חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התש"ע >> "ההבל הקדוש"
 
"ההבל הקדוש" 
 

תפילה: רבונו של עולם עשה ברחמיך שבכח לימודי זה ישתברו כל הכפירות מעל כל העולם כולו ותאיר אור נורא ומופלא בכל העולם כולו ותעורר רחמי ליבם של אליהו הנביא ומלך המשיח להתגלות אמן נצח סלה ועד.


עיקר הכניסה לשבת קודש זה בשכל, כי כל התנועות הן פקודות של המוח, שאומר שאסור להדליק אש בשבת קודש וכו', ולכן יובן שבשבת יש שכל אחר, אור אחר שמחליף את המוחין של ימי החול, וזה רוח אחר לגמרי ששורה על המוחין, בחינת נשמה יתרה, ומי ששומר שבת עי"ז נמשך לו למוחין רוח הקודש ואריכותֿימים. וח"ו כשאדם מחלל את השבת לא די שאינו מקדש את המוחין שלו יותר, אלא שעי"ז הם נטמאים, ונעשה לו בחינת רציחה ועושה קיצור ימים.

ודע, שכל הבריאה זה בחינת כניסה ויציאה לשבת קודש, כמו שנכנסים ללילה ויוצאים לבוקר, נכנסים לעולםֿהזה ויוצאים לעולםֿהבא, גם כל מי שנכנס לגהינם יוצא מגהינם, וכשמתים יוצאים ונכנסים לבית הקברות, וכל דבר שנכנס לעולם יוצא מן העולם.

ויש להתבונן, הרי הגאולה זה חיי נצח ויכנסו ולא יצאו ממנה לעולם, כי היא בעצמה התכלית של הבריאה וכל השתלשלות של כל העולמות כולם, וכמו שה' יתברך לא נכנס לשום מקום ולא יוצא משום מקום כי הוא מלא את הכל, כך כל מה שיצא והשתלשל וירד בעולמות עתיד לחזור ולהכנס ויהיה שוב אחד בלי שום פירוד מה' יתברך.

ומפה ראיה גדולה לאמונה בתחייתֿהמתים, כי מה שנכנס יוצא, והרשימו שלהם, ההתעוררות, הנקודות, ההתבוננויות שלהם, כל הפנימיות, האור האלוקי - זה נשאר לנצח, ונכנס לקדושה נכנס לנשמה נכנס לנצח של האדם, ועם הרשימו הזה עובדים את ה' יתברך בחיים נצחיים לעד.

יש מדרש ששואל מה עושים הרשעים בגהינם בשבת, הרי אין גיהנם של אש בשבת? ועונה המדרש שאז יש גיהנם של קרח, ובמוצאי שבת, לפני שמחזירים אותם לגיהנם של אש, הרשעים גונבים קצת שלג וקרח מהגיהנם של קרח לגיהנם של אש כדי לצנן מעט את חום הגהינם. והקשו חז"ל איך יכול להיות שהם נמצאים בעולם האמת וגונבים?! ותירצו כך, שבעולםֿהבא יש שכחה ומי שנמצא למעלה שוכח מה הוא עשה, מה אסור ומה מותר הוא פשוט חי בעולם התוהו. אבל כל זה רק עד שנשמות הצדיקים יתקנו אותו[1]*.

צריך לדעת שאדם לא יהיה בגהינם לנצח, וכשיכניסו אותו לגןֿעדן - היינו את הרשימו הטוב שזה בחינת הקרח, שמה שנחשב בעולם הזה לטוב יהיה קפוי שם (ראה ליקוטי מוהר"ן ח"א ו', ג') - הוא יכנס לטוב הנצחי ולא יצא משם עוד. ובאמת כל מה שמוציאים את האדם זה מהרע אבל מהטוב שגנוז לא מוציאים אף פעם. ולא רואים את זה כאן, כי כל העולםֿהזה הוא בחינת תיקון לרע, והסימן הוא שיוצאים ממנו מהר, והוא עולם חולף שנברא כדי להעלות את הנשמות ולהכניסן לטוב הנצחי, ומה שנשאר הרבה זמן הוא בחינת טוב, וזה בית עלמין.

פעם בעל התניא אמר שצריך היה לעשות להיפך, את הגןֿעדן לגלות פה בעולם ואת הגהינם לגנוז ולהסתיר רק בספרים (וזה כמו שנאמר על בן סורר שזה רק כדי ללמוד בספרים, ואומרים חז"ל (סנהדרין עא.) שלא היה ולא עתיד להיות במציאות כזה בן רשע), ואז היה טוב, כי היינו רואים את גן העדן, רואים את הטוב הנצחי, ועלֿידֿזה היו כל היהודים הולכים לגןֿעדן ולא היו עושים עוד שום עבירה, אבל מה לעשות שאת הגןֿעדן הקב"ה גנז רק בספרים ואי אפשר לראות אותו, ומה שכן רואים זה את השקר של העולםֿהזה שהוא בן חלוף.

נמצא שכמה שדבר יותר קרוב לתכלית הנצחי יש בו אריכותֿימים יותר, וכמה שהדבר יותר רחוק מהתכלית מסתלקים ויוצאים ממנו מהר יותר, ולכן אדם חייב להאמין שהוא יֵצא ממצרים וכל הצרות בקיצור ימים, ויכנס לטוב ויזכה לאריכותֿימים. וזה מה שרואים בשבת שהיא ארוכה וקרובה לתכלית ומרגישים אותה כל השבוע, כי הארת שבת נמשכת לכל השבוע כידוע, כי יום ראשון שני ושלישי מקבלים הארה משבת הקודמת, יום רביעי חמישי ושישי מקבלים הארה משבת הבאה עלינו לטובה.

למה נאמר כל המשכים והמעריב לבית ה' זוכה ומאריך ימים[2], כי על ידי שהוא עובד את ה' בקדושה והוא חי בקדושה עי"ז הוא קרוב לתכלית הנצחית קרוב לעבודת ה', וזה כמו שנאמר "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה" וגו' (שמות טו, כו) שזה מוציא אותו מבחינת הקיצור ימים של מצרים שעבדו שם בקוצר רוח (שמות ו, ט), וזה בחינת "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" (שם), כי כשאדם מקדש את העולם שלו, עי"ז הוא נכנס לארץֿהקודש ואין לו מחלות והוא נכלל בנצח בתכלית הטוב של אריכותֿימים, וכאשר אדם מתחזק ושומע לקול ה' הנכבד והנורא אז עי"ז הוא הופך את העולםֿהזה שלו שיהיה שווה כלאחר יד כהרףֿעין, והוא כבר לא בחינת רע, כי הוא כמו הקרח שגונבים הרשעים בגהינום מגן עדן ונעשה ענין של המשכה משבת לימי החול ושוב לשבת, והרשימו שנשאר הוא גם כן לכבוד שבת כי ממשיכים את כבוד ה' כבוד השבת ומגדילים שמו גם כן בעולםֿהזה, שהוא בחינת גיהנום כדברי בעל התניא.

היו צדיקים שנפטרו בקיצור ימים, ובאמת היתה להם אריכותֿימים, כי הם עלו ונתקדשו ונתקרבו לתכלית שהיא למעלה מהזמן, והם זכו לקדושה כזו ששרתה עליהם רוחֿהקודש ואריכותֿימים ולהיפך, מי שיורד ונטמא, אז הטומאה מקצרת את החיים הנצחיים שלו, והיא מרחיקה את האדם מן התכלית, ועי"ז נעשים כמו דתן ואבירם שחולקים על צדיק האמת שהוא החיים של העולם, ולכן ככל שיש יותר טומאה בעולם עלֿידֿזה יש יותר רוצחים בעולם ח"ו, כי רחוקים מהתכלית רחוקים מאריכותֿהימים שיורדת לעולם ע"י קדושת השבת, ונעשים רחוקים מכל מה ששייך אל הנשמה היתירה שהיא חלק א-לוה ממעל (בלי גבול של זמן מקום וציור) והיא תמיד באחדות אין סופית עמו יתברך לנצח.

המחלוקת הראשונה התחילה מקין והבל, המדרש (בראשית רבה פר' כב) אומר שהבל היה אחראי על כל המטלטלים שזה בחינת הצדיק, וקין היה אחראי על כל הקרקעות. "ויאמר קין אל הבל אחיו", ושואלים הרי לא כתוב שם מה הוא אמר לו? חז"ל ניסו לחקור את השורש של המחלוקת הזו כדי להבין מה הביא לידי הרצח הראשון, כמו שנאמר "ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו" ומזה נשתלשלה הטומאה והצעקה שיש על הארץ "וי אבדה נפש"[3], בחינת "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה".

וצריך להבין מה הניע את הרצח הראשון, כדי שנוכל להבין מה התיקון שיש לעשות כנגדו כדי לעורר קידוש ה', שעי"ז תהיה טהרה לעולם, וחז"ל לומדים שזו היתה אמירה בעלמא ובעצם קין לא אמר כלום (כי אם הוא היה אומר לו איזה מילה חשובה שאפשר היה ללמוד ממנה לדורות, אז היא היתה נכתבת), ולפי זה מתרצים חז"ל שקין אמר להבל איזה מילה בעלמא, כמו שאומר המדרש בא נצא החוצה (לשדה), ומזה השתלשל הרצח, נמצא שהרצח היה על שטות.

ועי"ז נעשה כל הקיצור ימים שרואים בעולם, כי בעצם קין רצח את ה"הבל הקדוש", כי לפני הרצח הזה העולם כולו היה בחינת שבת, והכל היה מואר בהבל קדוש שהיה רק טוב והוא התפשט בכל הבריאה, והייתה קדושה יתירה והיו קרובים לתכלית כמו אדם הראשון שהוא היה מלא שירות ותשבחות לבורא עולם[4] ואמר "מזמור שיר ליום השבת", והיה מהלל ומשבח מן הבוקר עד הערב את ה' יתברך, והיה העולם כולו מלא באור קדוש בהבל קודש יקר ונפלא מאוד, שזה יהיה גם כן ההתגלות של השופר של משיח שלא נטמא אף פעם אפילו בחטא אדם הראשון, כי הקול הזה הקדוש נסתלק לפני החטא והחורבן של הגוף, ומה שקין עשה הוא חילל שבת, כי ההבל שהוא רצח זה היה בחינת שבת בחינת המטלטלים של העולם, וע"י הרצח הזה נעשה רצח רוחני של ההבל דקדושה מן העולם, נפגם הדיבור של שבת קודש וכל ההבל שבעולם נטמא, ונעשה ריחוק מהתכלית - משבת קודש, ונטמאת הקרקע על ידי הדמים, [5]וה' יתברך שואל "אי הבל אחיך" - איפה הנשמה היתירה, וקין משיב "השומר אחי אנכי", כי הוא לא שומר את השבת קודש ועי"ז נעשה לו פירוד מן הקדושה והנצחיות.

המטלטלים זה בחינת שבת קודש, דיבור קודש, וקין היה שולט בקרקעות בבחינת ששת ימי החול, ומאחר שלא נעשתה אחדות והתכללות ביניהם אלא להיפך, אז ע"י זה נטמאת האדמה ונתרחקה מן הקדושה מן הארץ העליונה, ועכשיו כל העולם פגום בחינת "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", וצועקים "וי אבדה נפש" "וי אבדה שבת קודש". ושני המשיחים צריכים לתקן כל זאת ולהיות באחדות ביניהם, ומשיח בן יוסף למרות שהוא נרדף הוא צריך להגיד: "ה' חשבה לטובה", ולכלכל את יהודה והשבטים בארץ טמאה במצרים[6], והוא מכלכל את כללות נשמות ישראל, את משה שהוא ההבל הקדוש שמדבר פה אל פה עם ה' יתברך ברוח קדשו, ועי"ז זוכים לקבל את שבת קודש, להתגלות ההבל הקדוש בפועל לעתיד ע"י משיח בן דוד שיתקע בשופר גדול ועי"ז הוא ימליך את ה' בעולם, וכולם יריעו לה'[7], ויהיה ביטול של הרע מן העולם, ויקדשו כולם שם שמים ויקריבו לה' מבכורות (צאנם) מן המשובח והמעולה ביותר, ועי"ז יתבטלו מן העולם כהרף עין כל ההבלים הטמאים שיש בעולם, ותתבטל מהעולם כל הטומאה הזו וחילול ה' הנורא שמהללים לעבודה זרה ומהללים לכל מיני שמות של מפורסמים למיניהם, שזה בחינת הקרבנות של קין שהביא לה' מכל הבא ליד. וכל מה שנמצא אצל הרומאים והגויים יאבד מן העולם, כמו שנאמר נכרי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח:). והשופר של משיח ההבל הקדוש ילך ויתקן את העולם ויטהר ויקדש את כל העולם, ולא יהיה עוד שום קטרוג בשמים, ולא יהיה עוד ניצוצות קודש להעלות, כי כולם יהיו חכמי לב לקחת מצוה כמו משהֿרבינו ולהעלות את עצמותיו של יוסף ממצרים, והכל ימליכו את ה' יתברך על כל מעשיו, ועי"ז יומשך לעולםֿהזה אריכותֿימים וחיי נצח.

ככל שהשכל מקודש יותר בבחינת בכור עי"ז הוא נעשה כמו יוסף הצדיק שזכה להתקרב אל התכלית של "אלהים חשבה לטובה", וזוכים עי"ז לאריכותֿימים. ואפילו שאֲרונו היה משוקע ביאור זמן רב כביכול, לבסוף בא משה והעלה את עצמותיו ממצרים, שזה התגלות השבת שנמשכת לנצח וזוכים להכניס לתוכה את הרשימו הקדוש שחקוק על עצמותיו של אדם, כל הטוב שהוא זכה להעלות טומאת מצרים, ומתעורר השופר של משיח והולך בעולם ומגלה לעולם את ההתפארות והנצחיות של ישראל, שהם המטלטלים שהם המקדש שהם השבת קודש, כל היופי והטוב של העולם, וזוכים להתגלות בחינת "וינפש" לאור השבת קודש בעולם.

משהֿרבינו כלול מכל נשמות ישראל, ובתיה זכתה ומשתה אותו מן המים הזידונים, ומשה מושה את עצמות יוסף, ועי"ז זוכים למקום גבוה מאוד לקריעת יםֿסוף וניצחון על עמלק, ולכן היא זכתה לאריכותֿימים לבחינת עולםֿהבא עולם ארוך ונצחי כידוע. ומקודם היא היתה צריכה לצאת ולטהר את עצמה מגילולי בית אביה, ועל זה אומר דוד המלך בתהילים (לד, טו) "סור מרע ועשה טוב", היינו שאם תתחיל להיכנס לטוב ולעסוק בטוב, אז עלֿידֿזה תיכנס לטוב הנצחי מה שנעשה לבתיה כמו שנאמר "ותשלח את אמתה"[8], ומה שנעשה למשה שהיה חכם לב ולקח מצוות.

יהושע ומשה זה כניסה ויציאה, יהושע בן נון הכניס את עם ישראל לארץֿישראל לארץֿהקודש שזו הארץ העליונה הקדושה והנצחית, והיציאה ממצרים היתה על ידי משהֿרבינו שהוציא את ישראל וטיהר אותם, וזה נעשה דייקא ביד חזקה כנגד היד של פרעה, ועי"ז עם ישראל נכנסים לקודש.

וכמו שאמרנו שורש הפגם הוא פגם הדעת, כי רואים שקין לקח קרבן מכל הבא ליד, ועי"ז נעשה לו פגם ביד שהוא הרים יד על חבירו, וזה בחינת דברי משה לדתן ואבירם "למה תכה רעך" (שמות ב, יג) על פגם הדעת שהיה שם[9], והכל התחיל על שהוא הביא קרבנות מכל הבא ליד בלי דעת נקי וטהור ועל ידי זה נעשה לו פירוד מהצדיק מהבל[10] שהיה רצוי לה', ועי"ז נעשה לו גם כן כפירה בשבת ובחיי הנצח, ורואים שגם דתן ואבירם כפרו בשבת והותירו מן המן (רש"י שמות טז, כ) ונתארכה הגלות בגללם.

יוסף הצדיק עשה התקשרות לאחיו כדבריו "אלהים חשבה לטובה" (בראשית נ, כ), ועי"ז הוא עשה תיקון גדול והתגלות של קידוש ה' בעולם, והוא טיהר את כל הדמים הטמאים שהיו במצרים (בחינת וי אבדה נפש)[11] , ועשה מזה קידוש ה' גדול ונורא[12], והתגלות של כבוד לה' יתברך מלך מלכי המלכים. ואחריו מתגלה יהודה "ואת יהודה שלח... להורות לפניו גשנה" (בראשית מו, כח), שזה התגלות בפועל של משיח בן דוד, כמו שנאמר בזוהר בשעה שגורש אדם הראשון מגןֿעדן באה השבת והגנה עליו[13], שזה התגלות של ההבל הקדוש (וינפש) הנשמה היתרה של שבת שיביא לבסוף לתחית המתים בפועל, שיקומו שוכני עפר בחינת "והעליתם את עצמותי מזה" (בראשית נ, כה) וזוכים ל"כל עצמותי תאמרנה"[14] (תהילים לה, י), וכולם ירננו "מזמור שיר ליום השבת", ליום שבו הגהינם יתבטל ויהיה יום שכולו ארוך יום נצחי, שהגןֿעדן יצא מהספרים ובמקומו יכניסו את הגהינם, ושם ישאר לנצח נצחים בנוקבא דתהומא רבא. אמן.




[1]* או שיוצאי חלציו יעשו איזה תיקון נפטרים או פדיון לנשמתו, או שיתפללו עליו בקבר של צדיק או שאיזה צדיק בעולמות העליונים שהוא קשור בו יתקן אותו, או בקדיש ביראצייט ביום שנה כל שנה, או על ידי אחד מכל הדברים שרק אפשר לתקן אותו ויעלו את נשמתו.

גם צריך לכוין במוצאי שבת בתיבות "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו" וכו', כידוע לפי האר"י ז"ל, שעל ידי התיבות הללו מבטלים את כל הקליפות ומסייעים לנפטרים, על ידי התיבות שאדם אומר בכוונה לתיקון נשמות הנפטרים זה יועיל, אפילו הכוונה בפשטות יכולה להועיל מאוד.

[2] כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי (ברכות ח.).

[3] אמר ריש לקיש: נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת, במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו, שנאמר "שבת וינפש" (שמות לד, לא) - כיון ששבת וי אבדה נפש (ביצה טז.). וראה ליקוטי מוהר"ן (ח"א תורה ל"א) מה שפירש בזה.

[4] דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח (בבא בתרא יד:).

[5] והארץ לא יכולה עוד להיות מקום להשראת השכינה הקדושה.

[6] כי נפלו ממדרגתם ולא ראויים לשבת על אדמת ארץ הקודש בגלל השנאת אחים.

[7] "הריעו לה' כל הארץ" יחודא תתאה (ראה ליקוטי מוהר"ן תורה י"א פסקה ו')

[8] ראה סוטה יב: שנשתרבבה אמתה (ידה) אמות הרבה ונתרפאה משחין וצרעת ששלטה בה בעת שנגעה בתיבת הגומא.

[9] כמו שלומדים חז"ל (סנהדרין נח:) שאף על פי שלא היכהו נקרא רשע בהרמת יד.

[10] שנקרא איש על קומתו, ראה רש"י על מה שנאמר "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי" (בראשית ד, כד ד"ה שבעים ושבעה).

[11] שהם קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה שהם כל התולדות שעתידים לצאת מהבל שהם נשמות ישראל שכלולות במשה (בשגם = משה) בשגם הוא בשר (ראה זוהר בראשית לז:)

[12] כבחינת לידתו של שת אחרי שהתנזר אדם הראשון מאשתו 130 שנה.

[13] מזמור שיר ליום השבת (תהילים צב) תושבחתא דא אדם הראשון קאמר לה בשעתא דאתתרך מגנתא דעדן, ואתא שבת ואגין עליה (זוהר פרשת תרומה דף ק"ח ע"א).

[14] ראה מוהר"ן ח"א תורה נ' ערך "עצמות".

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד