חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "אמור"
 

"אמור"

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ביום ראשון פרשת אמור תשס"ט 
 

תפילה: רבונו של עולם, אבי אב הרחמן, מלא ברחמים, זכני ללמוד את התורה לשמה, בקדושה וטהרה, וזכני לעשות לפניך יתברך נחת־רוח, ושעשועים גדולים ונוראים על ידי לימודי זה, ואתה יתברך תגשים את כל משאלות ליבי לטובה ולברכה, ותושיע אותי, ונזכה כולנו יחד לבניית בית־המקדש אמן נצח סלה ועד.


בכל יהודי יש שתי בחינות, שהן שני ניגודים, מצד אחד הוא עני ומצד שני הוא עשיר. וכל הענין של העני ושל העשיר וכו', זה אותו ענין של הגוף ושל הנשמה שה' יתברך יצק ומיזג אותן ביחד. והענין מבואר במה שנאמר אצל הלל, שהלל היה רוצה לגמול חסד לגופו, לגמול חסד עם הענייה, עם הגוף[1]. ומבואר על הענין הזה של הגוף שזה ענין של עניות ושפלות, ולכן יש לעשות חסד עם הגוף העני ולתת לו אוכל, (והנשמה אינה צריכה לכל זה), והגוף בשפלות ועניות וכל החסרונות שיש לאדם הם מצד גופו השפל. והנשמה היא בחינת עשירות לעומת הגוף, כי הנשמה אינה מוגבלת בכלים והיא יכולה להגיע לאיןֿסוף. וכל מה שאדם עובר ומרגיש כאב זה הכל מצד הגוף, שדרושים לו כל מיני דברים גשמיים שהוא לא מצליח להשיג בפועל, אבל הנשמה יכולה להשיג הכל, אין שום דבר שעוצר בעדה.

כן הדבר על ענין הצדיק והרשע, שיש בכל יהודי את שני הניגודים, יכולה להתעבר בו נשמת קרח או נשמתו של משהֿרבינו, ולכן בעת שאדם מסתלק מן העולם עלֿידיֿזה נעשה לו כמו שנעשה לקרח שהאדמה פתחה את פיה ובלעה אותו, והוא מונח תחת האדמה וצועק: "משה אמת ותורתו אמת"[2]. וכאשר הוא מת אז עלֿידיֿזה כבר מתבטלים כל החולקים והמתנגדים שהיו בו על משהֿרבינו שזה בחינת בלועיֿקרח, ואז כשאדם מגיע לביתֿדין של מעלה נותרת בו רק בחינת משהֿרבינו שכולו תורה קדושה וטהרה והוא כולו תפילה זכה שזה רק הטוב שהיה גנוז בו, ואז עלֿידיֿזה הוא זוכה ויורש גןֿעדן.

מבואר בזוהר שכל מי שהוא מבריתו של אברהם אבינו, אברהם אבינו עוזרו ומכניסו לגןֿעדן, ומי שעסק בענין של חסד כמו אברהם אבינו אפשר שיירש גןֿעדן בזכותו של אברהם אבינו, וזה שצריך להיות שוכני קבר זה בשביל לקבור את 'קרח' שיש לכל יהודי בלב, את המחלוקת על הצדיק על משהֿרבינו. וגם כל הביזיונות שיהודי עובר במשך כל ימי חייו, שזה ענין של שפיכותֿדמים, זה בחינה של הסתלקות שנעשה לקרח ולכל הגשמיות שהיתה לו שנכנסה איתו מתחת לאדמה.

"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א), בתחילת הבריאה ברא ה' יתברך את השמים שזה העשירות, השמים זה כל השפעים העליונים שיורדים זה "הטל והמטר לברכה", זה עשירות, ואם אין גשם אין ברכת טל ומטר ויש עניות בעולם, וה' יתברך ברא דייקא את השמים בתחילה, ורק אחרי כן הוא ברא את הארץ, קודם כל ברא את העשירות, את העושר של יעקב[3] שזה היה בשביל ההתבוננות בגדולת ה', וזה העושר שהיה לרבי יהודה הנשיא ולמשהֿרבינו שנתעשר מן הפסולת של הלוחות[4] (נדרים לח.), וכמו כל גדולי הצדיקים שזכו שהיה להם עשירות דקדושה, וכמה שהצדיק הוא גדול במעלה יותר, כך הוא זוכה ומגיע להתבוננות בגדלות ה' בבחינה של עשירות דקדושה יותר, וזוכה להוריד גשם וברכה לעולם ולחלק שפע בעולם, וזה כל מעלתו וגדולתו של הצדיק שהוא זוכה להוריד שפע בעולם, בחינת יוסף שהיה 'משביר', והוא לא רק שלט בפרנסה אלא גם היה מרים את כל העולם כולו להתבוננות ב'דעת' של עשירות דקדושה, ומוריד ומחדש תורה בעולם.

וקרח זו היתה עשירות של פסלים של סטראֿאחרא, שמזה לא באים אל עץֿהחיים של אברהם אלא נופלים אל אילנא דמותא[5], שזה מושך אל הארץ, ולכן האדמה פתחה את פיה ובלעה אותו ואת רכושו. והעשירות שהיתה למשהֿרבינו זו עשירות דקדושה, וזכה לה על ידי שהוא לקח את כל הכסף והזהב שהם עשו לעגל וטחן עד דק וביטל את עגלֿהזהב ואת כל ביזתֿהים[6], וע"י זה נעשה לכולם תשובה, והוא נתעשר מן הפסולת של הלוחות השניים, וזכה לעלות שוב ולהוריד את התורה מן השמים, ולחדש מלכות ה' על הארץ, ונעשה זיכוך וטיהור לא רק של הגוף שלו, אלא של כל כללֿישראל, ונתקדשו בכל ענין התשובה שעשו וזכו לקבל את התורה, את הלוחות השניים.

והוא הגיע לשמים עם הלוחות שפסל מן הארץ, מכל הארציות והטומאה, וזכה לעשירות דקדושה שזה בחינת נשמה טהורה, נשמת הצדיק, וכאשר אדם זוכה להיות מקורב לצדיק או שהוא מחפש את הצדיק, אז דייקא עלֿידיֿזה הוא זוכה ומתגלים בו הלוחות שפסל משה באהל שלו, והוא יכול להשיג את בחינת השמים ("בראשית ברא אלוקים את השמים") להשיג את כל השפע שנמצא שם שזה 'אוצר מתנת חינם'[7] שיש לו יתברך בשמים.

ואם אדם לא מחפש בנגעי ליבו כדי למצוא את הצדיק, ולא עושה שבירה ופסילה של בחינת קרח שיש לו בליבו, עלֿידיֿזה בעוונותיו הוא הופך את סדריֿבראשית ומקדים ארץ לשמים, והוא לא זוכה לעלות לשמים עם הצדיק ושיכתב על לוחות ליבו מכתב אלקים חיים, וזה כמו בתרגום השבעים שהחכמים ברוח קודשם הפכו את הסדר וכתבו: "אלוקים ברא בראשית"[8] שהיו צריכים להפוך את הסדר שיש בתורה שלא יעשו מזה אפיקורסות ופירושים של שקר ח"ו, וכאשר הופכים את הסדר של שמו יתברך עלֿידיֿזה מתהפך הרחמים לדין, ונעשה פגם בארבע יסודות של הבריאה, ונעשה ענין של "עושר שמור לבעליו לרעתו"[9] (קהלת ה, יב), כי כשהופכים את הסדר ולא מחפשים את הצדיקֿיסודֿעולם שהוא כל ההתחלה, אז נעשה בחינה של קרח, וכל העשירות נבלעת באדמה ויוצא קירח מכאן ומכאן משני העולמות, ויכול ליפול עם כל הרכוש ולהיקבר באדמה.

אוי לו לאותו אדם שחושב בטיפשות ליבו שהקבר הוא מנוס והצלה בשבילו, כי בעולםֿהזה זו רק ההתחלה של הפחד והאימה שיש בעולםֿהבא ששם יש מיתה ניצחית, כי שם החטאים מקטרגים על האדם, ואדם שנפטר לעולםֿהבא, והוא חושב כל הזמן מהעולםֿהזה שלו שזה ענין של ארץ, וע"י זה הוא נמצא הפוך שם למעלה, ונמצא רחוק מן התכלית ומכל העושר של הקדושה שיש בשמים, שזה העולםֿהבא.

ושם בביתֿדין של מעלה משהֿרבינו מגן עליו, ושם מתחיל לו הכל כסדר הנכון של הבריאה, והוא הולך עוד ועוד מיום ראשון, לשני, לשלישי וכו', וכל השפע הזה זה בעולםֿהבא זה בחינת "כתבם על לוח ליבך" (משלי ז, ג), ושם זה לפי הסדר הנכון של הבריאה כולה, ולכן ראוי לו לאדם לעבוד את ה' בדחילו ורחימו כל עוד שהוא נמצא בעולםֿהזה, ולפסול מעצמו את כל העשירות של שקר שיש לו על הלב, ולקשר את עצמו לצדיק, ולזכות לבחינת שמים ולזכות להעלות לשמים לוחות טהורים ע"י משהֿרבינו, וזה ע"י כל מה שנצטוינו ע"י חז"ל הקדושים. ומחמת שאדם זונה לשקר ורואה כל מיני ענינים של גוף שיש בעולםֿהזה, עלֿידיֿזה הוא מתרחק מהשמים ולא יכול לראות את הנשמה, ולא יכול לזכות לרוחֿהקודש, ולראות מה שראתה שפחה על הים, שראתה מה שלא ראו נביאים וכו', וכל כללֿישראל זכו אז למעלות נשגבות וראו מראות גןֿעדן עם משה ועם השכינה הקדושה.

ומי שזוכה להבדיל בין שמים לארץ זוכה לראות את השמים, את "עצם השמים לטוהר" (שמות כד, י), וכשהוא רואה את הארץ הוא יודע שזו ארץ שהיא הדום רגליו של הקב"ה (עפ"י ישעיהו סו, א), ואז הוא נקרא 'בעל רוח הקודש', וכל מי שלא עושה הבדלה כראוי אינו יודע השגה בגדולת ה', שזה בחינת "דע מה למעלה ממך" (אבות ב, א), שזה ענין ההבדלה, שאדם זוכה להשגות בגדולת אדוננו הבורא ברוךֿהוא ובגדולת המלאכים ובגדולת נשמות הצדיקים של כל הדורות אשר היו בעולם, וע"י ההבדלה שהוא עושה הוא זוכה להבין מה זה נשמותֿישראל השרויים בדרך בבחינת: "אשר קרך בדרך"[10], ועלֿידיֿזה הוא יכול לרומם ולתקן אותן, ולכן כאשר אדם לא מקושר לצדיק למעשה הוא אינו לצד הקדושה, והוא פגום בבריתו של אברהם אבינו, והוא לא מזוכך בבריתו ולא זוכה שאברהם אבינו יכניסו לגןֿעדן, ויהיה במחיצתו של יעקב אבינו שזה כל הפאר והיופי של כל הבריאה, והוא אינו זוכה לבחינת השמים שזה כל הצדיקים של כל הדורות בחינת משה.

וכמה שהצדיק הוא קדוש יותר וטהור יותר, אז עלֿידיֿזה כביכול כפי ענין קדושתו ומעלת טהרתו כך הכל נסים מפניו, בחינת "ומצרים נסים לקראתו"[11] (שמות יד, כז), וכפי מעלת ומדרגת הצדיק הגדול במעלה יותר כך הכל יותר נסים ממנו מחמת תוקף הקדושה שקורן מפניו של משה, וכל שמזכך את גופו ומקדש את עיניו ושומר על בריתו, עלֿידיֿזה הוא מתעלה ומשיג את קדושת הגוף, וזוכה להשגות אלוקות, בחינת "מבשרי אחזה אלוה"[12] (איוב יט, כו), ועלֿידיֿזה הוא יכול להקדים בראש את בחינת שמים ולזכות לרוחֿהקודש, ולזכות להתבוננות בעשירות דקדושה שה' נותן לו מתנתֿחינם מ'אוצר מתנת חינם' אשר לו, שזה "עצם השמים לטוהר" (בחינת "אבן הראשה"), ועלֿידיֿזה הוא מבטל את העשירות של קרח, שזו עשירות של שבעת עמי כנען (כאן עני[13], שזה עשירות של מחלוקת על הצדיק).

ומכיון שעושרו של קרח היה קשור ביוסף[14] היתה השגתו ומעלתו נוראה מאוד מאוד[15], אבל כל השגותיו היו בחינת ארץ, בחינת ההשגות של 'קין' שעליו נאמר: "וישב בארץ נוד קדמת עדן"[16] (בראשית ד, טז) ולא זכה לבחינת שמים להיכלל עם הקדושה עם משהֿרבינו שהוא בחינת "עצם השמים לטוהר", ומשהֿרבינו זכה לכל הטוב הגנוז לצדיקים לעתידֿלבוא, כי הוא הסתכל כל הזמן ב"דע מה למעלה ממך", והוא עשה את ההבדלה, ולכן הוא זכה לעשירות של אמת בחינת: "ארץ נתנה יבולה" (תהילים סז, ז) שה' יתברך עשה בחכמתו שכל השפעים שיורדים לעולם הם כולם בזכות הצדיקֿיסודֿעולם, בזכותו של משהֿרבינו שזכה לעשות הבדלה ונתעשר בהתבוננות בגדולת ה', ולכן זכה לעשירות שכל השפעים משתלשלים לעולם ממנו, וכל הרהורי התשובה שבאים לכל היהודים זה הכל ממנו, זכה להיות "חכם לב" (משלי י, ח) ולקח את עצמותיו של יוסף (סוטה יג.) שאמר איך אני אחטא? "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בראשית לט, ט) והוא נס וברח מאשת פוטיפר, וזכה להיות 'יסודֿעולם', שכל הניסים באים דייקא עליו ונמשכים דייקא ממנו, בחינת: "מצוה גוררת מצוה" (אבות ד, ב) שהמצוות באות אליו כדי שהוא יעשה אותם, והוא יוריד את כל השפע של הקדושה, וכל הטוב שיש בעולם יורד בזכותו.

יוסף ידע שכל השפעים שבאים לעולם וכל ההשגות שבאות לכל הצדיקים זה הכל ממנו, והוא אמר איך אני אתייאש? אסור לי ליפול! אסור לי להתרחק מה' "וחטאתי לאלקים!", וזכה לבחינת "בית יוסף להבה" (עובדיה א, יח), שבזכות שמירתֿבריתו של אברהם הוא זוכה ומכניס את שומריֿהברית לגןֿעדן, ועלֿידיֿזה הוא ממשיך עוד יותר ועוד יותר כיסופים ואהבת ה' לכל העולם כולו, אבל בעת שהצדיק נופל ביאוש ונשלט ע"י הדינים, כל העולם יכול ליפול בייאוש ח"ו, ולכן לעתיד, בעת שיהיה רווח והצלה ששון ושמחה ליהודים בעת התגלות מושיען של ישראל, אז גם כל אומותֿהעולם יראו את תפארת 'בראשית', ותהיה התגלות התפארות ה' שהוא ידע מראש שהכל זה בשביל ישראל שהם נקראים ראשית[17], ותהיה עימו שמחה בכל העולמות כולם, עם כל פמליא של מעלה ועם כל המלאכים כולם, וכולם מזמרים ומשבחים מגדולת ה' יתברך בורא כל עולמים.

ולכן באמת הכל מחפשים את הצדיק ודורשים אחריו שזה כל הענין של 'בראשית' לחפש כל פעם מחדש את הצדיק במוחו ובליבו, ובאמת הצדיק כבר נמצא בתוך כל הגופים של כל בניֿהאדם של כל הבריאה, וזה הניצוץ של משהֿרבינו שנמצא בכל עםֿישראל, ולא לחינם אמרו חז"ל משה רבינו עולה תרי"ג ובכל יהודי יש את ענין התורה, את ענין תרי"ג מצוות (עשה ולא תעשה), ואין גוף שאין בו את כללות תרי"ג מצוות, ולכן התורה היא של כל היהודים, ונכתבה איש איש לנחלתו בחינת: "ארץ נתנה יבולה" שישבו על אדמתם בשלום ואחדות נהנים מזיו השכינה הקדושה, וגם מה שנעשה מחוץ לארץֿהקודש הכל תלוי ביהודים כמו שנאמר: "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" (דברים לב, ח), וכל מה שנמשך בעולם זה הכל נמשך דייקא ממשהֿרבינו 'יסודֿעולם'.

משהֿרבינו נמצא בתוך גופו של כל יהודי, וכמו שמצינו בפועל אצל אברהם אבינו שמל את עצמו ובריתו נמצאת אצל כל יהודי ויהודי, ואין יהודי שאין בו את בחינת אברהם אבינו, אין יהודי שאין בו את מידת החסד של אברהם אבינו וכבר נאמר: "שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים (יבמות עט.), ו"מי שאין לו בושת פנים – בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני"[18] (נדרים כ.), ובידוע שאין הוא מזרעו של אברהם אבינו, אבל מי שגומל חסד ומי שיש בו מידת בישנות, הוא מזרעו של אברהם אבינו, וכמו שמצינו בענין הברית והחסד שזה נשפע מאברהם אבינו עוד קודם למתןֿתורה, כך מצינו שבכל יהודי יש חלק מיהודה בן יעקב, והוא שייך לעסק התורה בפועל ואין יהודי שלא עוסק בתורה, ולכן נקראים 'יהודים' על שם יהודה, שנאמר: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות[19] לפניו גשנה" (בראשית מו, כח), וכן מחמת שיהודה עסק בתשובה כמו שנאמר: "מטרף בני עלית" (בראשית מט, ט), וכל התשובה שבעולם הכל נמשך מיהודה[20], שיכול היה לזכות תשובה בעבור כל העולם כולו ע"י שהוא המשיך וידוי ותשובה בפועל במשך כל הדורות כולם מגודל המסירות נפש שהיתה לו, ועלֿכן דייקא ממנו יצא משיח בחינת "יהודה אתה יודוך"[21] (בראשית מט, ח), "על יד איש בן פרצי"[22] וכו', ועלֿכן מחמת ההתבוננות שהוא עשה הוא המשיך כח של תשובה בכל העולם כולו, וע"י עסק התשובה נתקרבו הכל לה' יתברך, ורואים את זה בכל היהודים כולם אפילו אלו הרחוקים מן הקדושה איך ביוםֿכיפור הם מגיעים להרהורי תשובה, והכל אצלם הרהורי תשובה, וכל אלה שלא עוסקים בתורה וב'וידויֿדברים' לפני הצדיק[23] גם בהם יש את בחינת משהֿרבינו, ואז כשמגיע 'שבועות' או 'שמחתֿתורה' רואים איך הם ששים ושמחים בזאת התורה, נמצא שבכל יהודי יש כללות שבעתֿהרועים, וכללות כל הצדיקים שהיו במשך כל הדורות, ואין יהודי אשר נחסר ממנו אפילו אחד מהם, וכל היהודים מלאים בצדיקים קדמוניים שמתעברים בנשמתם, והם נמצאים בכל יהודי, ובכל יהודי יכולים לראות את שבעתֿהרועים, וגם בכל יהודיה יכולים לראות את (העיבור של) האמהות הקדושות, ואין יהודיה אשר לא יכולים לראות בה את האמהות הקדושות, ואם לא יכולים לראות בה את האמהות הקדושות הרי שהיא גויה ולא יהודיה, וכן יהודי שלא יראו בו את האבות הוא לא יהודי, וזו הגדולה של מעלת 'נשמותֿישראל', שכל היהודים כלולים כולם בשבעתֿהרועים ובאמהות הקדושות, ואין יהודי שנחסרת ממנו אחת מההתבוננויות הללו, כי כל יהודי שיסתכל יוכל לראות את כל אבותינו הקדושים ואת כל אמותינו הקדושות שנמצאות בתוכם של כל יהודי ויהודיה.

והתכלית היא לבוא מהעולםֿהזה אל העולםֿהבא, וכאשר הוא מגיע לעולםֿהבא וכל הענין שהוא עובר עד שהוא מגיע לקבר וכל הענין שגוררים ומוליכים את הגופה לביתֿהעלמין, והוא נמצא בד' אמות לבדו, ולא מלווין לו לאדם שום דבר לא הוריו ובניו ואחיו ואחותו וכו', והוא הולך עם גופו לבד[24], אבל אם הוא היה מקושר לצדיק אז זה ענין אחר לגמרי, כי הצדיק הולך ומלווה אותו יד ביד עד לביתֿדין של מעלה, ובעת שהוא הולך לביתֿדין של מעלה כל הביתֿדין של מעלה מזדעזעים לצדדים מפני גדולת נשמתו של הצדיק, ומפחדים רק לא להביט בפניו של הצדיק בדיל ויעבור, כי פניו של הצדיק זה אש להבה.

וכבר נאמר על ענין המחלוקת בין ביתֿהלל לביתֿשמאי בברכת הנר שבהבדלה "בית שמאי אומרים: שברא מאור האש, ובית הלל אומרים: בורא מאורי האש" (משנה ברכות ח, ה) (והלכה כביתֿהלל), ביתֿשמאי אומרים 'מאור' האש בלשון יחיד וביתֿהלל זה מאורי האש לשון רבים, ואסור ששום דבר יחצוץ בין העין לבין השלהבת, היינו אפילו זכוכית או עששית אסור, כי צריכים לראות את השלהבתֿאש עצמה איך שהיא עולה מאליה, ואותו דבר בענין ראיית הצדיק, שהוא 'אשֿלהבה', כי אם זוכים לראות את פניו של הצדיק כאשר מגיעים לביתֿדין של מעלה זו מעלה גדולה, ולא יועיל שם אם יש לו חציצה ואינו יכול לראות את פניו של הצדיק, ולכן אם אדם היה מקורב לצדיק אבל לא היה מקורב ממש והיו לו כל מיני דברים שחצצו ועשו צל ועששית אז עלֿידיֿזה לא מועיל לו פניו של הצדיק שם, ההבדלה זה להבדיל בין טוב לרע וצריך שלא תהיה חציצה, וכשמגיעים לביתֿדין של מעלה גם כן צריכים לעשות הבדלה בין הקודש לבין החול, בין העולםֿהזה לבין העולםֿהבא, בין השמים לבין הארץ, ורק ע"י ראיית פניו של הצדיק הגדול במעלה יותר, שם בביתֿדין של מעלה, כאשר רואה אותו בלי שום חציצה, עלֿידיֿזה הוא יכול לעשות הבדלה בין הקודש לבין החול, בין הטמא לבין הטהור, וזוכים הכל לגןֿעדן.

בשעה שאדם מגיע לביתֿדין של מעלה אם הוא היה מקושר ומאמין בצדיק ולא עשה מחלוקת עליו ולא עשה שום חציצה וראה את הלהבה בלי עששית, אז כאשר הצדיק מתבונן בו, הוא יכול להבדיל עליו על "נר ה' נשמת אדם" שבו, ועלֿידיֿזה הוא זוכה ונעשה כולו קודש וזוכה לגןֿעדן, אבל אם אדם בא למעלה והוא נר הסגור בתוך עששית, שהיה מקורב לצדיק אבל רק במקצת ולא היתה לו אמונה שלימה בו, זה בחינת 'נר בעששית' שלא רואים את השלהבת בעצמה בפועל כי יש חציצה, ואז אפילו שהוא קרוב לצדיק אבל הצדיק אינו נראה ולא יכול לעשות עליו הבדלה ולהוציא אותו לבחינת זכות, ונשאר שם בלי יכולת לצאת מן החול אל הקודש, היינו שלא נעשה בו הבדלה ע"י הצדיק.

וזה הענין של ביתֿשמאי וביתֿהלל, כי ביתֿשמאי הם מידתֿהדין, ולכן הם אומרים מאור האש, היינו שזה רק אחד, אבל ביתֿהלל אומרים מאורי האש, שיש הרבה צדיקים כאלה, כי בכל יהודי יש מענין של מאורי אש, בכל יהודי יש את בחינת האור הטוב של היום הראשון לבריאת העולם שגנוז בו, ולכן נפסק כביתֿהלל ומברכים בהבדלה 'מאורי האש', ומתוך כך כל יהודי יכול להגיע לענין של התבוננות, ולהגיע אל מול פני המנורה שהם שבעתֿהרועים שלנו, ועלֿידיֿזה הוא יכול להתייגע ולפעול עוד יותר ועוד יותר בעבודת ה' עד שהשלהבת עולה מאליה.

הגמרא אומרת: "תנו רבנן: אין מכבדין בדרכים – לומר לגדול הימנו לך לפני" (ברכות מו: ורש"י), שאם נפגשו ב'דרכים' אז לא עושים ענין של כבוד, וקשה מה החילוק בין כל מקום ובין דרך, שבכל מקום יש ענין יש לחלוק כבוד לצדיק, ותוס' מבארים שאם יצאו לדרך כאחד מכבדין בדרכים, אבל אם כל אחד הלך לדרכו ופגעו זה בזה באקראי, והם הולכים למקום אחד רק אז אין מכבדים בדרכים.

ופירוש הענין שמה שאין מכבדים בדרכים זה מדובר דייקא על הצדיקים שהם אלו שלא מכבדים בדרכים, וכבר מבואר לפי התוס' שמסביר שאם נפגשו באקראי והולכים למקום אחד באקראי, זה מרמז על כך שנפגשו מכל מיני דורות ביחד, כי כל הצדיקים הולכים למקום אחד, לביתֿהמקדש, ובעת שנפגשים כל הצדיקים מכל הדורות עלֿידיֿזה הם לא מכבדים, היינו שצדיקים כאלה גדולים במעלה אין נוהגים כבוד לגדול שבהם ויש ביניהם מחלוקת זה מראה שהם נפגשים באקראי בדרכים המובילות להר ה', וכל המחלוקות שהם חולקים איש על רעהו, ולא נוהגים כבוד איש ברעהו, זה דייקא מחמת שהם הולכים בדרכים באקראי כי כולם עולים למקום אחד, ועלֿכן בדור שיש כלֿכך הרבה מחלוקות בין הצדיקים הרי זה סימן שהגאולה קרובה, כי הם נפגשים באקראי בדרכים שהם הולכים כולם למקום אחד אל ביתֿהמקדש, ומה שרואים בדור האחרון שאין בין הצדיקים כבוד זה מפני שנמצאים כבר סמוך לביתֿהמקדש ונפגשו באקראי והולכים יחדיו, ולכן אין מכבדים בדרכים כתוספות הנ"ל.

ומה שראינו בדורות קודמים את המחלוקות שהיו בין כל מיני צדיקים למיניהם, והם היו צדיקים שלמים ובכל זאת הייתה ביניהם מחלוקת, כי היה אותו זמן מסוגל לגאולה כענין הדרכים באקראי שנפגשים והולכים למקום אחד, לביתֿהמקדש, ולכן לא נהגו הצדיקים הקדמונים כבוד איש ברעהו מחמת שהם נפגשו באקראי והיו הולכים למקום אחד, שזה הולך בבחינה של דין כדרך ביתֿשמאי, וזה הולך במידת החסד על דרך ביתֿהלל, ובכל אופן הם נפגשים מחמת שהם הולכים למקום אחד, ולכן אין מכבדים בדרכים כי שניהם כיוונו למקום אחד, וכמובן שליבם היה לשם שמים, [כמובא בעירובין (יג:) שיצתה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", גם דברי ביתֿשמאי וגם דברי ביתֿהלל], ושניהם כיוונו למקום אחד, שיבנה ביתֿהמקדש, וכל מה שדיברו הצדיקים במשך כל הדורות הקודמים דיבוריהם הולכים ונעים בדרכים ומוסיפים אבן על אבן לבנין בביתֿהמקדש, וכל דיבור של הצדיק, וכל תורה שהוא אומר היא עוד אבן שהוא נושא על שכמו בדרכים כדי לבנות את ביתֿהמקדש, וע"י הצטרפות של כל התורות שאמרו כל הצדיקים במשך כל הזמנים הקדמונים, הם עשו את החומה והכינו את כל מה ששייך לבניית ביתֿהמקדש, כי הם ליקטו את כל התפילות, והם נשאו והעלו אותן, ולכן הם נקראים 'בונים', וככל שהצדיק הוא גדול במעלה יותר כך הוא עוסק יותר בבנין ותיקון נשמותֿישראל שזה תיקון ביתֿהמקדש בפועל.

ובשעה שהם מלקטים ומקבצים את כל אבניֿהקודש שנשפכות בציון[25], ובעת שנעשה התלקטות והתקבצות של כל האבנים הללו, הן מתחברות לענין אחד, כמו שאומרים שכל התורה זה שם אחד שכולל את כל האותיות והמילים, הפסוקים, הפרקים והספרים של התורה, ועלֿידיֿזה באה הגאולה, ועלֿכן צריכים לחפש ולחפש אחרי הבונה ה'ראשֿבית', אחרי רבֿפעלים מקבצאל בןֿאישֿחי, שהוא כמו משה שהקים את המשכן בעצמו, שרק הוא יכול לעסוק בענין של קיבוץ האבנים, שהן כל אותיות התורה, ולצרפן יחדיו לטובה, כי כל יהודי הוא בבחינת ספר תורה ופגימת אות אחת פוגמת בכל הספרֿתורה כולו בחינת: "זה ספר תולדות אדם"[26] (בראשית ה, א), ולכן צריך את הבעלֿקורא, שהוא מוציא ידי חובה את כלל הציבור שאינם בקיאים בדקדוק הקריאה וההיגוי הנכון, ורק אדם שיודע לקרוא בתורה רשאי לקרוא בפני הציבור, ומאחר שזה ספר 'תולדות אדם', לכן צריך לדקדק בקריאתו כראוי ולהגות האותיות עם הניקוד והטעמים, וע"י שמחפשים ומוצאים את הצדיק הזה שיכול להגות ולמצוא את התורה שנמצאת בכל יהודי שזה ספר 'תולדות אדם', עלֿידיֿזה יכולים לזכות לגאולהֿהשלימה, ועלֿידיֿזה נבנה ביתֿהמקדש ויכולים לזכות לכל טוב ומכל טוב.

ועלֿכן בשעה שמחפשים ודורשים אחר הצדיק, שהוא "קורא הדורות מראש" (ישעיהו מא, ד) שהוא הבעלֿקורא שיכול לקרוא בתורה בשלימות, ועלֿידיֿזה מקדימים את השמים לארץ וזוכים לרחמים גדולים, וזוכים לעוד יותר ועוד יותר התבוננות בגדולת ה', אבל בעת שכל מיני אנשים נעשים בעלי קוראים, והם לא יודעים איך להגות כראוי את האותיות הניקוד והטעמים, ואין להם שום שלימות של "תפארת אדם לשבת בית" (ישעיה מד, יג), הם לא יכולים להוציא את הרבים ידי חובה, ועלֿידיֿזה בוודאי שלא יכולים לזכות להיגאל, אבל הצדיק שהוא הראשֿבית (אותיות בראשית) הוא יכול לקרוא את התורה את כל "הספר תולדות אדם" מראשו עד סופו, והוא רואה שיש בכל יהודי ויהודי נשמה, והוא רואה שכולן מלאות בתורה, ואין יהודי אשר אין בו את בחינת התורה, כי כל היהודים מלאים בתורות, ועלֿכן צריכים לחפש בכל יהודי את אותו החלק הטוב המאיר שיש בו שזה לקרוא הדורות מראש, לקרוא בתורה שיש בו ולהגביה אותו עד לשמים תחילה, וזוכה לכל מיני שפעים שיש בשמים ויורדים לו כל מיני טללי ברכה ואורות של תחיתֿהמתים, וכל מיני גשמי ברכה על הארץ, וזוכה ל'נחלה בלי מיצרים', וזוכה לאור גדול של תורה באופן שלא יחסר לו כלום, אבל אם אדם לא מחפש אחר הצדיק אז הצדיק לא יתגלה לו, ולא יוכל הצדיק הבעל קורא להוציאו ידי חובה, ונשאר רחוק מן התורה ומן המאור שבה כי "המאור שבה מחזירו למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז).

אבל בעת שהוא מחפש אחר הצדיק, אז הצדיק מתגלה אליו והוא מגלה לו את כל הנשמות ואת כל התורות שיש בו, את כל 'ספר תולדות אדם' שיש בו, והוא זוכה כפי מעלתו וגדולתו ל"אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון[27] לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז), ונמצא שספר התורה שבו הוא שלם ומהודר בכל עניני ההידור, כי בעת שהוא זוכה ובא אל הצדיק, שהוא הבעלֿהקורא הגדול במעלה ביותר, אז עלֿידיֿזה הוא לוקח ומעלה אותנו ומכבד ומפאר את הספרֿתורה שיש בו, ועלֿידיֿזה הוא יכול לקרוא בו את הדורות מראש, ולקרוא את התורה שיש בו בחינת: "זה ספר תולדות אדם", ומתגלה הכבוד הראוי לו.

כאשר מוציאים את הספרֿתורה מראים לכל שיראו בעינים את האותיות של הספרֿתורה, ועלֿידיֿזה שהוא הולך ומחפש אחר הצדיק שיכול לידע באמת את מעלתו הגנוזה, שיש בו בכל אחד מישראל בחינת ספרֿתורה, עלֿידיֿזה נמצא הבעלֿקורא ונעשה ענין של קריאתֿהתורה והכל יוצאים ידי חובה.

והצדיק הגדול במעלה הוא הבעלֿקורא, והוא הולך ומרים את הספרֿתורה, כמו שעושים הגבהה, והוא מרים את ישראל גבוה גבוה ועלֿידיֿזה הכל רואים את האמת, אבל אם יהודי חושב שהוא הגיע לפסגה ושהוא כבר פטור מלחפש אחר צדיק, אז עלֿידיֿזה הוא מפריד את עצמו מאורֿהתורה, ולא יראו העולם את הפאר והיופי שיש בו, את התורה שיש בו, ועלֿכן כל גאולתֿישראל הראשונה היתה דייקא ע"י שהאחים זכו לירד ולחפש את יוסף במצרים, ואףֿעלֿפי שהם היו צדיקים קדושיֿעליון וגדולי המעלה מאד הם היו צריכים לרדת ולחפש את יוסף, וכאשר הם באו אליו הם זכו שהוא הרים את כל אחד מהם והוא הכניס את כולם ביחד בליבו ועשה מהם אבניֿהחושן[28] על ליבו של הכהןֿהגדול במעלה, והודיע לכולם שדייקא עלֿידיֿזה הם יזכו כולם שיאירו אותיות שמותיהם על החושן וכולם יראו את האותיות של כל השניםֿעשר שבטי י-ה איך שהם זוהרים ככוכבי אור בשמים, ועלֿידיֿזה נתגלה כל היופי שלהם ושלימות ההתפארות של ישראל, שזה הענין של מלבושי הכהןֿהגדול[29], ויוסף הצדיק הסביר להם שהוא הבעלֿקורא שהוא 'קורא הדורות מראש', והוא זה שיודע מי הם באמת, ויודע איך לנהוג בהם כבוד כמו שנוהגים בספרֿתורה, ולכן בשעה שכל יהודי (ואפילו אם הוא הצדיק הגדול במעלה יותר), הולך וחותר ומחפש אחר צדיק שהוא עוד יותר גדול ממנו, אז עלֿידיֿזה שהוא יודע שהוא עדיין לא פטור מלחפש אחר הצדיק הוא מכפיל את כוחו עד שהשלהבת עולה מאליה, והוא עולה עוד יותר גבוה כמו שעושים הגבהה לספרֿתורה.

כל היהודים הם בבחינת נרות כמו שנאמר "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז), והצדיק הגדול שהוא הכהןֿהגדול שמיטיב את הנרות ומעלה את כל הנרות אל מול פני המנורה עד שתהיה השלהבת עולה מאליה ומצטרפת לבחינת אבוקה, ועלֿכן להבדלה צריכים דייקא אבוקה ולא מספיק נר בודד, מפני שישראל ערבים זה לזה וכאשר יגיע בזמנו לביתֿדין של מעלה וירצה לצאת מחול אל הקודש, לצאת מעולם התוהו לעולםֿהאמת, הוא יצטרך מאד לאור של אבוקה ולהתגלות פניו של הצדיק הגדול במעלה[30] שיעשה הגבהה של ספרֿהתורה, ואם יש חציצה הוא אינו יכול לראות את פניו, ואינו זוכה להאמין בו באמונה שלימה, אבל כאשר אדם מעביר מעל עיניו את החציצה ומתגלה האמונה הוא זוכה לראות את השלהבת של הנר האמצעי ולצאת מהחול אל הקודש ולעבור בשלום מעולם התוהו לעולםֿהאמת, ומתגלה למפרע ש"כל נתיבותיה שלום", וזוכים כולם ל"אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג, טז).

הגמרא אומרת: "אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד" (עבודה זרה יט:), ויש על זה קושיא גדולה כי אם היא שיחתֿחולין אז מפני מה היא צריכה לימוד, ואם היא צריכה לימוד אז עלֿידיֿזה היא כבר לא שיחת חולין! והתירוץ הוא שהצדיקים הגדולים במעלה הולכים תמיד מחיל אל חיל[31] ועולים מדרגא לדרגא, ועלֿידיֿזה כל תורה שהם משיגים קודם נעשית בבחינת שיחתֿחולין לעומת השגתם החדשה בגדולת ה' יתברך, ועלֿכן כבר נאמר "ולגדולתו אין חקר" (תהילים קמה, ג), והסברתי על הענין הזה שכאשר זוכים ומשיגים גדולת ה' יתברך עד אין חקר, עלֿידיֿזה מתבטלת המחלוקת של קרח (חקר אותיות קרח), כי כשמשיגים גדולת ה' היינו "לגדולתו אין חקר" אז אין קרח, אין עוד קושיא על הצדיק, ורק בזמן שלא משיגים עדיין מגדולת ה' אז יש מחלוקת ויש חקר וכל מיני דעות אפיקורסיות.

ובעת שנזכה כולנו להשיג את בחינתו של דוד "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלוהים" (תהילים קלה, ה), והכל יעסקו רק בחיפוש אחר גדולת ה', וירצו להשיג גדולתו של ה' יתברך 'עד אין חקר', עלֿידיֿזה מתבטלת כל המחלוקת של קרח על הצדיק, ונבלעת באדמה ונעלמת, כי ע"י החיפוש זוכים לבחינת שמים "והשמים יתנו טלם" (זכריה ח, יב) טל אורות של תחייתֿהמתים, ועלֿידיֿזה נעשה שלום בארץ בחינת: "ארץ נתנה יבולה" (תהילים סז, ז), וירד ביתֿהמקדש, וכל מה שנשאר זה להמתין ולחכות, ובינתיים להרבות בתפילה עוד יום ועוד יום ועוד ועוד שניה ועוד דקה ועוד שעה שאולי נגאל, ובוודאי שיגאלו היהודים ע"י התפילה, וכמה שיעסקו יותר בתפילה כך יכולים לזכות לישועות, ניסים ונפלאות, כי כל היהודים הם מלאים בניסים ונפלאות, כי יהודי הוא מלא באוצרות איןֿסוף של טוב, ובאמת אין יהודי שיש בו בחינת חיסרון כמו שרואים שכשיצאו ממצרים נתרפאו כל המומים שהיו להם, וכל יהודי הוא ספרֿתורה הוא "לוח ליבך" שעליו נכתבים כל השפעים שבעולם, ובכל היהודים יש את כל הטוב, שזו התורה, וצריך רק שיבוא הבעלֿקורא שיעשה הגבהה, וירים את הספר עד השמים, ויקדים שמים לארץ, ועלֿידיֿזה הוא ירים גם את מה שנמצא בד' אמות של כל יהודי ויהודי, ויזכו להתבוננות טהורה ב"לגדולתו אין חקר".

הגמרא (ברכות יח.) אומרת: "ר' חייא ור' יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הוה קשדיא תכלתא דר' יונתן", תכלתא זה התכלית זה כל הטוב שבעולם, זה כל היופי זה כל המעשים טובים שנרשמים בספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, שזה כל הטוִב שאדם יכול לזכות בו בעולם הזה כמו שנאמר "יראת ה' היא אוצרו" (ישעיהו לג, ו), "אמר ליה ר' חייא: דלייה" – הגביהנו (רש"י), תעשה הגבהה, ועלֿידיֿזה תתקרב אל התכלית הנמצאת בכל המעשים טובים וכל המצוות שמלוין לו לאדם לעולםֿהבא והם כל האוצרות שיש לו בגנזיא דמלכא שזה כל התכלית של העולם הזה שיהיה לו פתילֿתכלת שיעלה אותו עד כסאֿהכבוד מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסאֿהכבוד, שנאמר: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" (שמות כד, י), וכתיב: (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (מנחות מג:), ולכן הכל נמצא בד' אמות שלך כמו שנאמר: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יד), לכן הוא אמר לו תרים את זה וע"י זה תשיג בגדולת ה' שאין לה חקר, ותראה שהכל כבר היה נמצא בד' אמות שלך, וכאשר זוכים ל"אורך ימים בימינה" עלֿידיֿזה הוא יכול לזכות לכל מיני אינסוף של טוב של "בשמאלה עושר וכבוד" ולראות כל מיני ניסים, ואם אדם מאמין באמת שכל האוצר נמצא בד' אמות שלו, שהוא בעצמו ספרֿתורה "זה ספר תולדות אדם", אז הוא זוכה להבין עד כמה הוא יקר לפניו יתברך, והוא זוכה לפשפש בנגעי ליבו ומחפש בד' אמות שלו לפסול את הלוחות של משה שנגנזו[32], ועלֿידיֿזה הוא יכול לזכות לעשות הגבהה לכל השיחותֿחולין שלו, ולהפוך אותן שיהיו כולן צריכות לימוד, שיחזרו עליהן האותיות שפרחו או נגנזו ויהיה בחינה של 'שמים חדשים' ותרד לעולם ארץ חדשה ואיתה שפע וכל טוב סלה.

ובשביל זה צריכים לנסוע לצדיק כי כל האוצרות וכל האבידות נמצאות תחת כסאו של הצדיק, וזה הענין של הכסא (הכסא של אליהו הנביא שמשה יביא אותו) של שלמה המלך, וכל תוקף התגלות המלכות שהיתה בזמנו של שלמה המלך, זה היה בשביל להשיב לכל הבריאה את כל האבידות שלה, שזה כל הדיבוריֿחולין השיחות של החיות והעופות, ולעשות מזה התעלות ע"י חכמת שלמה שזה ענין של צריכות לימוד, ובאמת נעשה שלום בעולם עלֿידיֿזה כמו שנאמר: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (ברכות סד.), ונעשה שלום גם בין הד' יסודות של העולם, ובדומה לזה תהיה ההתגלות בעת שתבוא גאולתֿישראל בזמן שתהיה התגלות השכינה הקדושה ומלךֿהמשיח.

יהי רצון שבזכות זה ה' יזכה את כל עםֿישראל בישועות, ניסים ונפלאות, ונזכה ללכת לירושלים ברינה (ושם נשיר שיר חדש) ולעשות מזה עבודת הכהןֿהגדול בקודשֿהקודשים, ונזכה להפוך את כל השיחותֿחולין שלנו לדבריֿתורה מתוקים, קדושים וטהורים, חביבים כעולה וכקרבן לפניו יתברך, ויתעלה ויתגדל שמו הגדול הגיבור והנורא, ונזכה שיתגלה מלךֿהמשיח ויגביה את לוחותֿהאבן הטהורים, ויהיו כולם ראויים למכתב אלוקים כתוב מזה, ולא 'מזה ומזה' כי תתבטל בחינת אחורים ויהיה רק פנים אל פנים.

וכל הענין של היהודים שזה בחינת: "ויחן שם ישראל" (שמות יט, ב) – "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י), וזה בחינת רשב"י וחבריו "אנן בחביבותא תליא" (האדרא רבה פרשת נשא קכח ע"א), וכל מה שזכו אז בזמנם וכל מה שאנחנו יכולים לזכות היום זה הכל רק ענין של חביבות, ואין שום דבר שיכולים להחזיק איתו מעמד חוץ מהענין הזה של 'חביבות', ולכן אומר רשב"י שכל מה אנחנו תלויים עליו זה הענין הזה של חביבות, שנוהגים כבוד זה בזה שיש אחדות ושמחה בינינו, ועלֿכן כל אחד יחזיק טובה בעבורי ויתפלל בעבורי באופן שאזכה לישועת ה' (כהרף עין) ויחזיקו לי טובה, ויתפללו בעבורי להיוושע (חיש קל מהרה) למען הכלל והפרט, ולבקש על זה שוב ושוב ושוב "עד ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג, נ) וירחם, אנא מכם לא לחדול, עוד תפילה ועוד תפילה ועוד תפילה ועוד תפילה ועוד תפילה ועוד תפילה, וגם אני אתפלל על כל אחד ואחד, וכל מי שצריך ישועה ידע ויאמין שרק על ידי שנתפלל איש על רעהו, ה' יגאל ויושיע את כולנו.

אומר לכם את האמת מצד הכח והיכולת לא יכולתי להגיד תורה, ולא יכולתי להגיע, אבל אמרתי אףֿעלֿפיֿכן בגלל שכל היהודים פה צדיקים אם אני אגיד להם את בעייתי, ואת בקשת לבבי בענין הדברים שאני נצרך להם, אז עלֿידיֿזה שישמעו בוודאי ירבו בתפילה ואני אוושע, עלֿכן כל מה שבאתי זה היה רק בגלל זה, שאני ידעתי בליבי שאני בא אל אדמו"רים חשובים, והאמנתי בליבי שכל יהודי הוא בבחינת רבי גדול, ואם אני בא ואומר לו את ענין בקשתי, עלֿידיֿזה הוא יושיע אותי והוא יגביה אותי ויכניס אותי למחיצה אחת איתו בכסאֿהכבוד עם כל כלל נשמותֿישראל, ועלֿכן אני מאמין שבזכות זה שאני שוטח בקשתי לפניכם וכל היהודים אשר נמצאים פה זה בחינת "אז נדברו יראי ה'", וע"י שיעשו כולם אגודה אחת כמו בחינת ביתֿדין[33] של מטה, ולכן מבקש אני ממעלתכם שתתפללו בעבורי ותבטלו מעלי את מידתֿהדין, ותפעלו עבורי ישועות, ותעשו את כל מה שביכולתכם לפעול כדי להביא את הגאולה, ולא רק בעבורי אני מבקש ממעלתכם אלא בעבור כל היהודים שתפעלו לכולם ישועות, ברכות והצלחות, בין ברוחני ובין בגשמי, ובכך יכולים לזכות לצאת מהגלות ב'יד רמה' בריש גלי.

ואם נזכה לכח הנורא הזה של 'בי כנישתא חדא', באופן שיהיה ביתֿכנסת אחד וביתֿתפילה אחד, שכל היהודים יהיו שווים וכל היהודים יאהבו איש את רעהו ויעזרו איש לרעהו, כמו שהיה בזמן יציאתֿמצרים שמסרו נפש בעבור כל יהודי ויהודי, והאמינו באמונה שלימה במשה, וכל היהודים היו משתחווים למשהֿרבינו, והוא היה מרים כל יהודי ויהודי כרועה עדרו השומר צאנו ומרים את החלש, אם היה רואה ילד תועה היה נושא אותו על גבו, והיה הולך עם אחד, ועוזר לזקן להרים את המקל שנפל לו, כי למעשה הצדיק הולך עם כל יהודי בכל מקום שהוא נמצא.

ולכן צריך לשמוח שיש מנהיג ששומר עדרו, ובפרט אם יודעים שיש מנהיג גדול, ויודעים שיש צדיק גדול במעלה, וצריך לרקוד עד השמים אם יודעים שיש כזה 'בנאי', רב פעלים מקבצאל, שיכול להמשיך כל שלימות השפע בעולם, ולא כמו שמצינו אצל המתנגדים על משהֿרבינו, שבמקום שישמחו על שיש משה בעולם שיכול היה להביא את הגאולה ולהוריד תורה, והם כבר ראו בעיניהם שהוא הוציא את בניֿישראל ממצרים ועשה להם ניסים ונפלאות על הים, והנה במקום שישמחו היהודים על שיש מנהיג שה' חפץ בו ונותן בו אמון "ש"בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז) הם עושים עליו מחלוקת איזו עין היתה לו לקרח! מחלוקת שאינה לשםֿשמים, אבל באמת עלֿידיֿזה הוא גילה את העצבות שלו בחינת "קץ כל בשר בא לפני" (בראשית ו, יג), וזה העיןֿצרה שלא לי ולא לך יהיה ונתגלתה הקנאה שלו על התנשאות של משה ואהרן הקדושים וביקש לאבד הכל, אבל אם יש אמונה בצדיק וכל אחד יפסול מעצמו את עשירותו של קרח שעושה לו מחלוקת על הצדיק, עלֿידיֿזה זוכים כולם לקחת את כל השמן ויוצקים אותה על אבן הראשה ועושים מזה 'שמן ששון מחבריך' וזוכים להתגלות אורֿהתורה, ונעשית התגלות הצדיק שנמשח 'שמן משחת קודש' מן החביבות שיש בינינו, ומשהֿרבינו מתגלה לכל אחד בד' אמות שהן הגוף של כל יהודי, ומשם הוא מאיר את נשמתו, ונעשה שפע וכל טוב על הארץ.

וכל מה שהיו שומעים את קולו של משה זה היה הקול של השכינה הקדושה, וקרח ראה את משה את הצדיק עם עששית של כסף וזהב[34] ולכן הוא חשב על משה שהוא לוקח את הכל לעצמו ומבליע את זה באדמה, והוא חשב על עצמו שהוא זוכה לעלות לשמים וכולו תכלת בזכות האוצרות של יוסף, אבל בא ה' יתברך ואמר לו הפוך, שדייקא משה שלקח את עצמותֿיוסף שזה ההיפך מעשירות זכה לעשירות בשמים, לוחותֿהאבן שנשא בידיו לשמים, ואתה לקחת עשירות של הבל של יוסף, שזה היה הפסולת של יוסף, כל מה שהוא פסל מעצמו כדי להגיע להיות צדיקֿיסודֿעולם זך וטהור בחינת: "עצם השמים לטוהר", והאדמה פתחה את פיה ובלעה את קרח ואת כל רכושו והפכה אותם לגל של עצמות, ומבטן האדמה הוא צועק "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאין", ומשה רבינו זכה שגם עצמותיו הן בבחינת שמים כי מקום קבורתו לא נודע, ובאמת כל העושר שנשאר על האדמה זה הכל רק בזכות ההתבוננות שהיתה לו והעושר נשאר לנו ולבנינו עד עולם, כי כאשר הוא עלה על 'הר נבו' והוא ראה עד סוף כל הדורות אז הוא 'קרא הדורות מראש', וכתב את ספר תולדותֿאדם, ונתן לנו טרף לפי הטף טל של תחייתֿהמתים בזכות עצמותיו של יוסף הצדיק, ואפילו שמקום קבורתו לא נודע והוא בשמים, אבל הוא ממשיך לנו משם חיות למקומות הנמוכים ביותר איפה שנמצאות העצמות בקבר, לשם הוא המשיך לנו את בחינת "זה ספר תולדות אדם" לארץ, וזה בחינת "ויקבור אותו בגי" (דברים לד, ו) לרמז לנו שרק משה הוא שמגביה אותנו עד השמים וזה ענין של בחירה חופשית שיש לכל אחד לבחור בין טוב לרע כמו שנאמר: "ובחרת בחיים" (דברים ל, יט).

 



[1] "וכי ימוך" (ויקרא כה, לה) הדא הוא דכתיב "גומל נפשו איש חסד" (משלי יא, יז) זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו: רבי להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה, אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להן: לרחוץ בבית המרחץ, אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן, מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות, אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו) על אח כמה וכמה, דבר אחר: "גומל נפשו איש חסד" זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו: רבי להיכן אתה הולך? אמר להם: לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו: כל יום אית לך אכסניא? אמר להם: והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא? יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא (ויקרא רבה לד, ג).

[2] אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא, ואיתלוי בהדן ההוא טייעא (סוחר ישמעאלי)... אמר לי: תא אחוי לך בלועי דקרח. חזאי תרי ביזעי (שני בקעים) והוו קא מפקי קוטרא (מוצאים עשן), שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא (לקח הישמעאלי גיזת צמר ושראה במים) ודעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם (ונעצה בראש הרומח והכניסה בקעים המעלים עשן), וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי (כאשר הוציאה ראיתי שנחרכה למרות שהיתה ספוגה במים). אמר לי: אצית (הסכת ושמע) מאי שמעת? ושמעית דהוו אמרין: "משה ותורתו אמת והן בדאין". אמר לי: כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת (שמהפכין אותו כדי שיתבשל), ואמרי הכי: משה ותורתו אמת והן בדאין (בבא בתרא עד. ורשב"ם).

[3] ועיקר העשירות זה בשביל התבוננות של יעקב של הצדיק, אבל בלא זה העשירות הגשמית היא רק בשביל נשים וקטני דעת כמותן, וזהו שאמרו: "כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו" (בראשית לא, טז), אבל אתה (יעקב) העושר זה בשביל התבוננות בגדלות ה' שזה כנגד שליש שבקרקע (עפ"י מוהר"ן ח"א ס, ד).

[4] וזה בחינת: "פסל לך" (שמות לד, א) 'הפסלת יהיה שלך' (נדרים לח.), משם נתעשר משה כי זה הפסולת של לוחות הם בחינת הסבובים, שננסרין ונפסלין סביב סביב ההתבוננות והם בחינת עשירות כנ"ל, שעל ידו באים אל ההתבוננות כנ"ל, וזה אותיות ממון ראשי תבות משם נתעשר משה וי"ו הוא בחינת הלוחות שמשם נתעשר משה כי הלוחות ארכן ו' ורחבן ו' וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא יד.).

[5] "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד ה' אל כל העדה" (במדבר טז, יט) תרגם יונתן: וּכְנַשׁ עֲלֵיהוֹן קֹרַח יַת כָּל כְּנִישְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִתְנַטַל בְּעוּתְרֵיהּ דְאַשְׁכַּח תְּרֵין אוֹצְרִין מִן אוֹצְרוֹי דְיוֹסֵף מַלְיָין כְּסַף וּדְהַב וּבְעָא לְמִטְרַד בְּהַהוּא עוּתְרָא יַת משֶׁה וְיַת אַהֲרֹן מִן עַלְמָא אִילוּלֵי דְאִתְגְלֵי אִיקָרָא דַיְיָ לְכָל כְּנִישְׁתָּא.

תרגום: ויאסוף עליהם קרח את כל העדה לפתח אהל מועד ויתנשׂא בעושרו שמצא שני אוצרות מִן אוצרות של יוסף מלאים כסף וזהב וביקש לסלק באותו העושר את משה ואת אהרן מִן העולם אילולי שׁהִתגלה כבוד ה' לכל העדה (ע"פ כתר יונתן).

[6] "ודי זהב" (דברים א, א), מאי ודי זהב? אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די – הוא גרם שעשו את העגל... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה? שנאמר: (הושע ב, י) "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל" (ברכות לב.).

[7] באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר: האוצר הזה של מי הוא? והוא אומר: של עושי מצות, והאוצר הזה של מי הוא? של מגדלי יתומים, וכל אוצר ואוצר, ואחר-כך ראה אוצר גדול, אמר: האוצר הזה של מי הוא? אמר לו: מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה שנאמר "וחנותי את אשר אחון" (שמות לג, יט) – למי שאני מבקש לחון (שמות רבה מה, ו).

[8] תניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו: (בראשית א, א) אלהים ברא בראשית וכו' (מגילה ט.).

אמרו חכמים במסכת סופרים (א, ז): "והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה", וכן אמרו במגילת תענית: "שמונה בטבת (נקבע לצום לפי שבו) נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם שלשה ימים".

[9] "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו" - אמר ריש לקיש: זה עושרו של קרח שעל ידי רוב ממונו נתגאה ונטרד מן העולם (רשב"ם פסחים קיט.).

[10] "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע" (דברים כה, יח).

[11] "ומצרים נסים לקראתו" שאין שם מקום הנסים (ליקוטי מוהר"ן ח"א ז, א).

[12] וזה בחינת: "מבשרי אחזה אלוה", 'מבשרי' דייקא היינו על ידי בשר הגוף 'אחזה אלוה', היינו השגות אלוקות, היינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד (ליקוטי מוהר"ן ח"א כב, ה).

[13] ועיקר הוא ארץ ישראל כי כל הארצות מקבלין מתמצית ארץ ישראל וארץ ישראל יש לה ב' בחינות לפעמים נקראת ארץ כנען, ולפעמים נקראת ארץ סתם הינו כשיש מחלוקת, אזי נקראת ארץ כנען בחינת 'כאן עני' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "ולא יהיה כנעני" 'אין כאן עני' נמצא כנען הוא בחינות כאן עני וזה על ידי מחלוקת כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה רעז).

[14] אמר רבי חמא ברבי חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא (סנהדרין קי.).

[15] כי זה היה בחינת הבגדים של יוסף שנשארו אצל אשת פוטיפר שכביכול היה לו ביזיון ויצא ערום, אבל דייקא ע"י שהשיל את לבושו מעליו ונס ממנה זכה להיות עצמות יוסף לטוהר, שזה אבן הראשה צדיק יסוד עולם (ת"י).

[16] "וישם לקין אות" (בראשית ד, טו) שזרח לו קרן (תנחומא בראשית סימן י)... וזה שכתוב בקין "וישב בארץ נוד קדמת עדן" פרוש שלא זכה לעדן על ידי שפגם באור התפלין 'קדמת' ראשי תבות קרקפתא דלא מנח תפילין, וזה שאמרו רז"ל: (עפ"י תענית ז:) מי שיש בו עזות בידוע שנכשל באשת איש (ליקוטי מוהר"ן לח, ו).

[17] אמר רבי יהודה בר שלום: בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא 'בראשית', מהו בראשית? בשביל ראשית, אלו ישראל שנקראו 'ראשית', שנאמר: (ירמיה ב, ג) "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" וגו' (תנחומא בראשית סימן ג, רש"י על בראשית א, א).

[18]  פקודא תנינא מסטרא דגבורה יראה בחושבן ורמיזא במלת 'בראשית' – 'ירא בשת', ואוקמוה מאן דלית ליה בשת פנים ודאי דלא עמדו אבהתוי על טורא דסיני (רעיא מהימנא פנחס רנז עמוד א).

'כל מי שיש בו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' ויש לו תורה מסטרא אחרא הנקראין פסילים שהוא הפך מן התורה הקדושה שלנו שהוא בחינות: "פסל לך" (ליקוטי מוהר"ן ח"א, ל, ח).

וישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן היינו זוהמת הנחש ועכו"ם שלא עמדו, לא פסקה זוהמתן (שבת קמו.) וזה בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו רגלי דייקא כי אין להם רגלים, כמו שכתוב: (בראשית ג, יד) "על גחנך תלך" (ליקוטי מוהר"ן לח, ו).

[19] "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות", מהו להורות? אמר רבי נחמיה: להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם תורה (בראשית רבה צה, מו).

[20] "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג) זה יהודה הצדיק שבייש עצמו במעשה תמר, ואף ראובן לא הודה במעשיו אלא מכחו שליהודה, כיון שראה ראובן את יהודה שהודה, עמד הוא והודה כל מעשיו, ולפי שגרם יהודה לראובן לעשות תשובה, לפיכך סמכו משה-רבינו לו שנאמר: "יחי ראובן ואל ימות" (דברים לג ו), וכתיב בתריה: "וזאת ליהודה ויאמר" (בראשית רבה צז).

[21]  "מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה בתמר" (תוספתא ברכות ד, יח) וכן נאמר על דוד המלך מבני בניו: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב" (שמואל ב' כג, א) – נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה (מו"ק טז:), ולכן זכה גם דוד למלכות, ויוצא מהם המשיח שישיב את כל ישראל בתשובה.

[22] מפיוט "לכה דודי". "בן פרצי" – כינוי למשיח שיבוא, ואז יהיה שפע והתגלות האמונה ותרבה השמחה (ראה שם).

[23] וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגלגלין עד שאמר משה: (דברים לג, ז) "שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו" (סוטה ז:), שביקש משה מהקדוש ברוך הוא שיזכור ליהודה הוידוי שהתודה וכן הוי ליה, וזה דוקא עצמותיו היו מגלגלין על שם: "ותהי עונותם על עצמותם" (יחזקאל לב, כז), ועל ידי הוידוי נתתקנו ועלו כל חד לדוכתיה, ויהודה זה בחינת מלכות רמז שבחינת מלכות נתתקן על ידי וידוי דברים וזה נעשה על ידי משה, שזכר משה הודוי, כי כן צריך שיהיה הוידוי לפני תלמיד חכם, וכל תלמיד חכם הוא בחינת משה כמו שאמרו 'משה שפיר קאמרת', ובזה שזכר משה הוידוי נעשה כאלו התודה עכשיו לפני משה, ועל-ידי-זה נתתקן בחינת מלכות ונחרב הצירוף הרע שנחקק על עצמותיו (ליקוטי מוהר"ן ח"א ד, ה).

[24] בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד שנאמר: "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך – בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך – בקבר, והקיצות היא תשיחך – לעולם הבא (אבות ו, ט).

[25] ואזי אין בית, ומתגלגלים בחוצות, חס ושלום ועל זה נאמר: "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, בני ציון היקרים המסלאים בפז" וכו' (איכה ד, א-ב) דהיינו שישראל קדושים מתגלגלים, חס ושלום, 'בראש כל חוצות' כי נסתלק ונתעלם הראש בית, דהינו הצדיק האמיתי (ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה סז).

[26] "זה ספר תולדות אדם" – הרמב"ן פירש שחוזר לכל התורה, כי כולה ספר תולדות אדם. ורבינו בחיי פירש שהספר, דהיינו החכמה, עיקר תולדות האדם. ולי נראה שספר זה קאי על מה שנאמר: "ביום ברוא אלהים אדם בדמות אדם עשה אותו". כי ביום שנברא אדם הראשון היה שלם ביצירה בכל המעלות האנושיות והיה משולל מכל מום וחסרון, כאומן הכותב על ספר כל הדברים שהוא צריך למלאכתו כך כתב הקב"ה על ספר כל המעלות שהיו באדם עד אשר מצידם היה בדמות אלהים, כדי ללמוד לדורות איך בחטאם גמלו רעה לנפשם שהיו כל הדורות הלוך וחסור מן אותן השלמויות כמו שנאמר: "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם" (תהילים קלט, טז). ופסוק זה דרשו חז"ל (סנהדרין לח:) על יצירתו של אדם הראשון. ולפי דרכם אומר אני שכך פירושו: "גלמי ראו עיניך" – שהיה נראה טוב בעיני הקב"ה, "ועל ספרך כולם יכתבו" – זה ספר תולדות אדם. אשר עליו כתובים כל המעלות האנושיות אשר כללם הכתוב באמרו: "בדמות אלהים ברא אותו". אמנם "ימים יוצרו ולא אחד בהם" – שיבואו הימים אשר לא יהיה בנולדים אפילו אחד מכל המעלות ההם כי ילכו הלוך וחסור מן אותו שלימות, לפיכך: "מה יקרו רעיך אל", אותן שהם ריעים למקום ברוך הוא והמה בדמות אלהים, יקרים המה כי אינן בנמצא.

דבר אחר, שיאמר כל זה על הבחירה האנושית, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכולם מעשה האדם שנקראו תולדות וקורות, דומה כאילו הקב"ה מולידן כי הכל מאיתו יתברך, החכמה והעושר והגבורה ואורך ימים, אמנם זה ספר, דהיינו המעשים טובים אשר מקורם מתוך הספר, הם תולדות אדם, מתייחסים אחר האדם ואין להקדוש ברוך הוא חלק בהם כי מסר הקב"ה כל מעשה האדם בידו, ולא ה' פעל כל זאת ונעשה האדם בעל בחירה "ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו", מה הקב"ה שליט על כל מעשיו כך האדם שליט על כל מעשיו ומזה הצד הוא בדמות אלהים, וזה שאמר "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו" כאמרו ז"ל במסכת נדה (טז:) שמביאין הטיפה לפני הקב"ה ואומרים אם זה הנולד חכם יהיה או טיפש חלש או גיבור עשיר או עני, ואילו צדיק ורשע לא קאמר לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, זה שאמר "גלמי ראו עיניך", שקודם יצירתו ראה הקב"ה מה תהא בגלמי כשמעמידים הטיפה לפניו, "ועל ספרך כולם יכתבו" שכותבין על ספר כל עניניו אם יהיה גיבור או חלש וכו', ואפילו "ימים יוצרו" קוצבים לו כמה יחיה, אמנם "לא אחד בהם", כי חסר בספר זה אחד מן השלימות דאילו צדיק ורשע לא קאמר, על כן לא נכתב על ספר שכותבין עליו מה יהיה משפט הילד ומעשהו לפיכך: "מה יקרו רעיך אל", שנעשו בדמות אלהים שליטים על כל מעשיהם וכאמור (כלי יקר).

[27] וזה הספר שנכתבין עליו דבריהם, הוא בחינת לב שיש למעלה שם נכתבין דבריהם, בבחינת: "כתבם על לוח לבך" (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קמב).

[28] "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו' (בראשית לט, יב), באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב: ורועה זונות יאבד הון (משלי כט, ג). מיד: (בראשית מט, כד) "ותשב באיתן קשתו", אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: ששבה קשתו לאיתנו, "ויפוזו זרועי ידיו" – נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו, "מידי אביר יעקב" – מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב, "משם רועה אבן ישראל" – משם זכה ונעשה רועה, שנאמר: (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף (סוטה לו:).

[29] ומאחר שכל ישראל הם ספר תורה לכן בגדי הכהן מקושטים כמו ספר תורה בכתר ובפעמונים כדי להראות את כבוד מלכותו.

[30] בחינת "אל מול פני המנורה" – אל מול נר אמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה, "יאירו שבעת הנרות" – ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה? כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך (רש"י במדבר ח, ב).

[31] אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: (תהילים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון (ברכות סד.).

[32] כשחרב בית המקדש נגנזו חמשה דברים, הארון, והמנורה, והאש, ורוח הקודש, וכרובים, וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן, ומשמח את ירושלים, שנאמר: "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת", ואומר: "פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו (תנחומא בהעלותך סימן יא).

[33] שגוזר למטה ונעשים דבריו למעלה.

[34] וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו? אלא עינו הטעתו...ולא ראה יפה... (תנחומא קרח סימן ה).

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד