חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "יתרו"
 
"יתרו"

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ביום שני פרשת יתרו התשס"ט

תפילה: ריבונו של עולם, אבי אב הרחמן, זכני לשמחה דקדושה ואזכה לשמוח בכל עת ורגע ואזכה להמשיך את השמחה הזו בד' כנפות־הארץ, ועל־ידי השמחה הזו אזכה להשיב את כל הבריות בתשובה שלימה מתוך שמחה וטוב לבב, אנא אל רחמן תכלה ותבטל את קליפת האפיקורסות מן העולם ונזכה כולנו שהכל יאמינו בך יתברך, ונזכה להיגאל ביד־רמה מתוך שמחה וטוב לבב. אנא אל רחמן מלא ברחמים זכני לנגן בכח גדול, בחיות ובשמחה גדולה ונוראה עד שאזכה על־ידי שמחתי לקבל את התורה בקולות וברקים ואזכה למדרגת משה־רבינו ואזכה בכל עת ורגע, לשמוע ולראות את כל מה שנעשה במעמד הר־סיני, אמן נצח סלה ועד.

החכמה היא בחינת י' שממנה אפשר ליצור את כל הכלים, והחכמה היא בחינת אין כמו שנאמר: "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח, יב), עלֿכן בשעת השתיקה שזה בחינת: "קול דממה דקה" יכולין לעשות את כל הכלים לכל הבריות שבעולם שיהיה להם את הכלים להתקרב לה' יתברך. כי כל מה שיש היום בעולם זה מחמת הרעש והצעקות של העולם, של כל אחד על כל עניניו, "הב לי בני, הב לי מזוני" וכו' וכל הענינים הנצרכים בין ברוחני ובין בגשמי וכל הצעקות האלו הן ריחוק מה' יתברך שנתגלה "בקול דממה דקה", בשתיקה. עלֿכן בשעה שהעולם יתבוננו, וישתקו מכל הצעקות וההבלים של העולםֿהזה, ויצעקו וישוועו רק אל ה' יתברך כראוי שזה ענין התכלית, ויצעקו כל אחד על ענין התכלית, שזה בחינת קול דממה דקה, עלֿידיֿזה זוכין לבחינת חכמה שזה "והחכמה מאין תמצא".
עלֿידיֿזה יכולים לעשות את כל הכלים לכל הבריות שבעולם, כי בשעה שנתגלה ה' יתברך אל אליהו הנביא זה היה דייקא בבחינת "קול דממה דקה", ועלֿידיֿזה אליהו הנביא המשיך כלים ולבושים לכל הבריות כולם (בחינת גילוי אליהו שלפני הגאולה) וכל הכלים האלה הוא הלביש אותם קודם על תלמידו אלישע. לכן אמר אלישע בשעה שנסתלק אליהו הנביא, בשעה שעלה בסערה השמימה, "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב' ב, יב)שזה בחינת גילוי המרכבה העליונה, כי הוא ידע שאליהו הנביא עוסק בענין תיקון המרכבה, לכן אמר עליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", שרק אתה הצדיק, רק אתה יכול להמשיך את אור האין סוף מן המרכבה העליונה ולקשר את כל הבריות אליו, כי עיקר מה שרחוקים מן ה' יתברך ומענין הגאולה הוא מחמת שחסר את ענין ההתבוננות בתכלית, ועיקר ההתבוננות יהיה ע"י כלים, ועיקר הכלים מקבלים מן הצדיק בחינת אליהו, שיכול לעשות את כל הכלים הללו, ולהעביר אותם לתלמידים בחינת אלישע כנ"ל שיוכלו לקבל את האור של ה' יתברך ולהתקשר במרכבה העליונה.
מחמת שאמר לו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", מזה יכולים אנו לראות את גודל ההתבוננות של אלישע שביקש "פי שניים ברוחך אלי" דייקא מאליהו הנביא וגם זכה לקבל ממנו את ענין ההתבוננות הזאת, היינו בחינת חכמה, בחינת אין, שהוא הבין שכל החכמות שבעולם הכל זה בחינת אין, והבין גם שע"י החכמה הזו של אין יכולים להגיע לכל החכמות שבעולם, שזה בחינת פי שנים, כי אליהו הנביא בעת ההסתלקות זה בחינת החכמה הזאת של קול דממה דקה ואלישע זכה להיות בחינת הכלי שלה, בחינת אין, כי זכה ל"פי שנים ברוחך אלי" שיכל לקבל מן החכמה הזו של אור אין סוף, כי אם לא היה לו כזה כלי של אין הוא לא היה זוכה להקרא תלמידו של אליהו הנביא, ועלֿכן כל תלמיד שרוצה לקבל מרבו צריך להכין כלים כדי לקבל מרבו והוא צריך לבוא לבחינת אין, כי אם אלישע היה בא עם כל מיני חכמות וכל מיני שכלים הוא לא היה יכול לקבל כלום בעת ההסתלקות של אליהו הנביא. כי הצדיק מחמת שהוא "אש אוכלה", ואין שום תפיסה בו כידוע, ועיקר התפיסה בו אפשרית ע"י בחינת התלמידים וכו' כמבואר בכל הספרים, והתלמידים זה בחינת יהושע, ויהושע הוא תלמידו של משהֿרבינו, ועיקר מה שמקבלים חכמה ודעת זה מבחינת משהֿרבינו כי התורה של משהֿרבינו היא דייקא ע"י התבוננות והשגות הגבוהות בחינת מעשה המרכבה. ומחמת שיש העדר הכלים שאין אפשרות להלביש ולצמצם השגותיו שהן בחינת: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", אז לא יכולים עדיין לקבל את אור הזה של חכמתו יתברך שיאיר בבחינת התלמידים שיאיר בבחינת הכלים ולכן נמצאים עדיין בענין הגלות.
מחמת שאין בצדיק שום תפיסה וכלים כנ"ל אז הוא בחינה של שבת, ובשבת אסור להניח תפילין (כי מחמת שתפילין בשבת זה בחינת מוקצה), עלֿכן בשעה שאדם דייקא כן יניח תפילין, הרי שעלֿידיֿזה הוא עושה פגם חלילה, ואדם כשר שרוצה לשמור את השבת כהלכתה לא מניח תפילין לא בראשו ולא בזרועו, ומי שיעשה כן הרי שהוא עםֿהארץ, וגם אם יהיה התלמידֿחכם הכי גדול, בשעה שהוא יניח תפילין בראשו או בזרועו עלֿידיֿזה הוא עושה פסול ופגם בקדושת השבת, וכבר נאמר עליו: "בל תוסיף" והוא נקרא חסיד שוטה, ובאמת מהו הענין שהוא רוצה להחמיר ולהניח תפילין בשבת ולהוסיף דבר שאינו מצווה עליו מן התורה. וכן הדבר לענין הצדיק, כי הצדיק הוא בחינת שבת.
אדם שבא לצדיק צריך לדעת שהוא נמצא בשבת, שהצדיק הוא בחינת העולםֿהבא ואסור לבוא אליו עם כל מיני כלים והתבוננויות, כי אז לא יקבל ממנו את בחינת שבת שהיא מקור הברכה, ואם בא כך הרי הוא דומה לחסיד שוטה שיושב בשולחן שבת עם תפילין, כי התפילין של ראש זה בחינת כל החכמות שלמד לפני שהוא בא לצדיק והתפילין של יד זה בחינת כל היגיעות שהוא עשה לפני שהוא בא לצדיק.
אדם שבא אל הצדיק הוא צריך להניח את התפילין שלו לא בראש אלא בצד בענין של מוקצה; גם תפילין של יד וגם תפילין של ראש, כי בשבת אסור להניח לא חצי מהם ולא ענין של אחד מהם, אלא צריכים לבטלם ולסלקם וכבר נאמר במדרש: "אין מניחים תפילין אלא בשבת" (מדרש פליאה), היינו שיש להניחן בצד בחינת מוקצה ולא על הראש והיד מפאת השבת, היינו כשמגיע לצדיק שהוא בחינת שבת, אז אין מניחין את התפילין, אלא דוחים אותם בשני ידים. כי בשעה שאדם רוצה לקבל על עצמו את קדושת שבת, אם הוא ישב בשולחן שבת עם תפילין, הרי הוא כבר עושה פגם ובודאי שלא ירגיש קדושת שבת, אבל אם בערבֿשבת יוציא את התפילין ממנו ויסלק אותם לצדדין ולא ישים בשבתֿקודש תפילין, אז עלֿידיֿזה יזכה להרגיש את קדושת השבת ושמירתה, וכך אותו דבר בענין הצדיק כשבאים לצדיק, אז מקודם צריכים אנו להסיר את השכל שזה בחינת תפילין של ראש וצריכין לשכוח מכל היגיעות שזה בחינת תפילין של יד ועלֿידיֿזה ירגיש את קדושת הצדיק, אבל בשעה שבא לצדיק עם התפילין של ראש ושל יד הרי שהוא כמו חסיד שוטה, וכך הוא לא יצליח להבין בענין התורה של הצדיק ואפילו שיש לו תפילין של יד, שהם כל מיני יגיעות ומעשים טובים שעושה והוא וחושב שהוא יותר צדיק וכו', אבל אףֿעלֿפיֿכן אצל קדושת הצדיק שם נעשה בזה ענין של פגם ואם הוא אפילו רק עם התפילין של ראש ואין לו תפילין של יד היינו שהוא רק למדן הוא לא יוכל להשיג כלום כשהוא בא עם שכלו וחכמתו ונעשה ענין של פגם.
לכן כל אחד שרוצה להכנס אל הקודש פנימה צריך לדחות את ענין של תפילין של ראש ותפילין של יד, שהם כלֿמיני יגיעות שטרח הן בערבֿשבת שהם הקדמה לבחינת "שבו איש תחתיו" (שמות טז, כט).
מי שנמצא אצל הצדיק עלֿידיֿזה הוא יכול לקבל את כל השפעים וכל ההתבוננויות, ועלֿכן עיקר קבלתֿהתורה נעשה דייקא עלֿידי ענין השפלות, וזו הסיבה שנתנה תורה על הרֿסיני שהוא נמוך שבהרים, כי כשהצדיק אומר את ענין התורה הוא אומר את התורה מהמקום הכי גבוה, מחמת שהוא הכי שפל בבריאה וזה בחינת משה שקיבל את התורה על הרֿסיני שזה בחינת הר השפל שבעולם שהוא המקום שאין מצוים שם בניֿאדם ולכן הצדיק בשעה שהוא אומר תורה הוא עולה על הרֿסיני ונכלל בכל ההרים וכל הגבעות שבעולם ומשם הוא מוריד את כל התורה מהרֿסיני, שזה המקום הכי נמוך בבריאה ששמה לא נמצאים העולם וצועקים "הב לי בני, הב לי מזוני" וכו' וכל הענינים הנצרכים בענין של רוחני וגשמי ועלֿידיֿזה פוגמים חלילה בדומה לפגם התפילין בשבת, ולכן בשעה שבאים אל הצדיק לשמוע את כל ענין התורה אז צריכים להיות בשפלות בבחינה של הרֿסיני, כי נמצאים בענינים נעלים, בענינים אחרים לגמרי בחינת מעין עולםֿהבא, ולכן צריך לסלק התפילין לצדדים כדי לזכות להיות תלמידים כמו יהושע ואלישע ועלֿידיֿזה יהיה לו ענין של השגה בגדולת השם, ועלֿידיֿזה יכול יהיה לבוא לכל טוב ומכל טוב.
 
תפילה: רבונו של עולם אבי אב הרחמן עשה ברחמיך שבמהרה בקרוב יזכו הכל להנצל מעצת הנחש ויזכו כולם לעצות טובות אמיתיות ומתוקנות מלפניך יתברך ותשרה שכינתך על כל באי עולם ונזכה כולנו להגאל ביד־רמה.
א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה כתיב: "תנה בני לבךלי ועיניך דרכי תצרנה" (משלי כג, כו), אמר הקב"ה: אי יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי (ירושלמיברכות פ"א ה"ה)
הלב והעינים הם סרסורי עבירה וכל הפגמים וכל החטאים וכל הריחוק מהשם יתברך והגלות, הכל זה מחמת ענין הפגמים של הלב ושל המח (המוח זה בחינת העינים), כי ידוע שכל מה שאדם פוגם בעיניו יותר עלֿידיֿזה הוא נפגם בענין המוחין שלו, ועלֿידיֿזה יש ריחוק מה' יתברך ולהיפך כאשר יקדש ויטהר את עצמו מפגם העינים, אז עלֿידיֿזה זוכין לענין של קדושת המוחין וכשאדם מקדש את מוחו, אז עלֿידיֿזה יכול לנקות את מוחו מן החמץ וזוכה לבחינת מצה ועלֿידיֿזה הוא זוכה להפוך את כל גופו לבחינת הר, ועל זה נאמר: "מי יעלה בהר ה'" (תהילים כד, ג)מי שיזכה להפוך את כל גופו לבחינה של הר, כי ע"י שאדם הופך את כל גופו לבחינה של הר, עלֿידיֿזה יכול להיכלל בענין של הרֿסיני ולזכות לקבל את כל השפלות והענוה מהרֿסיני.
לפני שאדם זוכה לקדש את מוחו מן הפגמים של גאות ורחוק שהם פגם הגאוה, אז הוא הכי רחוק מענוה, הכי רחוק ממשהֿרבינו כי ע"י הגאוה הוא נעשה קרוב לרע, לבלעם וחבריו, כשאדם עוסק בתשובה עלֿידיֿזה הוא נעשה שפל ועניו, מאירה עליו השפלות והענוה של משהֿרבינו, ועלֿידיֿזה הוא נהפך לבחינת הר, הרֿסיני – הר ה', שנאמר עליו: "מי יעלה בהר ה'" בגלל שהוא זוכה כל כולו להיות מעלות בהר ה' וזוכה להיות כל כולו לה' יתברך, שזה "בלתי לה' לבדו", והוא זוכה לשפלות ולענוה של הרֿסיני, וזוכה שעליו ניתנת התורה בכל עת ורגע, כי מחמת שהגוף שלו הוא בחינת הרֿסיני, אז התורה יכולה להינתן בגופו ובד' אמותיו בכל עת ורגע בקולות וברקים ובהתגלות נוראה ממש כבהרֿסיני שנתגלה ה' יתברך ביראה ופחד ובאותות ומופתים נוראים.
באמת כל אחד שיתבונן היטב בגדולת אדוננו, הבורא ברוך הוא ויבין באמת הנפלא, שזה ה' יתברך שיכול להחיות ולעשות הכל וגם יכול לעשות כמו במצרים ענין של מכת הבכורות ודם צפרדע כינים וכל ענין העשר מכות שהיה ענין של פלאות וניסים בכל הבריאה, מי שיתבונן היטב יראה מזה את גדולת אדוננו הבורא ברוך הוא, וזה הענין של "והכיתי את מצרים בכל נפלאותי", ה' יתברך עשה כלֿכך ניסים ונפלאות בכל הבריאה וכל האותות והמופתים דייקא נעשו שם במקום הטמא והשפל ביותר שבכל הבריאה.
ואפשר להקשות את כל הקושיות בעולם מה לה' יתברך אדוננו הבורא ברוך הוא לגלות את כל הניסים והנפלאות שלו דייקא במקום טמא ושפל כזה – במצרים, היה יכול לשמור את כל האותות והמופתים והנפלאות הללו למקום טהור יותר וכו' בחינת הרֿסיני, וכבר מצינו שהרֿסיני זה המקום המקודש ביותר, ומצרים זה ענין של המקום הטמא ביותר וכו', ודייקא ענין הניסים והנפלאות התגלו במקום שהוא דייקא הטמא והשפל ביותר, ובאמת היה צריך להיות לכאורה דייקא התגלות של המופתים והאותות בהרֿסיני בשביל שיהיה להם התלהבות וחשק יותר בקבלתֿהתורה, אבל אףֿעלֿפיֿכן מי שיהיה לו התבוננות, יראה שהתירוץ לענין הזה הוא שדייקא כאשר נמצאים בתוך החושך והאפלה, אז דייקא יכולים לראות בבירור את גדולת אדוננו הבורא ברוך הוא, ודייקא כאשר אדם עובר עליו כלֿמיני מיצרים וחושך והוא נמצא בהתרחקות מה' יתברך, אז דייקא שהוא נמצא בטומאה הכי גדולה ובחושך הכי גדול, אזי דייקא שמה הוא יכול לראות את כל הניסים והנפלאות הכי גדולים מה שהוא לא ראה מימיו, בזמן שהיה נמצא באור הגדול שזה בחינת מתן תורה, כי אז דייקא יכול לשכוח את כל הניסים והנפלאות, לכן ה' הראה את כל הניסים והנפלאות דייקא שמה במצרים, כדי ללמד אותם לדוריֿדורות.
דייקא בעת שאדם שנמצא בעומקאֿדתהומאֿרבא, בעת שנמצא בשפלות ובעצבות הכי גדולה וביאוש הכי גדול, אז דייקא משם הוא יכול לראות את הניסים והנפלאות הכי גדולים שהיו לו מימיו, וזה בא לחזק לכל ברֿישראל לדוריֿדורות שגם כשהוא נמצא בעומקאֿדתהומאֿרבא, שנמצא במקום הכי רחוק ועובר עליו מה שעובר וכו', שזה ענין של טומאה ויאוש וכו' שזה ענין של מצריים, אז דייקא משם יכול לראות ניסים ונפלאות מה שלא היה בהתגלות כל הבריאה כולה, שזה מה שהיה בגאולת מצרים שהיתה בידֿרמה "הכיתי את מצרים בכל נפלאותי", ונעשה בך פלאות שה' יתברך מכה את כל המצרים שיש בך ושם בהם כלֿמיני נפלאות ואתה רואה את הניסים והנפלאות שנעשה לך שהם למעלהֿמןֿהטבע ואתה תראה את התגלות הבורא יתברך שמו בחייך דייקא בעת שאתה נמצא בעומקאֿדתהומאֿרבא במצרים, עלֿכן משהֿרבינו עבדֿה', הוא ידע את כל הענין הזה בעת שקרע את יםֿסוף לשניםֿעשר חלקים ועלֿידיֿזה עברו בניֿישראל ביבשה, ועל זה נאמר "אז ישיר משה ובניֿישראל את השירה הזאת לה'" וכו', שהם שרו בחיות ובשמחה גדולה ועברו בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם וכו', שהיה להם ענין של חומה ושמירה וכו', לכן כל ברֿישראל יתאר לעצמו את ענין הגדולה הזאת, הניסים והנפלאות של גדולת אדוננו הבורא ברוך הוא שעומד בפני היםֿהגדול והים נפתח לכל מיני חלקים ונהפך הכל ליבשה ויכולים לזכות לבחינת גאולהֿשלימה.
בעת שתבוא הגאולה אז נאמר: "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א, ט), שיבוא שוב משהֿרבינו, "ויט משה את ידו" (שמות יד, כא)ועלֿידיֿזה תהיה רוח קדים שזה בחינת רוחו של משיח, ותלך על פני המים ותרחף על כל הבריאה ותסלק את המים הזידונים לצדדים, וכל הטומאות וכל הזוהמות וכל הזדונות יהפכו לבחינת חומה מימינם ומשמאלם ועם ישראל הצדיקים יעברו בתוך היבשה בכל הבריאה ועלֿידיֿזה יראו הכל את גדולת אדוננו הבורא ברוך הוא, ויוכלו הכל לעבור ביבשה בתוך הים, שעם ישראל יעברו ביבשה בתוך הים, שזה בתוך כל המים הזידונים שהם כל ההתרחקות, אבל ה' יעשה ניסים דייקא שמה ויראו את גדולת אדוננו הבורא ברוך הוא איך הם יכולין לילך ביבשה, שזה מה שעשה משהֿרבינו, עלֿכן נאמר במדרש רבה (שמות פר' כח, א): שבזכות אברהם אבינו ניתנה התורה למשהֿרבינו, מחמת שאברהם אבינו נקרא האדם הגדול בענקים, זכה משהֿרבינו שתנתן לו התורה מחמת זכותו של אברהם אבינו, כמו שכתוב שם במדרש על ענין גדולתו של אברהם אבינו, וכבר מצינו על ענין גדולת אברהם אבינו "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" (שבת קכז.), ומחמת שכל עסקו של אברהם אבינו היה ענין של הקבלת פני השכינה, ואףֿעלֿפיֿכן היה עוסק בענין של הכנסת אורחים, וישב בפתח האוהל כחום היום ואפילו שהיה מחכה להתגלות השכינה, אףֿעלֿפיֿכן היה מקבל על עצמו כל ענין של הכנסת אורחים, ומכאן לומדים שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, וכבר נאמר על משהֿרבינו שזכה למה שזכה הכל זה בגלל אברהם אבינו שהיה מצטיין במידת הכנסת אורחים שזה הדבר הכי גדול בכל הבריאה כולה, שעלֿידיֿזה זכה משהֿרבינו שתנתן תורה עלֿידו.
מי שיתבונן יראה שמשהֿרבינו המשיך על עצמו את כל הענין הזה של אברהם אבינו, כי אברהם אבינו היה כוחו בענין של תפילה בחינת הר, ומשהֿרבינו זכה שתינתן התורה על ידו שזה בחינת הרֿסיני, כי משהֿרבינו נקרא הר כידוע, שזה "מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה" וכו', ומחמת שאברהם אבינו הוא בחינת הר[1] שזה ענין של גדולה אז גם משה יש בו ענין של גדולה, ועלֿכן מה שאומר המדרש שמחמת אברהם אבינו היה האדם הגדול בענקים עלֿכן זכה משהֿרבינו שתינתן לו התורה, היינו מחמת שבזכותו של אברהם נתנה תורה למשה לכן גם הוא היה גדול בענקים, וכל התורה שזכינו לקבל היה זה מחמת גדולת אברהם אבינו.
מי שיתבונן היטב יראה שהענין של אברהם אבינו, זה ענין של תפילות ונסיונות, ובפרט נסיון עקדת יצחק, ומחמת שאברהם אבינו עמד בכל המצביֿחושך שהיו לו שזה בחינת מצרים, כי בתחילה היה זה תרח אביו ופרעה ואבימלך שזה הכל ענין של מצרים וחושך ואףֿעלֿפיֿכן דייקא הוא זכה לראות ניסים ונפלאות, והוא זכה לגילוי שכינה, וזכה שיצא מלאך מהשמים ויקרא לו, ואפילו שהיה בתוך הטומאה הוא זכה להתגלות הכי גדולה, כי אברהם אבינו היה ראש המאמינים, שהיה המאמין היחיד בכל הבריאה וכולה היתה בבחינת מצרים, ומחמת שאברהם אבינו הוא היחיד בבחינת עבדֿה' בכל הבריאה שהיתה בבחינה של עבודהֿזרה וזו גם הבחינה שהיתה כאשר עם ישראל היו בגלות במצרים וראינו שם מופתים גדולים של ה' יתברך שנעשו ע"י משהֿרבינו והיה התגלות של האותות והמופתים והכל נמשך לנו מבחינת אברהם אבינו, ולולא אברהם לא היה זוכה משה לקבל את התורה, ולא היינו זוכים לכל השתלשלות גאולת ישראל שתהיה לעתיד שהכל זה בזכותו של אברהם אבינו.
בכל עת ורגע ה' מסתכל על האפר של עקדת יצחק ועלֿידיֿזה הוא כובש את כעסו ויכול להזכר בבניֿישראל שנמצאים בגלות כמו שנאמר: "בני בכורי ישראל" שלמרות שאנחנו בתוך טומאת מצרים אבל דייקא כדי להראות הניסים הגדולים הוא יבוא לגאלנו בקרוב בידֿרמה, ובשעה שמשהֿרבינו יבוא שוב פעם להכות על הים, היינו לבטל ולסלק את כל התאוות והמידות הרעות מן העולם ולעשות אותם בבחינת חומה מימינם ומשמאלם ועם ישראל יעברו ביבשה אז ע"י רוח קדים רוח ה' הוא יביא את כולם לבחינת צדיקים לבחינה של זכאי, ש"אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב" (סנהדרין צח.), ועלֿידיֿזה הכל יבואו לבחינת זכאי מחמת שהכל יבואו לבחינת זכאי, הכל ילכו בתוך הים ביבשה, כי יתבטלו כבר כל התאוות ותהיה חומה של מים מימינם ומשמאלם ויוכלו לעבור ביבשה, כי הוא יהפוך את כל התאוות שלא יהיו לפניהם רק מימינם ומשמאלם והוא יבטל את כל התאוות ויסלק אותם לצדדין.
כי עיקר התאוות והדמיון זה נמצא בין העינים ועלֿכן בשעה שמשהֿרבינו שיבר וקרע את הים ועשה בו לשניםֿעשר גזרים, עלֿידיֿזה הוא סילק את התאוות לצדדים, לימין ולשמאל, שלא יהיה לפני העינים, כי העינים רואות רק מה שלפניהם, אבל בצד ימין ושמאל אין לעינים רשות לראות, עלֿכן כשמשה קרע את יםֿסוף והיה כל ההתגלות של המופתים, אז הים נקרע לשניםֿעשר חלקים דייקא, וע"י זה תוקן הענין של "עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה", ו"מה שהיה הוא שיהיה", היינו שויבא משהֿרבינו כנ"ל ויבטל לכל הבריאה את הבחירה, כי יקח ויסלק לצדדים כל התאוות ותשאר מול העינים ענין של יבשה, היינו אמונה בו יתברך לבד, ועלֿידיֿזה הכל יהיו בבחינת זכאי וכל זה משתלשל מזכותו של אברהם אבינו.
אדם שנמצא על הר הוא נמצא למעלה, שזה בחינת הר ועלֿכן כבר נאמר בענין הגאולה שה' יתברך יביט משמים וירחם עלינו, כמו שנאמר: (תהלים פ, טו)"הבט משמים וראה ופקוד גפן זו", שיביט ויראה את בחינת ההר של אברהם וההר של משה והסתכל על כל מה שנעשה בכל הבריאה, והוא יתעורר לדון אותה לזכות ע"י שהוא יביט על זכותם של הצדיקים, בחינת "הבט משמים וראה ופקוד גפן זו" שהוא יתברך יגיע לענין של רחמים לדור שכולו זכאי, ועלֿידיֿזה יהיה ענין של גאולה ברחמים לכל הכללֿישראל, כי כל המים היינו התאוות יהיו בבחינת חומה מימינם ומשמאלם, ואף אחד לא יהיה לו כלֿמיני חציצות מול העינים, אלא יהיו בבחינת הר ויזכו כולם לבחינת 'הבט' שיהיה למעלה כאברהם ומשה, וכך הוא יזכה לגאולה בידֿרמה ניסים ונפלאות ויהיה אחדות ושלום בכל ישראל.
המדרש אומר, שיעקב הוא הבחיר שבאבות, והוא ההשתלשלות של אברהם כי מחמת שיעקב הוא נכדו של אברהם וזקנו היה ענין של תרחֿבחינת מצרים ששם עומקאֿדתהומאֿרבא, שזה כל ענין העבודהֿזרה וכל הזימה וכל הניאוף וכו' הכל משתלשל משם, עלֿכן מחמת שיעקב הוא הבחיר שבאבות, דמותו חקוקה בכסאֿהכבוד שזה השלמות והפאר והיופי של כל הבריאה כולה שזה הצדיק שהוא בחינת תפילין, שהוא כתרין דמלכא של כל הבריאה והוא הפאר של ישראל.
מחמת שהוא המשיך על עצמו את כל הפאר, הקדושה והיופי הזה, היה ביכולתו של יעקב אבינו להמשיך לעצמו שלמות במוחין, בחינת "דור שכולו זכאי", ומשך על עצמו את שניםֿעשר השבילים הנ"ל וזכה לעלות בהר ה' וזכה לזרע ברך ה', כי ה' יתברך בירך אותו בזרע שיבורך לדור דורים, מה שלא נאמר אצל אברהם אבינו שהיה אצל תרח שהוא ענין של עומקאֿדתהומא, אבל יעקב נתגדל אצל האבות הקדושים וזכה להתברך מצדיקים והיה בצל תפילתם שהוא ענין של התכללות בהם שהוא בחינת האמצע שקולט וממשיך על עצמו את הכל ולכן הוא בחיר האבות שהכל מתקבצין ביעקב אבינו שהוא בחינת עפר, ומחמת שהכל מקבלין ממנו מן השפלות הזאת של עפר עלֿידיֿזה יכול היה יעקב להוריש את הכל ליוסף בנו אחריו, כמו שנאמר שמחמת שאהב את יוסף לכן עשה לו כתונת פסים שזה היה כנגד שניםֿעשר השבילים שנבקעו ביםֿסוף.
ענין הפסים הוא שיכולים להבדיל בין טוב לרע וכו', עלֿכן בשעה שיוסף היה במצרים שזה בבחינת המים הזידונים עשה חומה ושמירה בחינת יבשה, וע"י עמידתו כהר ביטל את כל המים הזידונים והעמידן מימינו ומשמאלו והלך ביבשה בתוך הים שזה ענין הכתונת פסים שנאמר דייקא אצל יוסף.
יעקב ע"י הכתונת הזו רמז לשבטים ואמר להם אתם חושבים שזכיתי למה שזכיתי להיות בחיר האבות והפאר והיופי של כל הבריאה, אבל זה הכל מחמת הזכות של יוסף על שיעמוד בניסיונות הכי קשים ויעשה פסים בין הטוב לרע, שרק בזכותו אני בחיר שבאבות כי הוא זה שיודע לעשות את ההבדלה של הטוב מן המים הזידונים ולכן הוא עשה לו את הכתונת פסים, כי ידע שיהיה לו את הכח הזה, להמשיך את כל ההתבוננות הזאת לכל הכללֿישראל לדוריֿדורות ולעשותם נבדלים בחינת שניםֿעשר שבטי ישראל הקדושים וטהורים, "זרע ברך ה'", הנבדלים מן העכו"ם.
ויוסףֿהצדיק היתה לו ההתבוננות הזו לפלס ולברר את כל הדרכים שבעולם ועלֿכן יוסףֿהצדיק גם הוא גדול שבענקים בחינת אברהם אבינו ומחמת שאברהם הוא בחינת מים שזה ענין של תפילה וכן יעקב כמו שנאמר "בחרבי ובקשתי"[2], לכן נמצא כן גם אצל יוסףֿהצדיק מחמת קדושתו קדושת הברית שהיתה בו, ומשה היה צריך לארונו כדי לבקוע את מי הים ולהמשיך את כל הקדושות והפלאות לעולם, והכל מתחיל מחמת אברהם אבינו ובחינת הניסיון שהיה לו, ויוסף והניסיון שהיה לו, כי אברהם אבינו נלחם נגד עבודהֿזרה ויוסף נלחם נגד ניאוף שהם שתי קליפות התלויות זו בזו. כי הריחוק מן ה' יתברך זה גם ענין של ניאוף וגם ענין של עבודהֿזרה, כי כבר כל החטאים של עם ישראל שהיו במשך כל הדורות, הם היו בגלל שהיו מפתים אותם לעבודהֿזרה ועלֿידיֿזה היו נופלים גם בתאות ניאוף חלילה, נמצא שעבודהֿזרה וניאוף זה אותה קליפה, עלֿכן בעת שתבוא הגאולה יהיו צריכים לבטל את שתי הקליפות האלה מן העולם, ועלֿידיֿזה יכולים לזכות להגאל בידֿרמה.
שבתחילה תהיה "רוח אלקים מרחפת על פני המים" וכדברי הזוהר (בראשית, וישב קצ"ב ע"ב)שזו רוחו של משיח[3] ותרחף על כל הבריות שבעולם ויהיה ביטול הבחירה לכולם, ויגיעו הכל לבחינת דור שכולו זכאי והמים הזידונים ישתברו לימינם ומשמאלם שתתעורר בעולם זכותו של אברהם אבינו, היינו שיבוא לפני ה' יתברך ויגיד לו רבש"ע הרי בזכותי נתת את התורה לבן עמרם, למשהֿרבינו והרי בוודאי כשם שעשית ניסים ונפלאות למשהֿרבינו במצרים וכן עשית איתי ניסים ונפלאות אצל תרח ונמרוד, כי אם לא היית עושה איתי ניסים ונפלאות, אז בוודאי ובוודאי שלא הייתי זוכה להיות מה שזכיתי להיות גדול המאמינים ובוודאי שלא הייתי זוכה להיות האדם הגדול בענקים, כפי שהמדרש מכנה את אברהם אבינו, כי הוא זכה לגדולתו דייקא מחמת שעמד בכל הנסיונות והמשיך את כל ענין האמונה בעולם, מה שלא המשיכו לפניו עשרהֿדורות הוא ראש למאמינים וזכה להמשיכה לדוריֿדורות, עלֿכן אצל יוסףֿהצדיק שוב התחילה האמונה והוא המשיך אותה לשניםֿעשר שבטי י-ה לדוריֿדורות, כי בין אברהם ליוסף היה הפסק, כי אפילו שיצחק ויעקב היה להם כח לבטל את כל הבחירה מכל העולם, אבל הם לא השתמשו בכוחם, רק יוסף ביטל את כל הבחירה ושלט על פרעה מה שיצחק ויעקב לא עשו, אבל יעקב נתן את זה ליוסף כדי שיחנך באמונה את כל השניםֿעשר שבטים ויוסף מלך על פרעה ואין יותר נס ופליאה גדולה מזו, כי הרי מה למלך יהודי ועברי פרוש וקדוש, כל הענין של יוסף, אצל קליפת פרעה וכו'? אףֿעלֿפיֿכן דייקא מפה רואים את גדולתו של יוסף שהיה לו כח להוציא אל הפועל את כל הענין הזה של ביטול הבחירה.
אברהם גם הוא ביטל את הבחירה בפועל כי נמרוד נתן לו את בנו אליעזר, ופרעה נתן לו את בתו הגר, כי אם אברהם לא היה זוכה לעשות בפועל את ביטול הבחירה בוודאי שלא היה זוכה לכל הנ"ל, כי הוא עמד בנסיון הכי גדול וזכה להכיר את בוראו בהיותי בן ג' שנים וג' שנים הללו זה בחינת: יצחקֿיעקבֿיוסף, ומחמת שהמשיך על עצמו את כל הקדושה והטהרה וביטל את הבחירה, לכן הוא ידע שבשנה השלישית יתגלה יוסף וזה בחינת "בן ג' שנים הכיר את בוראו", שידע שע"י "ושננתם לבניך", שע"י שהוא ישנן ליצחק ויצחק ישנן ליעקב ויעקב ישנן ליוסף ועלֿידיֿזה יהיה התגלות של יוסףֿהצדיק (שזה ג' שנה הכיר את בוראו) ויעשה הבדלה, בחינת הכתונת פסים של הכללֿישראל מכל העמים וימשיך את אמונת אברהם מדור לדור עד שנזכה שכל הדור יהיה כולו זכאי, עלֿכן נאמר: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו" שראה שהוא זוכה להמשיך את קריעת יםֿסוף לשניםֿעשר שבילים, של אמונה בו יתברך לכללֿישראל "יחד שבטי ישראל".
ובאמת מפני מה ה' יתברך עדיין לא מביא את הגאולה השלמה ולא בונה את ביתֿהמקדש? אומרת הגמרא: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" (שבת קכז.), הקבלת פני שכינה זה בחינת ביתֿהמקדש, שבאים הכל לקבל פני ה' (ולכאורה נראה שזה התכלית), ואומר ה' יתברך שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, היינו שה' יתברך מעדיף להכניס אורחים, יותר מאשר יבואו אליו לקבל פניו, ומכיון שה' יתברך הוא בעל הבירה הוא מכניס כלֿמיני יהודים לעולםֿהזה שזה בחינת הכנסת אורחים שלו יתברך והיא גדולה מהקבלת פני שכינה היינו שיבואו הכל לביתֿהמקדש, ועל זה כבר נאמר: "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף" (יבמות סג:), היינו שהכל יזכו להיות באכסניה אצל בעל הבירה בעולםֿהזה, ועל זה אומר שם גדולה הכנסת אורחים שהכל יבואו לפה לעולםֿהזה, וזה חביב לפניו אף יותר מהקבלת פני שכינה, שיהיו באים לפני ה' יתברך וישתחוו לפניו בבית ה', וכאשר יגיעו כבר כל האורחים בחינת: "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", אז כבר יתבטל הענין הזה של גדולה הכנסת אורחים, ואפשר יהיה לעשות קבלת פנים לשכינה והכל יעלו לירושלים הבנויה בשמחה ובטוב לבב.
ודע שצדיק האמת בחינת משהֿרבינו שולט בבחינת המרכבה היינו שהכל תלויים בו (עליונים ותחתונים), כי כל העולם זה בחינת ד' יסודות אש, רוח, מים עפר שזה בחינת המרכבה אברהם יצחק יעקב ודוד והכל מקבלין מהם, והצדיק האמת בחינת משה משיח כנ"ל כלול מכל הד' בחינות וע"י גם תהיה גאולת ישראל בפועל.
אששבמרכבה זה בחינת "והיה בית יעקב אש" (עובדיה א, יח), רוח זה בחינת דיבור בחינת: "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני" (שמואל ב כג, ב)וזה בחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג)בחינת דיבור בחינת רוח כנ"ל, מים זה בחינת דוד היינו עסקו של דוד המלך בשירות ותשבחות אליו יתברך, בחינת מים בחינת "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'" (איכה ב, יט)עפר זה בחינת אברהם בחינת "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז), היינו שכל העולם בחינת ד' יסודות מקבלין מן המרכבה, נמצא שכל העולם (שזה בחינת אש רוח מים עפר) כולם מקבלים מאברהם יצחק יעקב ודוד, ד' יסודות כנגד ד' בחינות מהמרכבה.
ודע כשרואים שיש מלחמות אזי זה מרמז לפגם ביסוד האש, עלֿכן כדי לתקן צריכין להתקשר ביעקב בחינת אש, בחינת התפארת ולעסוק בתורה ולמצוא הפאר והיופי בכל יהודי ועלֿידיֿזה מבטלים את פגם האש את בחינת המלחמות. וכשיש אפיקורסות זה מרמז על פגם ביסוד המים ואזי כדי לתקן צריכים להתקשר בדוד ולמשוך מים טהורים ע"י שיעסקו בשירות ותשבחות לה' יתברך מספר תהילים וכשרואים שהעולם חוטאין ומתרחקים מה' יתברך זה סימן לפגם ביסוד הרוח שזה בחינת רוח שטות, כי "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות" (סוטה ג.), לכן כדי לתקן צריכים להתקשר בבחינת יצחק בחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" ולעסוק בשירות ותשבחות ובענין של התבודדות בשיחה בינו לבין קונו בחינת רוח כנ"ל ועלֿידיֿזה מתקנים את פגם הרוח ותתבטל הרוח שטות ואם רואים חלילה שיש גאות ועצבות בעולם אזי זה סימן לפגם ביסוד העפר ולכן כדי לתקן צריכים להתקשר לבחינת עפר ולהמשיך הענוה והשמחה שהיא בחינתו של אברהם אבינו שזה "ואנוכי עפר ואפר", ועלֿידיֿזה יתקן הפגם של העפר ותתבטל הגאוה.
כשיבוא משיח בחינת משהֿרבינו אז הוא יקשר את כל הד' בחינות הללו של המרכבה וימשיך את התיקון השלם לעולם הוא יקח את יסוד העפר מאברהם ויעשה שפלות בעולם ויהיה ביטול העצבות, ותהיה שמחה וחסד ויחזור העפר לשרשו הטוב, הוא יקח את יסוד הרוח מיצחק ויחזור הרוח לשרשו הטוב, וכן על זה הסדר ביסוד האש והמים שהוא יקח מיעקב ודוד כנ"ל, כי הצדיק האמת (בחינת משה משיח) והוא יקשור כל האבות של המרכבה העליונה כלול מכל הד' בחינות ויעשה תיקון בעליונים ובתחתונים כנ"ל ואזי יהיה יחוד קוב"ה ושכינתיה ויהיה גאולהֿשלימה בחינת: "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך" (ישעיה סב, ה)שזה בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה, היינו שתתגלה הגאולהֿהשלימה וזה "ומשוש חתן על כלה" משוש גימטריא אברהם יצחק יעקב ודוד בחינת המרכבה כנ"ל, היינו שיבוא גואל צדק הכלול מכל הד' בחינות הנ"ל ויעשה קשר ושלמות בעליונים ובתחתונים כנ"ל ויהיה בחינת "משוש חתן על כלה" בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה שנזכה בקרוב אמן.
עוד דבר, בענין השם הוי"ה ברוך הוא שזה מידתֿהרחמים, וזו גם בחינתו של הצדיקֿיסודֿעולם שהוא דבוק בה' יתברך שהוא בחינת רחמים גדולים ובעת שיבוא זמן הגאולהֿשלימה אז ה' יתברך ישלח שוב את יוסףֿהצדיק, בחינת ו' והוא ע"י שהוא דבק בקונו עלֿידיֿזה הוא יחזיר את הו' של שמו יתברך שהיא בחינת הבנים ויקרב אותם אל בחינת י' אל בחינת אביהם ואז ע"י זה "יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט), כי יחזיר את הכל לבחינת אין, לבחינת "אנכי עפר ועפר" של אברהם שזה ביטול הבחירה כמו שנאמר שהכיר את בוראו בהיותו בן ג' שנים, היינו שראה את יוסף שיבטל את הבחירה וכו' יהיה ה' אחד ושמו אחד.
תפילה: רבונו של עולם, אבי אב הרחמן, עשה ברחמיך שעל בית זה ויושביהו תהא ברכת אליהו, אנא רחמן חוס וחמול על כל בני הבית הזה ותושיע אותם ותברך אותם ועשה ברחמיך שבבית זה יהיו כל מימות הטהרה העליונים ויזכו הכל להיוושע תשועת עולמים.
 
עוד בקשה – שכל אחד אם יש לו אמונה וקצת מחזיק לי טובה בכל ענין כלשהו, שיקח את השם שלי כידוע ויתחיל להתפלל לפני ה' יתברך לישועתי למען הפרט ולמען הכלל וכו', אז כל אחד יעשה טובה ויעשה עימי חסד של אמת ולא יקבור אותי במצרים, וימשיך להתפלל עלי עד שאזכה להיוושע תשועת עולמים מתוך שמחה וטוב לבב וכהרףֿעין ממש.
 
תפילה: רבונו של עולם, חוס וחמול על כל היהודים אשר בעמך ישראל ותזכה את כולם לעצה טובה ונכונה, ולא יטעו לעולם, אמן נצח סלה ועד, ונזכה לישועה והתגלות של מלכות דקדושה מתוך שמחה וטוב לבב אמן.


[1]זוהר פרשת כי תשא דף קפט ע"ב,  "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, מאן ראש ההרים? דא אברהם סבא".
[2]בבא בתרא קכג. "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, וכי בחרבו ובקשתו לקח? והלא כבר נאמר: כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא, חרבי - זו תפלה, קשתי - זו בקשה". וכן תרגם אונקלוס: בצלותי ובבעותי.
[3]"ורוח אלוקים מרחפת" - גימטריא זו היא רוחו של מלך המשיח (בעל הטורים).

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד