חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התש"ע >> "לב שמח"
 
"לב שמח" 
 

תפילה: רבונו של עולם, אב הרחמים והסליחות, זכני ללמוד את התורה לשמה בקדושה וטהרה, וזכני על ידי לימודי זה להתקרב אליך יתברך, ולשוב אליך יתברך בכל ליבי כראוי. אנא אל רחמן מלא רחמים, עשה ברחמיך, שעל ידי לימודנו זה תבוא הגאולה, ויתמתקו כל הדינים מעלינו ומעל כל עם ישראל בכל מקום שהם, ותבטל כל מיני גזירות קשות ורעות, ותגזור עלינו גזירות טובות, וזכנו לשפע ברכה, הצלחה, ניסים ונפלאות, ולאריכות ימים ושנות חיים בבריאות, מתוך שמחה וטוב לבב. אנא אל רחמן, בכח התורה ובכח לומדיה, ובכוח כל הצדיקים והחסידים שהיו בכל דור ודור, תמשיך עלינו יתברך את האש של המנורה שהיה מדליק הכהן הגדול, והיא תשרוף את כל הקליפות, כן עתה על ידי לימודנו זה, ישרפו כל הקליפות וכל המזיקים וכל המקטרגים מעלינו ומעל כל עמך ישראל בכל מקום שהם, ותושיענו ותברכנו ברכה שלימה. וזכנו ללב נשבר ונדכה אשר עולה ככל הקרבנות כולם, ונזכה חיש קל מהרה לראות בבנין בית המקדש. אמן נצח סלה ועד.


        דע, שיש לב נשבר שהוא לב שמח, כי מלב נשבר יכולים לבוא או לידי שמחה או לידי עצבות רוח. כתוב בזוהר, שמי שיש לו לב נשבר הרי שהוא מקריב את כל הקרבנות כולם ונתכפר לו על כל העברות כולם, כי הוא מקריב בכל רגע את כל הקרבנות שהקריבו הכהנים לה' יתברך. ולהיפך, אם אדם משליך אחר כתפו את העבירות שבידו ואינו שם ליבו אליהן, והוא חי עם כל מיני שמחות של שקר כמו הוללות וכל מיני ליצנות, אז הוא יכול עי"ז לבוא לכל מיני פורענויות, ומתעוררים עליו ח"ו כל מיני דברים רעים כי לא נטהר ליבו. מה שאין כן אם אדם מרגיש לב נשבר מכל מה שעובר עליו בחיים, ועי"ז נפתח לו הלב והוא מתפלל עם לב נשבר, תפילתו מתקבלת לרצון לפניו יתברך, והרי הוא מקריב את כל הקרבנות וכל מה שהיו עושים הכהנים ולויים בזמן בית המקדש, ועי"ז הקב"ה הופך לו את הלב נשבר ללב שמחה מלא אהבה אמיתית. אבל אם בעקבות כל מה שעובר עליו הוא לא שמח באלוקיו, אז הוא יכול ליפול ח"ו לכל מיני צער ייאוש אבדון עצלות ועצבות רוח, וזה מראה שנעשה לו לב אבן, לב אכזר מלא בשנאת חינם ח"ו.

          באמת לכל אדם בבריאה ובפרט לכל יהודי, יש לו לב נשבר, ואין יהודי בבריאה שאין לו לב נשבר מיום שהוא נולד. כי אין לנו את בית המקדש אין לנו את הלב של העולם, ולכן אין לאף אחד לב טהור כמו שהיה כשהיה בית המקדש בתפארתו והיו מתכפרות כל יום העברות שלנו ע"י עבודת הכהנים שהייתה בבית המקדש. ועתה יש צער בעולם, ואסור למלא פיו שחוק, וזה עושה פגם באהבת לא רק ביראה אלא גם באהבה, והעולם מלא באהבות נפולות - אהבות חיצוניות וכל מיני דברים שמטמאים ומטמטמים את הלב ומקררים אותו בחינת ערלת לב. לעומת זה האהבה השלימה זה אהבת ה' יתברך שהיא ממלאת את הלב בשמחה, בחינת "נתת שמחה בליבי", וכל האהבות שיש בעולם הן למעשה רק ניצוץ של ניצוץ של ניצוץ מאהבת ה' שממלא את הלב בשמחה אמיתית. ועתה מאחר שהיה חרבן וגלות אז כל האהבות הן אהבות נפולות, ואין לאף אחד לב שיכול להיות שלם, ולכן כל מה שהעולם אוהבים זה רק חלקים מהלב-שבור הזה שיש להם, ואין להם אהבה מכל הלב, כי נפלנו בגלות וכולם התפזרו והלכו אחר השבירה של בית אלוקינו שהשברים שלו עפו ונתפזרו בגלות לכל העולם, ואנחנו ירדנו אחריהם בעוונותינו.

          בזמן בית המקדש כל הלבבות היו מתוקנים, וגם הדמים שבחלל השמאלי היו טהורים ומזוככים, ולכן היו ניסים גלויים (היפך הטבע), וכל היום היו רואים רק את נפלאות הבורא, והיו רואים את נסיו הגדולים בכח רגע ורגע. כי היה אור פנימי שהיה בוקע מבית המקדש ונפוץ משם ומטהר את כל העולם, שזו היתה האש שהייתה דולקת במנורה, והאור הזה היה שורף את כל הדמים העכורים של כולם, וכל הלבבות של כולם היו נטהרים, וכל הדמים העכורים שהיו - היו נשרפים מהאש של המנורה (וכל הקרבנות וכל מה שנעשה בבית המקדש), ועי"ז זכו כולם להארה כזו שהיתה מחיה את כולם, והיו רואים את כל הבריאה באור האמונה, וכל השקר היה נשרף וכלה ולא היה יכול להחשיך את עיני ישראל מן האמונה .

         אבל דע, שאם חוסמים ליהודי את העיניים, והוא לא רואה ניסים לא רואה את יד ההשגחה, עי"ז נעשים לו דמים עכורים דמים טמאים, ואז הוא לא רואה כלום, כי הדמים העכורים מחלחלים ומתפשטים בכל הגוף ועוברים מאחד אל השני ונעשה טומאה לכל הדמים עד שהיהודי מגיע לאפיקורסות ח"ו. אבל בזמן בית המקדש כאשר היו רואים כל יום ניסים גלויים, את כל עשרת הניסים הגלויים שהיו שם בתמידות בבית המקדש, וכל הקדושה ששרתה על עבודת הכהנים שהיו סומכים את ידיהם, ושירת הלויים והמעמדות של ישראל, מכל זה נעשה לכולם טהרת הדמים והלב, ויכלו לראות את גדולת ה' יתברך באופן ברור, והיו מרגישים את קדושת השכינה שמתפשטת ומאירה מירושלים עיר הקודש לכל הבריאה, ואפילו טיפת דם קמצוץ של דם טמא לא היה נשאר וכולם ראו את עיני ה' מראשית שנה ועד סופה. ואם היתה עולה קצת מחשבת פסול, אז האור הקדוש הזה היה מיד מטהר ושורף אותה. ולכולם הייתה אמונה תמימה, והרגישו אפויים עם השכינה עם הנר המערבי בלי פירוד כלל. אבל בגלל שחרב בית המקדש אז כל אחד מרגיש לב שבור, ואנחנו צריכים עם הלב הזה לאהוב את ה', ועם הלב הנשבר הזה אנחנו אוהבים את התורה, אוהבים את אבא ואמא אוהבים אנשים וכל האהבות  שלנו הן רק מאיזה חלק שבור שנשאר לכל אחד מהלב השבור הזה .

          אבל הלב העליון תמיד בשלמות, הוא שלם כמו הלב שהיה עוד בבית המקדש, לפני שהוא הסתלק למעלה בזמן החרבן, ומהלב הזה נשפע לעולם רחמים וזה הלב שיש לצדיקים הגדולים במעלה, ולכן הם יכולים לאהוב את ההכי פגום, לאהוב את ההכי רחוק. כי הלב שלהם הוא כזה רחמן, ועם הלב הזה משה רבנו התפלל על עם ישראל אחרי חטא העגל, ועורר על כולנו רחמים גדולים, , וכל העולם היו יכולים לשוב בתשובה, אפילו מי שהיו רחוקים ונידחים ביותר, כי כולם נעשו אפויים בלב הרחמן של הצדיק הגדול במעלה שאחוז בלב העליון.

          כל אחד צריך להתפלל להיות אפוי בלב של הצדיק, וכמה שאדם זוכה להיות יותר אפוי בלב של הצדיק, אז הוא נעשה יותר שמח ומלא אהבה. כי הוא נכנס לאהבה שיש בלב העליון מלפני החורבן, לפני חטא אדם הראשון. ובגלל שהלבבות שאחרי חורבן בית המקדש הם שבורים, מזה נעשה פגם גם במוחות והם מטולטלים, כמו שכתוב (משנה שבת ד' מד:) "אמר רבי שמעון, כל הנרות מיטלטלים חוץ מן הנר הדולק בשבת", והם המוחין - השכלים שמיטלטלים בזמן שאינם דולקים. כי כל המוחין זה הנשמה שהיא מאירה כמו נר הדולק באמונה קדושה וטהרה, וכל הלבבות עתה פגומים, מיטלטלים, אין להם זיכרון[1], אין להם אור, והם מיטלטלים כי הם לא יודעים לעשות את ההבדלה בין טוב לרע, והאמונה מיטלטלת אצלם, ויש ערבוב בין אור לחושך. אבל הנר המערבי הדולק זה הנר של הצדיק האמת, שאצלו הנשמה מאירה בשלמות והוא מתוקן. ואם אדם זוכה להיות אפוי בלב של הצדיק, עי"ז הוא נכלל בנר הזה ונהפך גם הוא לשלהבת בוערת, והוא אינו מיטלטל, והכל הולך לו בסייעתא דשמיא, כי הוא נר דולק. ואפילו שהוא עם לב שבור והוא יודע שהוא פגום והוא חולה, אבל בגלל שהוא אפוי בלב של הצדיק אז יש לו סייעתא דשמיא לא בגדר הרגיל, ונשפעים לו רחמים של ה', ומתגלה האור יקרות שנמצא אפילו בהכי רחוק.

         בזמן בית המקדש היה הלב בשלמות והיה קרוב לתכלית, כי היו מביאים קרבן ועושים נגינה, וכל הדמים הטמאים היו נטהרים. ולמעשה כל זה שנמצאים בגלות זה כדי לתקן את כל הלבבות השבורים האלה, וכיצד? על ידי שכולם יכנסו בלב של הצדיק, שהוא לב שכולל את כל הלבבות השבורים כולם, והוא לב שיעורר את הרחמים הגדולים, ואז יתפשטו בפתאומיות הרחמים על כל העולם. וזה יהיה כמו עני שהולך ברחוב ועובר מאחד לאחד, וזה לא נותן לו וזה לא נותן לו, ופתאום בא איזה אדם שנכמרו רחמיו עליו ונותן לו סכום גדול, וזהו, נגמר העניות שלו, וכל זה בגלל שעבר איזה אדם עם רחמים כאלה גדולים בלב והושיע אותו. דע, שאם יש חיסרון, מה שממלא את החיסרון זה הרחמים, והעולם כולם היום בחסרונות בגלל העדר הרחמים. ובאמת כל מה שאין גאולה ויש דינים ואכזריות בעולם, זה רק בגלל שעדיין לא מתגלים הרחמים, וזה לא מהעדר רחמנותו יתברך ח"ו, כי הוא יתברך רחמן ומלא רחמים תמיד, אלא שיש חוסר בשלימות מצד הרחמים שלנו, כי לנו אין רחמים בלב על כלל נשמות ישראל, ועוד יותר קשה שאין ליהודי רחמים על עצמו.

          הבעל שם טוב הקדוש אמר, שכאשר אדם דן את אחרים, אז על ידי זה הוא בעצם דן את עצמו. ולכן קודם כל צריך כל אחד לדון את כולם לכף זכות, וכל הזמן לחשוב ברחמים. בלי דינים, אסור לחשוב בשום אופן שה' זה דין, כי כל המחשבות שאדם חושב זה עולמות, ואם אדם חושב מחשבות בדינים, הוא עובר ונכנס מעולם לעולם עד שהוא בכלל בכזה דין שקשה להוציא אותו משם. אבל אם הוא יבוא לצדיק אמיתי, הוא ימשה את נשמתו משם כהרף עין והוא יכניס אותו לעולם הרחמים. כי הצדיקים הם אלו ששולטים, ויש להם כל מיני עולמות של רחמים גמורים, ואם אדם זוכה להיכלל בלב של הצדיק - להיכלל באהבה של הצדיק, אז עי"ז הוא נכנס ב'רחמיו על כל מעשיו' של ה' יתברך, והוא זוכה שיגזרו עליו אריכות ימים שפע ועשירות, או שיגזרו עליו איזה נס ופלא, וכל עניין של טובה הכל יכולים לגזור עליו  חוץ מרעה. וגם אם היתה מתוחה עליו מידת הדין חלילה, זה נתהפך לטובה ונתבטל, בגלל שהוא אפוי בלב של הצדיק, והוא הופך למהותו. וזה בדיוק מה שהיה בבית המקדש כאשר נבדקה סוטה במי המרים ונתגלה שהיא כשרה, כי הכל נתהפך לטובה, ואם הייתה עקרה הייתה יולדת, ואם היתה יולדת קטנים תלד גדולים ואם היתה יולדת מכוערים תלד יפים, כי דיקא על ידי הבדיקה כל הגזירות הרעות, היו מתהפכות והיה לה דיקא גזירות טובות. זה מה שקורה למי שאפוי בלב של הצדיק שאם היה לו כבר פרנסה אז יהיה לו עשירות דקדושה, ואם היה לו בריאות אז יהיה לו אריכות ימים, וכן על זה הסדר שתמיד הולך ומוסיף. ולכן ככל ששמחים יותר למרות הלב הנשבר, כך נכנסים ונכללים מעולם לעולם יותר ויותר בעולמות של הרחמים של הצדיק, עד שאדם זוכה להתקרבות שלימה לה' יתברך.

         הסתלקות של הצדיק מן העולם זה כחורבן בית אלוקינו, ולמעשה מי שנשאר הם אותם אנשים שהיו אוהבים את הצדיקים, אוהבים אותם בכל לב ונפש באהבה גדולה עד מאד. ובאמת אפילו שהם נשארים פה בעולם אבל הם לא לבד, והם יכולים לזכות לאריכות ימים, כי הם יכולים להמשיך לבוא ולהשתעשע על קברם של הצדיקים ולהיכלל בנשמתם, ועי"ז הם נעשים שוב אפויים עם הצדיק, ונעשה להם תענוג ונחת רוח וכל הענינים הידועים. וככל שאדם זוכה ומתקרב יותר ונסמך יותר אל הצדיקים הוא נטהר יותר. וזה למעשה מה שמתקן את כל הלבבות הפגומים, כל אותם הצדיקים שיש להם לב שלם לב רחמן. וכמה שאדם נעשה יותר מקורב לצדיק האמת, עי"ז הוא מבטל את האכזריות שיש לו בלב, וממשיך על ליבו את הרחמים והאהבה. וזה בחינת "את העורבים ציויתי לכלכלך", כי לעורבים טבע אכזר, ודייקא הם אלה שכלכלו את אליהו הנביא - את הצדיק. ולמה נעשה הנס דיקא ע"י האכזריים ביותר? אבל זה בא לרמז לנו, שאפילו שיהיה לאדם לב הכי אכזרי כמו עורב, אבל אם נעשה לו התקרבות וסמיכות לצדיק (לאליהו הנביא), עי"ז הוא זוכה לשפע כל טוב ברכה ומזון, וזוכה אפילו לפרנס את הצדיקים, עד כדי כך זוכים אותם שמתקרבים ונעשים סמוכים לנשמת הצדיק (לאליהו הנביא זכור לטוב),כמו שכתוב בספר המידות על מי שמביא דורון לצדיק, שיכולים לזכות לבחינת שפע כזה גדול, עד שהם זוכים לפרנס ולכלכל בעשירות לא רק את עצמם כי אם גם את הצדיקים, והכל זה כי הם סמוכים לצדיק. אז בואו נתאר לעצמנו על אחת כמה וכמה אדם שאין לו אכזריות של עורב, עד כמה הוא יכול לזכות ע"י התקרבות לצדיק, ובוודאי שזוכים לזכך את הלב, וזוכים לשפע ברכה ולכל מיני ניסים כאשר אפויים בלב של הצדיק האמת.

     יש פסוק שכולל את כל הפסוקים כולם, ומכניס אותם אל התכלית, ועל ידו נעשה שידוך בין קודשא בריך הוא לעם ישראל - בחינת חתונה. וכל אחד יודע, זה היה בשבועות בזמן מתן תורה, זו היתה החתונה, והשידוך התחיל ביציאת מצרים, ומשה רבנו הוא השדכן שלקח את הכלה - את עם ישראל שהיו במצרים, ואחרי זה עלה אל ההר להביא את התורה לישראל בשבועות, והיתה חתונה. אבל אחר כך נעשה מה שנעשה עם הכלה שזינתה, ונעשה צער גדול ושבירת הלוחות וכל ענין הגלות, שצריך לתקן את חטא העגל שנעשה פגם באמונה, פגם בחתונה.

    בהתחלה ה' יתברך היה מתגלה למשה רבנו לבדו, והוא ציווה עליו "בא אל פרעה" וכל העניין הזה של "שלח את עמי", שיקח את כל הנשמות הקדושות ויוציא אותן מבית הבליעה של הסטרא אחרא, ומשה רבנו לוקח את כל קהל ה' ומביא אותם אל החתונה, ומקרב אותן אל התכלית, שזה הייחוד עם קודשא בריך הוא ושכינתיה (ייחוד העליון), וקבלו תורה משמים בגופים שנמצאים בעולם הזה. והפסוק הכולל זה "אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-להים, אני ה' א-להיכם" שהוא כולל את כל הנצחיות של התורה וכל הייחודים כולם. ואח"כ אומרים אמת.

   כתוב ב'אמרי פנחס' לר' פנחס מקוריץ, למה אומרים אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי וכו' ולבסוף אומרים אמת ואמונה וכו'. אז הוא כותב, שעל ידי אמת זוכים לאמונה. כי אם יש לאדם אמת, אז בוודאי הוא יזכה לאמונה ויזכה ל"עלינו לשבח לאדון הכל". וכל בן אדם שנתפס על שקר כלשהו בין קטן בין גדול, בידוע שאין בו אמונה. כי 'האמת' זה אור הכי גדול, וזו התגלות שזוכים לה אחרי שיש את הייחוד העליון זה ייחוד של קודשא בריך הוא ושכינתיה. ולמעשה כאשר הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם ישראל הוא נתן לנו את האור הזה (בבחינת תשלך אמת ארצה), ונעשה תיקון של אמת כנ"ל, ואחר כך על ידי שעשו מה שעשו ונעשה מזה פגם באור האמת. כי העגל דיבר שקר, ואמר שהוא הוציא אותם ממצרים, וזה שקר, כי כולם יודעים שה' הוא זה שהוציא את עמו ביד רמה באותות ובמופתים, ועי"ז נעשה פגם באמת - בייחוד הנורא, ונעשתה השחתה של האמת, כי הם הרימו את השקר הרימו את עגל הזהב.

   צריך להבין שהפגם של עגל הזהב זה לא עניין של איזה דמות שעשויה זהב. זה בכלל לא. עיקר העניין הוא, שנעשה פגם בשורש, באמת, כי אם אתם יודעים שהעגל לא פעל כלום, והכל זה קודשא בריך הוא בעצמו עשה ויעשה לכל המעשים ומזה נעשה לב אכזרי ומחלוקת שהיא לא לשם שמים, כמו מחלוקת קורח, ואפילו שהיו לו קהל של חסידים כל אותם שהיו איתו ואחזו כמותו אבל מה שנעשה זה בזיון לצדיק בזיון למשה רבנו והתרחקות מהאמת. ומי שחושב שקורח היה הראשון שחלק על משה - טועה, כי גם ביציאת מצרים לא כל עם ישראל הלכו אחריו, היו כאלה שנתמלאו בקנאה, והיו שנתמלאו בשנאה, וחלק חשבו שהוא משוגע, וחלק חשבו בכלל שהוא לא שייך, וזה שיגעון אחד גדול. וגם על קורח היו שחשבו שהוא נשמת משיח וניסו להרים אותו גבוה עד שראו שהוא נבלע עמוק באדמה, ואז הם הבינו את האמת. ומזה רואים שתמיד היה לעם ישראל קשה לאחוז בצדיק האמת משה רבנו, ומשה רבנו היה עומד לפני ה' ונושא את עוונותיהם ומתפלל עליהם ומוריד להם תורה ונותן להם חיות לנצח נצחים ולדורי דורות, אפילו שיש להם יש פגם באמונה פגם בלב, ועוברים על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" והעידו על דבר שהוא שקר, ואמרו בלי דעת: "אלה אלהיך ישראל", ונעשה להם פגם ברחמים, נכנס אכזריות בלב שלהם, וחולקים ומתנגדים לצדיק האמת. ומזה משתלשל כל תוקף הגלות ואריכות הגלות, הכל זה בגלל שנאת חינם, ואם היה רחמים בלב וכל אחד היה לו עוד יותר ועוד יותר רחמים בלב, אז הוא היה יכול לקרב את הגאולה, כי הגאולה תהיה כאשר תהיה התעוררות של רחמים גדולים בלב, וככל שיש יותר רחמים זה מקרב את הגאולה, וכל מה שלא באה הגאולה עדיין זה בגלל שאין לנו מספיק רחמים, כי אם יהודי ידון לכף זכות ברחמים ולא יחשוב בדין על אף יהודי גם לא על עצמו, אז על ידי זה הוא ימשיך בעולם שוב את אור האמת התגלות משה ויתעוררו עלינו כל הרחמים הגדולים של ה', שמתגלים בפסוק הכולל "אני ה' אל-היכם".

     בקשה לסיום. כל מי שיש לו דעת אמת צריך רק לחשוב על הרחמים של ה', על הרחמים שיש לו על הבריאה, על כל אחד ואחד מהנבראים  שישנם בבריאה. וצריך לפתוח את הלב ולעזור לכל אחד ולרחם... תרחמו על עצמכם. גם תדעו לכם, כל מיני דינים שהעולם עוברים זה רק בגלל שמקפידים, וזה בסופו של דבר בא על עצמם, לכן אסור להקפיד, ולא רק על אחרים אלא גם לא להקפיד על עצמו, בין אם נעשה חלילה עוולה... תעשה תשובה אבל אל תקפיד. וכמו שאם אדם יקפיד חלילה על איזה בנאדם אחר אז הוא יכול להביא לו נזק, ככה אם הוא מקפיד על עצמו גם הוא יכול להביא נזק לעצמו. אסור להקפיד! אפילו אם עשית עוולה, עשית חטאים נוראים ואכזריים - לא משנה מה - לך לה' יתברך כי "רחמיו על כל מעשיו", ושם אצלו תשוב בתשובה ותבקש סליחה, תבקש מחילתו ועי"ז תחזור ותדון את עצמך לכף זכות, אחרי שעשית את זה תבקש סליחה, ותבקש מה' שיתן לך כוח שלהבא לא תעשה זאת, ועי"ז תבוא לך שמחה גדולה, ותבער אל ה' יתברך עוד יותר ועוד יותר, ותעשה פשוט טוב. ותהיו עם דעת של אמת מלא ברחמים וקרוב לאמת. ויזכו הכל לתיקון השלם ולפעול את כל העניינים ולהביא את הגאולה השלימה. ובעזרת ה' יתברך יהי רצון שנזכה לאחדות הזו, והתגלות האמת והאמונה, ונזכה להגיד "עלינו לשבח לאדון הכול" כולנו ביחד בגאולה השלימה. אמן נצח סלה ועד.




[1] בחינת זיכרון עולם הבא (ליקוטי מוהר"ן).

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד