חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "ואותר אני לבדי"
 
"ואותר אני לבדי"

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ביום שני פרשת בא התשס"ט

תפילה: ריבונו של עולם, אבי אב הרחמן, זכני לשכל חדש וזכני ללמוד את התורה בקולות וברקים וביראה וענוה ובשפלות נוראה, ואזכה שבליבי תתעורר שמחה גדולה על כל הצדיקים, שבעולם ואזכה לשמוח בכל ילד אשר יולד בעולם, ואזכה להיות בשמחה תמיד. אנא אל רחמן, זכני להאמין בצדיקי הדור האמיתיים, אנא אל רחמן, זכני לקבל מזקני הדור, היינו בחינת חכמה כמו שכתוב בגמרא [במסכת קידושין ל"ב] זקן זה קנה חכמה, כי מחמת שעבר עליו מה שעבר עליו הוא זוכה לחכמה.
 

 (מלכים א' י"ט)
"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא ברא אלא לכבודו" (אבות ו, יא)
היינו שעיקר כל הבריאה כל מה שברא ה' יתברך בכל העולם כולו, הכל הוא בשביל שיראו את כבוד מלכותו. ולכן כל מה שרואים בעולם אם רואים את גדולת הים או את גדולת השמים וכן כל דבר ודבר אשר נמצא בבריאה, זה הכל בשביל לידע ולראות את גדולת ה' יתברך וכבודו.
ועלֿכן כל הבריאה כולה זה התגלות מלכותו, הפאר והכבוד של ה' יתברך זה הכל הושתת ויוסד מבחינת אבןֿהשתיה אשר בירושלים, האבן שיעקב שם ראשו עליה, שזה בחינת הצדיקֿיסודֿעולם, שהוא בחינת האבןֿשתיה, מחמת שהכל הושתת ממנו והתחיל ממנו, שהוא בחינת אמת (א-ראש מ-תוך ת-סוף) והוא הראשֿבית והוא כל האמצע והכל נגמר בו, ומחמת כל הענינים הללו, יובן שהכל תלוי בבחינת הצדיקֿיסודֿעולם (היינו צדיקו של עולם), ועלֿכן בשעה שאדם פוסע אל הצדיק, וזה בכל דבר ודבר שעושה לקדושה, כמו שהוא פוסע למקומות קדושים, או מקומות של צדיקים, אז עלֿידיֿזה הוא ממשיך על עצמו מאורו ומהפך לקודש את כל האהבות והיראות הנפולות ששם שהם שמות השם הוי"ה ברוך הוא (אשר כביכול נבלעו בין הקליפות), ועלֿידיֿזה יכול לזכות לכל הישועות וכל הברכות.
המניעות שיש לכל אחד ואחד והוא צריך למסור את נפשו זה הכל כדי להגיע לבחינת הפסיעות האלו אל הצדיק. וכל אחד כפי ענינו וכל אחד כפי גודל מניעותיו והרפתקאותיו אשר עובר עליו, ובשעה שהוא משבר את כל המניעות הללו, ובכל זאת פוסע ומתקרב אל הצדיק, ע"י זה הוא זוכה לשמוע תורה גדולה ולהגביה את נשמתו עד אין ערך, ועלֿידיֿזה הוא יוכל לידע איך לעבוד את ה' יתברך באמת. ועלֿכן כל הבריאה כולה היא מלאה במניעות (וכל הדרכים הן בחזקת סכנה).
מחמת שאין הברכה שורה כי אם דייקא בדבר הסמוי מן העין, לכן אין אדם עומד על דעת רבו ולא יכול להבין את הצדיקים שהם יסוד עולם בקלות וקשה לו להתקרב לכל דבר שבקדושה, ובפרט על ענין הצדיקים אשר כל הגאולה השלמה תלויה בזה, וכבר נאמר (בזהר) כי דייקא מחמת שהצדיק הוא קדוש ושמור בברית ופרוש מן העולם, עלֿכן העולם פוסעים אליו שזו היא עיקר כל הגדולה שלהם קדושתֿהברית שזה ענין של אבןֿהשתיה ששם הוא שורש לכל הקדושה שבעולם.
יעקב אבינו זכה למה שזכה, על שהיה נשמר בקדושתו, כמו שכתוב "ויפגע במקום וילן שם וכו'... ויקח את האבן אשר שם מראשותיו" (בראשית כח, יא-יח)שהיא אבןֿהשתיה, וכפירוש רש"י על הפסוק "כחי וראשית אוני" (בראשית מט, ג)שלא ראה קרי מימיו, וזכה לדור ישרים מבורך ויוסף הצדיק יצא ממנו על שנשמר בקדושתו, והמשיך את כל ההשתלשלות של צדיקֿיסודֿעולם שהיא מאירה בצדיקים של כל הדורות עד היום. וכפי מה שאדם מזכך את עצמו ומוסר את עצמו ומתגבר על כל מיני המניעות שבעולם, ובפרט אשר צריך להשים בדעתו אל ענין הקדושה שהוא עיקר, כל ענין הפרישות, שזה הדבר הכי נשגב וטוב בבריאה, שאין למעלה מן הטוב הזה, הטוב של הצדיקים שעל ידם נתגלה כבודו יתברך בעולם. ומחמת שכל דבר שיש בו קדושה שורה שם השכינה הקדושה, וזה הדבר הכי גבוה וטוב שיש בכל הבריאה כולה, שזה התגלות כבודו יתברך בעולם.
והצדיק הוא בחינת אין, בחינת יו"ד שהיא בחינת אין, ולכן יכול להתפשט ולילך בכל המקומות בעולם ולהכות בכל הדברים שבעולם, ובאמת בשעה שצדיק האמת אומר תורה, אז ע"י הבל פיו, שזה בחינת האות יו"ד יש בכוחו לילך ולהתפשט בכל האוירים בעולם ובכל העצים שבעולם ולחקוק בהם את התורה.
צדיק האמת, הוא ממשיך את כל התורה שלו דייקא מכל העצים שבבריאה ומשם זה הולך ומתפשט בכל הבריאה, הצדיק הוא בחינת אדם כמו שנאמר "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט)וזה מחמת שעציֿהיער זה מקום כמותו שאין שם רוחֿטומאה, כי אין מצוים שם בניֿאדם כמו בעיר, כי אין הבריות יכולות לדרוך שם. והעולם הרי נמצאים בישוב ושם יש הרבה בריות עם כל מיני דעות ועם כל מיני מידות שונות ומשונות, ועלֿידיֿזה העולם מסיחים דעתם ואינם משגיחים עוד כלֿכך מגדולת ה' יתברך, ומזה משתלשל ונעשה בחינה של פגם.
התורה של הצדיק היא בחינת אין, וכאשר ההבל פה שלו הולך בכל האוירים שבעולם ובכל העצים שבעולם ובכל הבריאה אז תורתו נחקקת בכל, ולכן יש בכוחו להחזיר את כל הבריאה למה שהייתה בהתחלה שהיה בחינת אין, וזה מחמת שהוא מחזיר את הכל אל ה' יתברך, אל בחינת היו"ד הראשונה של שמו בחינת אין, ועלֿידיֿזה הוא מחזיר את הכל לראשית הבריאה הראשונה ביותר ששם "כל מה שברא הקב"ה ברא לכבודו", ומחמת שהצדיק מוסר כל כולו ואינו נותן שום כבוד ושררה לעצמו לכן נעשה התגלות כבוד ה' בעולם, וזה בחינת התגלות הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת אבןֿהשתיה שממנה מושתת העולם, ועלֿידיֿזה שהוא מחזיר את כל ההוויה (שנראה פגום ומחולק) לבחינת אין, שהוא שלמות ואחדות, ועלֿידיֿזה נתקן גם כל מה שעתיד עוד להיות וזוכים לגאולהֿשלימה.
מחמת שעדיין לא הגענו לשלמות, לגאולהֿשלימה לכן כל העולם נמצאים בבחינת האמצע של כל הבריאה כולה, ששלמותה אמת (ראשֿתוךֿסוף), שהוא בחינת יעקב אבינו שהוא בחינת אמצע, ותיקון של ההתחלה והסוף (תתן אמת ליעקב).
יעקב אבינו זכה לביטול המוחלט כי לא ייחס לעצמו שום גדולה ושום חשיבות וזכה שדמותו חקוקה בכסאֿהכבוד של ה' יתברך, והוא יסוד של כללות נשמותֿישראל, ואת הענין הזה שהצדיקים עושים תיקונים דייקא ע"י הביטול המוחלט כבר אומרת הגמרא על דוד המלך ועל שמשון שלבשו גבורת ה' יתברך. נאמר בשמשון "ומאומה אין בידו" (שופטים יד, ו), היינו שלא ייחס לעצמו שום חשיבות על כל התגלות כבוד ה' שנתלבש בו שניצח את הפלישתים לבדו, וזכה לשסע בידיו את הארי "ומאומה אין בידו", והוא לא סיפר זאת לאף אחד[א], את כל הענין שהיה לו עם הארי וכל אשר זכה לו זה בחינת "ומאומה אין בידו", ולכן כל הגבורה שיש לאדם כל מה שהוא מתגבר על כל התאות ועל כל הבלבולים ועל כל הניסיונות ועל כל המניעות אשר מונעים ממנו להתקרב לכל דבר שבקדושה, והוא משבר את כל המניעות הללו ואת עצמו וכך הוא זוכה לגבורתֿלב, להיות כמו שמשון בן מנוח, שזכה לכל ההשגות והמדרגות בחינת: "אין בידו מאומה", וזכה לפעול הישועות יחידי ולשסע בידיו את הארי ושבר את כל היראות הנפולות, קליפת פלישתים.
'אריה' זה בחינת 'יראה', ואריה מסמל את היראה הנפולה הפחד מחיה רעה (ויעקב מפחד רק מה' יתברך) ושמשון הגיבור זכה לשסע את הארי ולהעלות את כל היראות הנפולות האלו שבכל הבריאה כולה, שהן הפחד מאריה, והוא לא השאיר שום יראה נפולה אחת שהוא לא הצליח לתקן. ודוד המלך אף הוא היה גיבור כידוע ותיקן את כל היראות הנפולות, היינו שהיכה את הארי כנ"ל, אףֿעלֿפיֿכן הוא השיח ודיבר מהענין הזה לשאול ואמר: "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך" (שמואל א' יז, לו), ומחמת שהוא היה נצרך להשיח ולפרסם את הענין הזה נמצא שהיראה עדיין לא תוקנה בשלמות.
ומחמת שהיראה לא תוקנה בשלמות הוא לא זכה שיבנה ביתֿהמקדש בימיו, ועלֿכן היה נצרך מקודם להפטר מן העולם ושלמה בנו בנה את המקדש, כי ביתֿהמקדש שבירושלים הוא שלמות היראה ושלמות הקדושה שבכל העולם כולו, וה' יתברך אמר לדוד המלך "כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו הוא יבנה בית לשמי" (שמואל ב' ז, יב-יג), ולכן מחמת זה היה עסקו ותשוקתו של דוד המלך תמיד לעסוק בבניה הזאת[ב], היינו לשבר את כל היראות הנפולות שיש בכל העולם כולו, כי רצה שיזכו הכל לראות בגדולת השם ויתיראו כולם אך ורק מה' יתברך ולא יתיראו משום דבר אחר בבריאה שהם בחינות של יראות נפולות כנ"ל, ועלֿכן דוד המלך היה עוסק תמיד בנגינה, כי בשעה שדוד המלך היה מתעורר בחצות ליל שזה ענין של יראה והיה מנגן על כינורו, ומוציא מן הנימין ניגונים של יראה בכל העולם כולו, אז ע"י כל הקולות האלו של הניגון הוא היה מעורר תשובה בעולם, והיה ליבם של הכל נשבר בקרבם והיו מבקשים את ה' יתברך שיהיה להם יראת שמים, והכל היה מחמת הקולות של הנגינה של כינורו, שהיה מתעורר ומנגן בחצות מאליו. ואףֿעלֿפי שהיה ממשיך יראה נוראה כזו, אףֿעלֿפיֿכן הוא לא הצליח להעלות את כל היראות הנפולות ולהשיבן אל ה' יתברך.
יוסף השלים את יעקב ושלמה זכה להשלים את דוד המלך ולעשות את התיקון בשלמותו, שנבנה ביתֿהמקדש בימיו. וזה מחמת שנתרבה ענין של שלום אצל שלמה המלך, וכבר נאמר אצלו "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיהו נז, יט), וזאת הרפואה היא נמשכת מן האחדות שהיתה לפני הבריאה, (מחמת שלפני הבריאה היה ענין של שלמות ואחרי הבריאה נעשה ענין של פירוד), וכאשר נתרבה השלום והאהבה ועושים תשובה, אז ה' יתברך ממשיך שפע וכל הרפואה לעולם, כי כשאדם עושה תשובה הוא מחזיר את הכבוד להשם יתברך, והקב"ה ממשיך את כל הרפואות לכל העולם כולו ונרפאים כולם מכל המחלות והמניעות ומכל מה שעובר עליהם, ומחמת ששורשן של כל החסרונות, הוא מחמת הפגם בכבודו של השם, וכשהוא עושה תשובה, אז מתעלה ונתקן כבוד השם שהוא פגע בו, וזוכה למשוך על עצמו רפואה שלמה, והמלך שלמה עסק בענין של שלום, ולכן הוא העלה את היראות הנפולות וזכה להמשיך רפואה ושלום, בחינת: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו", וזכה לקרב את כל הבריות לענין של שלום שהיו הכל מתיראים לפגום במידת השלום והברכה. כמו שנאמר בגמ': (חולין פט.)"אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו, ז)"תולה ארץ על בלימה", נמצא שכאשר אדם בולם את פיו בשעת מריבה שזה בחינת מחלוקת, שזה הפך השלום, אז באותו זמן כל העולם מתקיים עליו, נמצא ששלמה המלך מחמת שהוא עסק דייקא בכל הענינים של שלום, אז לכן היו הכל יראים ונזהרו לבלום את פיהם כנ"ל, וע"י זה נמשך עוד יותר רפואה ויכול היה שלמה לבנות את ביתֿהמקדש, כי היתה בימיו שלמות האהבה והיראה ממנו יתברך.
ומה שדוד המלך לא זכה לתקן כל זה, זה דייקא מחמת שהיה סביבו כל ענין הפרוד הידוע מה שנעשה עם שאול ואבשלום בנו, שהיה נצרך להיות נרדף שזה בחינת פירוד ומחלוקת היינו שהיראה עדיין לא באה על תיקונה. ושמשון הגיבור על אף שהיה יחידי, אבל מחמת שהוא זכה לשסע את הארי ומאומה אין בידו, שהוא זכה להעלות את כל היראות הנפולות, והמשיך יראת ה' יתברך על כל העולם על שהיה בבחינת אין, היינו "ומאומה אין בידו" שהוא לא יחס לעצמו כלום, כמו שנאמר: "והוא שפט את ישראל עשרים שנה" (שופטים טז, לא).
ומי שיתבונן היטב מחמת שהוא היה שופט אותם במשפט צדק ומשפט הגון, לכן הוא זכה לשפוט את כל העולם, שזה היה עסקו של שלמה, מחמת ששלמה המלך היה לו את כח המשפט, והיה עוסק בענין של שלמות ומשפט בכל הבריאה כולה באופן שהוא לא היה מטה את הדין חלילה לצד שקר, והכל היה אמת לאמיתה, וזו היתה גם הגדולה של שמשון בן מנוח, ומחמת שהם היו שלמות הגבורה והשלום לכן הם האירו את האמת בעולם והיו בחינת משיח בדורם, שלמה המלך בנה את ביתֿהמקדש, ושמשון בן מנוח החריב בתים של עבודהֿזרה של יראות הנפולות, כי מקודם שזוכים לשעריֿקדושה, יש לעלות מן השערים של הטומאה, ובכך הם המשיכו והשלימו את התגלות האמת בעולם, כי ידעו איך להתנהג בענין המשפט, וזה בחינת "והוא שפט את ישראל עשרים שנה", ועלֿכן אומרת הגמ' (ירושלמי סוטה פ"א ה"ח)שהיו מתיראים ממנו גם לאחר מיתתו עשרים שנה נוספות, ובאמת מפני מה היו מתיראים ממנו שוב עשרים שנה? אך זה היה מחמת שהיה להם פחד שמא יגדל שוב שמשון בן מנוח ויהיה לו כח להלחם ולנצח את הפלישתים.
הפלישתים זה ענין של ס"א, כי כל העולם כולו זה בחינת פלישתים, וכל המניעות שבעולם זה בחינת פלישתים, וכל הס"א שיש לאדם זה הכל בחינת פלישתים, וכל המחשבות הרעות שיש לו זה בחינת פלישתים, וכל דבר טמא בכל הבריאה זה בחינת פלישתים, וכל מה שאדם לא הולך לו זה הכל פלישתים. ועלֿכן עיקר ההכנעה והניצחון נמשך מגבורתֿהלב גבורתֿשמשון שאז יכול לעלות את כל היראות הנפולות, ובכך הוא שובר אותם ומבטל אותם ואת בתי עבודהֿזרה שלהם לגמרי, והכל הוא מחמת התגלות יראת ה' של שמשון ודבקותו רק בה' יתברך, אףֿעלֿפי שהיה יחידי נגד כולם הוא זכה להביא את הכל אליו יתברך, אל בחינת אין, ולמשוך ולהעלות לבחינת ההתחלה (היו"ד של שמו יתברך).
כשבא שמשון ליקח לו אשה מבנות פלישתים היינו שרצה ליקח את היראות הנפולות הנ"ל מהם, הם נלחמו בו כידוע כל הענין שהם עשו לו בשבעת ימי המשתה שהיו לועגים עליו ומבזים אותו, וכן אחרֿכך כשהיה בבית האסורים, אז היו נוהגים בו בכל מיני ענין של חוצפה, ואמרו הביאו אותו והיו נוהגים בו בכל מיני קלות, וזה מאד קשה למי שיתבונן היטב בגדולתו של שמשון בן מנוח, איך יתכן שהקב"ה נתן שיתבזה כלֿכך לפניהם נזיר השם, מושיעם של ישראל! ובאמת הוא קושיא גדולה עוד יותר, כי הרי כבר נאמר שהיה שמשון בעל כח גדול, כי רוח ה' היתה מפעמת בו וכו', ובאמת בשעה שהיה אצלם בביתֿהאסורים, כך אומרת הגמ', הם לא פחדו ממנו, כי הוא לא היה נלחם איתם, והם כבר חשבו שהוא כאחד האדם, וכבר אין לו שום כח, ולכן הנער ששמר עליו נתן לו להשען על העמודים של בית עבודהֿזרה שלהם.
אבל כל זה היה באמת מחמת ששמשון רצה לבטל ולהעביר את כל הס"א, ולהעלות את כל היראות הנפולות בחזרה לה' אל בחינת ההתחלה, וכשהוא עמד אצל העמודים הנ"ל הוא עסק בענין של תפילה דייקא, והתחיל להתפלל לפני ה' יתברך, וע"י הדביקות הזו של תפילתו שזה הדבר הכי גבוה בעולם, בחינת ההסתלקות של הצדיק, כי כאשר הצדיק מסתלק, אז הוא יכול לפעול את כל הענינים כידוע מה שלא יכול היה לפעול בחייו.
וזה מה שמקשים באמת העולם על הסתלקותם של הצדיקים שהיא בכל מיני גילאים, אףֿעלֿפיֿכן, מי שיתבונן היטב, הרי בעת הסתלקותם זה תיקון כל העולם כולו. כי את כל הצער שבעולם שזה בחינת פלישתים כנ"ל הוא יכול להמית ולבטל, "ובלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל פנים" (ישעיהו כה, ח), ועלֿידיֿזה הוא יכול לבטל את כל הדמעות הנמשכין מצד המליחות והמרירות הזו שלהם, ועלֿידיֿזה אין להם עוד שום כח ואין להם עוד אפשרות לינוק מן הקדושה, ולכן בשעה ששמשון היה בדביקות ומסר את עצמו על קדושֿהשם והסתלק, הוא לקח מהעולם וביטל לעשרים שנה את הפלישתים, מה שלא היכה והרג בהם כל ימי חייו, וכן שמשון הצליח לתקן את המ"ם הזאת של אמת שהיא האמצע בשלמות [זכה להרוס כליל את בתי העבודהֿזרה, את הקליפות שנקראות פלישתים ולעשות שקט בארץ עשרים שנה נוספות מחמת היראת השם שנמשכה על ידו לעולם בעת שנסתלק], ודוד המלך גם לא זכה בחייו להשלים את המ"ם הזאת, ולכן בנו שלמה המשיך אותה בשלמות וזכה לבנות את ביתֿהמקדש ולגלות כבוד מלכותו בעולם, ומכיון שעבודתו של שמשון היתה דייקא במחיצתן של הקליפות ושם התגלות מלכותו יתברך היא דייקא ע"י ענין של יראה ופחד, לכן הם היו מתייראים ממנו ומפחדים שיוולד שוב מושיע לישראל.
כי מחמת שהקליפות יודעים שה' יתברך אמר שעתיד להיות משיח שיושיע את ישראל מחמת שה' יתברך רואה בעוני עםֿישראל, שרואה שנמצאים בעומק הגלות, ב'עומקא דתהומא רבה', וכביכול כבר לא יכולים עוד ישראל לעלות ח"ו משם, אך ה' יתברך ברחמיו שמר את כל הנשמות הכי גבוהות וחשובות לדורות שהיו הכי חלושים ונפלו למקומות הכי נמוכים כנ"ל, אשר אי אפשר לעלות משם כביכול, ושמה דייקא הוא שלח את משיחיו, שהם בחינת שמשון בן מנוח ודוד המלך, שירדו דייקא בתקופה הכי קשה והצליחו לשבר את המניעות הכי קשות ולגלות בעולם את כבוד מלכותו יתברך.
ומחמת ששמשון ירד בתקופה הזאת שזה התקופה של 'עומקא דתהומא רבה', שלטון של קליפת הפלישתים שניסו לכלות ולבטל ולהעביר את כל היהודים מן העולם ולבטל זכותם לארץֿהקודש, ובגלות זה נתלבש בקליפת המןֿעמלק והיה נצרך לירד מרדכי היהודי ואסתר המלכה כדי לבטל את קליפתם ולחזור ולבנות המקדש בשנית וכו'.
ומי שיתבונן היטב יראה שעשרים שנה ועוד עשרים שנה ביחד יוצא ארבעים שנה שלטון של הקדושה של שמשון, וזה ענין של מ"ם[ג]שה' יתברך שוחט את היצר (שנקרא סמא"ל) ומוציא את המם ונשאר שם קודש (היינו סא"ל) וזה בחינת "ובלע המות לנצח". והמ"ם הזה שנתפס אצל הס"מ שצריך להפכו לשם קדוש זה מה שפעל שמשון, בכך שהוא מסר והקריב את עצמו לפני ה' יתברך, וזה היה הפחד של הקליפות של פלישתים שיוולד ליהודים שמשון, היינו שיוולד להם מושיען של ישראל. כי כן אמר ה' יתברך והבטיח לישראל שיוולד מושיע ויהיה בכוחו להושיע את ישראל אפילו אם ירדו עד שיהיו בעומקא דתהומא רבא משם יושיעם באהבתו, בזה התחיל שמשון, זה היה הענין של גבורת שמשון שהייתה, שנתגלית גבורת ה' לעיני העמים וזה נמשך משמשון ומגבורתו.
שמשוןגימטריה ששים אמה (ראה סוטה י.)וזה בחינה של סמ"ך וביחד עם המ"ם הנ"ל יוצא שיש בכוחו לבטל את שורש היצר הרע היינו הס"מ. [היינו שלקח את שערי הטומאה וביטלם בשישים של קדושה היינו רוחב ואורך שהיה בו בשמשון כנגדם שהיה יכול לעקור השרים של פלישתים (כנזכר בגמרא)]. עוד אמרו בגמרא (שם)ואמר רבי יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר: (בראשית מט, טז)"דן ידין עמו כאחד", ואמר רבי יוחנן: שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר: (תהילים פד, יב)"כי שמש ומגן ה' אלקים". ועוד שמשון מלשון שמש וכבר נאמר "כי שמש ומגן ה' אלוקים" וכבר דברנו שהצדיק נקרא שמש.
ועל אמו צללפונית נאמר שהיא היתה בחינת ניצוץ חוה, ולכן שמשון הוא תיקון לנחש ונקרא "נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח" (בראשית מט, יז)והצליח להוציא הזוהמתֿהנחש ע"י מהותו שהיה לה', והיא הדבר הכי גבוה בכל הבריאה, כי מי שיתבונן היטב יראה שהמלאך דייקא נתגלה לאמו של שמשון ואמר לה את כל ענין הנזירות שמשון שהוא יהיה נזיר אלוקים מבטן וכו'. ועלֿזה מקשים כבר כל המפרשים, מהו הענין של קדושתה הנפלאה של אשת מנוח שזכתה שהתגלה המלאך דייקא לה ולא התגלה המלאך לבעלה.
בגמ' בבא בתרא (צא.)נזכר ענין שמה של אמו של שמשון בפועל, אבל במקומו בתנ"ך לא מוזכר שמה, כי מחמת שאמו של שמשון צללפונית היתה מוסתרת מן העין והוא סוד, כי עיקר הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, לכן שמשון הגיבור היה מעובר בה היינו שהיה שורה בה, ומחמת שהוא היה מכוסה באמו (בחינת חוה) לא הוזכר שמה בפועל כדי לא לגלות אותו שהוא בחינת אין, ויהיה כולו ברכה והצלחה, כי כמו שאמרנו עיקר הברכה שורה דייקא על דבר סמוי מן העין שזה היה הענין של צללפונית, ומכאן נלמד מעלת קדושתה של האשה שדייקא משום שהיתה נסתרת לא היו בודקין אחריה ולא היו משיחין ממנה ולא נתגלה סודה, וזכה שמשון לתקן את כל העולם והחזיר עטרה ליושנה ותיקן את כל הכבוד אשר נפגם ונפל מחמת הפלישתים אשר פגעו בו ממש בגופו וביזו אותו ונקרו את עיניו שזה הבעלֿדבר וכל כוחות הס"א.
דוד המלך תיקן את המ"ם מחמת שהמ"ם (של אמן ר"ת אל מלך נאמן) זה מלך היינו מלכות, והוא הצליח להמשיך את כל המלכות אל הקודש, אל ישראל ונעשתה התגלות כבוד ה' בעולם בפועל ע"י ביתֿהמקדש בירושלים, שמתגלה ע"י הצדיקים בנסתר כי כל המלכות נמשך מהם, וכל הכבוד שיש בכל העולם הכל נמשך מהם, כמו שנאמר: "מאן מלכי רבנן" (עפ"י גיטין סב.), וכל המלכויות שבעולם וכל הכבוד שבעולם וכל היופי וכל הפאר שיש בבריאה הכל נמשך מן הצדיק מחמת שהוא משיג בגדולת ה' יתברך, אז עלֿידיֿזה הוא יכול להמשיך לעולם כולו פאר ויופי וחן וכבוד התגלות המלכות ה' היינו שיכול להמשיך את בנין ביתֿהמקדש בפועל ע"י שלמה המלך, ולעתידֿלבוא ע"י מלך המשיח.
אמו ברוח קודשה קראה לו שמשון דייקא מחמת שהיו עיניו מאירות קדושה ויראת ה' כשמש וכירח, ועלֿכן ניסו הפלישתים לנקר את עיניו ולכבות את האור הזה מן העולם, שהוא היה הכי יפה בכל הבריאה כולה, כי כמה שאדם מקודש יותר וטהור יותר, אז עלֿידיֿזה היופי והחן שורה עליו, וכמה שאדם רחוק מן הקדושה, אז עלֿידיֿזה נאחזות בו מידות רעות ונעשה בו כיעור היינו "וינקרו את עיניו" וכו'. ומחמת שהוא היה מאיר כשמש כירח בקדושתו זכה לתקן את המ"ם הזאת, ולכן כבר כל הצדיקים שבכל הדורות גם יכולים לקבל ממנו את העזות הזו של קדושה, היינו לקבל את גבורתֿשמשון.
בי"ג עיקרים אות ט' נאמר שאדם צריך להאמין שיש תורה מן השמים ועל דרך הצחות אפשר לשאול: וכי יש תורה שהיא אמיתית והיא נתונה לנו מן השמים ויש תורה שהיא לא אמיתית והיא באה מן הארץ! ובאמת כאשר אדם הוא מגושם ולומד את התורה כך, אז התורה נעשית גם היא מגושמת מחמתו ואין בה כח להושיע את ישראל, אבל מי שלומד תורה כנתינתה מהרֿסיני, אז זה מן השמים, ובוודאי יש בה כח של אמת והוא לובש עזות קודש ובכוחה להושיע את ישראל ולבטל את זוהמתֿהנחש מהעולם.
הנביאים רוחם צלחה ברוחֿהקודש, ולכן היו עוסקים תמיד בשירות ותשבחות להשם וגבורת שמשון היתה אף היא כולה רוח ה' שצלחה עליו ומזה נמשך עליו כזה כוח וגבורה עילאה עד שהיה בכוחו להושיע את ישראל גם בלא כלי מלחמה "ומאומה אין בידו"[ד].
וכן דוד המלך לא השתמש בשום כלי מלחמה במלחמתו נגד גולית הפלישתי וזה היה כדי לזכות להעלות את הניצוצות של הקדושה מבין הקליפות ולכן דוד המלך היה נלחם בכח נגינתו, בכח השירות והתשבחות שהיה מהלל לה' יתברך תמיד, ועשה מזה את התהילים שהוא עשרה מיני נגינה כידוע, ועלֿידיֿזה היה לו כח להושיע את כל כללֿישראל, ולהעלות גם את אלו שנפלו בעומקא דתהומא רבא, ומי שיהיה לו אוזן הוא יכול לשמוע עד היום בחצות לילה בזמן של התעוררות הדינים הכי קשה את קולו של הכינור של דוד המלך שהוא עדיין חי וקים, והוא מנגן מאליו, ואם הוא שומע הוא יכול להתעורר ולבעור לה', וזה מה ששרים העולם: "דוד מלך ישראל חי וקים", שעדיין בוקע בחצות מכינורו של דוד הקול נגינה, ועדיין ממשיך ומעורר בכל העולם כולו ומגלה את אור האמונה.
במתןֿתורה פסקה זוהמתֿהנחש הקדמון מישראל כידוע (שבת קמו.)וזה יהיה גם ביום הגאולה שיהיה לעתידֿלבוא שלא תהיה עוד זוהמתֿהנחש הקדמון, וכל העולם כולו יזכו לשלמות של טהרה וקדושה ותמלא הארץ דעה את ה' יתברך כמים לים מכסים, כי בשעת מתןֿתורה אחז חיל ופחד על כל העולם כולו כידוע, וכן יהיה גם ביום הגאולה שיתער לעתידֿלבוא, כי מקודם יהיה יום דין, ואז יהיה ענין של יראה בכל העולם כולו, כי ידעו הכל את גדולת אדונינו הבורא ברוך הוא שהוא בחינת: "הנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'" (מלכים א' פרק י"ט).
גדולת הצדיק היא שיש לו הכח להושיע את ישראל, כי מי שיתבונן בדקות יכול לשמוע את קולות הנגינה הנוראים אשר בוקעים מליבו של כל יהודי ויהודי, כי עד היום מנגן מאליו הכינור של דוד המלך וכפי שהסברתי הוא נלחם בצאצאיה של עורפה קליפת פלישתים, ובעם ישראל הוא מחיה את הכיסופין, ואת השירות ותשבחות של דוד המלך שמתעורר כל לילה בחצות בחינת: "חצות לילה אקום להודות לך" (תהילים קיט, סב), ומנגן על מיתרי ליבו של כל יהודי ויהודי ומעוררו. כי כל מה שיהודי מקרב עצמו לה' יתברך בכיסופין של קדושה והתעוררות יותר ויותר, זה הכל נמשך מהכינור של דוד המלך שמנגן מאליו, וע"י כך נטהר ליבו והוא שב בתשובה, והוא זוכה למשוך על עצמו את גבורתֿהלב של שמשון כי רוח ה' צולחת עליו, ועלֿידיֿזה כבר יש לו כח להתגבר על היצה"ר ולהסיע ולקחת מהפלישתים את השערים הטמאים שלהם ולבטלם בשישים שערים של קדושה. עלֿידיֿזה מתגלה כל הפאר והיופי של כל הבריאה שזה בחינת שמשון שעיניו היו מאירות כשמש וכירח שאין יותר יפה ואין יותר פאר ויופי ממנו בכל הבריאה כולה, כאשר זוכים לבחינת "כי שמש ומגן ה' אלוקים", להמשיך את כל הפאר והיופי על כל הבריאה כולה, ולכלות ולבטל את הס"א ועלֿידיֿזה נטהר העולם ומתגלית מלכותו של ה' יתברך על כל העולם, ונבנה ביתֿהמקדש כמו שהיה בימי שלמה המלך בנו של דוד.
כתוב "והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה" (מלכים א' יט, יא-יב), שזה הקול של דוד המלך והוא הקול של כל מה שהיה וכל מה שיהיה וכל מה שנעשה עכשיו הכל זה "הקול דממה דקה" הזה של כינורו של דוד המלך, ומה שנעשה מקודם רעש גדול על זה ה' יתברך אמר לאליהו שעוד תהיה בחינה של שקט שעוד תהיה בחינה של "קול דממה דקה" שיאיר את כל הבריאה כולה, כי לפני ההתגלות של השכינה שהיתה אצל אליהו הנביא זכור לטוב בזמן שהוא היה מצפה לראות את גדולת השם יתברך, היתה רוח, רעש ואש בכל הבריאה ולבסוף נעשה "קול דממה דקה", שהם הניגונים של דוד המלך בעשר אצבעות ידיו, וע"י הניגון הזה בקדושה עלאה ברוח ה' בלבד הוא ביטל ושבר את העשרה כתרין דמסאבותא, שהן כל המניעות המנעולים של ברזל שצריך לשבר את בחינת הגוף משלשלאות הברזל שזה זוהמתֿהנחש הקדמון, ועלֿידיֿזה המשיח יוכל להמשיך את אורֿהגאולה השלמה בכל העולם כולו, ואם היו יודעים העולם מה זה "הקול דממה דקה" שזכה לו דוד המלך ע"י שעשה ביטול מוחלט בגופו בחינת: "וליבי חלל בקרבי" (תהילים קט, כב), שזכה לבחינת 'אין' עד שנעשה ניגון גם בלי קול, אבל דייקא שמה נמצאים כל ההשגות כולן וכל התורות וכל האורות הכי נפלאים, כי כל הדיבור זה בעצם בחינה של צמצום כדי לקבל את אור האין סוף של הקב"ה, אבל כאשר זוכין לשתיקה 'לקול דממה דקה' שעולה הניגון של גילוי השכינה של האמונה באזני אליהו זכור לטוב שהוא ראה את דוד המלך שזכה לבטל את עצמו ב"קול דממה דקה" ולשבר עלֿידיֿזה את עשר המחיצות ברזל שבעולם והתרחק מכל דבר בבריאה בחינת: "ליבי חלל בקרבי", ועלֿידיֿזה הוא זכה לשמוע את הניגון של "קול דממה דקה" שזה בחינת התגלות המשיח, כי דוד המלך הוא הלב והוא מחיה את כל הבריאה כולה בנגינתו בחינת: "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהילים נא, יב)והוא מרומם את כולם מבחינת שברון לב לשלמות הלב ועלֿידיֿזה זוכים להתגלות המשיח והכל נעשים באחדות ושמחה כבחינת מה שהיה בזמן שלמה המלך.
ודע שכל החטאים העוונות והפשעים נמשכין מבחינת 'תוך' כי מבחינת הראש והסוף לא שייך מהם חטאים, כי הראש והסוף זה בחינת אין, ולכן כל מה שהעולם משוקעים בתאוות וחטאים והכל מגושמים עדיין, זה הכל מכיון שנמצאים עדיין בבחינת תוך, וגם זה הם אינם יודעים כלל, כי אם רק הצדיקים, רק הם יכולים לידע כל זאת שהעולם נמשך מבחינת תוך, כי הם בחינת אין, שזה בחינת ההתחלה והסוף כנ"ל, ובתוך כל הצדיקים יש אחד שהוא הצדיק שנמשך ממנו היסוד לביתֿהמקדש, האבןֿשתיה שזה האין סוף הקב"ה שנמצא בתוך בחינת ה'תוך', כי ע"י הצדיקֿיסודֿעולם (בחינת אין) ע"י קולו בלבד שזה נעשה התגלות של השכינה הקדושה שמדברת מגרונו של משה, שזה כפי שאמרתי "קול דממה דקה" הבוקע מגרונו של דוד המלך מאליו, וע"י הקול הזה זוכים ונטהרים כל הכלים שהם כל הבחינות השונות של הצמצומים שיש בעולם, כי בתוך הקול דיבור של הצדיק יש אור קדוש שיכול לכלות ולבטל את כל החטאים ואת כל העוונות אשר בכל הבריאה ולגלות לעינינו את גדלות ה' שאין עוד מלבדו.
וזה מה ששאלו זקני אתונה את ר' יהושע בן לוי: (בכורות ח:)"מציעתיה דעלמא היכא?", היינו מאיפה נמשכים כל החטאים, והם ידעו שזה נמשך מהאמצע, מן התוך, אבל הם לא ידעו מאיפה בדיוק ולכן הם שאלו אותו, ורבי יהושע בן לוי הראה להם שהוא יודע "זקפה לאצבעתיה אמר להו: הכא", היינו זקף את אצבעו ואמר להם שרק הוא יודע איך לכלות ולבטל את בחינת העלמא והצביע להם על המקום הזה שהיה למעלה, אז הם אמרו: "ומי יימר?", מי יוכיח לנו שזה נכון? אמר להם "אייתו אשלי ומשחו", היינו תביאו לי חבל ותמדדו, זה בחינת כלים וצמצומים שזה הדיבורים של הצדיק שהם נמצאים בתוך האמצע והם בחינת יסוד לכל שהם מתחילים מקודם ונגמרים אחרֿכך, והוא אמר להם: אני יודע איך לכלות ולבטל את הכלים והצמצומים מן העולם, ואמרו לו מה הראיה שאתה באמת יכול לבטל ולכלות את זה, כי הם שאלו מהיכן נמשכים כל החטאים וידעו גם הם את התשובה שזה נמשך מבחינת האמצע, מבחינת התוך, רק שהם לא ידעו מי הוא הצדיקֿיסודֿעולם שהוא בחינת אבןֿהשתיה שרק הוא יכול לטהר את כל העולם וכו', ועלֿכן הם שאלו אותו אם הוא יודע, אם הוא הצדיק שאוחז בנקודת האמת הזו, ואמר להם שכן, ושהוא יודע איך לכלות ולבטל את כל החטאים האלה, שזה דייקא ע"י הקול דיבור של הצדיק, כי ע"י הקול לבד בחינת "קול דממה דקה", שהוא אור בלי כלים של דיבור, הוא יכול לטהר את כל בחינת הכלים והצמצומים שיש בעולם שהם בחינת ה'תוך', וככה הוא אמר להם הביאו חבל שהם הכלים והצמצומים שלכם, וע"י הקול שלי אני אחזיר את הכל לבחינתה אין, להתחלה ואני אקח את זה מן ההתחלה ישר אל בחינת הסוף ותתגלה אז לעיני כל בחינת "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ישעיהו ב, יא-יז), שיראו הכל את גדולתו יתברך, "והיה ה' למלך על כל הארץ" ויוכלו הכל לזכות לגילוי שהיה לאליהו במערה שראה את גילוי הקץ "הנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה" ויאמר אליהו קנא קנאתי לה' אלקי צבקות וכו' ואותר אני לבדי וכו'. וע"י ההתחדשות הזו יוכלו כולם לזכות לראות כאליהו את גדלותו יתברך "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא".
 
נספח:
(סוטה ט:): "והוא יחל להושיע את ישראל" אמר רבי חמא ברבי חנינא הוחל לשבועתו של אברהם לאבימלך שהם ביטלו ועברו על השבועה תחילה (לשון "לא יחל דברו"), לכן בא שמשון ונלחם בהם היינו שביטל למעשה את השבועה ע"י מלחמתו בהם ומזה צומחת ישועה לישראל שנבדלים מן העמים עכו"ם.
(נזיר סו:): "ומורה לא יעלה על ראשו" ענין של מרות ושררה שכל זמן שיש עליו נזירות שמשון לא תעלה עליו מרות ושררה של בשר ודם. עיין במהרש"א היינו "אם גלחתי וסר ממני כחי".

 

תפילה:
רבונו של עולם, אבי אב הרחמן, זכני לנגן מתוך שמחה וטוב לבב בכח ובחיות גדול אמן נצח סלה ועד.
 
תפילה:
רבונו של עולם, אבי אב הרחמן, זכני להמשיך עלי את כח נגינתו של דוד המלך ואזכה על־ידי קול הכינור של דוד לפזר את כל היראות הנפולות אשר בעולם, ואזכה ליראת הרוממות.
אנא אל רחמן, עשה ברחמיך שקולי ייהפך לקולו של דוד המלך, ואזכה ע"י קולי בלבד לשבר את כל הכוחות של הס"א.
אנא אל רחמן, זכני על־ידי קולי בלבד לזכות לכל הישועות, וע"י דיבורי בלבד לזכות להתקרב אליך יתברך, ואזכה ע"י תנועותי שיתעוררו הרהורי תשובה בכל העולם כולו באופן שכולם ישובו אליך ה' יתברך מתוך שמחה וטוב לבב אמן נצח סלה ועד.

הערות:

[א]כמו שנאמר שם: "ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה".
[ב]  "רצון יריאיו יעשה" (תהילים קמה, יח) למה, שאין הקב"ה מפיר תפילתו ונתן לו מה שמבקשו, זה דוד שכתב בו חבר אני לכל יראוך (תהלים קיט, סג), בשעה שנצטער על בית המקדש כמו שנאמר: "זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבוא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" (תהלים קלב א- ה), כיון שראה אותו הקדוש ברוך הוא שעומד ומצטער על בית המקדש מיד שלח אצלו גד הנביא, והראה לו את מקום בית המקדש כמה שכתוב: (שמואל ב' כד, יח) "ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי", מיד הלך דוד הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' כד, יט) "ויעל דוד כדבר גד אשר צוה ה'" וגו'  ומצא שם את המזבח שבו הקריב אדם הראשון ובו הקריב נח ובו הקריב אברהם, כיון שמצא אותו התחיל מודד ואמר מכאן ועד כאן העזרה, מכאן ועד כאן קדש הקדשים, כמה שכתוב: (דברי הימים א' כב, א) "ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים" ומהיכן, "זה מזבח לעולה" (שם), הוי שאין הקדוש ברוך הוא מיפר רוחם של צדיקים אלא נותן להם כל מה שהם מבקשים, לקיים מה שנאמר: "רצון יריאיו יעשה".
[ג]נלקח מהשל"ה הקדוש פרשת פנחס – כי בחטא זמרי אז ראה פינחס את רושם אותיות מות ותקנם, כיצד, כי פינחס נתלבש לעשות דין למטה, ונתעוררו רחמים אותיות רמ"ח מלמעלה. כי ראה את שם עצמו עולה ר"ח, כמנין יצחק שהוא בעל הגבורה. וראה אות 'מ' פורח באויר "בגין דאות מ' הוא סימנא קדמאה לאדם-הראשון, למבני מות על עלמא, בגין דאת דא הוה טאס על רישיה דאדם, בשעתא דכתיב, ותקח  מפריו, מ' פרי, והוה מחכא ו"ת, בזמנא דכתיב, ות'אכל, ות'תן, ות'פקחנה, כדין אתבני ותעל עלמא", ומוזכרים שם ד' פעמים ות עולה ארבע פעמים מות, שנתפשט לד' רוחות מסביב למם וזו המ' ראה פינחס פורחת באויר, לקחה ונתנה באמצע גימטריא של שמו שעולה ר"ח ונעשה רמ"ח, אותיות רחמים היינו דכתיב ויקח רמ"ח בידו שבאותו זמן יצחק עזרו שם למעלה וחטף המ"ם מידו של הס"מ. ועוד (ראה זהר פנחס דף רי"ג עמוד ב) מאי קמשמע לן: אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי אשה (אשת פוטיפר) אתקשר בה בשכינתא, ואחיד בההוא עדות (היינו היסוד עדות דא צדיק (לקמן דף רכג:)) ומאי הוא, ה"א דנתוסף ביה דכתיב: "עדות ביהוסף שמו", (יוסף יסוד, ה"א שכינה המלכות). אוף הכא יו"ד איתוסף בפינחס על דקני בהאי (יו"ד זעירה היא השכינה שנתקשרה בפנחס (ראה פרוש רמ"ק נלקח מ"מתוק מדבש").
[ד]ולתקן את הידים של משה בחינת "וידי משה כבדים" (שמות יז, יב).

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד