חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התש"ע >> "ויהושע לזקנים"
 

"ויהושע לזקנים"

 
 

תפילה: רבונו של עולם, אב הרחמים והסליחות, זכני ללמוד את התורה לשמה בקדושה וטהרה. וזכני על ידי לימודי זה להתקרב אליך יתברך, ולזכות לכל התיקונים ולכל השפעים ברוחניות וגשמיות. אמן נצח סלה ועד.


משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים (אבות). ועתה נתבונן אם יש מחלוקת של יחיד ורבים ההלכה היא כמו הרבים, כמו שנאמר אחרי רבים להטות (שמות כ"ג), יוצא שדעת הקב"ה נוטה אחר הרוב, וזה נוגע גם כן אם הרבים הם פחות צדיקים מאותו האחד שדעתו שונה. וענין זה נלמד גם ממכירת יוסף שהיו תשעה במכירתו וצירפו את הקב"ה, היינו אחרי רבים להטות. ונשאלת שאלה אם הקדוש ברוך הוא מעדיף תורתם של הרבים, אז למה הוא דייקא מסר את התורה בידיו של יחיד בידיו של משה, ומשה מסרה ליהושע שהוא גם כן היה יחיד, ורק יהושע מסרה לזקנים שהם הרבים?

 

הענין הוא שיש ארבעה יסודות. וכל אחד ואחד יש לו יסוד שהוא נמשך ממנו ביותר, אבל בעצם כל יהודי כלול מאש רוח מים ועפר, רק שיש יסוד אחד שנמצא בו יותר בתוקף משאר היסודות; למשל אם זה יסוד האש, אז יהיה נסיונות של גאוה שזה בא מיסוד האש שרוצה לעלות מעלה מעלה. ואם יסוד העפר ביתר שאת, נראה עצלות ועצבות. ואם יסוד המים הוא החזק, אז נראה רצונות ותאוות לתענוגים. אבל ביסוד הרוח נמצא סוד, שזה "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א') על פני התורה, וזה רוח שהוא מעל כל היסודות והמזלות, והוא רוח שיכול לכבות את האש לפזר את העפר ולהגביה את גלי הים. ולכן יובן שמעלת הרוח היא גבוהה מאוד, כמו שנאמר בזוהר על רוחו של משיח שהוא בחינת האור שנגנז לצדיקים, ולכן הוא צפוּן (בחינת רוח צפון), וזה הדבר הכי גבוה שיש בבריאה, רוחו של משיח שמרחפת על פני המים.

 

בעת שמשה רבנו חיפש למסור את התורה לישראל, הוא חיפש את הרוח הקודש הזו שרק היא יכולה לאחוז את התורה, הוא חיפש איש אשר רוח בו, חיפש איש שהוא גבוה מעל ארבע יסודות העולם, ולכן נאמר אצל יהושע "איש אשר רוח בו" (במדבר כ"ז), שזו כוונת רבי זירא "אווירא דארץ ישראל מחכים" (בבא בתרא), זאת אומרת שהרוח של משיח זה אויר מחכים, ובכוחו לבטל את כל הזוהמה של הסטרא אחרא ולבטל את כל הרוח שטות שיש בעולם. ולכן כאשר משה רבנו חיפש איש אשר רוח בו, הוא לא מצא רבים, כי יסוד הרוח הזה הוא גנוז כמו שמשה היה יחיד בדורו, ואין בנמצא כמותו כי אם רק חד בדרא שהוא בחינת מלך המשיח, ולבסוף הוא מצא את יהושע איש אשר רוח בו. אבל יהושע כבר לא מצא אחריו, ונעשה ענין של רבים, שנתקשה יהושע למצוא צדיק אמת בדור, ואם היה בנמצא איש אשר רוח בו אז יהושע היה מוסר את הנהגת התורה בידיו, והיה נכתב שמו, כי כאשר הקדוש ברוך הוא נתן את התורה על הר סיני, באותו מעמד כולם ראו את מעלתו של משה, ורוחו ריחפה מעל כולם וראו שהוא מלא ברוח חכמה וקדושה, ולכן הוא זכה לקבל את התורה הקדושה מלמעלה, ונעשה יחוד של מעלה עם רוחו של מלך המשיח עם משה רבנו שעלה על ההר, וכך קיבלו עם ישראל את התורה מפי הגבורה ומפי משה רבנו עם כל ההתגלות של יראה ואהבה שהיתה שם וקול השופר וכו'.

 

משה מסר ליהושע לאיש אשר רוח בו, כי רק איש כזה יכול להלוך כנגד רוחו של כל איש ואיש. ויהושע מסרה לזקנים היינו מסרה לרבים, כי איבדנו את היסוד שלנו אבדנו את הרוח היקר הזה, שזהו הדבר הכי חשוב שיש. ועתה בגלות כל מה שאנחנו צריכים לתקן ולגלות שוב, זה את רוח אפנו את רוח ה' שנסתלקה מהאויר של ארץ ישראל שהוא רוח שמחכים. ואין אדם יכול לזכות לתקן את רוחו בעצמו, כי אם על ידי משה רבנו, היינו על ידי שיקשר את עצמו להבל פיו של צדיק האמת, כי התורה שהוא לומד היא תורת ה' והיא בוקעת רקיעים ונכנסת לפני ולפנים, וכל אדם יכול לעלות עם הרוח הזו של הצדיקים שהיא גדולה כל כך עד שהיא מגיע עד כסא הכבוד. כי בכל ונשימה שהצדיק נושם עי"ז נעשה יחוד י"ה עם ו"ה, והרוח הזאת למעשה הולכת עד כסא הכבוד, ועל ידה מתבטלת כל האפרוריות שיש בליבותיהם של כלל עם ישראל, שזה האפר של שרפת בית מקדשנו שנמצא על הלב של כולנו. ועל כל בריאה יש אפר, שזה עצבות והחשכות וכל הייסורים וכל המידות הרעות שיש בעולם שהם מכסות על האור המחכים שיש בלב, ובעת שאדם לומד את התורה של הצדיק, הוא מעורר את רוחו של הצדיק שמרחפת על פני המים, וזו מעיפה את האפר המחשיך, וע"י זה הלב ניעור מחדש, ואז יכולים לבעור לה' לעבוד את ה' יתברך בשמחה וטוב לבב.

 

כל מי שקרוב למשה קרוב לנבואה לרוח ה', והוא קרוב לזמן שהוא קיבל את התורה בסיני, וע"י ההתקרבות הזו נעשה בעולם תיקון ובירור של כל רוחות השטות והשקר, שהם כל הרוח המדמה והכסילות שיש בעולם, ונשאר הטוב - רוח החכמה, וזוכים לראות פני משיח ה' ולהתחדשות תמידית. אמנם בהתחלה נהיה לו לב נשבר ותשובה שלמה, אבל אחר כך נעשה לו לב מואר לב טהור אשר מאיר באור יקרות, והוא עובד את ה' בשמחה וטוב לבב, ונהיה לו מידות טובות, ונסתלק מעל ליבו כל האפר והעצבות, ותחתיו יש פאר ושמחה, כי זוכה ומקבל עוד מרוח הקודש של משיח, ונעשה התגלות של הצדיק שבדור. ולפעמים אדם זוכה לכך ע"י שהוא פוסע והולך לצדיק שוכן עפר שרוח הקודש שורה על ציונו, ובעת שאדם הולך לשם עי"ז נעשה לו קשר עם הצדיק, ועי"ז הוא יכול לזכות לכל מה שאמרנו, ויתווסף לו הארה עליונה מרוח הקודש ששורה על הציון של הצדיק.

 

הרוח הזו היא בעצם הנגינה שיוצאת מן הכינור של דוד המלך,והיא כוללת את כל הניגונים שיש בעולם, את כל גווני הקשת, כל התפארת והיופי של כל הבריאה וכו', והיא הנגינה של הלווים שהיתה בזמן בית המקדש בתפארתו, נגינה של אמונה שעל ידה אפשר לברר המדמה ולבטל את כל הרוחות הרעות בשלמות, למחוק את זכר עמלק מן העולם. ולכן הכינור של דוד המלך היה מנגן מאליו ע"י רוח צפון שנשבה בו, שזה רוח שהיא כוללת את כל הרוחות שבעולם, והיא מבררת את כל הרוחות שבעולם ומעלה מהן רק את הטוב, ולכן התהילים נקרא זמירות שעל ידו מזמרים את העריצים. ורוח הקודש הזו מרחפת גם כן מעל כל הציונים הקדושים של הצדיקים שמכל הדורות, וזו רוח אפינו שיש לצדיקים שבדור, שזו כל החיוּת שיש ליהודי בעולם.

 

כל יהודי צריך לאסוף מרוח הקודש של צדיק שבדור או מרוחו של צדיק שוכן עפר, ועל ידי זה הוא יברר את הרוח המדמה שלו, שמרחיק אותו וחוסם אותו כמו חומה מלהתקרב ולדבק את רוחו בבוראו ו"ברוח אפינו משיח ה' ", וע"י שהוא מתקרב לצדיק הוא זוכה לעשות לכל הד' יסודות שלו תיקון שלם, וכל התאוות והמידות הרעות שנמשכות מהם מתבטלות. וזו כל מטרת האדם בחייו, לזכות למצוא את הצדיק הגדול במעלה שיעזור לו לשבור את החומות שמפרידות אותו מבוראו, והצדיק הזה הוא בחינת הכהן הגדול שמעלה את הכול אל כסא הכבוד אל הייחוד העליון כי הוא "איש אשר רוח בו", היינו שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. וזה היה ביום הכיפורים בשעה שהוא נכנס לקודש הקדשים, וע"י עבודתו שם היו זוכים לכפרה והמתקה של כל הדינים.

 

וכל אדם שיזכה להידבק בכהן הגדול שהוא בחינת הראש בני ישראל, "הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה", ונאמר דייקא על ראשו , כי שם נמצאת התגלות של רוח הקודש שמרחפת על פני המים, שהם בחינת השמנים שבמוח שהם כנגד המים העליונים הקדושים, ולכן כל אדם שיזכה להתקרב לכהן - לרוח הקודש, עי"ז הוא יזכה לתקן את נשמתו, ויזכה לאסוף מרוחו אליו, שזה כל העניין של רוח הקודש שיש לצדיקים, שזו רוח שהולכת ומתקנת את כל הבריאה כולה, ומטהרת את כל המימות כולם. והמים הם כל השמנים שבמוחות שיש בהם תערובת של רוחות טומאה. ולכן כאשר אדם מקושר לצדיק, שמעלה את תורתו ותפילתו ע"יז הוא מקבל את כל הישועות בין ברוחניות ובין בגשמיות.

 

כל צדיק מה שאנחנו רואים ממנו בעינים, זה למעשה רק תחפושת להסתיר את הרוח הקודש שלו. וזה מובא בשם הנועם אלימלך, שכל בעל השגה צריך להסתיר את ההשגה שלו לפחות שמונים יום רצוף, שלא תדע ממנה שום בריה. היינו שהוא צריך לצמצם את עצמו בכל מיני צמצומים שזה נקרא תחפושות. אבל בזמן שיבוא מלך המשיח כולם יצטופפו תחת כנפיו של משיח. ולכן משה רבנו חיפש איש אשר רוח בו, הוא חיפש את יהושע שרק הוא יכול להכניס את ישראל לארצם. וזה היה כל העניין של משה רבנו, לזכות להוציא את עם ישראל ממצרים ולהביא אותם אל הידים האלו של איש אשר רוח בו שיודע לנגן לפי רוחו של כל איש ואיש בכינור של דוד המלך, שזה סוד הנגינה סוד ההתגלות של כל התפארת של ישראל בחינת "ישראל אשר בך אתפאר", שזו ההתגלות של כל צבעי הקשת, שזה כל מה שהיה צפון במשה רבנו בעת שהוא קיבל מה' יתברך את התורה בהר סיני, ובכל ההתגלות שהיתה אז במעמד הנשגב בעת שעם ישראל קיבלו את התורה הקדושה בקולות וברקים ובקול שופר הולך וחזק.

 

וכדי לזכות להכנס לפני ולפנים להעלות אל כסא הכבוד צריך היה יהושע בן נון לבטל את עצמו ביטול גמור ומוחלט לרבו,שגם הוא היה ענו, ועי"ז הוא זכה לאחוז בידיו את רוח הקודש של רבו, ולנגן בכינור של משיח ולהמשיך ממנו את כל התפארת יעקב שיש בעולם. והכל זה על ידי הרוח שקבל מרבו שנושב מאליו והנגינה הזו היא ההתגלות בפועל של כל הצבעים שבעולם שהם כל הניגונים שיש בעולם, שזה כל הרוחות הטהורות שהן כל התורות והחכמות שיש בעולם.

 

משה המשיך אהבה שלימה במעמד הר סיני, אבל היא נפגמה, כי לא עצרו כח להמתין עד שירד משה מן ההר, ורק אצל יהושע בן נון נשארה האהבה הזו שהוריד משה במעמד הר סיני, ולכן הוא זכה לקבל ממשה את מטה האלוקים בידו, והוא ידע שהוא צריך להמשיך בעולם את יראת הרוממות יראת המלכות, שזה להכניס את ישראל לארץ הקודש. ולכן נעשה כל הענין של שיבור חומות יריחו שזה ביטול לכל הסטרא אחרא, ע"י קול שופר דווקא, שזה נגינת הכינור שזו התגלות הרוח אלוקים שהיתה במעמד הר סיני בקול שופר הולך וחזֵק מאד, שזה כל העניין של דוד המלך בעת שהיה מנגן בכינור, שע"י הנגינה הזו היו כל כלל ישראל מתעוררים ליראה שלמה, וע"י זה זוכים להתגלות בית המקדש בירושלים עיר הקודש, ועי"ז כל החומות של הסטרא אחרא נופלות. כי הרוח הזו היא כוללת את כל הניגונים והגוונים של עם ישראל, וזו רוח שהולכת כנגד רוחו של כל איש ואיש ומבררת את הטוב מהרע. ולכן צריך המנגן להיות דיקא איש אשר רוח בו, שיודע לנגן כך שכל אחד יכול לשמוע כפי מה שצריך לו לעבודתו. ואז נשמעת התקיעה הזו ששוברת את כל החומות, ונעשה תיקון ליראה העליונה, וזוכים להכניס את נשמת משה רבנו לארץ הקודש, ולגלות את שלמות האהבה והשלום כמו שנתגלה בזמן שלמה המלך, כי דוד המלך המשיך בעולם את הרוח הזאת הכוללת יראה ואהבה מן הכינור שלו שהיה מנגן מאליו, ועי"ז כל הלבבות נטהרו וזכו להתגלות בפועל של בנו שלמה המלך שזכה למלוך בירושלים בשלום ושלוה. והאור הזה שהיה בבית ראשון, הוא ניצוץ של מה שיהיה בבניין הבית השלישי בעת שתבוא הגאולה שלמה וישמע קול השופר.

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד