חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשע"א >> "בורא פרי הגפן"
 

"בורא פרי הגפן"


התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי בפרשת נח התשע"א

תפילה: רבונו של עולם אב הרחמים והסליחות זכני ללמוד את התורה לשמה בקדושה ובטהרה, וזכני על ידי לימודי זה להתקרב אליך יתברך, ולעשות לך יתברך נחת רוח אמן נצח סלה ועד.







---

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", בראשית זו ההתחלה של כל נשמות ישראל, ההתחלה של כל מה שעתיד להיות בעולם בשביל ישראל שנקראים ראשית.
לכל דבר שיש בעולם יש לו ראשית שזו ההתחלה שלו בעולם, "בראשית" זו ההתחלה של כל ההתחלות שיש בעולם, ויש ב'-ראשית, אחת, ראשית של כל הצרות והייסורין, והשניה, ראשית של כל התענוגים.
כל הסודות הכל צפון במילה בראשית, שזה כל ההתחלות הטובות, כל מה שאדם רוצה שיהיה לו, וגם להיפך כל הנסיונות והקשיים והמניעות והנפילות של כולם, הכל נמצא שם בתחילת התורה בדיבור הראשון של התורה, במילה "בראשית".
כל אדם שרוצה לזכות לפעול משהו בעולם על כל דבר קטן שהוא רוצה לעשות יש לו עיכובים, ולפעמים הוא לא מצליח להתפלל, לא מצליח ללמוד, או שהוא נופל לחטאים לדברים מגונים, הכל רשום בשורש ב"בראשית", כי אם האדם בשורש הוא לא מחפש את הבחינה הנכונה אז הוא יכול ליפול, כי יש שתי בחינות מנוגדות, היינו, ב'-ראשית שתי התחלות, יש התחלה טובה, וזה שורש כל התענוגים שבעולם, כל הניסים והנפלאות שיש, והשנייה, זה כל הייסורים והצרות שיש.
כל אחד צריך לזכות שיהיה לו את הדעת הזאת שתתקן לו את השורש לפני שזה נפרד לשתי ראשית, שיהיה לו רק אמת אחת, שיהיה לו רק טוב, הטוב הזה נמשך מיום שבת קודש נמשך מהצדיק שדעתו לא נפגמה, והוא בשלמות הטוב, שהוא בחינת שבת קודש, שזה אור נקי שכולו רק טוב, ומי שזוכה לקבל מהדעת הזו, יכול לקבל את הטוב שנמצא אצל הצדיקים האמיתיים שהם בחינת שבת קודש, כנ"ל.        
הענין של שבת קודש הוא שאין בה שום עוון וייסורים, כמו שרואים שאין גיהנום לרשעים בשבת, ואין בעולם מנהגים של צער, ואסור לבקש שום דבר בשבת, כי יש בה שלימות שנשפע לעולם מהאור של הגאולה שזה אור של רחמים גמורים, בלי שום דינים ובלי שום צרות ושום חסרונות רק אחדותו יתברך בעולם, ומה שקודם ליום השבת למנוחה, לעונג, זה יום השישי, וכשנגמרות כל ההכנות לכבוד שבת אז אומרים "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" ובאים להתגלות הצדיק אמת, להתגלות אור השבת בעולם.
 לכן בראשית זה ברא-שית ברא את יום השישי, שאז הבריאה שזה כל הניגודים של זכר ונקבה מגיעים לשלמות בריאתם, שזה שלימות שמתחלת בב-ראשית, ששם זה שורש של ההתחלות של כל הניגודים שיש בעולם[1] ענין של טוב ורע, שמעורבים יחדיו בחינת תוהו ובואו שהיה בהתחלה של כל ההתחלות ומה שניסתר זה הצדיק אמת שהוא מתכסה מעיני כל חי, נסתר ונעלם מעיני כל הנבראים שבעולם, ואורו נגנז לעתיד לבוא, כי זה אור ללא שום חסרון, זה אור של שבת, אור בלי בן זוג, אור אחד שהוא רק טוב נצחי, וזה כל הגעגועים שיש לאדם בעולם לכסוף כל הזמן שיזכה להתקרב לצדיק האמת, לשבת, לשלמות הטוב, שיאיר לו כבר את השורש שהיה לו לפני שהיו שתי בחינות ראשית טוב ורע ועי"ז הוא יוכל לבחור בטוב ויוכל לדעת מאיפה נמשך עליו כל הייסורים ומאיפה הוא יכול לשאוב עוד תענוגים ועוד גאולה, וכשיבואו לדעת הזו יהיה הסוף של היום השישי, היינו הסוף של ברא-שית וכולם יקבלו את האור הקדוש של השבת ויזכו לראות רק אהבת ה' ויראת ה' בשורש שקדם לבריאת העולם במילה בראשית, ויתגלה האור של הצדיק שהוא בחינת שמים כמו שנאמר "ויכולו השמים" שהם צדיקי האמת שבדור, שהם אש ומים בשלום יחדיו בלי ניגוד של יראה ואהבה, שהכל אחד בלי שום תערובות של דין כלל, זה אור של אהבה ויראה שנכללים יחדיו ברחמים הגמורים של ה' יתברך אור של התגלות אהבתו יתברך על כלל נשמות ישראל שהיה עוד לפני בריאת העולם, ולכן, ברגע שיש למשהו איזה פגם באהבה שלו שהוא אינו אוהב איש ישראל כל שהוא, עי"ז נעשה לו פגם בשבת קודש, ואינו רואה את הצדיק האמת שבעולם.
תדעו לכם, שכל צדיק אמת כפי האמת שיש בו ככה הוא יותר אוהב את ישראל באהבה שאינה תלויה בדבר בלי פניות, בלי גאווה או שנאה, כי הכל נמשך אצלו מיום שבת קודש.
ולכן אם לאדם יש בשבת קודש שנאה לאחד מישראל, אפילו לעצמו, שנאה שיכולה להיות מוצדקת בימי החול אבל בשבת זה אסור, וזה כמו מישהו שמניח תפילין בשבת שזה פגם באות השבת, כי בזמן השבת אין פרטים נפרדים, יש שלמות, ולכן כל יהודי צריך לאהוב את כולם אהבה כל כך עצומה בלי לשנוא אף אחד מישראל, גם לא את עצמו ח"ו, ואם אתה חושב כך אתה זוכה לאור של הצדיק, לבחינת השבת שלו. כי השבת קודש מאירה את השלמות הזו על כל עם ישראל, וכולם נכללים עם הצדיק, עם אור ה' אין סוף ברוך הוא, ואין בה שום מציאות של פירוד, וזו מציאות של הגאולה שנעשה יחוד השלם, ולכן אף אחד לא יכול להיות צדיק אמת והוא לבד ושאר עם ישראל לא נמצאים בלב שלו, וגם משה רבינו ע"ה עם כל הגדולה שלו לא יכול היה לעשות שום דבר בעולם אם הוא היה נמצא לבד בפירוד מעם ישראל כי זו שלמות אחת, כי עיקר גדולת ה' יתברך בעולם זה דייקא על ידי נשמות ישראל שנקראים ראשית, וזה מה שיתגלה לעתיד בגאולה השלימה שיהיה אחדות נפלאה שאין כדוגמתה.
אתם צריכים להבין, שברגע שיהודי מפחית מערכו או מפחית מערך של זולתו עי"ז למעשה הוא פוגם בשלמות ישראל, פוגם בשלמות השבת, ונעשה לו קלקול בשורש האמונה בה' יתברך, שזה מסלק ומסתיר את התגלות הצדיק בעולם ומעלימו מעיני כל, כי אם לדוגמא יש עשיר גדול מובן שלא יתכן שאשתו אהובת נפשו תלך בבגדים בלויים, או שיחסר לה דבר מה שאפשר לקנותו בכסף, כי מן הראוי שיהיה לאשתו וליוצאי חלציו ולכל הנלווים עליו גם כן את כל השפע של עשירות שלו.
לפי זה בואו ונתבונן על קודשא בריך הוא שברא את העולם והכל שלו, הלא מן הראוי שגם לנשמות שלנו לבניו יהיה כל טוב, ובאמת זה כן כך שיש לנו את כל זה, רק שזה נעלם מעינינו וזה בהסתר בתוך כיסוי על כיסוי, ובאמת לאמיתה אין לתאר ואין לשער את גודל העשירות שלנו, רק תבינו ותשערו בלבכם איזה פגם זה אם יהודי חושב על עצמו שהוא עני שפל נבזה ולא שווה כלום, או שחושב כך על חברו ח"ו, הרי בכך עושה חילול ה' נורא שהוא כאילו אומר שאין לה' יתברך הכל יכול את היכולת לספק לבניו כל חסרונותיהם במדבר ח"ו, ונעשה עי"ז חילול שבת וצמצום באורו של הצדיק, והוא כבר לא מאיר בנסים ונפלאות והעולם חוזר לתוהו ובוהו, וזה הכל בגלל שיהודי חושב לא טוב על עצמו או על חברו שזה כאילו שהוא מניח תפילין בשבת, שהוא מוסיף אות נוסף היכן שיש שלמות ואחדות של שבת קודש, וע"י זה נעשה למעשה חשכה וערבוב לשלמות, והוא אינו יכול לראות את אורו של הצדיק, והוא לוקח ומחזיר כביכול את עצמו לבראשית, לתוהו ובוהו שהיה בהתחלה של בריאת העולם שהיה ב-בראשית ולא ראו את הצדיק, שהיה אז עניו מכל אדם, שהיה גנוז כמו שנגנז מקום קבורתו של משה ולא נודע לאיש.
אבל כל יהודי שזוכה לבחינת השבת, עי"ז הוא מסלק את דעתו הקטנה ומתקשר רק עם גדולת ה', והוא חי חיים טובים עם הצדיק בהתגליא, והוא חי חיים טובים עם כל הצדיקים האמיתיים שבכל הדורות, והאור שלהם מאיר עליו. וכל מה שאתה צריך באמת לעשות כדי לזכות לאור הזה של השבת, זה להאמין בכח ה' שנמצא בך בסתר, שאפילו שזה נסתר בבחינת ששת ימי המעשה, אבל תדע שה' יתברך נמצא בך והוא נמצא עם כל העושר הנורא שלו אתך, והוא שמח בך, כי הנשמה שלך היא עצומה ואין סופית ונמצאת תמיד אתו, ואתה בכלל לא מבין בגדולתה, ומי שבאמת כן מבין זה רק כמה צדיקים אמיתים בודדים, רק הם מבינים בגדולת נשמתך.
כל צדיק אמיתי יודע מגדולת נשמות ישראל, ומי שלא יודע הוא בכלל לא נקרא צדיק אמיתי, כי עיקר גדולת הצדיקים היא מה שהם יודעים מגדולת נשמות ישראל ויודעים איך לקרב אותם, ואם הם חושבים שהם קרובים הצדיקים מראים להם שהם עוד לא התחילו בכלל להתקרב לה' יתברך, לכן כל הצדיקים שבכל הדורות שעם ישראל היו פוסעים אליהם הם בחינת משה רבינו שמקום קבורתו לא נודע, והוא קבור מחוץ לארץ הקודש, אבל זה הכל בשביל שבזמן שתהיה תחיית המתים אז הוא יביא את כולם ביחד אתו אל הקודש, הוא יקח את כל העצמות של מי שנקברו רחוק, את אלו שנפלו במכת חושך, את כל הנפילים שהיו בארץ, היינו, את כל אלו שנפלו עמוק והגיעו עד שאול תחתית למקומות נדחים,אבל משה רבינו יבוא ויעלה את כולם בתחית המתים כמו שהוא לקח את העצמות של יוסף הצדיק והוא יביא אותם אל השבת שלו שהוא רק טוב, כי בעת הגאולה הקדוש ברוך הוא יעלה ויקבץ את כל ניצוצות הקודש שנפלו ויביא אותם לגאולה השלימה לאור של השבת שיזרח עלינו באלף השביעי כמו שנאמר "כי לא ידח ממנו נדח".
האור הזה של השבת נמשך ומתחיל מסופו של יום השישי בעת שאנחנו מקדשים ואומרים על היין של הקידוש "יום השישי, ויכולו השמים והארץ", ואחר כך כל אחד קצת טועם מן היין, [תזהרו, לשמור את היין של הקידוש שיהיה בחשיבות גדול, כי הקידוש של ליל שבת קודש הוא חשוב ביותר, והוא יותר חשוב מאשר הקידוש שביום,] כי בליל שבת קודש זה זמן שנגמר יום השישי ומתחיל הקודש, מתחיל יום השבת, יום שבו יש התגלות של הצדיקים בעולם שזה בחינת "ויכולו השמים", שאז מסתלק כל בחינת הלילה והחושך שהיה על פני תהום, וכל תוקף הדינים והגבורות ששלטו בעולם נעלמים ומתגלים רק הרחמים הגדולים של ה' יתברך הרוח אלקים שמרחפת על פני המים שזה האור של יעקב אבינו שזה אור שכולו רק טוב, בחינת שבת קודש, שאז עשיו לא יכול לשלוט ביעקב ולערבב חושך ואור ולעשות תוהו ובוהו בעולם, ולכן אז נעשה אחדות בין שני האבות בין יצחק ויעקב, ואפשר לעשות קידוש על יין אדום שזה בחינת הדין של יצחק כי הוא נכלל ברחמים הגדולים של יעקב, ואין לעשו שליטה ואינו יכול לנסך את היין של קידוש, ומתוך הדין של יצחק זוכים לראות את האמת והטוב של יעקב הצדיק, ומתגלה התכלית הדעת אמת בעולם שזה יין מתוק שלא משכר כלל רק מטהר ומפקח את המוחין ומאיר אותן באור שבעת הימים וזה שכל שעל ידו נעשה תיקון הדעת של כולם, ונעשה תיקון לכל המחשבות שהיו לאדם על עצמו שחשב שהוא פגום ולא שוה כלום, וראה רק פגמים של כולם שזה כמו שהוא מניח תפילין בשבת, וע"י הדעת הזו נתקן הכל וזוכים להכנס ולהכלל בשבת קודש באור הצדיק.
תחילת הבריאה היתה בשם אלוקים כמו שנאמר "בראשית ברא אלוקים", זאת אומרת שכל ההתחלה זה הכל היה רק דינים, דיני דינים כמו שנאמר והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום זה בחינת ערבוב וחושך, שנעשה לכולם דמיון שכאילו יש עשיו בעולם, יש דינים בעולם, יש עולם הזה בכלל, ואף על פי כן "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" זו רוחו של משיח, היינו, שרוחו של משיח בחינת יעקב אבינו ישראל אבינו זכותו יגן עלינו מרחפת על הכל, שהוא התפארת ישראל שיביא את התגלות של הצדיק בעולם, ההתגלות של יוסף בעולם בפועל, כמו שנאמר "אלה תולדות יעקב יוסף" שהם כלולים יחד ובגלל שיעקב הוא איש תם בלי רע הוא זכה לרוח הקודש, לבכורה וברכות, שזה בחינת "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", הוא זכה לטעום מיינה של תורה, זכה לדעת האמת שזה 'עץ חיים' שכולו רק טוב.
אבל בגלל הגלות כל היין הוא יין נסך, ועי"ז נעשה לכולם פגם בדעת וזה מעורר את תוקף הדינים בעולם, את התגלות בחינת עשיו בעולם ונמשך אדמומיות ושכרון הדעת שזה שפיכת דמים, ואי אפשר לתקן את הפגם הזה בששת ימי המעשה, כי נעשה לכולם פגם בדעת פגם בתפילין של ראש ובתפילין של יד, שחושבים כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ומשם נמשכים כל החטאים והעוונות שזה בחינת שפיכות דמים, אבל כשיבוא משיח הוא לא יתקן רק את האות של השבת, אלא שע"י הקידוש שלו הוא ימשיך תיקון גם כן לדעת של ימי החול, ועי"ז הוא יתקן את כל התפילין של כולם, ויהיה לכולם רק תפילין כשרות, ועי"ז יתבטלו כל הדמים העכורים של עשיו מן העולם, ותמשך דעת האמת מהתפילין של כולם, שזה התגלות הדעת של פורים שזה בחינת היין של פורים שמסלק את כל המוחין הפגומים של הסטרא אחרא מהעולם ובכלל לא נשאר מזה מציאות בעולם, ויש עולם הזה שכולו רק טוב כמו עולם הבא כמו יום שבת קודש שהוא מעין עולם הבא.
שבת קודש כולל את כל הזיווגים והיחודים העליונים, וזה גם כן הבחינה שמתגלה בפורים, כי בפורים ע"י ששותים יין לא יודעים בין טוב לרע, ובשבת קודש יש רק טוב אין רשעים אין גיהנום, אבל הגיהנום כן קיים רק שאין שום דין, זה שלמות אבל כל אחד רואה שיש חסרון ואומרים לו אף על פי כן יש שלמות, כך זה בפורים יש רע אבל אתה במצב שאין שום רע, וזה למעשה הסוד של הקידוש שעושים בליל שבת קודש על היין שעי"ז אפשר לזכות לקבל שכל ודעת של קבלו תורה מאהבה, להתגלות של כל הנסים שהיו למרדכי ואסתר בשושן ומרדכי מה שהוא עשה הוא המשיך מיצחק ויעקב אבינו, את בחינת "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" הוא המשיך לפורים את רוחם של יצחק ויעקב שמרחפת מעל כל הדינים של עשיו הרשע ומטהרת את כל הדעת שבעולם, והוא לקח והמשיך את הדעת הזו לפורים ועי"ז הוא זכה להמתיק את שני השכלים של ב-ראשית שבעולם, והוא גילה בפורים דעת כזו שזו דעת הצדיק אמת, שזה האור של השבת קודש, בחינת ברא-שית את האור של הצדיק שעושה קידוש על היין ועי"ז אפילו שכולם עדין בתוך החושך והתהום אבל רואים את רוחו של הצדיק איתם גם שם שמרחפת רוחו מעליהם והצדיק נותן להם קצת יין לטעום, ועושה להם קידוש וזוכים להתחלה חדשה שכולה רק טוב, שיש בה את כל התענוגים המתוקים ביותר שיש בעולם בלי שום יסורים, והוא מתקן ע"י היין הזה את הדעת של ימי החול שיש לכולם, ומכשיר את התפילין של ראש, שיש לכולם וזוכים לדעת חדשה לגמרי שאיתה יכולים לראות רק את הרחמים הגמורים של ה' יתברך בלי שום דין כלל וזוכים להמשיך את כל התענוגים וכל הנסים והנפלאות שיש בעולם.
צריכם לדעת, שכמו שיש תפילין גשמיים יש לאדם גם כן תפילין רוחניים שאינם נראים והם למעלה מעליך מעל כל ההתבונניות שיש לך בשכל הפגום הגשמי, שנמצא בגלות בחושך של הדמים העכורים.
כאשר אדם בא אל הצדיק מה שהוא בא ומתקרב אליו זה עד מקום הקידוש שלו כי הצדיק הוא בחינת שבת קודש מעל המקום והזמן ואז הצדיק נותן לו לטעום קצת יין של הקידוש ומתקן לו הדעת ומגלה לו מבחינת השבת שלו ועי"ז הוא ממשיך לו דעת חדשה שזה מכשיר לו את התפילין של ראש, ונותן לו דעת זך ונקי שאין בו שום תערובת של דין כלל עי"ז נעשה לכולם תיקון הדעת ותיקון התפילין.
בגלות כל היין הוא יין נסך, וזה מחמת השלטון של עשיו הרשע בעולם שכולם כביכול מקבלים את היין מהידיים שלו, היינו מהדעת הפגומה שלו, ואף אחד לא מקבל את היין מהידיים של הצדיק האמת שזה יין שיכול לטהר את כל הדמים העכורים של עולם, ולתקן את הדעת של כולם שיהיה לכולם תפילין כשרות, ואנחנו בגלות הרבה זמן עברנו את כל יום ראשון שני שלישי רביעי חמישי, כל הזמנים האלו, כל השנים וכל האלפי שנים שאנחנו נמצאים בגלות בתוהו ובוהו עם השרצים עם העופות עם החיות כבר היינו צריכים לזכות להיות בגן עדן עם אדם וחוה לגמור את יום השישי ולבוא אל התכלית לשתות מן הקידוש של השבת ולומר; "ויכולו השמים והארץ", ולזכות לאור האמת שיש בבראשית, לזכות להתחלה חדשה לגמרי בלי שום דין, התחלה שנמשכת מן הצדיק מן השבת קודש מן היין של יעקב אבינו שממתיק את כל הדינים שיש על כל נשמות ישראל ומכניס בדעת של כולם שיהיה רק אור כבוד תפארת מלכותו יתברך עלינו בעולם.
ועל זה אדם צריך להתפלל והרבה להפציר ולבקש מה' יתברך שיזכה לטעום מן היין של הצדיק שהדעת שלו תאיר לתוך הלב שלו וישמח איתו בעולם הזה וגם בעולם הבא.
ביום שבת קודש יש רק אהבה רק רחמים גמורים. וזו שלמות אמיתית בלי שום הסתר של עשיו הרשע, וזוכים שכל נשמות ישראל כולם הם בבחינה אחת עם הצדיק, מהסוף של 'ויכולו' שהצדיק בניגלה עד ההתחלה של 'בראשית' ששם הוא ניסתר וכל מה שיש לנו עתה בגלות זה אחיזת עיניים וזה כדי לתקן לנו את פגם העיניים כי שתו יין ונשתכרו באכילת עץ הדעת שהיה גפן, (גם נח נטע כרם, ולוט נשתכר מן היין שקבל מבנותיו), ובפורים גם כן היה נסיון של יין ושתו יין בסעודת אחשורוש, ומראה היין הזה זה מראה דם, מראה העולם שמשכר ומשקר, וכולם מתבלבלים מהיין וזונים אחר עיניהם שלהם ונעשים שיכורים משתית היין נסך שמבלבל את כולם שזה בחינת כל הדינים שיש בעולם מעורב עם רחמים.
ולכן כולם רואים כמו שיכורים רואים כביכול שהיהודים לא טובים וחושבים שהם פסולים ח"ו, וזה טעות מאד גדול, כי מי שלא אוהב את כל אחד ואחד בעם ישראל ולא מחובר עם כולם, הוא רואה דם במקום אדם, אבל אם הוא היה טועם טעם יין של יעקב אבינו אז הוא היה רואה אמת, היה רואה שכל היהודים זה דעת זכה, זה התפילין של הקב"ה, שאין בו שום פגם, והם רק אור יקרות, אור אין סוף הקב"ה.
ולכן כאשר לכולם יהיה את הדעת הזו ויזכו להבין שכל היהודים הם עם קודש "ממלכת כהנים וגוי קדוש" תבוא הגאולה השלימה, וגם עתה לפי האמת לאמיתה באמת אף אחד לא חסר כלום, וכולם מושלמים ולא צריכים כלל לשמוע דברי תורה כדי להתחזק, אבל בכל אופן כן צריכים לשמוע וזה באמת רק למראית עין. כי יש לא עלינו הרבה שלטון של מריאת עין של דעות כפירה מחוצפות בעולם, דעות של אפיקורסים שמשמיעים את קולם בלי בושה שזה בחינת כל היין נסך שבעולם שזה שמבלבל את את העינים, ומשכר את הדעת, לכן צריך שישמעו ויטעמו מדעת אמת, אפילו שזה רק למראית עין.
יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יגדיל בעולם את דעת האמת, וכל היהודים יזכו לברך בורא פרי הגפן על היין של יעקב אבינו בכשרות ובדבקות גדול בליל שבת קודש הגדול, תכוונו לקבל את ה"אור זרוע לצדיק", שזה דעת האמת מהקידוש של הצדיק בליל שבת קודש, ועי"ז יאירו לנו גם מרדכי ואסתר את אור הפורים את היין של פורים, ויתבטלו מעלינו כל הדינים וכל הסטרא אחרא שמחשיכים את העולם, ואז נראה בדעת שלנו בתפילין הכשרות שלנו שאין שום רע בעולם. ונזכה לגאולה שלימה אמן.
אם אתם תדעו את התורה הזאת היטב, ותחזרו בה כמה וכמה פעמים, אז אדם זוכה לטעום ניצוץ של התכלית והוא כבר לפחות קיבל את המשיח שלו, את הגאולה שלו הוא כבר קיבל, כי הוא מאיר את אור השבת אור הצדיק בבראשית, במקום שהכל מתחיל משם, והוא לוקח את האור הזה למקום החשוך ביותר ששם רק רוח א'לוקים מרחפת ושם הוא מאיר את האור הקדוש של השבת, של הצדיק של משיח, שזה כל התכלית שתתגלה הדעת הזו בעולם. וכאשר יהודי עושה תפלה על זה, זה כבר יחדש לו את הדעת, ואז כל מה שהוא צריך בין ברוחניות בין בגשמיות יתגלה ויאיר לו בניקל, בלי עמל, ויהיה כל הזמן רק בשמחה.
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו ואת כל עם ישראל לישועה, לרחמים גמורים, לנסים ונפלאות ולכל טוב, ומכל טוב לעד ולעולמי עולמים אמן נצח סלה.
תפילה: רבונו של עולם אב הרחמים והסליחות זכני להאמין באמונה שלימה שכל פרט בחיי יכול להתהפך חיש קל מהרה לטובה ולברכה אמן נצח סלה ועד.


[1] כמו שרואים בספר היצירה עונג נגע

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד