חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התש"ע >> "ארץ ישראל"
 

"ארץ ישראל"


התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי בשבוע פרשת וארא

 

ארץ ישראל זה ה'סוד' של כל הבריאה, ועל כן א"י היא מכוסה מעיני כל. ושבעת הרועים הם כלליות האמונה שזו גם כן הבחינה של ארץ ישראל שהיא ארץ של אמונה כידוע. והאמונה של כל העולם נמשכת מארץ ישראל, נמשכת משבעת הרועים שהם הפנים של הארץ. ואם חסר משהו באחד משבעת הרועים, נעשה פגם בכל ההשתלשלות של האמונה. כי האמונה היא שלימות שבעת ימי השבת שזה ענין של השגת עולם הבא שהוא כולו אמונה בשלמות, ולכן מה ששבעת הרועים מנסים תמיד, זה להחדיר בבריאה את התגלות התכלית - התגלות השבת. ורואים שכל אחד משבעת הרועים בעת שהיה חי היו עליו מחלוקות והשפילו אותו עד עפר, שזה בחינת ההסתרה והכסוי אבל בעצם ע"י זה דייקא נעשה נבחר העם, וע"י זה נתגלתה על ידו הארת האמונה יותר וזכו להאמין, כמו שרואים במדבר שזכו להאמין בה' יתברך ובמשה עבדו, שהוא כללות השבעה רועים.

אומרת הגמרא שלוש מתנות טובות נִתנו להם לישראל ונקנות ביסורים, תורה ארץ ישראל ועולם הבא (ברכות ה.). אדם שנמצא בא"י יכול להרגיש בחוש טעם עולם הבא כפשוטו, וע"י כל פסיעה ונשימה בארץ הקודש הוא יכול לזכות לחכמה אין סופית, כמו שנאמר "אוירא דארץ ישראל מחכים", והוא יכול לזכות למחילת עוונות גם שלו וגם של כל העולם כולו, שזה הבחינה של שבת שזה אור עצום כמבואר בספר "בוצינא דנהורא", שע"י שמירת שבת קודש כהלכתה יכולים לזכות לכל ההשגות העליונות, לכל השפעים העליונים, ולכל הקדושה ולכל השגה שרק אפשר. כך מבואר שם.  ארץ ישראל נקראת ארץ חמדת אבות - ארץ הצבי, ולכן כל הצדיקים חמדו להגיע לא"י, ואפילו שהיה להם את יום השבת בחוץ לארץ, אבל בכל זאת רואים שהם השתוקקו מאד לבוא ולהכנס בתוך קדושת ארץ ישראל, לדרוך על אדמת הקודש, כי כשאדם נמצא על אדמת הארץ הקדושה, למעשה הוא יכול להמשיך על עצמו את האור של עולם הבא והתורה של עולם הבא והשבת שיש בעולם הבא, שזה כל השפעים וכל ההשגות שיש.

ולמעשה הצדיקים שיש בעולם הם בחינת שבעת אקלימי העולם (זהר ח"א ל"ט), והם כנגד התורה של חוץ לארץ, ורק הצדיקים האמיתיים הם בחינת שבעת הרועים, בחינת תורה של ארץ ישראל, שכוללת את כל הארצות, כבחינת השבת. וככל שצדיק הוא צדיק גדול במעלה יותר, עי"ז הוא נעשה ד' אמות של ארץ ישראל[1], ואפילו שעתה היא בזויה ומושפלת, כי כל מה שאנשים רואים זה את השקר של העולם הזה, והאמת נעדרת. וכולם כל מה שהם רוצים זה כל מיני מקומות שנראים להם יפים בארצות ניכר, שזה קשר עם העולם - עם העמים, ולמעשה זה קשר עם צדיקים שהם פחותים במעלה, שהנהגתם היא רק בבחינת ארצות העמים, והם יונקים את תורתם מבחינת חוץ לארץ. ובאמת זה צמצום נורא שעל ידו למעשה נעשה הסתלקות של השכינה מבית המקדש, ועי"ז נעשית הסתרה של שבעת הרועים שהם הצדיקים האמיתיים של הדור שהם פני הדור, העשירים שבדור בחינת התורה של ארץ ישראל, בחינת שבת שזה בחינת עולם הבא. וכשקבלו תורה על הר סיני, זה היה רק ניצוצות של ניצוצות של ניצוצות מתורה עתיקה סתימאה, שזו התורה של א"י שעתידה להתגלות לעתיד לבוא.

בתחילה א"י נקראת ארץ כנען, וזה מלשון הכנעה, וכמו שרואים בהר סיני שהיה ענין של שפלות והכנעה, ורואים שנעשה ענין של שנאת העמים לישראל על שקבלו תורה, וגם על ירושת ארץ ישראל רואים שהיו מרגלים שהוציאו עליה דיבה וע"י זה נתעכבה ירושת הארץ, ובעצם ע"י זה הם הוציאו דיבה על הצדיק האמיתי שהוא בחינת ארץ ישראל. ואם תסתכלו, תראו שכל צדיק שלא היו עליו מרגלים אין בו ממש, וזה פשוט כי הוא בחינת א"י, והוא זה שיכול להמשיך מחילת עוונות לכל העולם כמו שהיה בכוחה של א"י, כמו שנאמר (מסכת כתובות קי:) שכל הדר בה דומה כמי שיש לו א-לוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה.

כתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ומקשים: וכי האידנא (עתה) ה' יתברך אינו אחד? וקשה לומר את הדיבור הזה, משום שזה נשמע ממש כפירה באחדותו יתברך. אלא שהכוונה שיבוא יום וה' יהיה באמת ה' אחד, לדעת כולי עלמא, לדעתם של כל באי עולם. כי עכשיו יש הרבה פירושים, ויש שחושבים שה' הוא לא אחד, ובאמת כל אדם שלא מאמין בצדיקים, עי"ז הוא נותן כח לעבודה זרה, לסיטרא אחרא, לקליפות, ליצר הרע, וזה עדיין לא נקרא ה' אחד. ורק ביום ההוא יהיה ה' אחד, ויראו הכל שהכל מה' יתברך שהוא התקיף ובעל הכוחות כולם בחר בעמו ישראל ובמשיחו.

אעפ"י שכתוב בספרים שיש 'יצר הרע' הבעל דבר וחילותיו, ועדיין לא שחטו אותו, שזה שורש הפגם שיש לנו באמונה. כי אם נמצאים עוד איזה כוחות מלבדו יתברך והם מחלישים אותו, או שהם מפילים אותו בעבירות כמו חילול שבת ומחשבות לא טובות, נמצא שיש עדיין פגם בשורש האמונה שהכול מה' יתברך.

וכל הפגם הזה שישנו בשורש האמונה, הוא מתחיל כאשר מוציאים דיבת הארץ, שחולקים על השבעה רועים - על הצדיקים שהם בחינת ארץ ישראל. וזה מסלק את השכינה, ועי"ז נעשה לאדם חולשה עוד יותר באמונה, ונעשים לו כל מיני מידות רעות של גאות, והוא חושב את עצמו לצדיק, ונעשה לו עצלות, וקשה לו ללכת לצדיקים, כי נעשה לו לב אבן, והוא אומר מה יועיל לי הצדיק. ועוד יותר, עי"ז הם גם כן מחלישים את האחרים שלא ללכת, שלא להכנס לד' אמות של ארץ ישראל, לא לראות את פני הדור, ונעשה פני הדור כפני הכלב. ואם היו העולם יודעים עד כמה צריך למסור את הנפש כדי לפסוע וללכת לצדיקים, ועד כמה שכל הגאולה באמת תלוי רק בזה ודאי היו עוזבים הכול כמו אלישע ורצים אחרי אליהו הנביא זכור לטוב.

ואפילו בין הצדיקים בעצמם, כל אותם שהם בחינת צדיקים של חוץ לארץ, הם גם כן צריכים ללכת ולהשפיל את עצמם להיות בהכנעה (בחינת ארץ כנען), ולפסוע וללכת לא"י לפסוע אל הצדיקים שהם בחינת א"י, כמו שמצינו בצדיקים הגדולים במעלה, שדייקא מכיוון שהיה להם כזו מעלה גדולה וקשר לא"י, עי"ז הם לא הסתפקו בד' אמות שלהם, ומסרו נפשם ופסעו לא"י במסירות נפש גדול כדי לזכות להגיע לא"י, לזכות להתפלל יחד עם נשמת משיח, לזכות לשמוע את הכינור של מלך המשיח, להרגיש את הרוח של השכינה שתמיד מרחפת על הכותל ועל כל ארץ ישראל, ומנגנת ניגון של אמונה על מיתרי א"י, ניגון שמתחיל בטבריה שהיא טבורה של א"י, שזה האמצע של הכינור של דוד המלך שמשם נשמעת המנגינה הזו של רוחו של משיח. (ועל כן אומרים שהוא יבוא מן הצפון, היינו שרוח צפון היתה מנשבת ומנגנת בו, וזה לא ענין שהוא יבוא דייקא מן הצפון כמו שיש מפרשים, רק הכוונה שמשם יתחיל לבקוע ולעלות הניגון הקדוש הזה של האמונה, והוא ילך ויתפשט לכל כנפות הארץ.) ולכן אפילו הצדיקים גם הם צריכים שילכו ויפסעו לגדול במעלה ביותר, שהוא השפל ועניו ביותר שבכולם, והוא זה שיכול להבין בקדושת א"י, ויכול לקשר את עצמו לקדושת א"י, והוא זוכה להמשיך השגות כאלה בעולם, וכוונות כאלה, ולהמשיך מחילת עוונות על כל הדור ועל כל הבריאה, והוא עושה עי"ז את ההמתקות של כל הדינים.

וזה שהעולם בקטנות אמונה היום, זה רק בגלל שעדיין לא זוכים להיכנע תחת א"י - תחת שבעת הרועים, ולכן לא זוכים עדיין לגלות את נשמתו של המשיח, ולהיפך העולם עוד הולכים ומתגאים ונעשים כמרגלים להוציא דיבת הארץ, וחולקים על הצדיקים בגאותם והם מתנגדים אליהם, וע"י זה נעשה הסתלקות של השכינה הקדושה. ובאמת אם העולם היו הולכים ופוסעים לצדיקים, היתה נמשכת לעולם כל ההתגלות של האמונה שהיא מעין עולם הבא, והיתה מתגלה שבת מלכתא. ולכן אדם צריך למסור נפשו ללכת ולכתת את רגליו כדי לתקן את הרגליים שלו שזה היסוד, לתקן את השורש שלו שזה שורש האמונה, שזה רק ה' יתברך לבדו קיים, אין שום סטרא אחרא, אין שום יצר הרע, ואין שום כח רע בעולם, שום דבר חוץ מה' יתברך. אבל בגלל המחלוקת הזו על הצדיק, אז היום יש אמונה גם כן בסטרא אחרא, ומאמינים בכוחות חיצוניים ובקליפות. כי אם אדם אומר אני צריך להתקדש להינצל מהכוחות החיצוניים, או שהוא נטמא ומרגיש כוחות אחרים זה סימן שהוא עדיין לא מרגיש את ה' לבדו שהוא בעל הכוחות כולם, וזה עדיין פגם באמונה, כי באמת אין שום כח אחר בעולם שיכול להרחיק אותך מה', וה' נמצא בכל מקום, ואיך אפשר להרחיק אותך ממנו בכלל.

בלוויה של הרמ"ק, האר"י ז"ל ראה אש עד לב השמים מעל הארון של הרמ"ק הקדוש, ורק האר"י ז"ל ראה את זה, ועוד ילד בן 15 שגם הוא ראה את האש הזו, והאר"י ז"ל אמר לו תבוא אלי למחרת בערב ואני אלמד אותך את סודות התורה. אבל כאשר בא אליו הנער, האר"י ז"ל הסתכל בו וראה על מצחו שהוא נטמא, ובכך הוא איבד את כל ההשגה הנפלאה שהיתה לו, איבד את האמונה התמימה שהיתה לו בה' יתברך לבדו. לפי זה רואים שהכל זה כפי ענין האמונה שיש לאדם. ומבואר בספר "באר מים חיים", שאם לאדם יש שלמות האמונה בה', אז הוא מפרש את הפסוק "כי הנה אויביך ה'" כך: כי הנה אויביך - ה', היינו שכל האויבים וכל הקליפות והסטרא אחרא זה הכל ה'. וע"י זה שיש לאדם כזו שלמות באמונה, אז עי"ז נופלים ומתבטלים מעליו כל האויבים, היינו "כי הנה אויבך יאבדו יתפרדו כל פועלי און", כי למעשה הם רק משרתים של ה' יתברך שהוא זה שציוה עליהם בעצמו, ולא שייך להגיד שאדם נפל לידיו של הבעל-דבר, כי האמת היא שנפלת לידיו של אדונו של הבעל דבר, שהוא ה' יתברך בעצמו.

כאשר יבוא משיח בעזרת ה' יתברך, הוא ידרוש את כל התורה ויכניס את כולה בתיבה אחת, כמו שיעקב שכב על הארץ וכולה התקפלה תחתיו, ועי"ז יהיה נעשה איחוד בין כל התיבות והאותיות של התורה לצירוף אחד, בחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד, וזה כמו האבנים ששכב עליהם יעקב שנעשו אחת. וכל הפירוד זה רק לפי שעה, משום שאנחנו במוחין דקטנות, אבל ביום ההוא, כולם ידעו את ה' למקטן ועד גדול, והכל ידעו שהבעל דבר שהיה נראה גדול והחטיא אותם הוא קטן קטן, ויראו גדול ביום ההוא רק את ה' לבדו.

צריך לדעת שכל העולם זה 'לב', ואי אפשר לעשות תיקון בעולם כל עוד שהעולם לא מתיישר מהעקמומיות שלו. ולכן נבראו הרעמים כדי לזעזע את הלב וליישר אותו ע"י הפחד. וכל העולם היום עובדים מאד קר, רק עם המוח עם המוחין המצומצמים שלהם, והם חושבים כל הזמן איך לעשות כל מיני השתדלויות בדרך הטבע לספק רצונות קטנים, כמו לצבור יותר ממון, ובאמת מה רוצים כבר יש לכם בית ורכב?! ובאמת מה הם חושבים, שעם רצונות קטנים כאלו יעשו שלום? ולמעשה רואים שנעשה יותר חשש למלחמות ויש עוד יותר פצצות, והכל זה בגלל שאין לב ישר אין לב בשר, ואין לנו את ירושלים הבנויה שהיא הלב של כל היראת ה' שיש בעולם.

ופתאום יהיה רעש כזה גדול בכל הבריאה, כמו רעם ביום בהיר, וכל העולם יזדעזע והלב יתיישר מרוב פחד מכל העקמומיות שלו. ותדעו לכם שהקץ הולך ממש ממש להגיע, ולא נשאר לנו עוד הרבה זמן, ובאמת נשאר רק קצת מאד זמן לחכות, ואפשר עוד לחטוף קצת תורה ומצוות, להתפלל, ללכת למכולת...  ואז יהיה פתאום כזה 'רעם', שלכולם יפלו הסלים מהידים באמצע הקניות שלהם... וכל הסטרא אחרא יטבעו בים כמו פרעה וחילותיו, והכל יהיה רק אמת זך ונקי כמו בזמן שאכלו מן במדבר.

חלום

לפני כחודש בליל שישי, היה לי חלום. וראיתי שאני נמצא על איזה בנין גבוה מאוד, והיה איתי הדבר שהוא הכי יקר לי, זה ספר תיקון הכללי קטן אך מפואר בכל מיני פאר ויופי שבעולם, והוא היה מאד מאד יקר לי, ואין לי מילים להסביר לכם כמה שהוא היה יקר לי כ"כ יקר שלא הייתי מעצים עיני ממנו אפילו רגע, וכל הזמן הייתי מתפלל איתו על הגאולה ובית המקדש ועם ישראל, ואפילו בשלוש בלילה הייתי איתו, הייתי מסתכל איתו לשמים ובוכה איתו ביחד. ובחלום אני רואה איתי את הספר הקדוש הזה, ופתאום אני עומד ליפול, ואני נמצא בסכנה גדולה והספר איתי ופתאום לוקחים לי אותו בכוח, ואני צועק ומתחנן בכל כוחותי אנא תחזירו לי את הספר היקר שלי, ומנסים להחזיר לי אותו, אבל לא הצליחו כי היו סורגים שהפרידו בינינו. וכאשר התעוררתי מהחלום הבנתי שהייתי בסכנה גדולה ואני ניצלתי בניסי ניסים מהרבה דברים, אבל לצערי איבדתי את הספר שהיה הכי יקר לי שאיתו הייתי יכול לפעול כמה דברים חשובים בעולם ואי אפשר בכלל לדבר מזה.

ואחרי זה עברו כמה ימים, וביום שישי בערב נפלה עלי חולשה חזקה, עד שלא יכלתי אפילו ללכת לבית הכנסת מרוב חולשה, אבל החזקתי איתי חזק את הספר, ושמרתי עליו והוא שמר עלי וכל הזמן היינו ביחד והחולשה גברה והייתי ממש מסוכן עד כדי כך שחיללו עלי את השבת, ה' ישמור מה שהרגשתי והייתה לי כזו חולשה וכאבים בלתי נסבלים, וכולם התרוצצו סביבי וניסו כל מיני עצות כדי לרפאות אותי, ולעזור לי להשיב נפשי, ואני בכיתי וצרחתי מכאבים שלא פסקו מעלי, והיו לי ייסורים נוראים יום ולילה, ובשבת בבוקר התגברו עוד יותר הכאבים, ואתם צריכים להבין שהייתי כבר בלי שינה ואכילה יומיים רצוף עם כזה חולי חזק שנמשך לי עד יום ראשון בשבע בבוקר  שרק אז התחילו הייסורים להחלש ולהעלם אבל כשפתחתי את העיניים סוף סוף מכל החולי הזה, אוי אוי מה אגיד לכם!... ראיתי שאין איתי עוד את  התיקון הכללי היקר לי הקדוש לי החיים שלי והיה לי מזה צער גדול, כי כל החיות שלי היה מזה.

אני אספר לכם מעשיה, כדי שתבינו מה יש בחפצים האלה הקדושים, שזה ממש חיות מה שיש בהם. לר' דב בער מאוליאנוב (נכד הבעש"ט מצד ר' צבי בנו של הבעש"ט), היה את הסידור של הבעש"ט שהוא קיבל בירושה מאביו, ולפני שהוא נפטר הוא החליט לרשום את הסידור בצואה עבור ר' מרדכי מצ'רנוביל בעל ה"ליקוטי תורה". הסידור היה בכתיבת סופר סת"ם ונכתב על קלף כמו ספר תורה, ולאחרונה הוא היה אצל האדמו"ר מלובביטש. ומי שרצה לראותו היה נשלח ע"י הגבאים לעשות מקוה, ולא עזר אם אמרו שכבר עשו בבוקר טבילה. כי כל מי שרצה לזכות לראות את הסידור הזה, היה מתבקש ע"י האדמו"ר האדמו"ר זצ"ל לעשות טבילה והזדככות מקודם. ובכן הסידור הזה היה בעיירה אחת שכל צדיק שהיה נכנס אליה היה מסתכן בנפשו (בהמשך תבינו למה), ור' דב היה שם ושם גם כן הסתלק, ובצוואתו העביר בירושה את הסידור הנ"ל לר' מרדכי מצ'רנוביל. ובני העיירה קראו את הצוואה והזמינו את ר' מרדכי, ואמרו לו בתנאי שישבות אצלם שבת אחת. וכולם היו מפחדים ליכנס לעיר הזאת, כי אמרו שטמונים שם צדיקים קדושים מדורות עברו, והם מבקשים מכל צדיק שבא לשם שגם כן הוא ינוח איתם בבית החיים ששם... וזה ידוע שאם צדיק בא לבית עלמין, אז כל הצדיקים הטמונים שם יש להם התעוררות שיבוא לשכון אצלם, והם מפתים אותו ומעלים אותו לדבקות, ומפתים אותו שישכב איתם שם. והצדיק צריך לעשות כל מיני דברים גשמיים כדי להחיות את עצמו בתוך גוף, ולהזכיר לעצמו שהוא עוד לא רוח, כדי שלא יגיע לבחינה של הסתלקות ויישאר בתוך גוף בעולם ובעת שר' מרדכי קיבל את ההזמנה הוא ידע את הסכנה אבל בכל זאת הוא הסכים לבוא ולשבות בעיירה הזו, כי הוא מסר את נפשו על מנת לקבל את הסידור הקדוש הזה של הבעש"ט ולא פחד משום סכנה, ובאמת כאשר הוא נכנס לעיר אז הוא ישר נפל למשכב, וכל בני העיירה היו בצער ועשו תשובה, אבל זה לא עזר, והוא נעשה יותר ויותר חולה ממש בגדר של סכנה. בסוף הוא הבריא ואמר שיותר הוא לא יהיה חולה, וקיבל מהם את הסידור הקדוש הזה ויצא משם בשלום. והוא הסביר, שבסידור הזה יש נשמות שא"א לתפוס את כל ענין הנשמות שיש בסידור הזה, והן צריכות לעלות למעלה ולקבל את התיקון שלהם. מפה תבינו עד כמה זה דבר גבוה הדבר הזה שהיה לי שלקחו לי אותו, וכמה צער היה לי, שזה צער כמו שיש על הסתלקות של צדיקים.

כל האבדות שיש בבריאה, זה רק כדי שנזכה להבין את גודל הצער של מה שנאבד לנו שזה בית המקדש. ואין לנו בכלל השגה עד כמה שאנחנו ירדנו פלאים ונמצאים בעומק הגלות, כי נולדים ומגיל אפס ועד שנפטרים לא רואים בית מקדש, זה חושך כזה שאין לנו בכלל שום תפיסה בו. ואפילו אם נהיה קדושים וטהורים כל ימי חיינו, אבל אם לא נזכה שיבנה בית המקדש בימינו, אז כשנגיע למעלה אין בושה יותר גדולה מזה שם, ואפילו נהיה קודש קדשים. כי יבואו וישאלו אותנו למעלה האם זכית להקביל פני רבך ברגל בבית המקדש? האם זכית לראות את האדון של כל האדונים - את המלך של כל המלכים בייחוד כזה נפלא כמו שהיה בזמן בית המקדש? ומה יאמר אדם שלא זכה שבימיו נבנה בית המקדש? וזו תהיה כזו בושה גדולה שכבר לא צריך להגיד לבן אדם עוד שום דבר שם, כבר לא צריך לשפוט אותו על צדקותו, ועל ששמר את המחשבה ולא פגם את העינים ולא חילל את השבת, כי הבושה על זה שלא נבנה בית המקדש בימיו היא כל כך גדולה. ולכן תמיד צריך להתפלל ולבכות על האבנים האלו, עד שנזכה כולנו שיבנה בית המקדש, ויהיה הרבה שמחה. וכולם צריכים כבר עתה להיות בשמחה גדולה ועצומה, בשמחה שאין לה שיעור, ולהסתכל בטוב שיש בנו שזה בחינת הכותל המערבי ששכינה לא זזה ממנו, ונהיה חזקים ונעזור אחד לשני לא לעזוב את האמונה.

יהי רצון שזה מה שיעזור לנו לקבל את פני משיח צדקנו עם השבעה רועים הנאמנים המאירים באור יקרות את האמונה, מתוך שמחה וטוב לבב. אמן נצח סלה ועד.




[1] כידוע מהבעל שם טוב הקדוש שאמר לרב נחמן הסבא של רבינו שרצה לנסוע לא"י וכו' שארון הברית נמצא במז'יבוז' שזה מקומו של הצדיק.

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד