חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "בהר – בחוקותי"
 

"בהר – בחוקותי"

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ביום ראשון פרשת בהר – בחוקותי

תפילה: רבונו של עולם, אבי אב הרחמן, מלא ברחמים זכני ללמוד את התורה לשמה בקדושה וטהרה, וזכני על־ידי לימודי זה לעשות לך יתברך נחת־רוח, ואתה יתברך על־ידי לימודי זה תגשים כל משאלות ליבי לטובה ולברכה, ותושיע אותי אמן נצח סלה ועד.


"אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואלמלי אליעזר בני עמי – מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו – מיום שנברא העולם עד סופו (סוכה מה:)

מחר ההילולא של רשב"י שאמר שהוא יכול לפטור את כל העולם כולו מן הדין, עד כדי כך שהוא יודע שהוא מחזיק את כל העולם, וכל מה שאדם חי בעולם זה הכל בזכות התנא הקדוש רשב"י, שאם לא הוא אז מידתֿהדין מקטרגת, נמצא שכל החיות שיש לאדם זה הכל נמשך למעשה מנשמתו של רשב"י שפוטרת את העולם ממידתֿהדין, וכל החיות שזוכים לה מכל מפרשי התורה, כל מה שנמשך לנו עד היום, כל החיבורים על התורה וכל מה שיש בתורה, זה הכל בזכות התנא הקדוש רשב"י, ובאמת מאיפה יש לצדיק כח כזה לכפר על כל העולם ולהמתיק את כל הדינים מעל העולם כולו?

אלא באמת זה ענין של "ואיש חכם יכפרנה" (משלי טז, יד), ומאיפה הוא זכה לבחינה כזו נעלה של "איש חכם יכפרנה", היינו שהוא יכול לכפר על כל העולם כולו אפילו על אנשים שהם חייבים, מאיפה הוא זכה לכזו חכמהֿעליונה, שעלֿידה הוא יכול לפעול את הישועות לכל בן אדם, ובפרט אם מאמינים בו ובאים ועושים כל מיני דברים לכבודו כמו סעודה לכבודו, או הדלקה וכל דבר שעושה לכבודו של הצדיק, ובפרט ביום ההילולא שלו, שאז הכל מתקבצים עליו ומזכירים את מאמריו הקדושים של רשב"י ומפארים את חכמתו, ועלֿידיֿזה מאיר אורו של רשב"י וממשיך לעולם עוד טובה וישועות ושפעים, ואפילו שהעולם חייב עלֿפי דין, רשב"י בא ופוטר אותו ממנו.

ובאמת מאיפה הצדיק (כמו רשב"י) יכול להמשיך את השפעים על החייבים, שזה לא מובן איך הם כלֿכך גדולים ויכולים לפטור את העולם, ובמיוחד כשהם מצטרפים כמו שרואים בגמרא שכל צדיק שמצטרף עלֿידיֿזה נעשה ענין של סנגור גדול יותר ויותר, אבל זה בזכות שהם צדיקיֿאמת כמו שרשב"י אומר "אנן בחביבותא תליא", ולכן הם לבד יכולים לכפר על הדור כולו ועל כל העולם מיום שנברא ועד סופו, כי הצדיקים הם בחינה של כהןֿגדול בקודשֿהקודשים ולכן נקראים החכמים "איש חכם יכפרנה"[א], שהם המוחין בשלימות ולכן החסד בשלימות בלי דין.

ועלֿכן לא סתם יש כזו התעוררות לכבוד ההילולא של רשב"י, וכל העולם מתכוננים לפסוע לציונו של רשב"י, וכל העולם כולו באים מכל קצוות תבל, וכל אחד שמגיע לציון של רשב"י בשביל להדליק לו נר או לעשות לו מדורה, או כל הדלקה לעילוי נשמתו של רשב"י, ומאיפה יש כח לתנא האלוקי למשוך לעולם כזו רוחֿטהרה, ולתת לכל הבריות כזה 'אורֿמופלא' כזו תשוקה נפלאה שהכל ידעו את השם שלו והכל ישתוקקו לבוא אל ציונו הקדוש, ורואים שאפילו חילונים וגויים מתקבצים לראות את כל סדר ההדלקה, ואת כל מה שנעשה שם במירון בל"ג בעומר.

וכל זה דייקא מחמת גודל ההתבוננות שזה אותו יום שבו יש את ההתגלות של התורה (של הזוהר הקדוש) שזה ל"ג אותיות "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהילים קיט, יח), וכידוע פסוק זה מרמז דייקא על תורת רשב"י, שהכל רצים להביט באור נפלאות תורת הזוהר שגילה בעולם.

ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י, ולכן יש בו התגלות של 'אורֿהתורה' בחינת "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ומזה פורצת ומאירה השמחה שיש בלב, וזה הענין של כל הצדיקים הגדולים שהם משפחה בשמים שנמצאת בהיכל קודשו, ומשם נמשכות לעולם הנשמות הקדושות (בוצינא קדישא) חצובות מפלטרין של מלך, וכל נשמה כזו של צדיק שורשה נמשך למעשה משם, ויש נשמות של מפרשיֿהתורה שהם נמשכים ממקום מסוים, ויש נשמות של מחדשיֿתורה שהם נמשכים ממקום אחר, ויש נשמות של ביאוריֿתורה שמבארים את התורה כמו רש"י ובעלי התוספות, והענין של רשב"י וחבריו שזה ענין סודותֿהתורה, ויש את נשמת האר"י ז"ל שבאה ממקום אחר שזה גם כן ענין של סודותֿהתורה, וכל נשמה חצובה לפי הענין שהיא צריכה להמשיך לעולם, ועלֿידה יורד ומתגלה בעולם חלק מהתורה, וככל שמתקבצים יותר, ונעשים סמוכים יותר ויותר לסביבות ירושלים והזמן קרוב יותר לעת הגאולהֿהשלמה, אז דייקא ה' בוחר בנשמה שהיא בענין של חידושיֿתורה (לא של ביאור התורה) ורואים את זה בחוש, כי רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרמב"ן וכו' היו קודם האר"י ז"ל, וזה הוא הסדר שלוקחים מקודם נשמות שעושות ביאוריֿתורה כמו נשמת רש"י, רמב"ם, בעלי התוספות, רמב"ן, ואחרי זה מגיע האר"י ז"ל, נשמה של חידושי תורה.

רשב"י התחיל לגלות את סודותֿהתורה, וזה היה דייקא בזמן שישראל היו על סף יאוש בגלות הכי קשה תחת מלכותֿרומי גלות של אלפים שנה, ואז התגלה אורו של רשב"י, כי זה למעשה היה זמן שהיה גם מסוגל להביא את הגאולה (כי ניצוץ אחד של יוסף שורף את כל הקש של עשו), ובאמת כל צער שיש לישראל בעולם זה עיקבתא דמשיחא, התגלות עקבו של משיח צדקינו, ולכן בכל דור שהיתה בו התעוררות גדולה של שמד וגזירות קשות ביותר ליהודים זה היה גם כן רגע אחד לפני הגאולה, לפני התגלות של עת רצון וישועה לעםֿישראל, וזו ההתבוננות שיש לנו עתה לפני התגלות הגאולהֿהשלמה.

ולכן ה' יתברך שלח את רשב"י שעשה גאולה בענין שלו, והוא התחיל להמשיך את האור של סודותֿהתורה, והוא אמר חידושים שלא שמעתם אוזן מעולם, ויש מעשיה בזוהר על רבי חייא שניסה לתאר את גודל מעלתו של רשב"י, והוא אומר שאין יכולים להבין את מעלתו כלל וכלל, והיה צועק בקול גדול שהוא רואה את רשב"י, ובזמן שהוא אומר תורה כסאֿהכבוד מזדעזע, וכל הכיסאות שבכל ההיכלות וכל הפמליא של מעלה היו רועדים מן ההארה שהיו זוכים לה ע"י כל ענין תורתו של רשב"י.

מחר זה ההילולא שלו, וביום ההסתלקות הצדיק פועל את כל הישועות שבעולם, כי הוא סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע לשמים ומצטרפת יחד כל היגיעה שהוא עבד, כל מה שהוא טרח בעולםֿהזה, וכל מה שהוא מסר נפש והוא מתקרב לה' יתברך, ורק ה' יתברך יודע באמת את גודל מעלת הצדיק.

כל עוד שרשב"י היה חי והיה עם גוף כל מי שהיה מסתכל עליו ואפילו שהיו חכמים אפילו ותנאים, אי אפשר היה להם לתפוס בגדלותו של רשב"י, ואין שום תפיסה בצדיק עליון כזה, והוא היה י"ג שנה במערה והיה מכוסה מעיני כל, כי לפי האמת לאמיתה ככל שהצדיק גדול במעלה יותר, כך הוא צריך יותר לברוח מהעולם, והוא פחות שייך לעולם, ועלֿידיֿזה הוא זוכה ומשיג יותר ויותר בגדולת ה' יתברך, והוא מואס בכל עניני העולםֿהזה וכל השקר והפרסום של העולם, וכל מה שקשור לגאות שיש בעולם, ולכן גם משה ואליהו היו במערה, כדי שיוכלו לזכות להגיע להתבוננות בגדולת ה' יתברך שאי אפשר לזכות לה כי אם רק כאשר הוא נעלם מן העולם, ומצד שני הוא דייקא כן נמצא עם העולם, וכמו המרגלים ששלח יהושע לתור את הארץ שכאשר באו שלוחי מלך יריחו לחפשם נאמר: "ותקח האשה (רחב) את שני האנשים (כלב ופנחס) ותצפנו" (יהושע ב, ד) – לשון יחיד, לפי שנצרכה להסתיר רק את כלב אבל פנחס נעשה רואה ואינו נראה, ולא היה צורך להסתירו (עפ"י מדרש תנחומא שלח סימן א).

"והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (בראשית כח, יב) – עולים שנים, ויורדים שנים (חולין צא:), וקשה למה לא אחד עולה ואחד יורד, למה שיידרש סולם ברוחב של ארבעה מלאכים? ואותו קושי יש להבין את הצדיק, כי אם הוא כלֿכך גדול, והוא בשמים אז איך בכל אופן הוא גם כן נמצא עם העולם, שמצד אחד רשב"י נמצא במערה י"ג שנה והוא כלֿכך גדול ומשיג התבוננויות כאלו שכל התורות שהוא אומר זה נאמר בעצם בשביל פמליא של מעלה, והוא ראה במערה שרפים ואופנים ואליהו הנביא היה איתו כל רגע, והיה בד' אמות עם אחיהֿהשילוני, וכל שבעתֿהרועים היו מסוככים עליו, וכל אחד מנשק אותו, וכולו היה אשֿלהבה עד כסאֿהכבוד וכל היכלות ורקיעיֿמרום וכו' וכו', אז באמת רשב"י לא היה במערה, ומצד שני הוא היה במערה ויצא ממנה וכולם ראו ושמעו ממנו על הארץ.

רשב"י היה בחינת משיח בדורו, ומשיח זה גימטריה נחש, והשווה שבהם זה שרואים אצל הנחש שהוא משיל את עורו, והנשמות שהן בחינת משיח גם הן משילות את העור שלהן, כמו יוסף "ויעזוב בגדו בידה" (בראשית לט, יב) ומשה "של נעליך מעל רגליך"[ב] (שמות ג, ה), ואדם כל מה שהוא רואה זה את העור של הנחש מה שהצדיק השיל מעליו ונשאר מונח בפתח המערה על הארץ, ואפילו זה מפחיד ומעורר יראה, אבל הצדיק עצמו בשמים, ורשב"י השיל את הגוף שלו, והיה חופר באדמה ושם את גופו בתוכה כבחינת 'שוכניֿקבר' שגופם במערה ונשמתם במרום, וכל עת שהוא היה במערה הוא בעצם היה נלחם בנחש, וביטל את הס"מ, והוא ביטל את הזוהמה שלו ולא נתן לו אפשרות להגיע לשלוט בתוקף עם מידתֿהדין הקשה, והוא היה נאבק עמו והיה אומר: אם אני נמצא בעולם אז לך אין רשות להיות פה!

ועדיין הוא נמצא כמו אז רק שבכל פעם הוא משיל את העור שלו ולובש כל מיני לבושים, ורואים שעברו שנים ועדיין מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, בסולם שזה הצדיקֿיסודֿעולם[ג], שנמצא במערה ומשם הוא עושה מלחמה בנחש שלא יעז לבלוע את העולם, והוא השאיר ממנו תלמיד בן שזה רבי אלעזר ועוד קומץ תלמידים.

וכפי שהצדיק משיג בגדולת ה' לפי זה הוא יכול לעלות ולרדת בכל התורה כהרףֿעין, והוא משיג למעלה מכל השכלים בחינת: "גדול מעל שמים חסדך" ששם יש את הרחמים הגדולים ושום צמצום אינו יכול לתפוס ב'עולםֿהשכלים', וכל השכלים נמשכים משם, ואין שם בעולם השכלים לא זמן ולא מקום ולא צורה (דמות הגוף) שזה כל הצמצום וההגבלה שנתפס בשכל האנושי, ולכן רשב"י היה פטור מן התפילה (שבת יא.) והיה יכול לעסוק רק בתורה (כי היה בהתפשטות הגוף) היה בעולם השכלים, וכמה שהצדיק גדול יותר כך הוא משיג בגדולת ה' יתברך, והוא יכול להעיד על עצמו שהוא יודע מגדולת ה' כמו שאמר דוד המלך על עצמו "כי אני ידעתי כי גדול ה'" (תהילים קלה, ה), והוא יכול להגיע לכל מה שהוא מגיע בכהרףֿעין ממש, ועוד שגם כל השכלים שבעולם נמשכים מהרהור בעלמא של הצדיק, וכל מה שקבלו כל הדורות מרשב"י זה היה מהרהור בעלמא שלו, מה שהוא חשב איזו מחשבה לטובה על עםֿישראל עלֿידיֿזה נמשכו התבוננויות כאלה שכל הצדיקים יכולים להמשיך מזה לעולם פירוש על התורה[ד], וזאת היא הגדולה של הצדיק, וכמה שהצדיק גדול יותר במעלה הוא ממשיך ע"י התבוננות הקלה שלו שפע לעולם בחינת: "כי אני ידעתי כי גדול ה'", וזה נמשך ממנו במחשבה שהיא כהרףֿעין ובהרהור בעלמא שלו בלי היבט של זמן הוא יכול להוליד כזה שכל שהולך כמו "רוח אלוקים מרחפת על פני המים"[ה] (בראשית א, ב) ונותן רוחֿחיים שזה כל החכמה והדעת את ה' שיש בעולם, וזו היא גדולת הצדיק בחינת משיח שהוא משיג בגדולת ה' בחינת: "אני ידעתי", ולכן הוא יכול להמשיך לכל מיני אנשים חכמה בינה ודעת, ורואים גאון בפלפול והבנה וזה הכל נמשך בעצם מהרהור בעלמא מה שהצדיק משיג בגדולת ה', וזה מוליד תולדות בעולם ויש שפע של כל מיני שכלים בעבודת ה', שזה בחינה של התחדשות התורה והתפילה שיש לאדם בעולם, וזוכים לגדול ביראת ה' ולעבוד את ה' וללמוד באהבה ויראתֿשמים, והכל בזכות הצדיק שנמצא במקום שאין בו תפיסה של זמן, וזה כמו גשר כי הצדיק נמצא בין שמד לרצון, כי משה בגימט' = 345 , שמד = 344 , רצון=346 (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה רטו), והוא נמצא בין זה לבין זה כמו שנאמר על יעקב אבינו במעבר יבק, והוא זה שמתווך ומעביר "עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן" (רש"י עפ"י בראשית רבה עו, ט) את 'כלל נשמות ישראל' במעבר 'יבק', ולכן נקרא ה' יתברך "אלוקי העברים"[ו] ואותו דבר עשה לנו רשב"י גם הוא נמצא במקום שאין שם היבט של זמן שזה 'בראשית' מאמר שלם, ולכן הוא פטור מתפילה והוא בין שמים לארץ כמו סולם שלמטה הוא צר ולמעלה רחב התכללות בשבעהֿרועים ובי"ג מידות של רחמים של ה' ששמה יש את הרחמים הגדולים שזה "גדול מעל שמים חסדך" (תהילים קח, ה), ששם זה עולם השכלים הכולל את כל השכלים.

ורואים האות והפלא הגדול איך דייקא בכל פעם שניסו לכבות את נשמת רשב"י בעולם עלֿידיֿזה הפיחו רוח בגחלים והוא הלך וגדל עוד יותר ואורו נעשה זוהר יותר, וזה בחינת: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"[ז] (שמות א, יב), ולא לחינם עושים את ההדלקה ביום ההילולא כדי לרמז שדייקא בגלל שניסו לכבות את הצדיק שדייקא ע"י בחינת: "הבה נתחכמה לו"[ח] (שמות א, י) ואפילו שהוא כבר נפטר, אבל הצדיק הוא הסולם שהולך וגובה וגובה וגובה עד כדי כך שכל ההשגות של כל הצדיקים ורוחֿהקודש שיש להם זה הכל מן הזוהר, ואי אפשר לראות שום דבר בלי ספרֿהזוהר, וכל אחד צריך לקרוא את 'ספרֿהזוהר' וכל ההשגות שקיבלו אחרי הזוהר הן מאותה רוחֿהקודש של צדיקֿיסודֿעולם שעבד במסירותֿנפש, ואפילו שניסו לכבות אותו, את מושיען של ישראל, ועשו 'הבה נתחכמה לו', אףֿעלֿפיֿכן הוא היה בחביבות עם קומץ חסידיו (עם רבי פינחס ורבי אבא ורבי אלעזר בנו) וכל שעבר עליו שם במערה, ולמרות הכל הוא כתב תורה ולימד תורה לעםֿישראל, ולא סתם חוזרים ומספרים על גדולתו של רשב"י, ושרים לכבודו שירים ועושים לו ניגונים של געגועים ואהבה, וכל זה בשביל לגלות עוד קצת את האור של ההדלקה, את האש הגדולה של הצדיק שמגיעה עד השמים שהוא חי גם על הארץ ולא מת, וככל שמנסים כל מיני רשעים לכבות את האש שלו הרי שעלֿידיֿזה היא דייקא להיפך עולה עוד ועוד ועוד ומגיעה לשמים, וזה מה שמדליקים בל"ג בעומר, כדי לזכור שמהרהור בעלמא, מניצוץ להבה אחד שהשיג רשב"י, נעשתה להבה גדולה, ועלֿידיֿזה כבר נשרף כל הקש של עשו, וזו גדולתו של הצדיק!

הגמרא אומרת: "תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות, ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל. וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם – הקב"ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם" (נדה לא.)

נאמר "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" שנים עולים ושנים יורדים, וזה הגוף והנשמה, כי שנים יגיעו לביתֿדין של מעלה, ושנים יורדים לעולם, הנשמה היא חלקו של הקב"ה והגוף הוא מאביו ואמו, ושנים באים לעולם ושנים עולים לביתֿדין של מעלה ביום הפטירה לתת דין וחשבון ולקבל שכר עולםֿהבא.

ובאמת אי אפשר לאף יהודי להיוולד אצל הצדיק, וכל יהודי צריך לעבור מרירות "ויבואו מרתה"[ט] (שמות טו, כג), עד שזוכה למצוא את צדיקֿהאמת, וצריך לחפש אחריו ולהתייגע אחריו ולהסיר את כל המסכים עד שזוכה להתקרב אל צדיקֿהאמת, וגם אז יש ניסיונות, וצריך למסור את הנפש לעבור את המרירות כל ה'הבה נתחכמה לו' של מלכותֿרומי, ובאמת הצדיק נמצא כבר ב'ארמון' רק שאי אפשר לנו לתפוס ולראות את זה בשכל כי יש שומרים על הדרך לגןֿעדן והם שומרים עם 'להט החרב המתהפכת', ובעיקר כל המניעות הן של המוחין, וכאשר זוכים ומוסרים נפש עלֿידיֿזה זוכים להתגלות הצדיק שנמצא במקום שאי אפשר לראות, וזוכים לידע את מקום פתחה של ה'מערה' ששם הוא נמצא, וכל העולם נמצאים תחת מלכות רומי הרשעה, וכל השומרים עוצרים ומונעים שאי אפשר יהיה להתקרב אל הצדיק עד שהוא יצא מן המערה, אבל הוא נמצא שם ומשם הוא מסנגר על כל העולם, והמערה מכסה עליו מכל טומאות העולם וכל החוכמות שקר שלהם שרוצים להתחכם ולאבד את מושיען של ישראל, והוא למעשה נמצא בתוך הכל, וע"י ההתבוננות שהוא עושה בגדלות ה' כמו שאמרנו הוא גם כן נמצא למעלה בשמים בפלטרין של מלך, והוא 'עמוד של אש' שמציל את כל העולם ממידתֿהדין שהמצרים לא יוכלו להזיק ולפגוע בבניֿישראל.

רשב"י שהה במערה י"ג שנים וכל מה שנראה בעיני העולם כהסתרה במערה זה הכל למעשה (בהסתר גדול) התבוננויות הכי גבוהות של הצדיק, והעולם חושבים על הצדיק שהוא מסכן ודוד המלך אומר אני לא מסכן להיפך אני יודע שרק "אני ידעתי כי גדול ה'", וכן רשב"י כאשר הוא היה במקום שנראה לעיני כל מקום מאד מסכן, אבל באמת זה היה דייקא המקום שהוא נעשה שם כלֿכך גבוה ומשם כבר אי אפשר לתפוס בו כלל, והוא נסתר מעיני הבריות, ולכן נקרא מערה כי אי אפשר לתפוס כלל, ולהבין עומק בחינת "אני ידעתי" של דוד המלך שידע בגדלות ה' (לא ענין של אמונה אלא דייקא ענין של ידיעה), ולכן נאמר שצריך 'אמונתֿחכמים' צריך לדבוק בצדיק כי איפה שנגמר השכל המצומצם שלנו שם מתחילה האמונה ודייקא עם האמונה אנחנו זוכים לקריעת יםֿסוף "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וצריך לדעת שכמו שאת ה' אתה לא יכול לתפוס בשכל של כלים (של זמן מקום וצורה), כך גם את הצדיק אתה לא תוכל לתפוס, ואם תשמע מאיזה אדם שהוא חושב שהוא כבר תופס, והוא מבין את הצדיק בשכל שלו, אז תדע שהוא בעצם לא מאמין בצדיק, הוא לא מאמין בה' ובמשה עבדו, והוא עדיין לא כלום ואף אחד לא יכול לאחוז את השכל הזה שהוא אב לחכמה "ויקראו לפניו אברך"[י] (בראשית מא, מג).

וכדי להמשיך לאדם שכל 'סםֿחיים' צריך שתהיה מקודם הבדלה, וצריך להעביר את רוחֿהטומאה מן הארץ, וחשוב לבדוק היטב למי נותנים את השכל, כי השכל של הצדיק זה טיפי המוח שלו וכל השכלים האלה הם התולדות שלו שזה בחינת: "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט) שזה מים טהורים שיוצאים מבית ה'[יא] ומטהרים את כל העולם בעצה ותושיה (שזה יוצא מאבןֿהשתיה).

ויש מחלוקת לגבי שתית מים לפני הבדלה שעושים בין קודש לחול במוצאיֿשבתות (שאז מתחברים אל הקדושה העליונה ויכולים להבדיל עצמנו מן הצד האחר) רבנן דבי רב אשי מתירים ורב הונא אוסר (פסחים קה.), וזה קשור לשאלה מתי ליתן את השכל שזה ה'מיםֿהעליונים', ושואלים האם מותר ליתן שכל עוד לפני שיש כח של הבדלה בין טוב לרע? ורב הונא סובר שאסור ורבנן דבי רב אשי סוברים שכן לשתות שיש לתת שכל לתת תורה עוד לפני שיש הבדלה בין טוב לרע[יב], כי אם ינתן לאדם שכל אז ממילא הוא כבר יזכה לענין של טהרה בכח הדעת הגדול בחינת: "המאור שזה מחזירו למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) והוא לא יהיה רשע, אבל רב הונא אוסר וסובר שעדיף שלא ליתן דעת על אף המעלה הגדולה שיש לטהרה, אבל למעשה ההתבוננות של רב הונא שאוסר זה חסד גדול בחינת "מעל שמים חסדך", ובעצם יש מעלה בכך שנשאר חסר דעת לפני שהוא עושה הבדלה ומפריד את עצמו מן הרע, ודייקא רבנן שאומרים שמותר ע"י זה יש התגברות של מידתֿהדין בעולם עד שיזכו לגמור את התיקון ולעשות תשובה בעה"י, אבל בינתים זה דין ושלטון של טומאה, ובאמת ע"י שיתנו לאדם שכל גדול עלֿידיֿזה בעצם יבטלו ממנו את הבחירה החופשית, וזה יהיה עוד קודם הזמן שזכה להשלים את הבחינה של "מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת" (עבודה זרה ג.), ובאמת בלי ניסיון זה לא נקרא צדיק, ואפילו שיש לו את כל ההתבוננות של ה'מיםֿהעליונים', זה לא נקרא שכר בעולםֿהבא, ולכן רב הונא אוסר לשתות לפני הבדלה, ואומר שעדיף שלא לקבל שום שכל, ולא תהיה לו את ההתבוננות בגדלות ה' יתברך, אבל עלֿידיֿזה הוא יתעלה ויזכה ל"מעל שמים חסדך", וע"י זה הוא יתייגע ויעלה ויתקן כל דבר קטן בחיים, ואפילו שהוא יטעה ושוב יחפש את השכל, ויהיה בערבוב בין טוב לרע, אבל עלֿידיֿזה שהוא יחפש וישתוקק אל הצדיק כבר תיעשה בו בחינה של הבדלה, ואז כבר יכול הצדיק להתגלות ולתת לו שכל וחכמה עליונה וחסדֿעליון, ויזכה לראות בגדלות ה' יתברך, כבחינת מה שלמדנו ב"ויבואו מרתה" שע"י הבדיקה זוכים לכפל ברכה וזוכים לקבל חוקים של שבת ועוד.

וראינו אצל ירבעם בן נבט שהיה לו שכל והתבוננויות וכולם היו דומים לפניו כעשבי השדה, ואף על פי כן ראינו לאן הוא הגיע, וזה מה שיכול לקרות אם שותים מים לפני הבדלה, שעלֿידיֿזה מתגברת מידתֿהדין בעולם, ולכן יכולים להבין מפני מה אסר רב הונא ובכך הוא מנע את חורבנו של העולם, כי אדם לא יוכל לקבל מים אינו יכול לקבל שכל לפני שיהיה לו עניין של הבדלה.

וכדי לזכות לבחינת הבדלה, שיהיה כולו רק טוב בלי רע כלל, זה ע"י ענין של תפילה, ולכן עושים את ההבדלה בזמן התפילה בברכת "אתה חוננתנו" שאז מבקשים את הדעת, לזכות לראות בגדלות ה' ולהבין תורתו, ומבקשים לקבל את אורֿהחכמה של הצדיק ואם יש כבר את ההבדלה בין טוב לרע, עלֿידיֿזה זוכים לרחמים גדולים, ולכן בשביל להתקרב לצדיק שזה הדעת צריך מקודם תפילה שזה ענין של מים וצריך למסור נפש ולהשליך את השכל שיש לו שהוא מעורב טוב ורע, ורק אחרי זה זוכים לעשות את ההבדלה, ולהבחין בין טוב לרע, ומתגלה הצדיק ויש לו עולםֿהבא שזה כל התפילות שהוא עשה והצדיק לקח לכסאֿהכבוד, כי רק הוא יודע בגדלות ה' בחינת: "אני ידעתי כי גדול ה'", ולכן רק הוא יכול להיות זה שמקים את המשכן בעצמו והוא לוקח ומראה לו מה הוא זכה עם כל הקשיים שהיו לו בעולםֿהזה, והוא מראה לו שזה הכל היה רק ענין של מערה בשביל לזכות ולראות בגדלות ה' בעולםֿהבא.

ולכן האש שמעלים בל"ג בעומר בהילולא דרשב"י, היא כדי להראות לכולם שהאש של רשב"י היא השכר שעושים בעולם, כי רשב"י זכה לכל מה שזכה רק ע"י שהוא מסר את הנפש ומסר את הגוף שלו רק בשביל ה', והוא סבל ייסורים נוראים אבל הוא הצליח וזיכך וטיהר את הגוף שלו, ונעשה בו הבדלה, ויכול היה כבר לקבל חכמה עליונה, והפך לאספקלריא המאירה לאור של חכמה עד סוף הדורות, וכל האור הרוחני שיש זה בגלל ההבדלה שהוא עשה בגוף שלו, ולכן נתעברה בו נשמת הצדיק, ולכן כל מה שמשיג איזה צדיק ברוחֿהקודש זה הכול נמשך מהגוף שלו שהיה מובדל מן הרע והיה כולו רק טוב, ולכן הוא הפך לנחל נובע למקור חכמה, ואם יש איזה הרהור תשובה בעולם, ואם יש איזה אדם שזוכה להיות למדן בגמרא רש"י תוספות ויש לו איזה שכל ועיון חריף, זה גם כן בזכות רשב"י שזיכך את גופו וזכה להיות סולם לנשמותֿישראל לעולםֿהבא, ולהוליד תולדות זכים וטהורים בעולםֿהזה.

בס"ד

 

להגיד את התפילה הזאת בכוונה, ביראה, ולכוון בכל תיבה ותיבה, תגידו בהתעוררות באחדות, ותכוונו לבטל בזה את כל האחדות ד'סטראֿאחרא' של הגויים, שהם נמצאים בכל מיני מקומות, ומריעים לכל מיני שמות של 'צחקניֿכדור' במקום להריע לכבוד שמו של ה' יתברך, והם אומרים את זה ב'להטֿיצרים' שלהם, ובכך הם נותנים עידוד וכח לשקר הזה שלהם, ונותנים לזה כביכול ממשות.

ולכן כנגד זה יש להתבונן עד כמה אנחנו צריכים לשבח את ה' יתברך שהוא כל רגע ורגע מחדש הבריאה, ועלֿידיֿזה שאנחנו ביחד בשמחה והתלהבות אומרים את התפילה, ועלֿידיֿזה אנחנו מאירים אורֿיקרות, שזה האור הכי גדול שיש בכל העולם כולו, למרות שאנחנו נמצאים עמוק בתוך החושך (וזה החושך הגדול ביותר שזה שער הנו"ן של טומאה), אבל כאשר אנחנו נמצאים פה ויש בין כולנו שלום ואחדות, וכולנו משבחים לה' יתברך, אז עלֿידיֿזה אנחנו נעשים 'חטיבהֿאחת' עם התורה ועם ה' יתברך, וכל מה שנעסוק בעסק התורה הקדושה זה יהיה הד' אמותיו של הקב"ה, וזה מה שיש לו בעולמו זה ה'ביתֿמדרש' שלו, והוא זה שדורש לפנינו, שמאיר לנו את הנשמה, ואנחנו מריעים רק לו על כל הנפלאות וגדלות והחיות שנעשה לנו ע"י כל החידושיֿהתורה שיוצאים מתוך הדרשה, ואנחנו זוכים לאורֿיקרות, ומרגישים אחד עימו יתברך, ומבטלים את כל ישותנו, ונותנים את כל הלב שלנו רק אליו יתברך, ועלֿידיֿזה תבוא ישועה בניסים גדולים, אמן.



 

 

תפילה:

רבונו של עולם, אבינו אב הרחמן מלא ברחמים, אנא ממך יתברך תקן ותושיע אותנו ותפדנו ותצילנו מכל דבר רע, אנא אל רחמן קרבנו אליך יתברך ותחדיר בליבנו, ובלב כל יהודי ויהודי שיש בעולם (בכל מקום שהוא) הרהור של תשובה, ויזכו לשוב אליך באמת ובתמים בלב שלם, ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ להתגלות אלינו ולהושיענו, ותביא לנו את הגאולה־השלמה חיש קל מהרה, ותבנה לנו את בית־מקדשנו ותפארתנו, ואתה יתברך מלכנו בראשנו, אמן נצח סלה ועד.

רבונו של עולם, אבינו אב הרחמן, תעקור ותכלה ותבטל את כל בתי העבודה־זרה, ליצנות, ניאוף, וגאוה שיש בעולם, ותחדיר בליבם ובדעתם של כל הבריות אמונתך, עד שידעו הכל רק מגדולתך ורוממותך יתברך, ותתנשא עלינו ותמלוך עלינו כי רק אתה לבדך מלכנו, ומלכותך בכל משלה, אמן נצח סלה ועד.

רבונו של עולם תאמר די לצרותינו, ותסיר חיש קל מהרה דמעה מעל כל פנים של בריותיך, כמו שכתוב: "ומחה אדנ"י אלוקים דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כה, ח), באופן שבניך רחומיך כבר לא יהיו בצער, כי כל צערנו הוא משום שגילית אזנינו ש"בכל צרתם לו צר" (ישעיהו סג, ט), ואין אנחנו רוצים שתהיה בצער, ולכן מבקשים אנו שתהפוך את הדמעות הללו לדמעות של שמחה, ונגיל ונשמח בישועתך כולנו באושר ובכל טוב סלה, אמן נצח סלה ועד.

רבונו של עולם תעקור מעל כל העולם את כל מחשבות הזדון (והחושך) שיש להם שזה ערלת ליבנו, ותבטל את כל המחשבות הרעות שיש לשונאינו בכל העולם נגדנו, ועל־ידי־זה יתקיים בנו הפסוק: "ונגע לא יקרב באהליך" (תהילים צא, י), ועל־ידי־זה יטהר ליבנו ותחדש כנשר נעורינו, ויאירו בו שבעת־הרועים, אמן נצח סלה ועד.


 

 

 


עכשיו שאמרנו את התפילות האלו כלֿכך באחדות ובכוונה, אז לכל אחד כבר תהיה ישועה בעה"י, ואפשר כבר לחזור הביתה, [בחינת: "שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כו) כמו שהיה אחר מתןֿתורה], ואז תראו כולכם ישועות. זהו אפשר ללכת הביתה ... נגמר השיעור, (אין, אין ענין להגיד שיעור), זהו פעלנו את הכל בתפילה נגמר... יכולים להגיד "רבי חנניה בן עקשיא אומר" של סוף הלימוד תורה, ובאמת היה שווה לבוא לעולם רק בשביל זה שנוכל להתפלל ביחד לה' בכוונה גדולה מכל הלב, והיה שווה לבוא! וכל מה שבאתם לעולם זה הכל בשביל התכלית שזה התפילות ביחד לה' יתברך!



[א] זכה נעשה ראש, וכשנעשה ראש, שהוא בחינות מוחין, על ידי זה הוא יכול לכפר עוונות כמו שכתוב: "ואיש חכם יכפרנה" וזהו: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך" (במדבר יד, כ) כי דבר הוא ראשי תיבות "דשנת בשמן ראשי" כנ"ל שהיא בחינת שלמות המוחין (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קעז).

[ב] כאשר נולד משה "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב) היינו שהיה עמו גילוי שכינה, ובגלל שנגעה בו בת-פרעה נעשה מכוסה בבחינת צרעת כמו שנאמר "והנה ידו מצורעת כשלג" (שמות ד, ו)), כי כאשר נגעה בו בת-פרעה נסתלקה שכינה ממנו, ולכן כאשר התקרב משה אל הסנה אמרה לו השכינה הקדושה "אל תקרב הלום של נעלך מעל רגליך" שישיל מעליו את הגוף של העולם הזה, שהוא צרעת שנמשכה מן הנחש הקדמון, ולכן כאשר משה עשה כן והוא התפשט מלבוש זה של צרעת אז חזר לו כבראשונה הגוף הקדוש שהיה לו מגן-עדן וזה מה שנאמר "והנה שבה כבשרו" (שם ז), בחינת "עצם מעצמי ובשר מבשרי" (בראשית ב, כג), וחזר אליו זיו השכינה הקדושה כבראשונה בחינת: "ותרא אותו כי טוב" בלי זוהמת (בת פרעה) הנחש הקדמון (על פי תיקו"ז תיקונא עשרין וחד ועשרין דף מח ע"ב).

[ג] "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (בראשית כח, יב) – העליות והירידות הן בעיקר אצל האדם, שהוא בבחינת 'הולך', אבל המלאכים שהם בבחינת 'עומדים' – אין להם עליות וירידות מצד עצמם (ע"פ זכריה ג, ז), אלא שהעליות והירידות של ישראל (שהם מעל המזל) פועלות גם עליהם – "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" הוא נשמת ישראל (עיין זוהר נשא דף קכג עמוד ב, ברעיא מהימנא) (מי מרום ח"ה).

[ד] רבינו אמר על הספר שלו שנקרא "רזין דרזין" שמשיח יגיד פירוש עליו.

[ה] גימט' "זוהי רוחו של מלך המשיח" (בעה"ט עפ"י בראשית רבה ב, ד).

[ו] ועיין בליקוטי מוהר"ן ח"א סד ב, וח"ב תורות מכת"י.

[ז] רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים: 'פן ירבה' ואני אומר: 'כן ירבה' (רש"י שם).

[ח] באו ונחכם למושיען של ישראל (סוטה יא.).

[ט] ששם נבדקו כמו סוטה בקלקולה שנבדקת ע"י המים המרים המאררים, ואם נמצאו כשרים מקבלים כפל ברכה על שנחשדו בכשרים כבקשת חנה (שמואל א' א, כז) "אל הנער הזה התפללתי" (ר' ברכות לא:).

[י] אברך – כתרגומו: "דין אבא למלכא" רך בלשון ארמי מלך בהשותפין (בבא בתרא ד.) לא ריכא ולא בר ריכא, ובדברי אגדה (ספרי פרשת דברים) דרש ר' יהודה: אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו בן דורמסקית: עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים? אין אברך אלא לשון ברכים שהכל היו נכנעין לפניו ויוצאין תחת ידו כענין שנאמר: "ונתון אותו על כל ארץ מצרים" (רש"י שם).

[יא] והענין כמו שכתוב בתקוני זהר (תיקון יד, דף כט ע"ב): 'גן דא אוריתא', כי התורה נקראת גן ונשמות ישראל המעינים ומבינים בהתורה הם בחינת עשבין ודשאין דאתרביאו בגן ומאין הם גדלים? הוא ממעין, דא חכמה כמו שכתוב: "מעין גנים" (שיר השירים ד, טו), ומהיכן מקבלין החכמה והשכל שהוא בחינת המעין? הוא מהתפלה כמו שכתוב: "ומעין מבית ה' יצא" (יואל ד, יח) הוא התפלה כמו שכתוב: "כי ביתי בית תפלה" (ישעיהו נו, ז), והוא בחינת מביא מכח אל הפעל כי תפלה הוא בחינת חידוש העולם, כי תפלה הוא שמאמין שיש מחדש אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע והוא בחינות בריאה בכח כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" (תהילים קד, כד) שהוא בחינת התפלה שמשם יוצא מעין החכמה כנ"ל, והתורה היא בריאה בפעל כמו שכתוב: "ואהיה אצלו אמון" (משלי ח, ל) אמן לשון פועל כי בהתורה נברא העולם, וכשמתפלל על איזה דבר הוא בחינת חידוש העולם, והוא בחינת בריאה בכח, והוא בחינת התעוררות החכמה שהוא בתפלה כנזכר לעיל: "ומעין מבית ה' יצא" זה התפלה כי שם נתעורר החכמה כנ"ל, ומשם נמשך המעין הוא החכמה אל התורה ושם יוצא אל הפעל כמו שכתוב: "מפיו דעת ותבונה" (משלי ב, ו), כי בהתורה הוא התגלות החכמה, ועל ידי זה נעשה מעין גנים שהמעין משקה הגן, ועל ידי זה אתרביאו עשבין ודשאין כנ"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א ח, ז).

[יב] וההלכה היא שאסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים משתחשך עד שיבדיל (שו"ע או"ח רצט, א).

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד