חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשע"א >> "סעודה רביעית"
 
"סעודה רביעית"

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי בפרשת בא תשע"א
תפילה:

רבונו של עולם אב הרחמים והסליחות, תמשיך עלי מרוח הנבואה של משה רבנו עד שאזכה להיות כמו הנביאים כמו עם ישראל שזכו לראות בקריעת ים סוף מסוף העולם ועד סופו. אמן נצח סלה ועד.

-----------------------------------------
באמת כל אחד בישראל יכול להיות נביא אבל יש דבר שמעכב את הנבואה וזה האטימות שיש בלב וזה מה שגורם שהאדם לא יכול להתבונן בשכלו ולראות מסוף העולם ועד סופו, כי על פי האמת לאמיתה כל מי שיש לו דעת ויראת אלוקים קדוש וטהור צריך לראות מסוף העולם ועד סופו, ממש לראות בלי שום מדמה, כמו שהיה בקריעת ים סוף שזכו לראות מסוף העולם ועד סופו, ואפשר היה לדעת הכל ולראות הכל, ולהמתיק את כל הדינים ולרפא את כל החולים ולהחיות מתים, כמו הנביאים, כמו שנאמר במדרש ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא.
כשיש תחית המתים זאת התגלות חצונית וההתגלות הזאת מגלה את הפנימיות שזה חבוי בעצם הלוז שזו עצם ניצחית שניזונה דווקא מבחינת הסעודה רביעית שאדם מקיים במוצאי שבת-קודש. יוצא שכל התיקון של האדם כל מה שהוא פעל בעולמו ויקום לבסוף בתחית המתים, הכל מתחיל מסעודה רביעית שמזינה את עצם הלוז שזה הפנימיות שתתגלה בסוף בתחית המתים דמות אדם, היינו שיקום ויראה מסוף העולם ועד סופו. מזה רואים שכדי להגיע אל הפנימיות צריך לערוך בקביעות את הסעודה רביעית ואם אדם לא קיים סעודה רביעית אז חסר בעצם הלוז שאיננה ניזונה רק מהאכילה של מוצאי שבת קודש, ואין תחית המתים, זאת אומרת שסעודה רביעית עושה זכרון לכל המצוות, וכך אדם זוכה לתחית המתים. לכן כל אדם יאכל סעודה רביעית במסירות נפש כל ימי חייו, ועל ידי זה הוא זוכה לבנות את היסוד הפנימי של האש קודש שלו, את עצם הלוז שאינה נרקבת ומתגלה בשלמותה בתחית המתים, היינו הגילוי של החיצוניות של האדם שניעור בתחית המתים ורואה מסוף העולם ועד סופו.
בזמן שהאדם מסתלק מהעולם הזה אז החיצוניות שלו שהיתה לו בעולם הזה נעלמת כולה, ואם הוא זוכה כל מה שנשאר ממנו זה יסוד של פנימיות, זה עצם הלוז[1]
למה זה ככה? כי הסעודה הרביעית היא מעבר משבת שזה יום רוחני אל ששת ימי החול שהוא זמן גשמי ובעת שאדם אוכל את הסעודה רביעית עם הגוף הגשמי שלו נעשה שמירה וזכרון שלא ימחק האור של השבת האור של הנשמה היתרה שיוצאת במוצאי שבת [היינו ווי אבדה נפש] ואז נעשה יחוד בין עצם רוחני לבשר הגוף הגשמי, זאת אומרת שמה שנשאר בעצם הלוז זה הנצחיות שחי וקיים לנצח עד שתהיה תחית המתים ויזכו לרוח נבואה לראות מסוף העולם ועד סופו. בזמן שהקב"ה יקים אותנו ויבנה אותנו מחדש עצמות (נשמה) עם בשר (גשמי) בניסים ונפלאות ובזמן הזה יהיה גילוי מלכותו יתברך יותר מיציאת מצרים ונזכה לראות בבנין בית המקדש.
אם העולם היו מקיימים את הסעודה רביעית אז היה יורד המון שפע נצחי לעולם עד שהיתה לנו כבר תחית המתים, זאת אומרת שאם אנחנו מוסרים עוד קצת יותר נפש כדי לקיים סעודה רביעית, עי"ז היינו מגלים בעולם את הבחינה הנצחית של תחית המתים שחיים לנצח ורואים מסוף העולם ועד סופו, לכן כל אדם צריך למסור נפש ולעשות נטילת ידיים כראוי לפני אכילת המוציא ולאכול סעודה רביעית, ולא להסתפק ביין של הבדלה אלא לקיים סעודה רביעית, כי מי שמבין את העומק של סעודה רביעית לא יוותר לעולם על סעודה רביעית כי על ידי זה נעשה השלמה לקבלת שבת שעושים על קידוש בליל שבת קודש, כי על ידי מלוה מלכה לוקחים את כל המעין עולם הבא של שבת ומכניסים אותו לתוך דיסק של זכרון והכל נדחס בעצם הלוז שניזונה מסעודה רביעית ומשם נמשך לנו כל השפע של חיים נצחיים שיהיו לנו בעתיד אחרי תחית המתים כי בזמן שהאדם עושה סעודה בליל שבת קודש אז הסעודה הזו ממשיכה שפע של רוחניות שזה בחינת נשמה יתרה ואז כולם רוצים להדבק ולהתבטל אליו יתברך עד כלות, רוצים כבר להכלל באור האין סוף שלו יתברך כמו שרצו נדב ואביהו וכמו שרצה רבי עקיבא (ראה בהמשך).
רבי חיים ויטאל אומר שבכל אבר ואבר של האדם בפנימיות שלו מאיר שם הויה ברוך הוא ואם ח"ו אדם פוגם ועובר על ציווי ה' אז באיזה אבר שקשור למצוה הזו האותיות נחשכות ושם הויה ברוך הוא נחשך באבר ונעשה בו בחינה של פגם בשלמותו של האבר.
הצדיקים הגדולים יכולים לראות על כל אדם איפה הוא ח"ו פגם, כי האברים הם כנגד כל התרי"ג מצוות, ובעת שהאדם פועל ועושה מצוות עי"ז הוא עושה המון צירופים טובים שבונים לבסוף את שלמות הגוף כי כל העצמות נעשות עי"ז באחדות ובצוותא חדא, ובעת שהאדם ח"ו חוטא ע"י החטא נכתב על העצמות כל מיני צירופים לא טובים, ואז הוא צריך לרופא גדול, הוא צריך לצדיק שהוא השליח מאת ה' יתברך שיכול לרפא אותו כי הוא לוקח את כל הצירופים הפגומים שעל העצמות של האדם והוא מתקן אותם ומחדש אותם שיהיו רק שמות קודש, למשל אם אדם אין לו כח ברגליים אז הצדיק רואה שהוא פגם ברגליים, הוא רואה שחקוקות שם כל העבירות, ויש עבירות מגלגול קודם שעדיין לא תיקן שגם הן חקוקות על העצמות, ולכן הוא יודע למה יש לאדם כבדות ברגלים, ומה הצדיקים עושים? הם כמו רופא שקודם הוא שובר כל את כל העצמות הפגומות שמלאות בצירופים רעים שפוגעות באדם וגורמות לו חולשה וכו' ומבטל אותן שלא יהיה להן שום זכר ומציאות ואז הוא מכניס לגוף עצמות נקיות וטהורות, עצמות כמו שיהיו לאדם כשתבוא תחית המתים שאז יהיה לאדם גוף קדוש לגמרי שיוכל לראות מסוף העולם ועד סופו את המראות של הנשמה מה שהיא תמיד רואה.
בעת שאדם טובל במקוה טהרה על ידי זה הוא מקדש את החיצוניות, את הבשר, אבל זה לא מספיק כי צריך לקדש את הפנימיות את הנשמה וזה נעשה ע"י שהאדם עושה תשובה ווידוי דברים לפני ת"ח, כי ע"י הדמעות הלב הנשבר הוא מבעיר אש פנימי שבוער בו ומזכך את לבו בתשובה ועי"ז כל הצירופים הרעים שזה בחינת האבן כל האטימות שיש על הלב נעלם והוא זוכה לחדש את עצמותיו בחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", ואז כאשר הוא נכנס למים וטובל במקוה הוא מקדש גם כן את הבשר שלו את החיצוניות ונעשה יחוד וחיבור בין העצמות לבשר שזה יחוד בין נשמה לגוף וזה בחינת "מבשרך לא תתעלם" שאפילו שהעיקר זה התשובה בנשמה שעי"ז אתה מוציא את כל הצירופים הרעים שיש על העצמות אבל עדיין צריך ג"כ לטבול את החיצוניות לטהר את הבשר במקוה טהרה ועי"ז הוא מקיים את הפסוק "מבשרך לא תתעלם" ונעשה לו יחוד בין הנשמה לגוף בחינת תחית המתים שזוכים לראות מסוף העולם ועד סופו.
אם אדם טובל במקוה ומקודם הוא לא עושה תשובה, תיקון חצות, זה לא מועיל כלום, כי צריך מקודם להכין את הפנימיות צריך לטהר את העצמיות ע"י האש קודש הלהב שבלב ע"י הבושה והיראת ה', וצריך להגיד את ה'לשם יחוד' שישנו בספרים, כי צריך לעשות תשובה ווידוי דברים לזכך את הפנימיות לשרוף את כל הצירופים הרעים שנחקקו על העצמות שלא ישאר מזה שום זכר, ויותר חשוב מזה לבוא אל הרופא שהוא הצדיק והוא זה שיכול לשבור את כל העצמות הפגומות ובמקומן הוא יכניס לך עצמות חדשות טהורות ונקיות לכן צריך לעשות הריני מקשר עצמי לצדיק הגדול במעלה ואז תטבול במקוה כדי לזכך את הגוף שיקבל גם הוא טהרה בחינת "מבשרך לא תתעלם", ועי"ז נעשה יחוד נשמה וגוף ונמתקים מעל האדם כל הדינים וערלת הלב נעלם ממנו.
תדעו שכל הצרות והיסורים שיש לאדם זה רק מחמת שיש פגמים שנחקקים או בעצמות או על הבשר והפגם יכול ג"כ להיות מגלגולים קודמים, כי כאשר על הבשר או על העצמות נחקקים חטאים אז אין לאדם קדושה אין לו צירופים טובים אין לו כלים לשפע רוחני נצחי, כי אפילו שתמיד הרוחניות קיימת והיא רוצה להכנס ולשרות על האדם רוצה שיהיה לאדם רק טוב, ויראה מסוף העולם ועד סופו שיהיה בעל רוח הקודש, בעל רוח נבואה, אבל בגלל העוונות שחקוקות על עצמותיו של האדם אין לרוחניות מקום לשרות ולכל מקום שהיא הולכת אליו הכל שם מלא בצירופים רעים, וכאשר אינה יכולה לשרות על העצמות מה היא עושה?... היא הולכת אל הבשר ומנסה לשרות שם, ואם היא מצליחה – טוב, כי עי"ז האדם זוכה לרוח הקודש, שזה על הבשר, אבל יותר גבוה זה כשיש לאדם רוח נבואה שרואה מסוף העולם ועד סופו, אם האדם זוכה לעשות תיקון לעצמות שלו.
אדם שזוכה לרוח נבואה זה אומר שהעצמות שלו הן נקיות לגמרי ואין עליהן שום חקיקה של צירופים רעים, וכאשר הוא זוכה לרוח נבואה על עצמותיו הרוח הזו אינה מתעלמת מהבשר ונוספת עוד קדושה שמתגלית גם על הבשר, בחינת "מבשרך לא תתעלם", אבל אם אדם ח"ו פגום בעצמותיו אז רוח הנבואה אין לה מקום לכנוס לתוך העצמות והיא נשארת בתחילה הכי קרוב לעצמות על הבשר של האדם, וזה רק בתנאי שהוא מתוקן בבשר ואז אדם זוכה לרוח הקודש ויכול לראות דברים רוחניים, אבל העיקר זה כאשר זוכים לרוח נבואה כי הרוח הזו נושב ומנגן על העצמות של האדם, וזה בחינת הכינור של דוד המלך שה' יתברך היה מנגן עליו כל לילה ולילה בחצות והיה עושה מכל עצם ועצם של המלכות שלו כלי נגינה והוא ראה מסוף העולם ועד סופו, ראה את כל סתרי הבריאה, את כל הרזים הנסתרים של התורה הקדושה, כי הוא היה כולו דבוק בו יתברך והרוח הזו מחדש אותך בכל רגע ורגע בניסי ניסים עד שבעזרת ה' יתברך זוכים לבנית בית המקדש ולגאולה השלמה.
[תשובה על שאלה שנשאלה בהקשר לנבואת יחזקאל נבואת חזון העצמות היבשות:]
ב"חזון העצמות היבשות" (של הנביא יחזקאל) הוא ראה את בחינת הגאולה, את כל מה שעתיד לבוא שאז תשרה רוח נבואה בכל העצמות של כולם, אבל מה שאנחנו עושים היום זה לא נבואה מה שיהיה לעתיד לבוא, זה ענין של השגה, זה ענין של תפיסה שכלית בדעת של האדם שעי"ז אדם משיג את כל העתידות כבר עכשיו את כל הענין של הגאולה, לכן צריך לחדד את ההשגה לחדד את ההתבוננות עם המוחין הכבדים שנמצאים בצמצום, תחת שלטון העמים בגלות, וכך אנו מעלים את עצמנו, ונהיה לנו בחינת גאולה כבר עתה בענין של השגה שזה מעורר את ביאת המשיח בפועל, וזה נקרא לגלות את ה' בתוך ההסתרה, בתוך החלל הפנוי, שרק אז יש התגלות של מלך עם עם שזה כל התכלית של הבריאה לגלות מלכותו יתברך בעולם ע"י נשמות ישראל, כי מקודם שהיתה הבריאה אז היתה כזו התבטלות אליו יתברך של נשמות ישראל שזה בדומה ל'פרחה נשמתם' וכל מה שהיה במתן תורה ורק כאשר יש צמצום והסתרת פניו יתברך, רק אז אפשר לזכות לענין של השגה להמליך את ה' בתוך ההסתר פנים, וזה מה שאנחנו עושים ע"י ההתבוננות בדעת עי"ז אנחנו משיגים ומעלים את השכינה מהגלות, מגלים אותה בתוך ההסתר פנים, ועי"ז אנחנו מקימים אותה מעפר דלותה ועי"ז באמת נזכה שיהיה לנו חזון העצמות היבשות כל מה שראה יחזקאל הנביא בנבואתו שבעזרת ה' יתברך נזכה לגאולה במהרה, אבל קודם כל צריך להשיג את בחינת מלכותו יתברך בדעת לראות בעיני רוחך את כל החזון הזה.
אתם צריכים להבין, ה' יתברך הוא כל יכול והוא יכול לקדש כל אדם ואדם ולהאציל עליו מרוחו של משה רבנו בכל יום ויום, בכל שניה ושניה, יש את סוד ההתחדשות שדברנו עליו ועל ידי זה אדם יכול להתחדש ולתקן את כל מה שעובר עליו בכל רגע להיות זך ונקי כהרף עין, לזכות לרוח נבואה, שזו אש קודש לה' יתברך שכולו להב אש בוער לה' יתברך ועל ידי זה הוא יכול להמשיך עליו את טהרת הקודש של המקוה הטהור העליון.
כי דעו לכם שיש מקוה טהור עליון בשמים וע"י שהאדם זוכה לטבול בתוכו הוא נכלל במם העליונה ונמשך עליו קדושה וטהרה עליונה מן המים הטהורים העליונים והמקוה הזה הוא סגור בצורת ם סתומה ולכן מי שנכנס בתוכו הוא נשאר תמיד בפנים, והוא טהור מכל צד בלי חטא כי נמשך עליו כל הזמן מים טהורים מן המקוה העליון והם מכסים עליו מכל צד.
וזה בחינת מה שנאמר משה קבל תורה מסיני [וקשה למה לא נכתב משה קבל תורה סתם, למה מודגש המקום סיני? אלא להגיד שקבלת התורה היתה בגלל הסוד של סיני, וזה מה שהרב רוצה לגלות לנו את בחינת הסוד הזה של סיני שזה יסוד של שפלות] ז"א שבלי ה-ם הזו (המקוה העליון) משה לא היה יכול לקבל את התורה מסיני שזה ענין של שפלות וענווה שמקבלים רק אם יש קדושה וטהרה מן המקוה העליון, ובאמת משה רבנו בכל הארבעים יום שהיה שם למעלה הוא היה נטהר ממימי המקוה העליונה הזו וכך הוא יכול היה להיות ענו מכל אדם ולקבל את התורה בקדושה וטהרה עליונה ולכן מודגש המקום סיני בהקשר לקבלת התורה כי אי אפשר לקבל את התורה שזו אש אוכלה אם אין לאדם קודם את הטהרה והקדושה מנהר די נור, ממי המקוה העליונה שזה בחינת משה קבל תורה מסיני שעל ידה הוא זכה לכל השפלות וענווה זכה לקבלת התורה מפי הגבורה.
רבי עקיבא בן יוסף זי"ע התחיל ללמוד תורה מאד מאוחר כשהיה בן ארבעים שנה, אפשר לתאר לעצמנו שכל מה שעבר עליו במשך אותן ארבעים שנה הראשונות של חייו זה היה ההפך ממקוה טהרה ובכל זאת רואים שהוא נתעלה וזכה להיות רבי עקיבא כל כך גדול עד שבזמן שעלה משה למרום אמר עליו זאת תורה וזה שכרה, ושאל את הרבונו של עולם אם יש לך כזה רבי עקיבא למה אתה נותן את התורה על ידי?
למעשה היה לרבי עקיבא את כל הצירופים הרעים ביותר של עוונות על העצמות והבשר, הוא היה בלי שום התחדשות עד גיל ארבעים ופתאום הוא חזר בתשובה, ונכלל במקוה העליונה בבחינת ארבעים סאה העליונים, ומשם נמשך עליו שפע של טהרה העליונה שפלות וענווה, ועל ידי זה הוא זכה להיות גדול בתורה, כי היתה לו את הטהרה מה-ם העליונה של משה שקבל תורה מסיני ומאותו רגע שנטהר ונתקדש מבחינת המם העליונה כל מה שרבי עקיבא רצה זה רק לנשוך תלמיד חכם כחמור (ולא לנשוך כמו כלב אלא דייקא כחמור שנשיכתו שוברת את העצם) לשבור את כל העצמות הפגומות שיש בעולם, לשבור אותן כמו שמשה עשה לעגל, שכולם כבר יוכלו לזכות לשפלות לתשובה ויזכו לקבלת תורה, ליום כיפור עוונות ויזכו לרוח נבואה, להתחדשות תמידית ויוכלו לעמוד בדבקות תמידית בעבודת ה', כמו דוד המלך כי כאשר זוכים לטהרה מהמקוה העליונה, ומקבלים שפלות וענווה עי"ז זוכים להמשיך לעולם את הרחמים הגמורים של ה' יתברך.
כאשר רבי עקיבא זכה לזה הוא רצה כל הזמן רק לבטל את כל הצירופים הרעים שיש בעולם, שלכולם יהיה לב טהור כי עתה גם על ליבותיהם של התלמידי חכמים כשרים יש עדיין פגמים על העצמות וצריך לשבר אותם כדי לזכות להמשיך תורה לעולם, להמשיך התגלות של כל הרחמים שיזכו כולם להיות שפלים וענוים לפניו יתברך ויזכו לראות מסוף העולם ועד סופו כמו שראו במתן תורה.
כשהקב"ה נתן את התורה היא היתה כולה שמותיו יתברך בלי שום צירופים רעים, לכן כאשר זוכים לקבל את התורה כמו משה, עי"ז זוכים לשבור מעלינו את כל העצמות הפגומות, וזה כל מה שרבי עקיבא רצה להכניס את כל עם ישראל לטהרה הזו של המקוה העליונה, שכולם יזכו להכלל בה להכלל בבחינת משה, לזכות לקבל את התורה בקולות וברקים בסיני.
בעת שהאדם לומד את התורה שנקראת על שמו (זכרו תורת משה עבדי) אז על ידי זה משה רבנו יכול להמשיך אותו אליו אל המקוה הטהור העליון להמשיך לו שפלות וענוה עד שזוכים באמת לקבלת תורה להתגלות של הרחמים הגמורים שלו יתברך.
כאשר רבי עקיבא התבונן בכל זה אז כל מה שהוא רצה זה רק את הפנימיות לכן הוא רצה לנשוך כחמור כל עצם פגום אפילו עצמות של תלמידי חכמים כדי שלא יהיה לאף אחד בעולם שום עצמות לא טובות, הוא רצה לעשות "מבשרך לא תתעלם" שכל העולם יזכו להשגה של הנשמה הטהורה יזכו להתכלל ב'אחד', שזו בחינת האש קודש האש של התורה הקדושה, הוא רצה שכל הנשמה שלו כל העצמיות שלו עם כל הבשר, הכל הכל יעלו ויתכללו בתוך ה-ם העליונה שממשיכה את כל הקדושה הטהרה לעולם.
המקוה שאדם עושה כל יום הוא כנגד המקוה העליונה ובעת שאדם נמצא במקוה הוא ממשיך על עצמו טהרה מאותה ה-ם עליונה כי בעת שהאדם בא להטהר באחד ממקוי הימים שיש בעולם, עי"ז הוא זוכה גם לטהרה ממקווה המים העליון שהוא חופף עליו כל היום כמו שנאמר "ולמקוה המים קרא ימים" ולכן המקוה הוא בצורת ם ומכיל מ' סאה כנגד המם העליונה שע"י שנטהר בה זוכה לרחמים גמורים זוכה בכל רגע להתחדשות גמורה שאי אפשר בכלל לתאר ולשער בשכל שזה בחינת "מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה".
רבי עקיבא רצה להכלל ב'אחד' הוא לא רצה שום שייכות לעצמות של שקר, הוא רצה לשרוף את הכל על קידוש ה', להתבטל לגמרי אל מציאות ה' יתברך לשרוף את כל הגוף עם העצמות והבשר באש שתכלה את כל החקיקה הרעה שיש בעולם ועל זה הוא תמיד התפלל ומסר נפשו לזכות שהגוף שלו יהיה כשרוף דמי לפני ה' וכל מה שנשאר זה הנשמה הטהורה ההבל פה הקדוש שעל ידו אפשר לשרוף את כל הבחינות של קלקול שיש בעולם ולכלול את כולם במקוה, ואין שום פועלי און, כי בשעה שאדם סוף סוף נכנס כולו בתוך ה-ם העליונה, הוא סגור בתוכה וזוכה לשפלות של משה, זוכה להתחדשות התמידית בעבודת ה' לקבלת תורה כבשעת נתינתה בהר סיני ואז כבר אינו יוצא משם ואין יותר בחינה של חטא בעולם.
כל מה שעברנו במשך כל הדורות זה אותה הבחינה של ארבעים שנותיו של רבי עקיבא, שצריכים לתקן אותן כדי שכולם יזכו לבסוף להכלל בתוך ה-ם הזאת שה-מ' הפתוחה תסגר על כולם, ולא ידח ממנו נידח.
זאת היא ה-ם של משיח שהוא יכניס לתוכה את כל הבריאה כולה, את כל הניצוצות הקדושים שיש בעולם הוא יכניס את כולם לתוך ה-ם העליונה ויזכו לטהרה ושפלות, לכן שמו של משיח מתחיל באות מ' כי הוא יכלול את כל נשמות ישראל כולם לתוך המ' הזאת ומה שעשה רבי עקיבא, הוא בקע את המם שתהיה פתוחה ואפשר להכנס לתוכה ע"י "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" וכשיבוא משיח היא שוב תסגר ולא יקבלו עוד גרים ולא תהיה חזרה בתשובה, כי המ' הזאת תסגר לגמרי כמו תיבת נח מיד כשכולם כבר יזכו לכנוס לתוכה ואז יתגלה המשיח בפועל שממשיך את בחינת משה רבנו שהכניס את ישראל תחת כנפי השכינה, בהתחלה עוד כולם יכולים להכנס, ובסוף ה-ם תסגר וכולם יהיו נכללים בתוכה, נטהרים בתוכה שזה בחינת הגאולה, ואז למעשה כל עם ישראל יהיו קדושים וטהורים כי כל עם ישראל יזכו לטהרה גדולה שאין כדוגמתה שזה בחינת מה שנאמר "מקוה ישראל ה' מושיעם בעת צרה".
בגלות מצרים משה רבנו הושיע את ישראל באותות ובמופתים גדולים, ואפילו שהם היו משוקעים במ"ט שערי טומאה, ולא יכלו לצאת משם לבד כי מצרים היתה מלאה בכשפים ובגילולים אבל ה' ברחמיו שלח את משה רבנו ונסתובב שימשו אותו מן היאור כמו שנאמר "כי מן המים משיתיהו" היינו שהוא נמשה מהמם העליונה שמטהרת את הכל את כל העולם מכל הגילולים של עבודה זרה שיש, ובעת שה' יתברך החליט לגאול את ישראל קודם כל הוא שלח להם את משה שזה מם מקוה טהרה הוא שלח מים חיים הוא פתח את המקוה והתחילו לרדת מים חיים למטה למטה ומלאו את כל הימים וכל המקואות שעל הארץ ונטהרו, ובא עמרם אביו של משה רבנו ורואה כל זאת ושואל למה אני לא יכול להמשיך את המים העליונים האלו לתוך כלי שיהיה למשמרת לדור האחרון לגאולה, ברוך ה' שכבר ה' יתברך פתח לנו את המקוה הטהור העליון אבל איפה בני ישראל שיטבלו בו ויטהרו מכל הגילולים של ע"ז של מצרים, איך אפשר לזרוק על כולם את המים הטהורים האלה, אז מה הוא עשה, הוא המשיך וצמצם את המם העליונה לתוך שם ונולד משה רבנו לעולם, הוא הכניס את המקוה העליונה לתוך תיבה וזרק אותה ביאור, ומשם משה ממשיך מים עליונים לכל ישראל, וזה בחינת "מן המים משיתיהו" היינו שמשה יכול לטהר את כל העולם מכל הצירופים הרעים, מכל המידות הרעות אם רק נכנסים לתיבה שלו מיד זוכים לטהרה מן המקוה העליון, כי משה כולל בתוך המם שלו את כל נשמות ישראל, וכולם זוכים להטהר כי כל ישראל הן נשמות קדושות שחצובות ממקום עליון ונורא מאד מאד, והן נפלו למקומות נמוכים מאד מאד וזאת רק כדי להעלות את המלכות וכאשר עם ישראל היו במצרים ע"י שהם עשו תשובה הם זכו שה' יתברך שלח להם את משה רבנו מושיעם של ישראל, ופתאום הוא בא עם המטה בידו והושיע אותם.
אך למעשה בו ברגע שבתיה משתה את משה רבינו מן המים היא נטהרה מגילולי בית אביה והיא משתה איתו גם את כל נשמות ישראל שנכללו בשמו, לכן בתיה היא נצחית כי היא מגלה בעולם את המם של משה שמטהרת את כולם והשין של משה רבנו זה השורש הפנימי של עם ישראל האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב שהם הפנימיות של משה, יוצא שכל נשמות ישראל כלולים בשין ומוקפים ומכוסים במם העליונה שזה המקוה הטהור העליון, כי בפנים הם כלולים יחד כל שבטי י-ה באחד עם כל האבות הקדושים בתפילה שזה בחינת שלוש תפילות שתקנו האבות ולכן מזכירים אותם בכל תפילה ותפילה וכל עם ישראל עומדים בתפילה כלולים באבות בשין ועטופים במם ומזה יוצא אותיות שם ממשה שזה הסוד של "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" וה-ה' האחרונה של משה זה למעשה הקב"ה שמושיען בעת צרה ע"י  שמו הויה ברוך הוא שמלא ברחמים כמו שנאמר "כי יד על כס קה מלחמה לה'" זאת אומרת שכל הגאולה שלנו מתחילה בעת שהקב"ה מחדש לנו את השם ומגלה לנו את הצדיק ששמו נכלל בשם רבו ובכח השם הזה הוא מושיע את עמו הנבחר ישראל, ולכן כל מה שעם ישראל עובר בעולם זה בחינת קידוש ה' זה רק לשמה דקודשא בריך הוא כי כל מה שיהודי עושה בעולם זה לשמה, אפילו עברות יתהפכו לזכויות בעתיד ובזמן שיהודים לומדים את התורה לשמה, על ידי זה אנחנו מעלים את ההא של שמו יתברך שנמצא בשמו של משה שקבור במקום הנמוך ביותר מול בית פעור ומעלים אותה למקום גבוה ביותר תחת כסא הכבוד.
יוסף הצדיק העלה את השכינה אתו לכל מקום שהוא היה נמצא שם כי שמו כשם רבו, ולכן נאמר יהוסף שמוסיף ומגדיל את בחינת השכינה ומעלה אותה מכל המקומות הנמוכים שבגלות, כדבריו "והעליתם את עצמותי מזה" עד שהים נס מפני עצמותיו של יוסף.
בעת גאולת מצרים משה רבנו לוקח את כל נשמות ישראל, שירדו נמוך למצרים בחינת "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" והוא לוקח אותן ומכניס ועוטף אותם בתוך המם שלו והן עומדות יחד בתפילה באות שין של שמו שזה התפילה של האבות הקדושים עם כל התפילות של ישראל, וההא האחרונה של שמו זה הגילוי שכינה שהיא עולה מן המדבר עולה מן הדיבור של תורה ותפילה של ישראל, ומתיחדת עם דודה, וזה בחינת משה קבל תורה מסיני, ולא רק משה קבלה אלא כל כלל ישראל קבלו ביחד עמו את התורה כי משה רבנו עוטף את כל נשמות ישראל בשמו במם שלו ומשם הוא ממשיך על כולם מים טהורים מהמקוה העליון וזוכים לשפלות וענוה, והשין זה האבות הקדושים וכל התפילות והבקשות של כל הכלל נשמות ישראל שזכות אבות מגן עלינו וההא האחרונה זו השכינה שהיא מכסה בכנפיה ומייחדת אותנו בשמו של הקב"ה.
היינו שמשה רבנו כולל את כל נשמות ישראל בתיבת שמו שזו גם נשמת משיח שיהיו כולם סגורים במם במקוה הטהור העליון והשין של משיח זה אברהם יצחק ויעקב והשכינה הקדושה השורה בקרב מחננו, ואז אין שום דבר שיכול לעמוד נגדנו. אין שום מציאות שאנחנו יכולים ליפול בגלות אם אנחנו הולכים עם הכח הזה אז רואים רק ניסים ונפלאות ומתחילים לשיר ולהלל ברוח הנבואה, ורואים מסוף העולם ועד סופו, בחינת "אז ישיר (שיר של העתיד רש"י) משה ובני ישראל את השירה הזאת לה" ואנחנו מתחילים לזכות לגאולה ורואים כבר את בית המקדש ורואים ניסים ונפלאות פלאי פלאות.
על זה רבי עקיבא זכותו תגן עלינו מסר נפשו לכן אומרים שהוא היה בחינת משיח כי הוא בקש כל חייו לזכות להתכלל ב'אחד', למות על קידוש ה', לקחת את כל כולו את כל מה שנעשה אתו בארבעים שנותיו הראשונות ולהמית את זה על קידוש ה' ולהכלל בשמו למחוק מעליו את כל מה שנעשה אתו בארבעים שנותיו הראשונות ועי"ז להגיע ל"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" ולכן הוא תמיד בקש לשבר עצמות, הוא רצה לשבר את כל הצירופים הרעים שיש בעולם, הוא רצה כל פעם להתחדש הוא שנא פירוד, שנא את כל הכבידות שיש בעצמות שנא את כל הצירופים שעושים חורבן בעולם וזה הכונה שהוא שנא תלמידי חכמים כי גם להם יש פגמים על העצמות, ואת זה הוא שנא כי הוא רצה שלכולם יהיו עצמות טהורות הוא לא שנא את התלמידי חכמים הוא לא שנא שום בריאה בעולם הוא רק שנא את הצירופים שעל העצמות, כי כל מה שהוא רצה זה שיהיו לכולם רק צירופים קדושים צרופים של שם הויה ברוך הוא, בלי שום צירוף אחר של עוון ובעוונותינו אפילו לתלמיד חכם שיש לו הרבה צירופים טובים של מצוות ומעשים טובים אף על פי כן יש לו גאוה שצריך לשבור ורבי עקיבא רצה לראות רק שם הויה על כל העצמות של כולם בלי שום גאוה ולכן הוא היה מוכן לנשוך כמו חמור לשבור את העצמות אפילו של תלמיד חכם כנ"ל, ואז יהיה לישראל רק קדושה רק ניסים, וכולם יוכלו לראות את המראות של הנשמה גם בגוף ויראו כולם מסוף העולם ועד סופו, זה מה שהוא רצה, וזה למעשה ההסתלקות שלו שהיתה במסירות נפש של עשרה הרוגי מלכות וזכה להתכלל באחד, אמנם הוא נשרף בגופו על קדושת שמו יתברך אבל זה תמיד היה כל רצונו שיזכו כולם להשרף להכלל באחד בנשמת משה רבנו שיזכו כולם להמית את כל העולם הזה שלהם על קידוש ה', שיהיה להם רק ביטול אליו יתברך במסירות נפש גדול של "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" שלא ישאר להם שום צירוף רע על העצמות, רק צירופים של שם הויה ברוך הוא שכולו רחמים גמורים ולכן בזמן שהוא נשרף על קידוש ה' הוא אמר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ועי"ז הוא שרף ושבר את כל העצמות שלו וזכה להכלל באש הקדושה של משה קבל תורה מסיני שבכח הזה הוא הוציא את בני ישראל ממצרים זה מה שרבי עקיבא למד אותנו כי כל מה שהיה לנו כל כך קשה לצאת ממצרים זה היה רק בגלל שלא היתה לנו את המסירות נפש הזו של רבי עקיבא שמכניסה את כולם אל המם העליונה כי ידוע שאין עושים ניסים אלא למי שיש לו אמונה שיש לו מסירות נפש גדולה לבורא עולם.
פעם הרבי יחיאל מיכל מזלאטשוב אמר לתלמידיו מי שרוצה שיעשו לו ניסים ונפלאות צריך לעשות מסירות נפש מצוה שהיא למעלה מהטבע ועל ידי זה יעשו גם לו ניסים למעלה מהטבע, לדוגמא אם אדם טובל במקוה קר תוך שהוא משבר את טבעו שסולד מן הקור, אז על ידי זה משמים יעשו לו נס למעלה מן הטבע, או לדוגמא אם אדם קמצן והוא שובר את הטבע שלו ונותן צדקה הגונה במסירות נפש על ידי זה הוא מעורר רחמים עליונים וכן כל אחד שעושה מסירות נפש בלי להתחשב עם הטבע שלו על ידי זה משמים עושים לו נסים למעלה מן הטבע.
עכשיו אנחנו בגלות וזה כמו שהיינו במצרים וכל העצמות והבשר שלנו נמצאים בגלות והם תחת שלטון החיצוניים שהם הבל וריק והם מעבידים אותנו בפרך, מעבידים את הבשר את הגוף שלנו ואין לנו כח רוחני לאחוז בכסא הכבוד וכל מה שיש זה רק קוצר רוח ועבודה קשה ובגלל העצמות הפגומות נופל הדיבור ואין לנו כח לדבר עם ה' אין לנו כח להלל אותו בפינו עד הבחינה של "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", כי על כל העצמות יש חקיקה של עברות וכל הצירופים הרעים האלו מכים בנו ואף אחד לא יודע איך אפשר לצאת מהחושך הזה אבל ברחמיו יתברך עלינו הקב"ה בקרוב ישלח לנו את משה רבנו (משיח צדקינו), וכאשר משה רואה ברוח קדשו את המצב של עם ישראל בגלות הוא אומר לריבונו של עולם "שלח נא ביד תשלח", הוא אומר לה' יתברך למה אתה נותן על ידי את התורה לישראל, צריך לתת את התורה לישראל על ידי צדיק כמו רבי עקיבא שכולו מסירות נפש שכל כולו דבוק באחד שעי"ז אפשר להחליף את כל העצמות של כל ישראל ולזכות לגאולה השלמה.
 משה חושב איך אני אוציא את עם ישראל ממצרים עם כל הצירופים הרעים שיש להם על העצמות וכל הבשר הכחוש הזה שמלא בכל מיני פגמים שונים ומשונים, מאיפה יהיה להם את הכח לקבל את 'אור השם', מאיפה יזכו לענוה ושפלות מאיפה יהיה להם כח, לחזור בתשובה, צריך מקודם להחליף לכולם את הבשר להחליף להם את העצמות, ואז יהיה אפשר להוציא אותם מעבדות לחירות שיוכלו לזכות להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכך משה בא לה' יתברך ואומר לו איך אני יכול להוציא את ישראל ממצרים אם לכל אחד יש כל כך הרבה בעיות והעצמות של כולם הן במצב כזה פגום הפוך מרוח נבואה, ומשה לא מבין איך ה' אומר לו שאין להתמהמה, ותכף כל עם ישראל עומדים לצאת ממצרים ויעבדון אותי על ההר הזה, ויזכו לרוח נבואה כהבטחתו לאבות וזכרתי את בריתי יעקב אף את בריתי יצחק אף את בריתי אברהם והארץ אזכור כל מה שה' נשבע לאבות הקדושים שהוא יוציא את זרעם ממצרים, איך יתקימו כל הנבואות של אחרית הימים אם המצב של העם הוא כזה שפל, איך הם יקבלו את הרוח נבואה, את בית המקדש וקשה כי זה לא הולך ביחד, בודאי במצב כזה הם ימותו כולם כמו שהיה במכת החושך, והעצה היחידה היא שכולם יחליפו את העצמות שלהם ילמדו מרבי עקיבא שרק על ידי שימסרו כולם את נפשם תפתח המם הסתומה וכולם יכנסו לגאולה, ולכן הקב"ה הראה למשה את רבי עקיבא שמסר את נפשו כדי להראותו שככה זוכים לצאת ממצרים.
וכל מנהיג אמיתי יודע שקודם צריך לטהר את העצמות אם רוצים לזכות לרוח נבואה וכל נביא אמת בעת שהוא היה מדבר לפני העם הוא היה מדבר רק על הגאולה והיה מחשב חשבונות מדבר איך בונים את בית המקדש, כי לכל מי שיש לו רוח נבואה ויכול לראות את כל הבריאה הוא גם יכול להפוך מת לחי וחי למת הוא יכול לקחת מקל פשוט ולהפוך אותו לתנין מפחיד, כמו משה רבנו וכל מה שהוא זכה להיות בעל מופת היה בגלל שלא היה לו שום צירוף רע על העצמות וכל אדם שיש לו עצמות נקיות בלי שום צירוף רע אפילו על העצם הכי קטנה, אז כל מה שרואים על העצמות שלו זה רק שמות הויה-ברוך-הוא רק רחמים אין סופיים וכל העצמות הם צירופים של אדנות, של אלוקים, 'אד-ני מלך אד-ני מלך אד-ני ימלוך לעולם ועד' כל הרחמים של ה' יתברך כתובים לו על העצמות, וכל התורה, ויש לו רוח נבואה, והוא כינור, אפילו בלילה שמאד חשוך ה' עושה לו אור והוא בא אליו ומנגן על העצמות שלו, ומשורר עליו ומשתעשע עימו בגן-עדן ואומר לו איזה יופי לשכון בחצריך.
והרוח הזו הקדושה היא תמיד מסתובבת בעולם והיא כל הזמן מחפשת מקום להשרות את השכינה ולכל מקום שהיא מגיעה לשם היא צריכה לברוח משם רחוק בגלל כל השיקוץ של בני אדם שלא נותנים לה מקום. והקב"ה אומר תראו כל יום אני מכלכל אותם אני מחיה אותם בכל רגע ורגע, ואיפה הם... הם שכחו ממני, הם שכחו שאני קיים, שכחו שאני הבטחתי להם שיהיה להם בית המקדש, וכל אחד מסתובב בעולם שלי ולא מעניין אותם אם כן או לא יהיה להם בית המקדש, ולא מעניין אותם אם יבוא משיח כל היום אני שומע דיבורים של שטויות, חבל שלא עושים "אז נדברו יראי ה'" חבל שלא מטכסים עצה איך בונים את הבית לכבוד ה' יתברך, שיהיה מקום להשראת השכינה שתהיה הארה בכל לב של יהודי ויהודי.
כאשר זוכים שאין שום צירוף רע על העצמות אז המוח נפתח לראות מראות אלוקים ואדם רואה אין סוף והגוף אינו מצומצם בגבול כמו שרואים שבתיה זכתה לגוף כזה קדוש ורואים שהיא יכלה לשלוח את אמתה רחוק בלי גבול וצמצום לקרב אל עצמה את התיבה הקדושה את משה כי הקב"ה המשיך לה שם הויה על העצמות שלה ואז לעצמות ולגוף אין שום צמצום [ובחינה דומה היתה לישראל במדבר שהבגד גדל אתם] כי כל מה שיש צמצום בעולם זה רק בגלל שיש חטאים, אבל כאשר יש שם הויה על העצמות יש רוח נבואה אין צמצום ואפילו בלילה יש אור כי יש רוח הנבואה שמנגנת על העצמות של כולם, והעצם יכולה להתארך כפי צורך הניגון.
מספרים על רבי חיים מצ'רנוביץ' בעל ה'באר מים חיים' ובעל ה'סידורו של שבת' שכשהיה מגיע ערב שבת אז הגוף שלו היה מתארך ונעשה גבוה, ככה מספרים אומרים שהוא היה נעשה פתאום גבוה בגלל תוספת הקדושה של הנשמה היתרה של שבת קודש וכולם היו רואים אותו שהוא גבוה יותר מאשר בכל השבוע.
פעם אחת בא אליו מישהו ובקש ממנו שיברך אותו שיזכה להרגיש כמותו את קדושת השבת אז הוא אמר לו: אני חושש שאתה לא תוכל לעמוד בזה! אבל הוא התעקש ורצה בכל זאת לזכות להרגיש את קדושת השבת של רבו, אז הרב ענה: טוב אני אברך אותך! ואמר לו 'גוט שבת', שבת שלום וכו' אבל אחרי זה הרב מיד הסתובב להיכל והתחיל להתפלל שה' יעזור שח"ו לא תצא איזו תקלה מתחת ידו, אבל מהחוץ הוא כבר שמע צעקות שבת, שבת, איזה אור! "יום השישי ויכולו השמים" וכולם שומעים ורואים אותו שהוא מסתובב ברחובות וצועק שבת שבת ואנשים מקיפים אותו ומתחילים לזרוק עליו דברים והוא אינו מפסיק לצעוק שבת! כמו שהוא משוגע, ככה במשך כל השבת, ואח"כ גם כן עד שבא אליו הרב והוציא אותו מזה וכמעט שיצאה נפשו וכל זה מחמת שאין לאדם צירופים קדושים על העצמות.
פעם לרבי אלימלך הגיעה ילדה שהיתה מאד נמוכה והיא היתה עיפה ונרדמה דוקא על המיטה שלו וכאשר הוא חזר מהתפילה הוא אמר מי זה שוכב על המיטה שלי! והיא קמה קצת בבהלה כי היא היתה ילדה מאד קטנה וכדי שלא תפחד הוא תכף שאל אותה בתי מה הבעיה שלך, והיא אמרה אני כבר בת שתים עשרה ואני הכי קטנה מכל הילדות, אז הוא הגביה את הכף יד שלו מעל ראשה והיא הלכה וגבהה ביחד עימה ואחר-כך היא היתה גבוהה וגם כל יוצאי חלציה היו גבוהים וזה כך עד היום, ופעם אני פגשתי אחד שאמר לי שהוא צאצא שלה והוא באמת היה מאד גבוה מזה רואה שהצדיק בגלל שאין לו שום צירופים רעים על העצמות הוא יכול לפעול את כל הישועות בלי שום צמצום.
בשביל להוציא את עמ"י ממצרים היה צריך קודם כל להחליף להם את העצמות והבשר, לזכך להם את השכל, לכן מה שהקב"ה עשה, הוא קודם כל שלח להם את משה רבנו מושיעם של ישראל, והוא הביא על מצרים את עשר המכות, ועי"ז בעצם הוא הוציא מהעצמות של היהודים את כל הצירופים הרעים, למרות שבחצוניות ראו את המכות על המצרים, אבל בפנימיות הן היו כדי לסלק מישראל את הכפירה והאפיקורסות כי בזמן המכות כל העצמות של בני ישראל היו מתבהלות ונשברות עד שנתחזקו באמונה וזכו לבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" כי בהתחלה כל הצירופים הרעים שהיו על רמ"ח האיברים של היהודים היה מתקבל מזה צירוף של חמור לשאת בעול העבדות ואחר-כך נעשה להם צירופים של רחמים ונתהפך מחמור לרחום היינו "והוא רחום" (יכפר עוון) ונעשה להם חידוש ברמ"ח האיברים שלהם וזכו לגילוי בחינת הרחמים של בורא עולם ולצאת ממצרים.
השם משה זו הגאולה של בני ישראל כי ע"י השם הזה, ה' יתברך לוקח מהמקום הכי נמוך את כל עם ישראל והוא מעלה אותם אל המקום הכי גבוה, ובונה להם את בית הבחירה והבחינה הזו היא הבחינה של כל הצדיקים ולכן הם מכונים כשמו (משה שפיר קאמרת) וע"י המנהיגים האלה כל הכלל ישראל זוכים כל רגע ורגע להתחלה חדשה זוכים לשכל חדש, והראשון שזכה להמשיך את עם ישראל לתוך הכלי של משה היה אביו עמרם, ולכן משה נקרא בן עמרם, כי עמרם אביו גדול הדור הבין ברוח קדשו שה' הוא רחמן ובכח הרחמים שלו אפשר להוציא את עם ישראל ממצרים, ושמו עמרם כי כל מה שהוא רצה זה להרים את עם ישראל שיהיו עם נבחר היינו עם-רם ובשביל להרים אותם צריך לקחת אותם ממצרים מהמקום הנמוך ביותר ולהרים אותו למקום הגבוה ביותר, ולכן משה רבנו נקרא בן עם-רם כי הוא היה בנו של עמרם שרצה להמשיך ולהעלות את כל עם ישראל אל הרחמים הכי גדולים של ה' וזו היתה כל הבחינה של משה רבנו, לכלול בשמו את כל נשמות ישראל אפילו הרחוקות ביותר ולהכניס אותן בתחילה בתוך המם העליונה ולבסוף זוכים לכל הרחמים של ה'.
כאשר עמרם ויוכבד ברוח קדשם המשיכו את משה לעולם הם המשיכו אותו מאוצר מתנת חינם של ה' יתברך ומשם הם משו אותו לעולם הזה, לקחו אותו והכניסו אותו בתוך תיבת משה עם כל הרחמים האין סופיים של ה' יתברך שזה בחינת המקוה העליון, ומכיון שמשה רבנו כולל את כל נשמות ישראל בשמו הוא מעלה יחד עימו את כל נשמות ישראל בתיבת שמו ונעשה לכולם הבחינה של "מן המים משיתיהו" כי משה זה שין שכולל את כל נשמות ישראל שנטהרות במם ועולות עד ה', וגם כן להפך שה' השכינה היא יורדת ביחד עם המם כדי להושיע את השין, את כל עם ישראל שנמצאים בצרה (בחינת בכל צרתם לו צר) וזה מה שנאמר: "מקוה ישראל ה' מושיעם בעת צרה".
הצדיק בגלל שהוא טהור בעצמותיו הוא בלי גבול וצמצום גשמי בחינת משה והוא כולל את כל נשמות ישראל בשמו, שזה כללות האבות הקדושים, כללות השבעה רועים והשכינה הקדושה הה' של שמו יתברך זה בחינת הרוח נבואה שחופף עליו כל היום ואז כל אחד יכול להיות מצד אחד למטה בעקב בחינת יעקב ומצד שני להיות למעלה בחינת ישראל על כי שרית עם אלוקים ואדם, כי בעת שישראל כלולים במקוה העליונה הם זוכים לרוח נבואה זוכים לראות מסוף העולם ועד סופו, כי כל הנשמות כלולות בשמו עם כל הצירופים של שמו יתברך שחקוקות על כל רמ"ח האיברים של כל יהודי ויהודי ורואים רק את ההתגלות של רחמיו יתברך כנ"ל.
וצריך להבין שעל פי האמת לאמיתה ה' יתברך נמצא בכל מקום, הוא נמצא בכל צמצומים שיש, רק שהוא בהסתר גדול ולא רואים אותו, כי הוא מחליף את עצמו במהירות בהתחדשות בכל רגע בכל מיני שמות בכל מיני לבושים ופרצופים וצמצומים והסתרות ודווקא מזה שהוא יכול כ"כ לשנות את עצמו ולהסתיר את עצמו מכל השכלים שבעולם דווקא מראה הבזק מראה שזה שכל אמיתי, אור ישר כולל את כל הגווני גוונים שישנם בעולם זה אור שכולל את כל ניצוצות הקודש שבעולם, לכן הוא יכול פעם להתלבש בלבוש כזה, ופעם להתלבש בלבוש אחר, וזה הענין של ריבוי שמותיו יתברך, כי יש שבעים ושתים ע"ב שמות שכוללים מאתים ושש עשרה אותיות כמנין רי"ו וכל שם מכפיל את עצמו והוא פעם בבחינת אלוקים ופעם בבחינת אדנות ופעם שני שמות ביחד הויה ואדנות, וזה פעם אור של גאולה ופעם זה החושך של מצרים, אבל הכל זה בעצם רק בחינות של צירופים של שם הויה ברוך הוא, שהוא כולו רק רחמים גמורים, וזה למעשה כל השמות שחקוקים על העצמות של שרשי נשמות ישראל שבכסא הכבוד, שהן כלולות בשין של משה רבנו שכוללת את כולם והן כולן מקבלות את הטהרה והקדושה העליונה מן המם, וההא האחרונה בשמו של משה זו התגלות השכינה התגלות של הרוח נבואה וזוכים לקבלת התורה מסיני.
 יוצא שכשה' רוצה לגלות את מלכותו בעולם הוא שולח את משה מושיעם של ישראל והוא זה שהוציא את בני ישראל ממצרים ודיקא על ידו זוכים תמיד לראות את כל הניסים והנפלאות כי ע"י השם הזה שנושא את ידיו בתפילה ועושה מלחמה נעשה שיבור של כל החקיקה של העוונות שזה בחינת "ויבוא עמלק" ונכללים כולם בתוך המם של שמו וזוכים לאמונה זוכים לראות בניסי ה' יתברך, בחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", בחינת "כל עצמותי תאמרנה", שזה השיר שיתער לעתיד לבוא בחינת "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת".
לכן כבר עתה אם יש לאדם שיר והלל לה' יתברך על ידי זה מתגלה בעולם בחינתו של משה וזוכים לצאת ממצרים זוכים לעשר מכות ושוברים את כל הצירופים הרעים שיש על העצמות ומתגלה מלכות ה' יתברך בעולם בניסי ניסים ומופתים גדולים.
דבר דומה נעשה לאדם בעת שהוא מתקשר לצדיקים כי ע"י ההתקשרות לצדיק האמת הגדול במעלה נעשה לאדם יציאת מצרים כי הוא בחינת משה וזוכים לבטל את כל הדינים וזוכים להכלל במקוה וזוכים לרוח נבואה.
כל נשמות ישראל צריכות להגיע להיות בעיבור עם נשמת משה רבנו שכולל את כולן בתוך השין שלו עם האבות הקדושים עם כל השבעת הרועים עם כל הצדיקים מיום ברוא אלוקים ארץ ושמים עד לתחית המתים שאז כולם רק יהללו את ה' יתברך שזו בחינת הגאולה השלמה שלנו שתהיה לנו רוח נבואה כמו שהיתה לדוד המלך שאפילו בחצות לילה הוא היה קם ומהלל את ה' יתברך, בחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" שזו היתה הבחינה של רבי עקיבא וזה היה כל מה שהוא רצה לראות שלכולם תהיה ההללוי-ה עשרה מיני נגינה בלב שלא יהיה עוד בעולם את הבחינה של עצב של יללה שמכסה על הלב שזה כל הצירופים של עוון שיש בעצמות שזה בדיוק להפך מהצירוף הטוב של רחמים שהוא הללי ומי שמהלל לבוראו זה סימן שהוא קרוב לרוח הקודש קרוב לרוח נבואה, והוא קרוב להתגלות מלכות ה' בעולם, קרוב לצדיק האמת שהוא בחינת הללי שזה ההפך של יללה וכאשר אדם קרוב לצדיק נעשה לו עיבור נשמה עמו והוא מהלל את ה' יתברך כמותו בשיר ושבח בחינת "אז ישיר משה ובני ישראל" וכל הקליפות לא יכולות להשאר שם עם הקדושה הזו וכל העצמות נטהרות וזוכים לבחינת רוח נבואה, זוכים להתאחד עם התפילה של משה רבנו שזו תפילת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" ואז הרוח נבואה מנגנת על כל המיתרים מנגנת על כל העצמות ושורפת את כל הקוצים שסביב לשושנה העליונה, וזוכים לגאולה לפריחת השושנה. 



תפילה
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו למסור נפש כמו רבי עקיבא על קידוש השם ועי"ז נזכה לשבר את כל הצירופים הרעים מכל העצמות שלנו ויומתקו כל הדינים מעלינו ונזכה לעיבור בנשמת משה רבנו בן עמרם ויוכבד ונשוב להיות יחד שבטי ישראל כולם כלולים באבות הקדושים ונהנים מזיו מלכותו יתברך עלינו בגאולה השלמה, אמן נצח סלה ועד.


הערות
[1]אומר רבנו לוז קשור ללאה שנמצאת בעורף ודרכה מגיעים לרחל היינו לבית-אל (ראה ליקוטי מוהר"ן תנינא פ"ה) וכן במקום אחר אומר רבינו עצמות קשורות למלכות שזה ענין של אש, וכן ראה ליקוטי מוהר"ן כ"ב כי עצם האדם זה ענין של נשמה והגוף של האדם נקרא בשר.
 
 
+ שלח משוב
האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד