומיד דנגעה איהי ביה אתדכיאת ואתסיאת מצרעתא דילה ומשה אתדבקת ביה צרעת כמה דאת אמר והנה ידו מצורעת כשלג דבההיא זמנא דנגעה ביה בת פרעה פרחת שכינתא מניה ובגין דא כד בעא לאתקרבא לגבה בסנה אמרה ליה אל תקרב הלום של נעלך מעל רגליך עד דיתפשט מההוא גופא דנגעת ביה בת פרעה תמן אחזי ליה דגופא דבר נש בהאי עלמא איהו צרעת ממשכא דחוייא לבתר דאתפשט מניה והדר לגנתא דעדן אתלבש בגופא קדישא דיליה ודא איהו והנה שבה כבשרו והכי אתלבש משה בה ודא איהו והנה שבה כבשרו כקדמיתא דאתמר ביה עצם מעצמי ובשר מבשרי ובגין דא אמר ליה של נעלך מעל רגליך דא גופא דהוה ליה כנעל ההוא דנגעה ביה בת פרעה ואתלבש באחרא ובההוא זמנא אהדרת עליה שכינתא" (תיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין דף מח ע"ב).

[7]  עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי. (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות עמוד 437), ובמסכת דרך ארץ פרק א' הלכה י"ח מונה תשעה ובמסכת כלה פרק ג' הלכה כ"ג מונה שבעה בלבד.

[8] (ניאוף, אכילה, ממון).

[9] "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה" (בכורות נח.)

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד