חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "אני יוסף אחיכם"
 
"אני יוסף אחיכם"

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ביום שני פרשת וארא התשס"ט
הקדמה – חשיבות הניגון

וכפי שאמרתי כמה פעמים על ענין הנגינה אסור שיהיה קל בעיני בני- אדם, כי בשעה שאדם מרבה בנגינה דקדושה הוא מבטל את כל "הרקיעשוא", כי בכל יום בעת שהעולם מדברים כל מיני דיבורים, בין דיבורים-בטלים בין דיבורי לשון-הרע ח"ו, ע"י זה נעשים מסכים המבדילים את האדם ממנו יתברך ולא יכול לפעול שתתקבל תפילתו ולימוד תורתו כראוי, אבל באמת ע"י הניגון דקדושה יכולים לשבר את כל המסכים ורקיע-שוא שנבראו בעולם (ע"י הבלי השוא) ועל-כן לפני שלומדים תורה, טוב מאד שאדם ירבה בנגינה בשמחה וימחא כף אל כף (וכל עניני הנגינה הידועים) וע"י זה יכול לבטל את כל ה'רקיע-שוא' וכל הדמיונות והמסכים אשר נבראו מחמת כל מיני דברים-בטלים שדיבר לפני לימוד התורה, כי הרי לא שיך שאדם ידבר את כל הדברים, שהם דברים-בטלים ומיד אחר-כך יכנס לקודש, ללימוד התורה הקדושה, כי צריך לעשות חציצה והחציצה הזו זה הנגינה והשירה שהוא דבר שלא כדרך העולם, כי האדם לא שר דברים-בטלים, וכשהוא עוסק בנגינה ושר שירי-קודש, ניגונים של צדיקים וכו', הוא עושה בזה בחינת חציצה שזה הפך מהדיבורים שדיבר במשך היום, ועל-כן בשעה שרוצים לפסוע ולהכנס לעסק לימוד התורה הקדושה, אז צריכים מקודם לעשות ניגון ולעסוק בדברי קדושה המושכים את הלב שיהיה כחציצה בפני כל הדברים שדיבר לפני כן, וע"י זה יכולים להיכנס וללמוד את התורה מתוך שמחה והתחדשות באופן שזה כבר לא יהיה אותו פה ולא יהיה אותו שכל ולא יהיה אותו גוף.

 
תפילה

רבונו של עולם, אבי אב הרחמן מלא ברחמים, זכני להיות זך טהור וקדוש במשך כל ימי חיי ואזכה שקולי ישמע בכל העולמות העליונים ויאיר את פני ואזכה לזעוק רק לה' יתברך, ועל־ידי־זה להיות נכלל בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי באור־העליון ועל־ידי־זה אזכה שקולי יעשה נחת־רוח לפניו יתברך, ועל־ידי קולי בלבד שיהיה זך וטהור אזכה לפעול ישועות, ניסים ונפלאות לכלל ישראל, בכל מקום שהם ואזכה לשבר את כל הקליפות שבעולם ועל־ידי־זה להתקרב אליו יתברך בקירבה עצומה ונפלאה ולשכוח מכל הבלי העולם־הזה ולהיות קדוש ופרוש ולדבוק רק בך יתברך במחשבה דיבור ומעשה, ואזכה להשיג השגות אלוקות בכל עת ורגע, ועל־ידי לימוד התורה שאלמד זכני לשמוע את הקול אשר נעשה במעמד הר־סיני ואזכה לראות את משה־רבינו ועל־ידי־זה ללמוד את התורה בשמחה.

אנא רחמן, זכני שנשמתו של משה בן עמרם ויוכבד תתעבר בי, ועל־ידי־זה אזכה לראותך יתברך באופן שכל המלאכים לא יקשו עלי שום קושיא, ועל־ידי־זה אזכה להיות שמור בברית כל ימי חיי, אמן נצח סלה ועד.
רבונו של עולם, אבי אב הרחמן מלא רחמים, זכני לנגן בכח גדול ובשמחה גדולה ועצומה ונוראה מאוד ואזכה על־ידי נגינתי לפעול ישועות לפניך יתברך ולהמשיך בושה ושפלות על כל העולם כולו, אמן נצח סלה ועד.
 

והסברתי כבר כמה וכמה פעמים, שיש דינים שתלויים בשמים והמיתוק שלהם הוא דייקא בשעה שיושבים העולם ועוסקים בענין של נגינה, כי בוודאי שאחד יושב בשדה או בביתו או בכל מקום ועוסק בענין של נגינה ושירה בפה ומחמת שהוא מרבה בכל הענינים הללו ועוסק בזה, אז על-ידי-זה בוודאי שיכול לזכות לפעול לפני ה' יתברך מה שצריך, ובודאי אם מתקבצים כולם ביחד ועוסקים כולם ביחד בענין הנגינה וכל אחד מרבה בענין השירה והנגינה, אז על אחת כמה וכמה שזה במעלה עוד יותר, כי כל אחד עושה ענין של צירוף וכל הקולות הולכים ומצטרפים כאחד לבחינה של שופר.
וידוע שע"י אמירת תורה יכולין להמשיך את נשמת משה-רבינו, כי בכל עת שלומדים ועוסקים בתורה, יש התגלות של נשמתו על אותיות התורה הקדושה, כאשר זה נעשה בענוה ועם מידות טובות, אבל מי שיש בו שמץ של גאוה ח"ו, אז יכול שתתעבר בו נשמת קורח, כי בשעה שאדם לומד את התורה הקדושה, אם יש לו גאוה ח"ו אפילו אם הוא צדיק גדול, אבל אם הוא קצת יתגאה יכולה להתעבר בו נשמת קורח, והוא ענין של מחלוקת שחולק על הצדיקים האמיתיים והענווים שהם בחינת משה-רבינו, אבל כאשר אדם ילמד בענוה על-ידי-זה מתעברת בו נשמת משה-רבינו והוא יהיה באחדות עמו.
משה-רבינו הוא בחינת הבעל-תוקע וקול השופר נשמע ע"י התקבצות של כל הקולות של כלל-ישראל[א]כאשר הם מתקבצים יחדיו תחת ההר לקבל את התורה, ועל-כן בשעה שזוכים להמשיך עלינו את גילוי השכינה וקול השופר החזק, שהוא כל הענין של האחדות שיש בין הצדיק לעמו ומצרפים את כל הקולות יחדיו, נעשה מזה קול שופרו של אילו של יצחק של משה-רבינו שהוא הולך וחזק מפיו של הבעל-תוקע משה-רבינו שיודע לעשות את כל הכוונות של השופר כמו שידע להקים המשכן ולזכות לעם-ישראל השראת השכינה במדבר, ועל-ידי-זה בוודאי שיכולין לזכות לגאולה-שלמה מתוך שמחה וטוב לבב. אמן.
על-כן צריך כפי שאמרתי להרבות בענין של נגינה דקדושה, כי מחמת שינגנו העולם בשמחה, על-ידי-זה ייפתח הלב וזוכה לשפלות והכנעה כי בשעה שהוא שומע את הניגון הנ"ל נופלת עליו בושה ושפלות נוראה ונשבר לבו בקרבו והוא נזכר בכל מעשיו מילדותו ועד שהוא גדול וכל אחד ואחד יכול לזכור את כל עניניו באמת כפי מה שהוא עשה לפני ה' יתברך, ועל-ידי-זה שנשבר לבו בקרבו ואין לו שום גאות והוא ניצל מעיבור של קורח, כי בשעה שאדם עוסק בעסק הנגינה הוא זוכה ומקבל את הלב נשבר ואת השפלות של משה, וע"י זה מתעורר עליו ומתעבר בו האור של משה-רבינו שהוא הבעל-תוקע שמקבץ הקולות ויכול לתקוע ולהעלות את כל הקולות של כלל-ישראל, ועל-ידי-זה נמתקים כל הדינים התלויים בשמים ומתהפך משמד לרצון וזוכים לשמוע את התורה ביותר שמחה וביותר הבנה ויכולין לזכות גאולה ברחמים וחסדים גדולים, אמן.

"אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" (חולין ס:)
ומהו הענין של "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" שזה ענין מאד לא מובן, כי ה' יתברך יודע מה הוא עושה ואין דבר שה' יתברך אינו יודע! וה' יתברך יודע הכל, כי הוא יודע את כל הדעות שבעולם, והוא ברא את כל השכלים וכל החכמות שבעולם והכל נמשך ממנו יתברך, ואין כל צורך להאריך בענינים הללו. ולכן זו קושיא גדולה מאד, מה שה' יתברך אמר: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח".
ונסביר הענין, בשעה שה' ברא את העולם הוא הסתכל בתורה וברא אותו בבראשית באות בי"ת של המילה בראשית שזה שתים, וידוע שיש בעולם ניגודים צדיק ורשע, קטן וגדול וכו' וכשה' ברא את העולם הוא רצה להמשיך אור גדול לעולם אבל הוא ידע שהעולם אינו יכול לסבול אור כזה גדול, לכן הוא עשה שני שכלים אחד נסתר (בשלימות) ואחד גלוי (בפירוד) שזה ענין של שתים האות בי"ת ובזה הוא רמז לדורי-דורות שכל אחד שירצה להמשיך על עצמו את ענין השלמות והאחדות צריך להלך מקטנות לגדלות, שהכל נמשך מגדלות המוחין שאי אפשר לעולם הפירוד לסבול את השלימות של הצדיק שהיא נשמת יוסף, הצדיק-יסוד-עולם שהוא משפיע על העולם של פירוד את האור של התשובה והוא הבעל-תשובה שקדם לתורה[ב]שמתחילה באות בי"ת שהיא כנגד כלל נשמות-ישראל והוא ממשיך את אור-התשובה, את אור-האמונה לבעלי השכל שאחרי בריאת-העולם ואחרי הפגם.
ולכן ככל שאדם מקשר את עצמו יותר, אל השכל של הצדיק שהוא הבעל-תשובה הקודם לתורה ולפירוד, וע"י זה הוא אינו מקשה עוד שום קושיא, כי אחרי שנברא העולם נתעוררו כל מיני קושיות, פירודים ומחלוקות שהן המשך מזוהמת הנחש הקדמון, וממילא בכך שהוא מסלק את עצמו מכל הקושיות והשכלים התועים וזוהמת-הנחש, אז הוא מקבל מהצדיק שכל שהיה לפני בריאת-העולם לפני מעשה-בראשית וזוכה להמשיך על עצמו את האור של משה-רבינו כבחינתו של יהושע שהוא בחינת ירח ומשה הוא בחינת העולם-הבא בחינת שמש[ג], ובאמת רואים שבעולם-הזה לא כולם יכולים לזכות לבחינת שמש, היינו לקשר את עצמם אל הצדיק הבעל-תשובה שהוא בחינת שמש בחינת משה, בחינת עולם-הבא.
על זה השם יתברך אמר: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", היינו על שמיעט את כל הצדיקים שהם במדרגה מתחת להצדיק הנ"ל שהוא בחינת שמש ומבקש כפרה על שלא המשיך גם להם כזה אור גדול שגם הם יוכלו להאיר באור-התשובה של משה בחינת שמש בחינת: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג).
והנה יש את הרב שהוא מאיר כשמש והתלמיד הוא הכלי היושב-אוהל בחינת יהושע – הירח, אדם שנמצא בעולם-הזה הוא צריך לבחינת כלים ועל-ידי-זה הוא יכול לזכות להשיג את האור בשלמות, אבל מה ה' יתברך עשה הוא מיעט את כל הכלים והחביא גם אותם, כדי שאדם לא יוכל להשיג את הכלים בנקל, אבל מקודם חטאו של האדם-הראשון, היו כל מיני כלים שאדם יכול היה להגיע בקלות לכל מיני קדושות, בלי הרבה טרחה ורק לאחר החטא נתקלל האדם בעבודה בחינת "בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג, יט), כי הלחם הוא בחינת התורה[ד]מלחמתה של תורה, ואי אפשר לזכות לשלמות התורה ע"י עניני העולם-הזה (כי העולם-הזה הוא רק משל), וכל אחד שמגושם חושב מעניני העולם, שזה בחינת גשמיות, אך באמת לא על זה דברה תורה ואמרה: "בזעת אפיך תאכל לחם", כי מה שאמרה כן, זה על השגות אלוקות שיזכו הכל לשלמות השכלים כמשה-רבינו[ה], ובזה חטאו הצדיקים, כמו חוה והאחים של יוסף, ולכן כדי לכפר ולעשות תשובה ולהתקרב אל הבעל-תשובה אל משה-רבינו ה'ענו מכל אדם', הם צריכים להתיגע בכל מיני יגיעות, והיגיעה הראשונה היא לבטל את השכל שלך, והשניה: לקבל את השכל של הצדיק שהוא שכל חדש לגמרי ובכך להמשיך שלמות בבריאה. וזה "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט, ה), שיש לעמול ולהילחם מלחמתה של תורה, ואז ע"י היגיעה הראשונה נמחלים לו העוונות והחטאים, וע"י זה הוא עוד פעם צריך ללחום על התורה כדי להתקרב אל הבעל-תשובה אל הצדיק שיאיר לו בשלמות את אור-התורה אור-התשובה ע"י הענוה שלו, ויוכל לעלות ולהוריד לו תורה חדשה וחיים חדשים.
"בזעת אפיך תאכל לחם" זה מלחמתה של תורה שיש לעשות אחרי החטא, כדי לזכות שיהיה לו לחם בלשון יחיד היינו השכל בשלמות ושלמות התיקון שהוא בחינת לחם-הפנים[ו]שאז כולם זוכים לאור פני ה' ונכללים בו יתברך בשלמות ואחדות של אמונה בו יתברך, כי כאשר אדם נמצא בעולם-הזה זה שכל אחד ויגיעה אחת והוא חושב את עצמו שהוא הצדיק, ולכן הוא אינו זוכה לקשר את עצמו ולהכניע את עצמו לצדיק האמת בחינת משה, ולכן הוא מתיסר בקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם", אבל ע"י שמכניע את עצמו אל הצדיק ופוסע אל בית-המקדש וכו' וכל מה שהיה שם, על ידי זה הוא מתקשר אל משה-רבינו שזה הצדיק של כל העולם, וזוכה לתשובה שלימה ואמונה בו יתברך ונכלל עם הנשמה שלא טעמה בעולם טעם חטא כלל, וזו נשמה שיכולה להציל את כל העולם מכל הטומאות וכל הפגמים וכל החטאים וכל העוונות ולהמשיך טהרה לכל העולם כולו כהרף-עין חיש קל ומהר בכח שהוא אין - סופי הנמשך מהשם יתברך שזה האור שקדם לבריאת-העולם[ז]שאז היו כל נשמות-ישראל בבחינת נשמות שלא טעמו טעם חטא בחינת לחם-הפנים שהיה בבית-המקדש שלא היה בו כל ענין של עיפוש וזוהמה והיה נשאר חם בטריות[ח], וכידוע מכתבי האר"י ז"ל שמסביר שיש צדיקים שלא טעמו טעם חטא וזה בגלל שהם הסתלקו עוד לפני שהיה חטאו של האדם הראשון, ולכן יש בכוחם למשוך ולהעלות את כל התולדות של האדם הראשון שנכשלו בחטא ולהעלותן מעומקא דתהומא רבא וזה בחינת בי"ת של בראשית ששם נכלל הכל מן התחלה אל האמצע ועד הסוף שיהיה שוב אחד שהם שני השכלים הנ"ל של פירוד שבאמצע לאחר החטא ושכל האחדות בהתחלה ובסוף.
ומה שלומדים הלכות שבת הוא כי ע"י בחינת השבת אפשר לתקן את החטא שהוא בחינת[ט]ימי החול, כי בחינת השבת הסתלקה[י]ולא טעמה טעם של חטא האדם הראשון לכן ע"י השבת זוכה לשכל של אחדות, וע"י שאדם לומד בקביעות הלכות שבת בכל יום מימות השבוע אז הוא יכול לבוא לשלמות התיקון לבחינת השבת, ויש שתי יגיעות כדי לזכות לבחינת השבת אחת בימי החול והשניה שמירת השבת עצמה ועל זה אמרו בגמרא: (שבת קיח:)אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלים, שנאמר: (ישעיהו נו, ד)"כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי" וכתיב בתריה: (שם ז)"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי", שע"י שישמרו שתי שבתות כהלכתן מיד יגאלו, כי על-ידי-זה הם יתקנו את בחינת החטא והפירוד שגם הוא יהיה שכל שלם ויגיעו לגאולה-שלמה, ומובן שאם לא ילמד הלכות שבת על-ידי-זה הוא לא ישמור שבת כלל והוא לא יוכל לתקן את בחינת שתי השבתות, זו שבימי-החול וזו שביום שבת שהיא מעין עולם-הבא, ולקבל את אור אין סוף בחינת השבת בשלמות.
הצדיק הוא כללות ולכן גם כן בחינת שבת בחינת אור בחינת עולם-הבא וכל היופי וכל הפאר הכל נמשך ממנו בחינת: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהילים צז, יא)שהכל נמשך מהפנים של הצדיק כי הפנים של הצדיק זה אור שמאיר כמו השמש[יא], ולכן הוא נקרא שמש ומשם יוצא כל האור ומאיר בעולם, מהפנים האלה שהם הכי טהורות בבריאה והעיניים שהם העינים של משה-רבינו שמאירות את האור הגדול אור האמת בכל הבריאה.
ועל זה אמר השם יתברך: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", הביאו עלי כפרה שלא יכלתי להמשיך (גם לכם) כלים כאלה שיוכלו הכל לקבל את נשמת משה, את בחינת העולם-הבא, כי העולם-הזה יהושע מכניס לארץ-ישראל ארץ-הקודש והוא בחינת ירח, והעולם-הבא הוא משפיע כשמש על הירח והוא כמו הרבי של העולם-הזה שהוא התלמיד, וכל מה שאדם עובר בעולם-הזה זה התלמדות זה מעין עולם-הבא והכל כדי להכינו כמו שמכין הרב את התלמיד כדי שיהיה לו שלמות ההתקרבות שיזכה לה בהסתלקותו רק שם אצל רבו שיהיה סמוך לשולחנו בעולם-הבא, כי מה שרואים פה בענין של גשמיות הרי שלמעלה זה שכלים אחרים לגמרי, אבל כשאדם זוכה ונמצא אצל הצדיק שהוא נמצא בשני העולמות בכל מקום שהצדיק נמצא הרי הוא מיחד הוי"ה אדנות וזה הולך ומתפשט בכל הרקיע ובכל האופנים, היינו שזה כובש את כל העיר כולה ומהעיר לד' כנפות-הארץ, וזה הולך ונמשך בכל העולם, ומי שיהיה לו עין לראות יכולים לראות את זה גם בגשמיות את כל היחוד הנ"ל של הוי"ה-אדנות איך שזה חקוק בצרוף ואחדות נפלאה, הולך ומכה באמצע בארבע כנפות הארץ ומתפשט בכל העולם, וע"י זה הוא מציל את כל העולם מגזירות-שמד, כי ארבע פעמים 'אלהים' זה גימטריא 'שמד'[יב], וע"י זה הצדיק ממשיך בעולם ארבע פעמים אלקים לארבע כנפות-הארץ, כנגד השמד והגזירות ועל-ידי-זה הוא ממתק את כל הגזירות-שמד מעל הכלל-ישראל, וממשיך ישועה וגאולה-שלמה ועל-ידי-זה כל העולם מיטהר ומתקדש ויכול לזכות לקבל את אור הגאולה בשלמות.
וזה היה הענין של משה-רבינו במה שאמר לבני ישראל קודם מתן-תורה "אל תגשו אל אשה" (שמות יט, טו), כי ע"י שתהיו קדושים ופרושים מכל ענין של תאות עולם-הזה, על-ידי-זה תוכלו לקבל שכל בשלמות, ואז כבר תדעו איך להתנהג בעניני התורה, כי מחמת זה שתהיו פרושים מכל מיני תאוות וגשמיות (כמו פגם הברית והעינים וכל הפגמים וכל החטאים וכו') על-ידי-זה ייעשה ענין של אחדות ושלמות ותזכו להגיע לתיקון השלם בלי שמץ של חטא ופירוד כלל (ויהיה רק קרבן תודה), אבל מכיון שאנחנו עדיין נמצאים בגלות, לכן צריכים מקודם לקבל את הכלים של הכלים, היינו שצריך לקבל את הכלים של יהושע בן נון שהוא התלמיד של משה ורק אחר כך נוכל לזכות לקבל את הכלים של משה.
הקב"ה לפני שהוא אומר תורה הוא חוזר עליה ארבע פעמים[יג]וכן הוא בחינת תורתו של הצדיק[יד](וכל צדיק לפי ענינו ומעלתו) והתלמידים שמאמינים בתורתו יכולים להוושע, כי הצדיק מוסר את כל כולו לפני ה' בשעת אמירת תורתו, וע"י הניגונים שהעולם מנגנים, שהם בחינת בירור של הטוב מן הרע, יכול הצדיק לעלות למרום ולהוריד תורה ולעשות גילוי-שכינה, אבל גם בשעה שעלה משה-רבינו למרום היתה בזה סכנה גדולה כידוע (שבת פח:)מפני שמלאכי השרת שאלו: "מה לילוד אשה בינינו?" והתיירא משה שמא ישרפוהו בהבל שבפיהם, ולכן ה' יתברך אמר למשה: "אחוז בכסא כבודי ותן להם תשובה", ואמר לו תאמר להם שכל התורה שאתה אומר זה כדי להעלות את השכינה מהגלות שתחזור אל כסא-הכבוד, ותסביר להם שעיקר הכח שלך הוא שאתה בחינת 'אין', כי מתחת לכסא-הכבוד היו כל נשמות ישראל בשלמות בלי פירוד שזה בחינת 'אני' ר"ת אנחנו נשמות ישראל, ולכן אמר לו ה' יתברך "אחוז בכיסא כבודי" שם במקום שאין בו פירוד, היינו שיאחז בשורשם של נשמות ישראל שלא נפגם בחטא ופירוד כלל כבחינת השבת בחינת 'אני', ותגיד להם שאתה 'אין' (שאתה כלום), ושאתה נכלל באור האין סוף ובכך שיראו שאתה אין! אז גם הם יבינו שבאמת יש בכוחך להעלות את כל נשמות ישראל מטומאה לטהרה ולהחזירם לשורשם בכסא-הכבוד ששם הם בלי פירוד ובלי חטא בשלמות ואחדות שלא נפגמה כלל על ידי החטא כבחינת השבת.
בשעה שהתורה נאמרת מפיו של הצדיק, השכינה היא שמדברת מתוך גרונו של הצדיק בחינת משה, וע"י כל דיבור שלו שהוא בחינת אין, יכולים להביא גילוי-שכינה בעולם ולזכות לכל טוב מכל טוב, ולכן רק משה היה יכול לעלות לאחוז בשורשי נשמות-ישראל, ולהעלות את ה'מלכות פה', הכלל-ישראל אל הכתר של זעיר אנפין (בחינת המלכות דלית לה מגרמה כלום) שזה ענין של מלכות פה, "פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב, ח), ששם יש גילוי-שכינה בשלמות, ולכן עיקר גילוי האמונה והתגלות השכינה שיש בעולם נעשה דייקא ע"י פיו של הצדיק, שהשכינה מדברת מתוך גרונו כמו שאמרנו, ועל-ידי-זה נעשה גילוי-שכינה לכל העולם ומתגלה מלכותו יתברך בעולם ונשלם התיקון ונעשית אחדות ושמחה בכל העולמות.
ומי שיתבונן היטב יראה שלזכות לקבלת-התורה בשלמות שזה גילוי-שכינה הוא ע"י ארבע בחינות כנגד ארבע אותיות שמו יתברך כי כשבאים אל הצדיק זו בחינה אחת, ובשעה שנמצאים אצלו זו עוד בחינה, ובשעה ששומעים את ענין התורה זו בחינה שלישית, ובשעה שיוצאים מן התורה זו בחינה רביעית, ועל-ידי-זה נשלמות ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא ומאירות בשלמות על האדם ביחוד של הוי"ה אדנות, ואז הוא יכול לבוא לכל טוב מכל טוב שזה בחינת התגלות המלכות – השכינה שהכל באחדות ושמחה.
כי הפסיעות שהוא פוסע אל הצדיק הן בחינת האות יו"ד של שמו יתברך שהיא ביטול החכמה הקודמת, וע"י זה הוא כמו דף חלק ויכול לקבל שכל וחכמה חדשה מהצדיק שהוא בחינת אין כנ"ל, כי ע"י הפסיעות שהוא פוסע לקבל את פני הצדיק, בזה הוא משליך את שכלו מאחור ומאפשר לעצמו לקבל שכל חדש מהצדיק שאחוז בשורש נשמתו שהיה לפני החטא, וזה בחינת האות יו"ד של שמו יתברך. ובשעה שהוא כבר נמצא אצלו והוא מקבל את החכמה מהצדיק – את האות יו"ד, על-ידי-זה הוא זוכה לאות ה"א שהיא הדעת של הצדיק, וע"י שנעשית לו עתה התקשרות עם הצדיק, עם פיו של הצדיק, הוא מקשר את עצמו ונותן את ידו לצדיק, וזה בחינת האות וא"ו, וכאשר הוא חוזר לביתו-לנחלתו ועובד את ה' ומקיים מצוותיו התלויות בארץ וכו' עם כל הדעת וההתקשרות של גילוי השכינה שהוא קיבל מהצדיק, על-ידי-זה הוא זוכה זה לבחינת האות ה"א האחרונה של שמו יתברך ונעשה שלמות בעולם וגילוי בפועל.
וכל אחד לפי מדרגתו כפי מה שיודע בכל הענינים הללו, כך הוא זוכה לקבל את אורו יתברך, ולמשוך עליו כל טוב ומכל טוב, על כן בשעה שאדם פוסע אל הצדיק שהוא ענין של ביטול, ע"י זה הוא יכול להשיג יראה ואהבה ושפלות וכל המידות הטובות, שהן בחינת: "דרך ארץ קדמה לתורה", ועל ידי זה הוא יכול לפעול בעולם את כל הענינים של התורה ולזכות לתיקון השלם.
וצריך אדם להתפלל הרבה שיזכה שיאיר עליו שם הוי"ה ברוך הוא בשלמות אותיותיו, ואז הוא יזכה ללמוד תורה חדשה.
ובזמן שהעולם פוסעים אל הצדיקים, ובפרט כאשר פוסעים אל הגדולים במעלה, גם מהעולם העליון פוסעות ובאות נשמות ומתאספות כדי לשמוע את דברי תורתו של הצדיק, ובזמנו של האר"י ז"ל כאשר היה אומר תורה היו באים אליו תנאים ואמוראים מן העולם העליון, ורבי חיים ויטל ז"ל היה מסתכל על האר"י ז"ל ורואה שהוא מזיע, ומזה הוא ידע שבשעה זו יש לו התגלות של פמליה של מעלה מעולם האמת שתורתו נאמרת גם בשבילם.
התורה נקראת 'עץ החיים' (משלי ג, יח)ונאמר על אילנא דחיי "דלית תמן לא קשיא ולא רמינהו" (רעיא מהימנא נשא קכד עמוד ב), כי בעץ-החיים אין שם שום שאלות, כי אילן החיים זה שלמות, ובאמת מה הענין שאדם כל כך יתפלפל בעסק התורה הקדושה שזה ענין של קושיא ותירוץ אם בעץ-החיים לא שייך שום קושיא? כי התורה היא שלמות! אבל כל הקושיות והפילפולים הם באים מהקושיות שהיו לאחים על יוסף הצדיק (שגם הוא אילן החיים), והם לא האמינו שהוא זכה בסתר, למרות גילו הצעיר, להשגות אלוקות נשגבות והיה "צדיק-יסוד-עולם" (שהכל הם ענפים ממנו), ולכם הם הגיעו לענין של מחלוקת עליו והשליכו אותו לבור, אבל יוסף בכל אופן גם בארץ מצרים נתעלה והגיע לכל ההשגות ועמד בכל הנסיונות, על ידי שנתגבר בכל אופן כמו שרואים שלא אמר לאחים כי אם "אני יוסף אחיכם" (בראשית מה, ד), ולא אמר לאביו דבר, אלא אחז במידת השתיקה[טו]כאמו רחל (וכאהרון הכהן כמו שנאמר: "וידום אהרן" (ויקרא י, ג)) היינו שהצדיק הוא בחינת אין, שביטל את עצמו ובכך הצליח יוסף להביאם אליו וזכה לעשות איחוד ואחוה ביניהם ולרומם גם אותם אליו, וזכה למשוך עליו את האור של יעקב אבינו שמושך מלמעלה גם את אורם של כל אבותיו (אבותינו הקדושים) ולהאיר את מלכותו יתברך בכל העולם.
ולכן אמר להם יוסף כל הפסיעות שפסעתם אלי ובאתם למצרים הכל היה לטובה, כי אני עכשיו אתן לכם חכמה חדשה ושכל חדש, ואף-על-פי שהיה לכם עלי מחלוקת וכל מיני קושיות, בכל זאת אני אתן לכם שכל חדש, מה שלא קבלתם אצל יעקב אביכם עכשיו אתם תקבלו אצלי. והוא נתן להם את הגביע שלו כדי להמשיך להם מן הצדיק-יסוד-עולם את המלכות, ועוד אמר להם כל מה שרציתם לקבל, אני אתן לכם, אבל אני אתן את זה רק בהשאלה ואתם צריכים להחזיר לי [כי יש עוד זמן עד הגאולה שלימה]. והוא שאל אותם כל מיני שאלות וע"י זה הם הבינו שהכל משתלשל ויוצא ממנו, וכל החכמות שיש להם, שהם קיבלו מיעקב אבינו, זה הכל מחמת שעתיד לצאת ממנו יוסף הצדיק ומשום כך זכה יעקב אבינו לכל מיני פאר ויופי כי הכל משתלשל מיוסף הצדיק, כמו שנאמר: (בראשית לט, ה)"ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף", ואם לא היה שם בבית-המצרי את הצדיק, את יוסף, ודאי שלא היתה שום ברכה נמצאת במקום כזה שפל, וע"י שהאחים קיבלו את הגביע הם כבר יכלו להכניע את עצמם תחת יוסף הצדיק. והוא היה למלך בהיותו בן 30, היינו בן למ"ד שנה והל' הזה זה (10x3) שזה בחינת תלת קוים תלת ואוי"ן (כידוע) שעולה ח"י (18), כי הצדיק הוא ממשיך את החיות לכל הבריאה ולכל העולם כולו, ועל-כן בשעה שפסעו האחים אל יוסף והשליכו אחר גוום את שכלם, הם זכו לקבל מיוסף את גביע-הכסף, את הדעת שלו, זכו לקבל ה"א שכל חדש והיו יכולים להבין שאפשר לעבוד את השם גם בענין של דוחק בגלות מצרים בחינת "גר יהיה זרעך" (בראשית טו, יג-יד), ובכל זאת לזכות לקבלת-התורה ולמשוך לעולם שלמות ואחדות נפלאה.
ומי שיתבונן היטב יבין שכדי להשיג את כל הארבע בחינות הללו בשלמות (שזה התגלות השכינה בפועל) יש להתכלל עם השכל הזה שהיה לפני בריאת-העולם, שזה נשמות כל הצדיקים שקדמו לבריאת-העולם, ששם האור הוא אור שאין בו שום ענין של זוהמת-הנחש, זה אור נקי ומצוחצח שיכול לטהר את כל הבריאה כולה מכל מיני טומאות וכל מיני זוהמות, וזה האור של נשמת יוסף הצדיק, אור שיש לו את הכח להמשיך על הכל את כל הטהרות שבעולם ולהינצל מכל הטומאות שהן בחינת 'אשת פוטיפר', ועל-כן האחים באמת היו צריכים לגלות את זה ולא לחלוק על יוסף ולהקשות קושיות, ולכן כל הקושיות שרשן מתחיל דייקא מן הפגם של הפסיעות אל הצדיק כנ"ל, ומזה נשתלשל כל הענין ששייך לעסק התלמוד-תורה שהעולם עוסקים בפילפולים וכו', וכפי שאמרנו בעץ החיים "לית תמן לא קשיא ולא רמינהו", שאין באילנא דחיים שום ענין של קושיא או של שאלה, וע"י שישראל היו פוסעים אל הצדיקים כבר היה מתישב להם כל ענין הקושיות והיה נמשך ומשתלשל גילוי-שכינה.

"אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: הלכה כמותנו, והללו אומרים: הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל" (עירובין יג:)
ואמרתי פעם על הגמרא הזו שבית הלל שהוא בחינת הצדיק שהוא חסד ורחמים, ובית-שמאי זה הצדיקים הקטנים יותר שהם בחינת דין, ועל כן הם פוסלים את מי שאוכל מחוץ לסוכה, ובית-הלל היו מכשירים אם גופו נמצא בתוך הסוכה ושולחנו מחוץ לה (משנה סוכה ב, ז), היינו שלא תיקן עדיין את תאוות האכילה בשלמות, אף-על-פי-כן יש בכוחם של בית-הלל להכשירו ולטהרו, זה בחינת החסד ורחמים של הצדיק שהוא יכול לטהר את כל העולם מכל הטומאות ואפילו שפגמו בשולחן, שזה בחינת פגם המזבח, שהם חיללו ופגמו בשלמות של בית-המקדש עד שנחרב בעוונותינו, אבל מכיון שהצדיק יש בכוחו להכשיר כבית-הלל בענין של סוכה, אז דייקא הוא יכול לתקן את כל העולם, ולתקן את כל פגם המזבח וכל מה שהם חטאו שהיה בענין של גאוה ושנאת-חינם, שזה נעשה אחרי הבריאה אחרי הפגם שנעשה ענין של פירוד ושנאה, כי מקודם לבריאה הכל היה בענין של אהבה ואחדות, ומחמת השנאת-חינם ופירוד-הלבבות שהיה לכן נחרב בית-המקדש וגלינו מעל אדמתנו, ומי שיתבונן יראה ויבין שדייקא ע"י שננהג בענוה ושפלות וע"י שנרבה באהבת-חינם ונכבד איש את רעהו, ע"י זה תבוא בעזרת ה' יתברך הגאולה-שלמה במהרה בימינו אמן.
וכשאדם לומד את התורה הרי הוא כתלמיד היושב לפני רבו, כי ע"י שהוא לומד את דברי הצדיקים התנאים והאמוראים שהם בחינת הרבי, וההבנה שהוא מבין היא בחינת התלמיד, וכשאדם לומד ועוסק בתורה ומבין, ע"י זה הוא יכול לקבל הפסק ולהבין את רבנן פוסקי הדור, כי אם לא יבין את התורה "תורה צוה לנו משה", מה שייך להבין את רבנן פוסקי הדור ולעשות "ככל אשר יורוך", וגם להיפך, איך תוכל להבין את התורה בלי הדעת-תורה של החכמים שבדור שזה ענין של אפיקורסות אם כופר בחכמי-הדור ואי אפשר לצרף אותו למנין, ואדם צריך אמונה שלמה בה' יתברך ובתורתו ובצדיקים שבעמו ישראל, ובאמת אם נתבונן הרי שאחד תלוי בשני, שצריך את החכמים עיני-העדה וצריך את השורש שיוצא ממשה-רבינו וזה בחינת רב ותלמיד ומי שיכפור בזה ע"י זה הוא פוגם בשורש – בקבלת-תורה מסיני ונשארים בפירוד, ולכן השלמות היא דייקא ע"י שיתקשר אל השורש ע"י שילמד פוסקים, ילמד ליקוטי עצות ואת הגמרא וכו', אבל כשהוא מתקרב אל נשמות הצדיקים הפוסקים של כל הדורות ע"י שהוא לומד את הגמרא, אז ע"י זה הוא מקבל מהם נשמה חדשה ומקבל שכל חדש ואור אחר לגמרי, וזוכה למה שלא היה לו כל חייו, וכאשר הוא מתגבר על המניעות שישנן עליו בשעת הלימוד ומבטל את דעתו ולמרות זאת הוא בכל זאת מתקרב אל הצדיק שבגמרא, הרי בכך הוא פוסע ובא אליו ומקבל ממנו את הכלים החדשים, בתחילה מיהושע, וע"י שעמל בתורה עוד נמשך לו שכל ואור-עליון ורוחֿהקודש גם ממשה-רבינו ואז הוא כבר זוכה לשלמות ואחדות.
וה' יתברך הראה לאחים שהם לא יכולים להסתדר בעולם-הזה בכלל, כי אין להם שום כלים להתמודד בו, וכל יהודי עובר עליו כל כך הרבה ניסיונות על כל אחד ואחד עובר כל מיני קשיים וכל מיני פחדים וכל מיני מצוקות ויסורים, והוא לא יכול להסתדר בכלל עם הכלים שלו, על זה השם יתברך אומר להם בני, צדיקי הקטנים "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", כי ירח כפי שהסברתי זה בחינת עולם-הזה, ועולם-הבא זה בחינת שמש, כי העולם-הזה הוא בחינת חושך והעולם-הבא הוא בחינת אור, אור-הגאולה, שהוא עתה גנוז בעולם-הזה.
באמת בעולם-הזה יש את האור הכי גדול, ומי שיהיה לו את השכל להתבונן הוא יכול להשיג בעולם-הזה כל מיני השגות וכל מיני הארות נפלאות ביותר עד אין סוף ותכלית, והגוף שלו יכול להיות גוף אחר לגמרי שזה לא גוף של העולם-הזה בכלל, וע"י שאדם מתיגע ועמל וממית עצמו באהלה של תורה, הוא מקדש את עצמו ומטהר את עצמו, וע"י זה הוא יוצא מהפסולת של הוריו ששולטת בו מעת לידתו, כי איך יעיז פניו ויקשה קושיות על הצדיק עם הגוף הזה שהוא נמשך מתאוה! ולכן קודם יש להריק את השקים (התאוות), היינו את כל מה שינקת מן הגשמיות של העולם-הזה, ואחרי כן תקבל גוף ושכל אחר לגמרי בחינת עולם-הבא ושם כבר אין קושיות על הצדיקים, כי באילן החיים שם אין שום קושיא ושום שאלה מחמת שנעשה ענין של שלמות ואחדות, וע"י זה כבר "יתפרדו כל פועלי און" (תהילים צב, י), שזה נפילתן של כל הקליפות שהן חוסמות לאדם את הדרך להבין ולראות בגדולת השם יתברך, ועל זה אמר ה' יתברך: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", שמיעטתי את כל הכלים לקבל את האור.
כי באמת העולם חושבים כל מיני דברי-הבל על צדיק שהוא פגום כמותם, אך באמת הצדיק הוא שלמות והוא יודע הכל, ויכולים להתיעץ עימו על הכל, כמו שהיה עם התנאים צדיקים כריש-לקיש ורבי יוחנן שהם היו שני צדיקים אמיתיים, ועסקו כל היום בענין של תורה ותפילה ותשובה והיו יכולים לשאול מהם עצה על כל הבריאה, כי רבי יוחנן הוא צדיק בחינת עולם-הבא, וריש לקיש הוא בחינת עולם-הזה שהיה מלומד בכל עניני העולם-הזה, ומזה יש ראיה נגד מה שחושבים פשוטי העם על הצדיק שאין לו השגות בעניני העולם-הזה ואומרים עליו שהוא נמצא בשמים, וזה גם ענין הפגם שהביא לחטא-העגל שהם חשבו כך על משה-רבינו, על-כן אמרו בואו נעשה לנו 'עגל זהב' וכו', אבל משה-רבינו היה יודע את כל החכמות וכל השכלים שבעולם וכל הדיבורים בעולם וכל הלשונות בעולם וכל המחשבות שבעולם וכל הרגשות שבעולם, הוא ידע הכל, מחמת שהצדיק הוא נכלל בו יתברך שהוא היה הוה ויהיה וה' יודע הכל, לכן הוא זוכה להשיג השגות אלקות וזוכה להמשיך את האור הזה שהיה לפני בריאת-העולם וזוכה להוריד תורה, ומחמת שהוא לא טעם טעם חטא האדם הראשון, לכן הוא יכול כל עת ורגע לזכות לראות את אליהו הנביא אשר מאיר על פניו הקדושות, וע"י זה הוא זוכה בכל עת ורגע להשגות אלוקות.
ואלישע הנביא ואליהו הנביא הם בחינת הירח והשמש, ובשעה שהוא אמר: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב' ב, יב)הוא אמר לאליהו הנביא: אתה כבר הולך להשיג השגות אלוקות ואתה מקבל שכל אחר לגמרי בחינת הסתלקות לעולם-הבא, אבל מה יהיה איתי? וביקש ממנו: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (שם פסוק ט)– אנא תתפלל למעלה שתביא גם עלי שנמצא בגשמיות רוח כזה שאוכל להמשיך על עצמי השגת אלוקות כמו שהיה מקודם לעולם הגשמי, היינו שתמשיך עלי לעולם הפירוד את שכל האחדות מעולם-הבא, היינו "פי שניים ברוחך" מה שאתה עומד להשיג שם שלמות הדעת, כי עכשו שאדם נמצא בעולם-הזה הוא לא יכול להשיג בגדולת ה' כי יש לו פגם והוא לא רואה את ה' יתברך, אמנם הוא מתפלל לה', אבל למעשה בעיני בשר שלו הוא רואה רק חומר, אבל מי שיתבונן היטב יזכה שימשיך עליו את השכל הנ"ל שלפני בריאת העולם-הזה בחינת האור של אליהו על אלישע, אז הוא רואה ראיה רוחנית והוא רואה את השמים – אקי"ק, את כל הקרקע – אדנות, את ארבע רוחות – הוי"ה, והוא מיחד אהיה-הוי"ה-אדנות בכל עת ורגע, וע"י זה הוא רואה אור עצום ונורא שהולך ומתוסף בכל עת ורגע ומתפשט בכל העולם כולו, ורואה את כל הבריאה בגימטריא אילן, כל אדם בגימטריא אילן שזה יחוד הוי"ה-אדנות גימ' 91 והוא יכול לראות אם נחסר אות ולעשות תיקונים לכל הפגמים, ויש צדיק למעלה ממנו שהוא בחינת יבק גימ' 112 שזכה לעבור את כל הענין של היחודים וזוכה לאור של שלושת השמות אהי"ה-הוי"ה-אדנות בגימ' 112 יחוד-ברכה-קדושה, והוא כבר שכל אחר לגמרי, בחינת השכל שהיה לפני בריאת-העולם.
בשעת החתונה אדם יכול לזכות ליחוד השלם כי לפני שאדם מתחתן הוא בפירוד ונעשה בו ענין של פגם מעצם זה שאינו שלם, וכל אדם שהוא לא נשוי הוא בבחינת "שופך דמים"[טז], וכבר אמרו בגמרא: (יבמות סב:)[יז]"כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא תורה שרוי בלא שמחה" וכו', ולכן התורה מצווה להתחתן[יח], וע"י זה אדם יכול לזכות להמשיך את ענין השכל שלפני בריאת-העולם, והשני שכלים שזה הבי"ת של בראשית כנ"ל זה גם ענין של הכבוד שיש לכבד את האישה[יט], כי כבוד האישה זה הדבר הכי חשוב בכל הבריאה כולה, כי האישה היא בחינת המלכות, וכל אחד שינהג כבוד באשתו כגופו, אז על-ידי-זה לאט לאט הוא מאיר אותה ומעלה אותה עד לכתר דזעיר אנפין, ומי שמבזה את אשתו ח"ו ע"י זה הוא פוגם בעשירות ונעשה עני, ועל זה נאמר: "כבדו את נשותיכם בכדי שתתעשרו" (בבא מציעא נט.)[כ], ומה זה ענין של תתעשרו? זה שתרימו את המלכות למעלה, וע"י זה המלכות תהיה מעליכם ואתם תקבלו ממנה השפעות טובות, אבל כשאדם אינו נשוי ע"י זה הוא שרוי בלא תורה, והוא בכלל לא מעלה את המלכות, והוא כלל אינו יכול לעשות את כל ענין היחודים הנ"ל, ומחמת שהוא אינו מעלה את המלכות, אז הוא נקרא "שופך דמים", כי כל הדמים הם צירופים של אקי"ק (כי אקי"ק באחורים גמטריא דם[כא]), ולכן אינו יכול להתבונן בגדולת השם יתברך בלי שמטהר את הדמים.
אבל כאשר הוא זוכה לשלמות אדם ("איש ואשה זכו שכינה ביניהם" (סוטה יז.)) ונמשך עליו אורו של אלופו של עולם, בחינת "ואאלפך חכמה" (איוב לג, לג), היינו האל"ף שהוא לפני אות בי"ת, כי התורה מתחילה בבי"ת שהם שני השכלים בפירוד וצריך היה לפני כן להיות אל"ף, שזה ענין של יחוד והאלף הזאת זה האל"ף של אדם (א-דם=אדם), שע"י היחוד בין אל"ף לבין דם נעשה שלמות אדם, וע"י זה זוכה שהוא נעשה צדיק ויש לו דמים טהורים. ועל זה נאמר שלעתיד לבוא יהיה ענין של שמחה ואחדות ותהיה רפואה שלמה בכל הבריאה ויטהרו כל הדמים, כמו שנאמר: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם" (ישעיהו יא, ו), ויהיה ענין של שלמות ואחדות בין כולם ויהיה לכולם את השכל לדעת את הקב"ה בלי פירוד.
והכינור של דוד המלך הוא סוד המלכות, כי הוא היה מתנגן מעצמו מבלי שדוד המלך היה צריך לנגן עליו, שזו גם בחינתה של האישה שהיא מתנגנת לבד, שהיא ענין של המלכות, ולכן נאמר (קידושין מט:)על האשה שהיא נטלה תשעה קבין של שיחה מתוך עשרה שירדו לעולם, היינו שלא צריך לגרום לה לדבר, כי "נשים דברניות הן" (ברכות מח:), וכשהוא זוכה להתחתן עם אשתו הוא לוקח את כל הקבין שיחה הנ"ל של דיבור שנמשכים מן האשה שהן בחינת שיחות בטלות, כי "נשים דעתן קלה" (שבת לג:)(וזה נמשך מהחטא שדברה עם הנחש), וע"י שהוא מקשר את עצמו למעלה לדוד המלך לבחינת אדם, [כ"תפארת אדם לשבת בית"] על-ידי-זה הוא מעלה את כל הדיבורים הבטלים האלו והוא מיחד אותם אל כתר דזעיר אנפין, וזה מה שהיה לפני בריאת-העולם ועל-ידי-זה נשפע שפע לעולם ונעשה שפה אחת בעולם (לשון-הקודש) ונעשה יחוד הוי"ה-אדנות, ונמשך משם אור חדש ושכל חדש לכל הבריאה.

"רב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד (גוע ופרחה רוחו), כי הדר, אמר ליה אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה" (פסחים נ. ורש"י)
עליונים למטה – זה משה-רבינו שהוא בחינת השמש והוא הענו מכל אדם (שהוא רק נותן ואינו מקבל) ולכן הוא הגדול מכולם (שיכול לתת לכולם), והתחתונים למעלה – זה בחינת הצדיקים הקטנים יותר שהם במעלתם למטה ממשה, אך באמת ע"י העולם התחתון השפל הזה הם זוכים להיות למעלה בכתר (כמו אלישע שזכה ל"פי שניים ברוחך" דייקא ע"י העולם השפל), כי דייקא בחושך כשהכל סגור בעדו ואינו יכול לראות שום פתח, ע"י זה דייקא הוא נמצא למעלה סמוך אצל משה, כי הוא בעצם קרוב לבחינת אין, ולהיפך כל אותם שמתגאים וחושבים שהם למעלה ושהם כבר השיגו גדלות וזכו כבר להיות הצדיקים הגדולים, אבל דייקא הם באמת למטה, כי הם עדיין לא זכו להתקרב למשה-רבינו ולא זכו לבטל את השכל שלהם, שהוא בחינת עליונים למטה רק בשבילם, כדי לרומם אותם לבחינת תחתונים למעלה כדי שיזכו להיות בכתר שלו ביחד עמו ביחוד עם ה'.
ועוד שהעולם-הבא אין לו כל-כך בחשיבות היום בעיני אנשים ולכן הוא בחינת עליונים למטה (למטה בחשיבותו ביחס לחשיבות העולם-הזה), אך באמת העולם-הבא הוא היותר חשוב משניהם והוא בחינת שמש ומגן לכל בחינת העולם-הזה ומי שזכה להיות תחתונים למעלה שזכה לדבק עצמו בעולם-הבא על-ידי-זה הוא זוכה ל"פי שנים ברוחך אלי", שזה כל הרווח של העולם-הזה לזכות להיות הכתר של העולם-הבא ביחוד עמו יתברך.
וכל הצדיקים שנהגו בעשירות כמו רבי יהודה הנשיא, זה היה ירידה של "עליונים למטה כדי להרים גם את התחתונים למעלה", כי רבי יהודה הנשיא מחמת שהמשיך בעולם עשירות דקדושה הוא באמת נהנה מהעולם-הזה, כי הצדיקים יש בכוחם להפוך את כל העולם-הזה לטוב ולקדשו ולטהרו בקדושה עליונה, ומחמת שהם מקדשים את כל העולם-הזה, ע"י זה הם שולטים בו שזה בחינת תחתונים למעלה למרות שהם נמצאים למטה, היינו שהם הופכים את כל הסדרים ומרימים את מי שהיו למטה ומעלים אותם אל המלכות ושולטים על הכל כבחינת יוסף שהיה המשביר והשליט על מצרים ומשם הצליח לרומם את אחיו אליו שהוא לקח את כל העשירות של מצרים שנמצא למטה וע"י שנעשה לזה קשר אליו זה נתרומם למעלה, ולכן התחתונים האחים וכל העולם זכו גם הם להתקדש ולהיות למעלה ביחד איתו.
ובאמת הענין של זקן זה ענין של אברהם אבינו, כמו שנאמר: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א), שהוא עבר את כל הימים ואת כל ההשגות, וע"י זה הוא זכה לבחינת זקן, כי מחמת שעבר על אברהם אבינו כל מיני ניסיונות וכל מיני עליות וכל מיני ירידות, כי הוא גדל אצל תרח ושם היה את כל הניסיונות שבעולם, וכל הדברים של עבודה-זרה שהיו שם, בכל אופן אברהם החזיק באמונתו עבד את ה' יתברך, וזכה לעלות מעלה מעלה והגיע לגדולת ה' יתברך, שזה לבחינת זקן כנ"ל, ומקודם הוא החריב את השכל שלו את כל מה שהוא קיבל אצל אביו, וע"י זה הוא היה יכול להמשיך את האמונה ולהשרישה בעולם לדורי-דורות, שזה ענין הצדיקים הללו שבכל הדורות, שהם בחינת אמצע[כב](הבריח התיכון), והם מקבלים מנשמת יוסף הצדיק שהוא היה ראש, תוך (אמצע) וסוף בחינת אמת, כי אברהם אבינו היה ראשון ואחר כך יצחק ויעקב ואחרי זה בסוף יוסף ומחמת שהוא בא בענין של סוף וגילוי התכלית, אז למעשה הוא היה גם הראש והאמצע של הכל. ומחמת שהוא התגבר על כל הנסיונות שבעולם הוא זכה לאור כזה גדול שהיה מאיר את הכל והיה לו כח לטהר את הכל ולשרוף את כל הסיטרא אחרא והקליפות הטמאות ולקדש את מצרים ששבטי י-ה יוכלו לצמוח שם ומשם להיגאל ולבנות בית לה' בירושלים עירֿהקודש ומשם לטהר את כל העולם.
היתה לאחים שאלה: איך יתכן שיוסף שהוא רך בשנים ישלוט על הסטרא אחרא? אבל הוא הלך וגדל והיה בן שלושים שנה למלך, ושלט ומשל על כל ארץ מצרים, וכאשר הוא נגלה עליהם ואמר להם "אני יוסף אחיכם", וכל ההשגות שלכם אמנם הן חשובות, אבל אני כבר עברתי אתכם! ואני יסוד עולם, וכל היופי של הבריאה נמשך דייקא ממני, כי העינים שלי הן מאירות באור כזה גדול, שהיה יכול לכבוש ולטהר את כל הרשעים שבעולם, והיה יכול לכבוש אותם ע"י הבטה בלבד ולהכניע אותם רק ע"י הבטה בעינים בעלמא, ועל ידי כך היה מוציא את כל הרע שיש בהם ומביא אותם למדרגת קדושה עד שנקראים אדם, וידוע שהבעל שם טוב הקדוש כשהיה מסתכל על כל אדם וכל דבר שבבריאה, היה לו כח לתקן אותו ע"י הבטה בעלמא, וזה היה הפגם של האחים שלא האמינו שהוא יכול ע"י הבטה בעלמא לשלוט אפילו בפרעה ולשים אותו תחתיו ולהכניעו, כי הם חשבו שיוסף הוא כמותם, אבל יוסף הראה להם שהוא לא כמותם, אלא שהוא הצדיק-יסוד-עולם והוא מולך על הכל, וזו היתה התמיהה הגדולה שלהם, והם שאלו אותו איך הצלחת למלוך עליו [שהוא בחינת החלל הפנוי שבו נברא העולם כולו], איך יש לך כזו מלכות של קדושה נוראה שהצלחת למלוך על הסטרא אחרא, ועל פרעה. כי הם חשבו שהכל נמשך מאביהם, מיעקב אבינו, ולכן אמרו תמיד מה לך יוסף לדבר גדולות ולדבר מכל הענינים הללו של השגות אלוקות, אבל יוסף אמר להם אף על פי שלא ניכרת בי יגיעתי בעולם-הזה, אבל זה מפני שכבר השגתי את זה עוד בטרם שנולדתי, עוד כשהייתי בעולם העליון, שם אני התייגעתי, כי אני האל"ף הזאת שקדמה לאות בי"ת שבה נברא העולם, האל"ף הזאת שזה ענין של "אאלפך חכמה", ולכן רק אני הוא שיכול ללמד אתכם את כל החכמות ואת כל השכלים שבעולם ורק אני יכול לטהר אתכם מכל הטומאות שבעולם, כל זה רמז להם יוסף בעת שהחביא להם את הגביע בכליהם, וכאשר הם התחילו לחפש אז הם באמת ראו שזה כן נמצא אצלם ושזה ממנו, ולכן אמרו לו: "הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (בראשית מד, טז), ובכך הושלמה הכנתם של הכלל ישראל לירד למצרים ולהיות מוכשרים אחר כך גם לצאת ברכוש גדול, היינו לזכות לבית-המקדש ולגאולה-שלמה ולזכות לאור השם שמאיר בלי צמצום בחינת שמש ומגן ה' גם על בחינת הכלים וזוכים ל"שמחת עולם על ראשם". וזה בחינת: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", כי לעתיד לבוא כשיהיה בחינת עולם-הבא, יהיה עולם של שבת, יהיה יחוד קב"ה וכנסת ישראל, יחוד רב ותלמיד, ועל זה נאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" (ישעיהו ל, כו), אמן.

 

הערות

[א]כמו שפירש רש"י "ותרועת מלך בו" (במדבר כג, כא) תרועה לשון ריעות.
[ב]כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? אמרו: אחד של מת ואחד של שכינה; וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה? אמרו: קיים זה כל מה שכתוב בזה (סוטה יג:).
[ג]"ונתתה מהודך עליו" (במדבר כז, ז) - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה (בבא בתרא עה.).
[ד]ר' ברכיה קורא עליו (משלי כה, כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' זה יצר הרע, האכילהו מלחמתה של תורה, כשם שאומר (משלי ט, ה) "לכו לחמו בלחמי" (תנחומא בשלח ג).
[ה]"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמות לד, כח) אפשר לאדם שיהא ארבעים יום בלא אכילה ובלא שתיה? מלאכים ירדו מן השמים אצל אברהם ואכלו, משה עלה לעליונים ראה שאין שם לא אכילה ולא שתיה, לא אכל ולא שתה... לחם לא אכל – מלחמה של תורה אכל, ומים לא שתה – מימיה של תורה שתה, שנאמר: "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט, ה), ואומר "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה, א) שנאמר: "ויהי שם עם ה'", היה לומד תורה ביום, ופושט אותה בלילה בינו לבין עצמו, למה אלא ללמד לישראל שיהיו יגעים בתורה ביום ובלילה, ומאין היה ניזון אותן מ' ימים, מזיו השכינה.
[ו]קערת כסף כנגד התורה שהיא קרואה לחם שנאמר (משלי ט, ה) "לכו לחמו בלחמי" ונאמר בלחם הפנים (שמות כה, כט) "ועשית קערתיו וכפותיו" ותנינן: קערותיו אלו דפוסים שהיו עושים לחם הפנים בדפוסים, "שלשים ומאה משקלה" (במדבר ז) צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן משנה שמתחלת במ"ם "מאימתי קורין את שמע" וכו' ומסיימת במ"ם (תהלים כט, יא) "ה' יברך את עמו בשלום" מ"ם ארבעים ומ"ם ארבעים הרי שמונים הרי ק"ד שעולים מניינם של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, דבר אחר שראשי ש"ס משנה חשבון ראשי אותיות הן עולים שמונים צא וחשוב, מ' מן "מאימתי" של סדר זרעים, י' מן "יציאות השבת" של סדר מועד, ח' מן "חמש עשרה נשים" מן סדר נשים, א' מן "ארבעה אבות נזיקין" מן סדר ישועות, כ' מן "כל הזבחים" מן סדר קדשים, א' מן "אבות הטומאות" מן סדר טהרות הרי שמונים – מיכן שעולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה למנין ק"ד ונתנה לכ"ו דורות שהיו מאדם ועד משה שניתנה תורה על ידו הרי ק"ל לכך היה משקל הקערה ק"ל (במדבר רבה יג, טו-טז).
[ז]"והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה" (ישעיה י, יז), בנוהג שבעולם אדם מוליך אור הנר בתוך פלטין שלו, שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורה, ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורה, אלא הכל משתמשין לאורה, אבל הקב"ה אינו כן, ברא את האור והרשעים אינן רואין לאורו לעתיד לבא, שנאמר: "אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך" (משלי יג, ט), ואומר: "וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" (בראשית א, ד), ורבנן אמרו הבדילו לצדיקים לעתיד לבא, משל למלך שהיה לו מנה יפה, ואמר זו לבני, וכן הוא אומר: "אור זרוע לצדיק" (תהלים צז, יא), אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם אימתי יבא אותו האור? אמר לו: לכשיגיע הקץ ותבנה ירושלים אני מביאו, שנאמר "קומי אורי כי בא אורך" (ישעיה ס, א), אבל לאומות העולם האור נעשה להם לחושך, שנאמר: "והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו", מהו שיתו ושמירו? אלו המפונקין שבהן, אמר לו דוד: האר לנו מאותו האור! שנאמר: "אל ה' ויאר לנו" (תהלים קיח, כז), אמר לו: חייך שאני מביא אור לישראל וחשך לאומות העולם, שנאמר "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה'" (ישעיה ס, ב), ואם תתמה על הדבר הזה, כבר הראה הקב"ה דוגמא בעולם-הזה, שנאמר: "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים וגו' ולכל בני ישראל היה אור" (שמות י, כב-כג), וכן את מוצא כשרדפו המצריים אחרי ישראל, מה כתיב "ויהי הענן והחשך" (שם יד, כ), אם ענן למה חשך, ואם חשך למה ענן, אמר ר' הושעיא שני פרצופין היו, פרצוף של אור לישראל, ופרצוף של חשך למצריים, אמר דוד: אני אומר על אותו האור, שנאמר: "לדוד ה' אורי וישעי" (מדרש תהילים מזמור כז).
[ח]אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא כד, ו) "על השלחן הטהור" מלמד שמגביהין אותו, ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום, סילוקו כסידורו. דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים - כסידורו כך סילוקו (שבסילוקו לשבת הבאה חם כיום סידורו), שנאמר (שמואל א', כא ז) "לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ" (חגיגה כו: ורש"י).
[ט]"ל"ט מלאכות (של ימי החול) שהיו במשכן היו בבחינת ט"ל אורות וע"י ל"ט מלאכות המשכן נמתקו ונתבטלו כל הל"ט מלאכות שהם זוהמת הנחש" (ליקוטי הלכות ציצית ג´ סעיף ד´), בשבת שאז הוא עליית התורה והתפילה בתכלית השלמות, על כן כל המלאכות בטלין בו לגמרי, כי שבת הוא עיקר התיקון של אדם הראשון, בבחינת "שבת אגן עלוהי" (שבת הגן עליו, כפי שמבואר בזוהר הקדוש) (ליקוטי הלכות עירובי תחומין ה´ אות ל"ה).
[י]כיון שחטא אדם הראשון מערב שבת, בקש הקב"ה לגנוז אותה האורה וחלק כבוד לשבת, הדא הוא דכתיב "ויברך אלקים את יום השביעי" (בראשית ב, ג), ברכו באורה (רות רבה ח, ג) בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון, אמר לפניו: רבון כל העולמים, כל ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם ואתה מתחיל ממני? זו היא קדושתי זו היא ברכתי, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, (פרקי דרבי אליעזר פרק יח) ולפיכך ניצל אדם הראשון מדין בזכות השבת שפייסה בעבורו (פסיקתא רבתי מו).
[יא]אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה: מורה ורוי! (בעל הוראה ומשתכר שמתוך שראתה פניו צהובין היתה סבורה שנשתכר) אמר לה: הימנותא בידא דההיא איתתא, אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת, אלא (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו". (נדרים מט:) כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב: "חכמת אדם תאיר פניו"... וזה בחינת שמש, כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת (משלי ד, יח) "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (ליקוטי מוהר"ן א, א).
[יב]אלהים= 86x4 =344 =שמד.
[יג]"זה ספר תולדות" כתיב: (איוב כח, כז) "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם", רבנן ורבי אחא, רבנן אמרין כל דיבור ודיבור שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומרו שתי פעמים בלבו ואחר כך היה אומר למשה ומאי טעמא? "אז ראה ויספרה" – חד, "הכינה וגם חקרה" – חד, ואחר כך "ויאמר לאדם" – זה משה, ורבי אחא אמר ד' "אז ראה" – חד, "ויספרה" – חד, "הכינה" – חד, "וגם חקרה" – חד, ואחר כך "ויאמר לאדם" – זה משה.
 [יד]תנו רבנן, כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד. נסתלק משה, ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן. נסתלקו בניו, שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה. מכאן אמר רבי אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים. וקל וחומר, ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה – כך, הדיוט מפי הדיוט – על אחת כמה וכמה (עירובין נד:).
[טו]ביקש יעקב לישא אותה, והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל, ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת, "ויזכר אלהים את רחל... ותהר ותלד בן... ותקרא את שמו יוסף" (בראשית ל, כב-כד)  מה זכירה זכר לה? שתיקה ששתקה לאחותה בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת, אמר רבי יהודה: גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים, ולמה שתקה? אמר רשב"י: אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי, אינו נוטל אותי, ואבא אין משיאני לו, ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה, אמר לה הקב"ה: את שתקת, חייך, בזכות אותה שתיקה זוכרך אני שנאמר: "ויזכור אלהים את רחל", רחל תפשה פלך שתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין, בנימין בנה תפש בשתיקה תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק, ישפה יש פה ושותק, שאול בן בנה (שמואל א' י, טז) "ואת דבר המלוכה לא הגיד לו", אסתר (אסתר ב, כ) "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה" (תנחומא ויצא סימן ו, בראשית רבה עא ועג, אסתר רבה ו).
[טז]רבי אלעזר בן עזריה אומר: כל שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנאמר: (בראשית ט, ו) "כי בצלם אלהים עשה את האדם" וכתיב: (שם פסוק ז) "ואתם פרו ורבו" וגו' (תוספתא יבמות ח, ז, ילקו"ש תורה רמז סא).
[יז]אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה; בלא שמחה - דכתיב: (דברים יד, כו) "ושמחת אתה וביתך", בלא ברכה - דכתיב: (יחזקאל מד, ל) "להניח ברכה אל ביתך", בלא טובה - דכתיב: (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו". במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה; בלא תורה - דכתיב: (איוב ו, יג) "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני", בלא חומה - דכתיב: (ירמיהו לא, כא) "נקבה תסובב גבר". רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב: (איוב ה, כד) "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא".
[יח]לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: (ישעיהו מה, יח) "לא תוהו בראה לשבת יצרה" (ערכין ב:).
[יט]תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: (איוב ה, כד) "וידעת כי שלום אהלך". (יבמות סב:).
וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז (רמב"ם הלכות אישות פט"ו הי"ט).
[כ]אמר ר' חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: (בראשית יב, טז) ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו.
[כא]אהיה באחורים – א אה אהי אהיה = 44 = דם.
[כב]יש ענין של עולם שנה נפש ובעולם זה טבריה שזה ענין של טבריה שזה האמצע של כל הבריאה כולה שבטבריה יש את הענין של כל הצדיקים וכל החכמים ששם הם יכולים להשיג ע"י טבילה במי הכינרת את השגות האלוקות, - ליקוטי עצות - כי בכינרת אפשר להטהר כל הטומאות שבעולם מחמת המים הללו, היינו בארה של מרים, וגם רואים שכל המים בארץ הקודש נמשכים מהכינרת והוא סוד גדול והכל נפלא, למה הכל מתגלגל שנעשה דייקא מהכינרת וכי אי אפשר למשוך מן הים, או ע"י טכנולוגיה חדישה יכולים למשוך מימות מכל מקום אחר שבעולם, אבל ענין הכינרת הוא כי שם יש קדושה גדולה ונוראה מאוד על כן הכל נמשך דייקא משם.
 
 
+ שלח משוב
האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד