חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "נשא"
 

"נשא"


התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק ביום ראשון פרשת נשא התשס"ט

תפילה: רבונו של עולם, אבי אב הרחמן מלא ברחמים, זכני ללמוד את התורה לשמה בקדושה וטהרה, אנא אל רחמן על־ידי לימודי זה תגשים לי את כל משאלות ליבי לטובה ולברכה, ואתה יתברך על־ידי לימודנו זה תבנה את בית־מקדשנו חיש קל מהרה אמן נצח סלה ועד.

ריבונו של עולם עשה ברחמיך שבכל דור ודור יתגלה 'צדיק־האמת' באופן שכל הענינים המעלימים והמסתירים והמבלבלים את עינינו מלראות את נשמת צדיק־האמת לא יהיו עוד בעולם כלל, וזכנו ברחמיך לישוב הדעת שנוכל לעסוק בתורה הקדושה תמיד בדחילו ורחימו, ולדבוק רק בך יתברך ותמיד לספר תהילתך ולגדל ולרומם את שמך, אמן נצח סלה ועד.


יהודי בכל דור הוא מחפש! כל הענין של האדם בחיים זה חיפוש, והוא נולד לעולם ומיום שהוא נולד עד שהוא מסתלק הוא כל הזמן מחפש, בהתחלה לפני שהוא נולד בודקים לאיזה רופא ללכת ומחפשים איפה שהוא יוולד, וביום שהוא נולד מחפשים אחרי המוהל והסנדק, מחפשים אחר מי שילמדו תורה ומי שיכין אותו לברֿמצוה, ואחרי זה מחפשים לו שידוך, ולקראת הסוף של החיים כבר מחפשים בעבורו ביתֿאבות, ולבסוף ממש מחפשים עבורו קבר וקברן שיעסוק בקבורתו, וגם אחרי שהוא כבר נקבר עדיין מחפשים בשמים וגם על הארץ אחרי הספר שלו כדי להביא אותו לפני ה' ולסנגר עליו בשמים, ושם מחפשים אחרי נשמתו, יוצא שזה כל האדם 'החיפוש', וצריך מתי שהוא למצוא מה בעצם מחפשים כל הזמן!

והענין הוא כך: מה שאדם מחפש מאז לידתו זה להכיר את 'צדיקֿהאמת', את הנשמה שלו, והצדיק נשמתו לא עוברת את כל השתלשלות של העולם בדומה לכל אנשי העולם, כי הצדיק הוא לא מחפש כלום[1], ולהיפך הוא זה שכל האבדות נמצאות אצלו, ולכן כל מה שאדם מחפש זה הכל כבר נמצא בנשמתֿהצדיק, ואדם שמשתלשל בעולםֿהזה נותנים לו הזדמנות לחזר אחרי אבדתו, לחפש את הצדיק, וזה כל השכר שיש לו מהעולםֿהזה.

ולמעשה 'צדיקֿהאמת' הוא נקודה נעלמה ואור שיוצא ומתפשט ממנה (וזה בכלל לא דבר גשמי כמו שחושבים), והצדיק זה "חכמתֿה'" וההתפשטות זה אורֿפניו יתברך בעולם, וזה דומה לאדם שיש לו איברים פנימיים נסתרים שמפעילים את כל הגוף מבפנים, ואם הוא 'עבדֿנאמן' לה' כמו משהֿרבינו, אז קורן עור פניו אור, והוא הופך להיות בחינת התפילין של הקב"ה (ברכות ו.), ועלֿכן לא סתם נאמר[2] (בשו"ע או"ח סימן כה, סעיף ה) שבשעה שאדם מניח תפילין עליו לכוון את ליבו ואת מוחו לה' יתברך, ולמעשה דייקא כשהוא משעבד את ליבו עלֿידיֿזה הוא עושה קשר ויחוד (ונעשה עלֿידיֿזה בחינת "קשר תפילין הראה לעניו"), ומתגלה עליו נשמת הצדיק ונעשה התגלות כבוד ה' בעולם.

והתפילין של ישראל זה הצדיק שזה 'פאר' של הדור, והוא כמו אברים פנימיים כמו לב ומוח שנמצאים בתוך האדם ונסתרים ממנו, אבל הם מתפשטים ומאירים מתוכו, ונותנים את כל החיות שזה חכמת ה' שמתגלה ע"י הצדיק, עלֿידֿזה הוא זוכה לקרן במצחו שזה להיות עטור בטלית ובתפילין, ואם אדם אומר אני לא מניח התפילין עלֿידיֿזה הוא נעשה קרקפתא דלא מנח תפילין, ועלֿידיֿזה הוא בעצם מאבד את כל החיים שלו כי הוא מאבד את כל הקשר שלו עם ה' יתברך, שזה נעשה רק ע"י הקשר לנשמת משיח, שהוא "רוח ה'" ש"מרחפת על פני המים".

ולכן כל בר דעת חייב להבין שכל דבר שהוא עושה הרי זה בעצם דבר רוחני, שנשפע עליו מכח הצדיק שנמצא נסתר בתוכו, וכל מה שהוא עושה בעבודת ה' אם זה שהוא מתפלל או שהוא עושה מצוות ולומד תורה, זה נשפע מהפנים, זה יוצא מה"אור פני מלך חיים" (משלי טז, טו), שזה אורֿרוחני שיוצא מהלב והמוח וכו' שהם איברים פנימיים אשר הם מנהיגים את האדם, וזה זורם בדם בנפש, ועל אף שלא רואים הם פועלים תמיד, וכל אחד שמסתכל על הגוף יבין שהלב והמוח זה מה שמחזיק את הגוף ונותן בו את החיים.

הצדיק זה הלב והמוח של כל הבריאה ומה שכל העולם רואים בו זה למעשה חלק חיצוני, ולכן כאשר אדם מחפש אחרי הצדיק הוא צריך לחפש דייקא אחרי הלב והמוח, ולהבין שהצדיק נמצא שם והוא מלא רחמים, ומשם יוצאת ידו של ה' יתברך לסמוך נופלים, והוא שם לך את ידו הקדושה על הגב שלך וסומך אותך ברגעים הכי קשים שלך, וזה בחינת דמות דיוקנו של אביו של יעקב אבינו שמצילה אותך מחטא, וזה שכל שמכוון את האדם תמיד בכל רגע ורגע, ומושך אותו חזרה אל הצד הנכון שתהיינה לו החלטות נכונות בחיים, וקורה הרבה פעמים בחיים שהוא נמצא במצב של התלבטות, והוא צריך לעשות החלטות קשות, והוא צריך לפסוק לעצמו את ההלכה ולקלוע אל השערה בדיוק, והוא מגיע לאמת לאמיתה כי מכוונים אותו מלמעלה, והצדיק נותן לו את האמת ע"י שהוא היה אצלו פעם והוא נטע בו זרעים אשר הם צומחים ומאירים בו 'דעתֿתורה' ואמת, וכל החיות שיש בו זה מהזרעים שהוא קיבל מהצדיק שהיה אצלו פעם, ומזה נמשכים וגדלים בו הזרעים הקדושים, ואם אדם הולך עם הצדיק עד הסוף אז הצדיק ממשיך לו לב חדש ורוח חדשה, וזה התכלית של כל החיפוש לזכות להיות התפילין של הקב"ה, התפילין של יד ושל ראש של הקב"ה שכתוב בהן את כל השבחים של עמו ישראל.

הגמרא אומרת "דרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה – מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו" (קידושין ב:)

והאישה שהכל מחפשים אחריה זו 'אשתֿחיל', וזה בעצם 'הצדיק' שהוא אישה יראת ה', וכל היראה שיש בעולם זה הכל ממנו, והוא כל מה שיש לה' יתברך בעולמו – זה הצדיק 'פארֿהדור', שזה התפילין של הדור כי הוא 'אוצר של יראתֿשמים', היינו שכל העולם הם בחינת איש וכולם מחזרים אחר אבידתם, והם צריכים לחזר ולחפש את הצדיק כמו שמחזרים אחר אישה שהוא האבדה שנאבדה מהם, וקשה כי הגמרא אומרת: "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (סוטה ב.) ואומרים דרכו של איש לחזר אחר אישה, אז למה מכריזים "בת פלוני לפלוני", אבל התרוץ הוא כי צריך להתחיל ולחפש את הצדיק שלך מיד כשאתה נולד, ועוד קודם ארבעים יום ללידה כי לכל יהודי יש לו את צדיק שהוא קשור אליו בשורש נשמתו (וזה כמו זיווג), ובתוך כל הצדיקים יש את הצדיק שהוא האבדה של כל הצדיקים שאותה כולם מחפשים, וכשימצא אז ימצא האוצר של יראת שמים, ויהיה נעשה יחוד השלם בעולם.

בעת יצירת הוולד מכריזים בת פלוני לפלוני והכוונה שתהיה לו בחינה של חיפוש בכל מה שהוא יעשה בעולם, כן היא דרכו של האיש לחזר אחר אבדתו (אחר אשתו) שזה הצדיק, והצדיק הוא כל פעם נעלם כי הוא מסיר וילון ועולה למקום אחר, וכל אדם צריך לחזר ולחפש אחריו עוד ועוד, כי כל היראה נמצאת אצלו והוא אוצר של יראת שמים, וזה התכלית של כל הבריאה למצוא את הצדיק, למצוא ולגלות שוב את מושיען של ישראל.

יש גמרא שאומרת על הפסוק: "ועתה ישראל מה השם אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה'" (דברים י, יב) "אטו יראה מילתא זוטרתא היא"? (ברכות לג:), וכי היראה זה דבר קטן? ויש שמה קושיא על זה, ואני אקשה עוד קושיא הגמרא אומרת: "אמר שמואל: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל" (ברכות מט:) היינו שאסור לאדם להוציא את עצמו מן הכללֿישראל, והגמרא אומרת על הענין של היראה שזה דבר הקל שבקלים, ומתרצת שם הגמרא שמה שנאמר שהיראה היא דבר קל זה נאמר רק לגבי משהֿרבינו, ועל זה אנחנו שואלים האם יתכן שהיראה זה דבר קל אצל משהֿרבינו! כי מאידך גיסא הגמרא אומרת שאסור לו לאדם להוציא את עצמו מן הכלל, ואם אצל משהֿרבינו היראה זה דבר קל יוצא מזה שהוא יוצא מן הכלל, וצריך אחת מן השתים או שמשהֿרבינו יהיה עם הכלל או שיביא את הכלל כולם אליו וגם להם תהיה היראה דבר קל.

אבל התירוץ יבואר על פי מה שאמר האדמו"ר הזקן בליקוטי אמרים[3] שאצל כל יהודי יש בחינת משהֿרבינו, ולמעשה הענין שהיראה היא דבר קל הכוונה בזה שכל יהודי יכול לבוא בנקל להתעוררות של יראה ע"י בחינת משהֿרבינו שנמצאת בו, כי למעשה כל יראה שיש ליהודי בשורשה היא מהצדיק, ועלֿידיֿזה אין קושיה למה הוא יוצא מן הכלל, כי רואים שהוא גם כן נמצא עם הכלל, ולכן כאשר אדם מגיע להתבוננות הזאת, והוא חי עם נשמתֿמשה שבתוכו, עלֿידיֿזה הוא מגלה את נשמתֿהצדיק שמעוברת בו, והוא יכול להגיע להתבוננות חדשה לגמרי.

בשולחן ערוך מבואר על ענין הכוונה של הנחת תפילין שצריך מקודם לשעבד את הלב והמוח, והכוונה בכך היא שצריך לחוש את 'נשמתֿהצדיק' (שמרחפת על פני המים), כי כאשר אדם מניח את התפילין את הפאר, כמו שנאמר: "פארך חבוש עליך" (יחזקאל כד, יז), הוא צריך לחוש את נשמתֿהצדיק איך שהיא מרחפת מעליו, וביום שבתֿקודש אין מניחים תפילין, כי אפשר לזכות לראות את הצדיק עין בעין בחינת: "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל, כ), ומחמת זה שבתֿקודש זה ענין של קידושין של חתונה, ומזמרים "לכה דודי לקראת כלה", אומרת הגמרא: "אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה" (קידושין מא.) (שזה כבר לא ענין של חיפוש אלא ענין של מצא), וגם לקדש את השבת אי אפשר עד שיראה אותה, וע"י השבת נעשה זכות לכל הכללֿישראל ויכולים לזכות לראות את הצדיק שחיפשנו במשך כל השבוע.

ולכן התורה של הצדיק אפשר לראותה בתפארתה דייקא בשבתֿקודש, כי אז יש ענין של קידושין, כמו שנאמר "לא יקדשנה עד שיראנה", כי אז אתה יכול להרגיש את נשמתֿהצדיק, את קדושת שבת בחינת קידושין[4], שזה "לכה דודי לקראת כלה" עד שאתה תראה את הצדיק בחינת: "והיו עיניך רואות את מוריך", ומה שהעולם רואים את הצדיק לפני הישועה בזמן הגלות זה בדומה לימיֿחול, וכאשר יש את ההתגלות של הישועה ויוצאים מעבדות לחרות באותות ובמופתים ומאיר אור האמונה בעולם, אז כמובן זה ענין של שבתֿקודש.

והצדיק בחינת משהֿרבינו שכינה מדברת מתוך גרונו, והוא לא מדבר כלום מצד עצמו, כמו שנאמר: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג), וכל גדולתו כל מה שהתורה משבחת אותו, משהֿרבינו אומר את זה בפועל מפיו ונכתב בתורה לעיניו, ואףֿעלֿפיֿכן הוא נשאר ענו ואינו מתגאה, כי הוא רואה בעיני רוחו שהכל זה רק מה' יתברך, וע"י כך שמשה החזיר את ההתבוננות הזו לישראל שהכל זה ה' יתברך, אז עלֿידיֿזה הוא החזיר את הגלגל והכח של מעשה הבריאה בחזרה לה' יתברך, וזה האמונה בצדיק שהוא זה שיכול להחזיר את בחינת הריחוק מה' יתברך ולחדש בעולם את בחינת "קרבת אלקים לי טוב" (תהילים עג, כח), ולכן כלֿכך חשוב להאמין בצדיק, כי הצדיק הוא בחינת הביטול לה' יתברך, ואם אדם לא מאמין בצדיק עלֿידיֿזה נעשה לו ריחוק מה' יתברך ח"ו, ונכתם בשרו כנידה (ונעשה קרקפתא דלא מנח תפילין), ונאמר "לא יקדשנה עד שיראנה" עד שתזכה לראות את פניו של הצדיק את הנשמה הטהורה, את השכל המאיר שהוא נעלם בתוך לבושי הגוף, ואז כשזוכים לראותו ולקדשו הוא מתפשט ומאיר לו בכל גופו ובכל העולם כולו הוא מאיר יראת ה' וזה התגלות כבוד מלכותו.

כאשר אדם נמצא במקומות הכי נמוכים ושפלים ידע ויאמין שדייקא אז יש גילוי של השכל האלוקי שהוא הכי גבוה ונעלם, ויש קושיא שמצד אחד זה המקום הכי נמוך ומצד שני זה המקום הכי גבוה? ובאמת אם נתבונן נראה כמו שמצינו ש'ביתֿפרעה' שזה המקום הכי נמוך, משם יצאה נשמתו של משה רבינו שזו הנשמה הכי גבוהה, והוא מושיען של ישראל, ומשהֿרבינו עלה על הרֿסיני שזה המקום הכי נמוך, והיה שם את ההתגלות של ה' שדיבר עם ישראל שזה הדבר הגבוה ביותר, ותשעה באב זה יום של חורבן לעם ישראל ואומרים שדייקא אז נולד משיח צדקנו[5], נמצא שדייקא כשזוכים להיות במקום הכי נמוך שם יש שכל נעלם הכי גבוה, ועלֿידיֿזה קרובים ביותר לגאולהֿשלמה יוצא שכל מה שהעולם נופלים היום לחטאים ומקומות מגונים זה מפני שיש שם מציאה, יש שם 'שכלֿנעלם', וזה הוא מקום התגלותו של הצדיק, ואם מגלים את השכל הנעלם שנמצא שם יבוא הקץ לכל צרתם, ולכן יובן שכל הירידות של ישראל זה לא סתם שה' יתברך עושה כן, וכל זה שיהודי נופל ונמצא במקומות מגונים וקרוב לחטאים ולעוונות, זה לא מראה שהוא שייך לשם, אלא שמורידים אותו לשם משמים כדי שיזכה לגלות את השכלים הנעלמים שיש שם.

רבי שלמה מקרלין אמר שכאשר אדם פוסע לצדיק אז אחרי מאה ועשרים שנה כשהוא יגיע לעולם האמת יבואו כל הדרכים וכל האבנים וכל מה שהוא פסע עליו בדרך, כולם יבואו ללמד עליו זכות בעולםֿהבא, כי ע"י שהוא פסע אל הצדיק עלֿידיֿזה נעשה מזה למעלה זכות, והוא מעלה ביחד איתו את כולם, והוא עובר מעולםֿהזה לעולםֿהבא ביחד עם כל הדרכים האבנים והעצים שהם זוכים להשתתף איתו, וזה המעלה של האדם כי למעשה כפי שהסברתי מה זה הצדיק, הצדיק זה רוח שמרחפת זה התבוננות בגדולת ה'.

ומפה יש תירוץ על הקושיה שהיתה להם בחטא העגל שהתבוננו ואמרו מה לנו ולמשהֿרבינו שהוא כלֿכך גדול וגבוה ומדבר עם ה', ובאמת אףֿעלֿפי שהוא כזה גדול אבל רואים שהוא גדל ונמצא סמוך לפרעה, והתירוץ הוא שכאשר הצדיק נמצא בעולםֿהזה באותו זמן הוא באמת רחוק מאד ממנו, ולכן אין כבר חילוק בין זה שקרוב אליו או לא, וכל עוד שהוא נמצא בעולם הכל יכולים להתקרב אליו מצד אחד, אבל מצד שני מצד קדושתו ויקרותו בשמים אין זכות לאף בלאטה (אבן) שהצדיק ידרוך עליה, ולמה שיהודי שיש בו נשמת חיים, נשמת ה' למה שהוא לא יוכל לזכות להיות קרוב אל הצדיק, והכל רשאים לקבל ממנו, והכל רשאין לראות אותו ולקבל חיות מאור פניו, ובאמת כאשר יבואו כולם לעתידֿלבוא או בעולםֿהבא אז כבר יהיה דין אמת ומשפט צדק, ושם רק אם יהיו לאדם זכויות מכל מה שהוא עשה בפועל כמו שנאמר: כל העולם לא נברא אלא לצוות זה (ברכות ו:) להיות צוותא לצדיק ולכן כל מה שפעל בזה יקנה לו זכות לישב ליד צדיקֿהאמת.

ומי שיכול להגיע להתבוננות הזו כבר עתה בעולםֿהזה זה כל מי שמוסר נפשו ופוסע ומחפש את הצדיק בחייו, וזאת היתה ההתבוננות של רבי נתן, ולכן הוא רץ אחרי רבי נחמן, כי הוא זכה להבין שזה 'רבי'!, זה נצחיות, הוא הבין שכל רגע שהוא נמצא בד' אמות שלו, וכל רגע שהוא רואה את פניו, וכל רגע שהוא נמצא איתו וחי איתו זה חיים נצחיים, זה עולםֿהבא זה נצחיות, וכל תנועה שהוא עשה וכל הדרכים שהוא פסע עליהן כדי להתקרב אל הצדיק זה ענין של נצח נצחים.

וקשה למה כל הצדיקים שבדורו לא הבינו כמותו? ובאמת אם הם גם כן היו זוכים ומבינים כמותו אז גם הם היו פוסעים ועוזבים את קהל החסידים שלהם, והיו באים כדי לזכות להיכלל בתוך ד' אמות של הצדיקֿיסודֿעולם, והם היו עוזבים את הכל רק כדי לקבל מעט מן האור הזה, ובכך הם היו זוכים לכפלי כפלים ממה שהם זכו בחיי חיותם, והצדיק הוא נמצא במקום נמוך הוא ענו מכל אדם, ודייקא משם הוא מגלה את המקומות הכי גבוהים, כי הצדיק, ולמעשה זה כל יהודי כל המסירותֿנפש שיש לכל היהודים, זה מעמד הרֿסיני שנמצא במקום הנמוך ביותר (איפה שכל היהודים נפלו לשם), והצדיק גם כן נמצא שם ביחד איתם, אבל מעלתו היא שהוא מוריד איתו לשם את ה' יתברך, ודייקא משם הוא מגלה לכללֿישראל את ה' יתברך את חכמת ה' ומאיר להם בקולות וברקים כמו שהיה במעמד הרֿסיני, וזוכים כל ישראל להשראת השכינה הקדושה.

הגמרא אומרת: מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר; רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה, חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר, מפני שהיא תדירא... מאי תדירא? תדירא בשכינה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה, דכתיב: (נחמיה ט, ו) "וצבא השמים (השמש והירח העומדים במזרח) לך משתחוים" (למערב) (בבא בתרא כה. ורש"י)

מערב זה חושך ודייקא שם במערב נמצאת השכינה בכותלֿהמערבי, וכאשר היהודי נמצא למטה נמצא בחושך הוא נמצא בכותלֿהמערבי, ושמה השכינה שורה בהרֿסיני שהוא השפל שבהרים וגם משה אמר "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד, יג), וה' יתברך אמר השכינה היא דייקא במערב ושם אפשר לעשות את ההתגלות הגדולה ביותר של פארֿהדור, והתפקיד של משיח הוא לגלות את ה' יתברך דייקא ממערב מהמקומות הנמוכים ביותר, ולהאיר משם את השכלים הנעלמים הגבוהים ביותר, ולכן הוא נולד בתשעה באב, וזה מה שעשה משהֿרבינו הוא גילה את ה' יתברך במקום הנמוך ביותר בסנה מצמח בזוי ושפל ביותר[6] מהרֿסיני וזכה להרים משם את כל הכללֿישראל לקבלת תורה.

ובדור עיקבתא דמשיחא שזה הערב של העולם אז תתגלה השכינה הקדושה שהיתה כל הזמן במערב, והיא תאיר באור יקרות על נשמותֿישראל, ויראו איך כל צבא השמים לך משתחוים, ויתמלא העולם בריחות של גןֿעדן עליון, וימשכו לעולם חסדים גדולים, וכל הי"ג נהרי אפרסמון שזה בחינת "עין לא ראתה אלוקים זולתך" (ישעיהו סד, ג), וכולם יזכו לגלות את הי"ג מידות של רחמים מה שזכו רק קומץ תנאים והאמוראים, כי תימשך לעולם המתיקות הנפלאה הזו של נהרי אפרסמון, והיא תרד אל המקומות הנמוכים ביותר, ודייקא משם יזכו לגלות את המתיקות של ה' יתברך, את האור של ה' יתברך, ולראות את נפלאות גדלותו יתברך, ולראות את רחמיו האין סופיים על כל מעשיו, ומשם יזכו להתבונן ולראות את זיו שכינתו יתברך.

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון – ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לז. ורש"י)

ומי הוא זה שחייב כן? זה משיח צדקנו, והענין הוא כך שכל האנשים רואים המוןֿעם, וזה בחינת: "ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח), אבל הצדיק הוא המלך, ולכן הוא רואה את הכל אחד! כמו משה שהוא ראה מהתחלה ועד סוף, והוא ראה את הכל, את אברהם אבינו, ואת כל ההשתלשלות של ההמוןֿעם עד היום הזה, והוא ראה את הראשית את אדם הראשון, וכל הבריות מכיון שהם רואים רק את העולם, רק את המוןֿעם, הם פוסקים לפי זה, אבל המשיח יראה אינסוף של נשמות שהן כללֿישראל של כל הדורות שזה אחד, וכל העולם מלא בנשמות בכל אבן, בכל עשב שיש בשדה, הכל מלא באינסוף של נשמות, ואין בכלל גופים גשמיים בראייתו של הצדיק שהוא אוחז בשורש העליון, בכסאֿהכבוד ששם זה ההתחלה הראשונה שזה בחינת הרֿסיני שזה המקום הנמוך ביותר שמשם יקבלו את השכל הנעלם שזה האור הגדול ביותר.



[1] הצדיק מחפש (בגנזי מרומים) תמיד לגלות הרצונות של ה' יתברך ומוצא אותם ע"י התפארות שמוצא בישראל, כי כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל, כי ישראל עלה במחשבה תחילה שצפה בהתפארות שיקבל מישראל כמו שכתוב: "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט, ג), והצדיק ע"י שמוצא ההתפארות של ישראל הוא מגלה ההתפארות של ה' שזה בחינת תפילין של ה' יתברך וזה בחינת מלך שיש לו עם (עפ"י מוהר"ן יז, א).

[2] יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו (שו"ע או"ח כה, ה), וכתב הב"ח בסימן ח' טעם לזה מדכתיב: "והיה לך לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך וגו'" (שמות יג, ט), יורה כי עיקר המצוה וקיומה תלויה בכונה שיכוין בשעת קיום המצוה, וכתב הפרי מגדים דמכל מקום אפילו אם לא כיון רק לשם מצוה בלבד יצא (מ"ב שם ס"ק ט"ז).

[3] הענין הוא כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משרע"ה, כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלהות לכללות נשמות ישראל שלכן נקראים בשם רועים, ומשרע"ה הוא כללות כולם ונקרא רעיא מהימנא דהיינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל לידע את ה' כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה ויניקתה משרש נשמת משרע"ה המושרשת בדעת העליון (ליקוטי אמרים תניא, פרק מב).

[4] "ויברך אלהים את יום השביעי" (בראשית ב, ג) ולמה בירכו? רבי ברכיה אמר: שאין לו בן זוג, חד בשבת תרייה, תלתה ארבעה, חמשה ששה, שבת לית לה בן זוג... תני רבי שמעון בן יוחי: אמרה שבת לפני הקב"ה: רבון העולמים לכל יש בן זוג, ולי אין בן זוג, אתמהא! אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגיך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה: זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגיך (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו" (בראשית רבה יא, ב).

[5] מקרא מלא הוא "והלבנון באדיר יפול" (ישעיהו י, לד) מה כתיב בתריה? "ויצא חוטר מגזע ישי" (ירושלמי פ"ב ה"ד), פירוש: הדבר מפורש בפסוק שנאמר: "והלבנון (בית המקדש) באדיר יפול" ומיד לאחר מכן כתוב: "ויצא חוטר מגזע ישי", היינו שמיד לאחר חורבן בית המקדש יוולד המשיח (ירושלמי פ"ב ה"ד).

[6] ר' אליעזר אומר: מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עמו מהסנה? אלא מה הסנה הזה שפל מכל אילנות שבעולם כך ירדו ישראל למדרגה התחתונה והקב"ה ירד עמהם וגאלם שנאמר: (שמות ג, ח) "וארד להצילו מיד מצרים" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ג).

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד