חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשס"ט >> "אחרי מות – קדושים"
 

"אחרי מות קדושים"

התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי ביום שני פרשת אחרי מות- קדושים 
 

תפילה: רבונו של עולם, אבי אב הרחמן מלא רחמים, זכני ללמוד את התורה לשמה בקדושה ובטהרה, ועל־ידי לימודי זה יהי רצון מלפניך שתבנה את בית־המקדש, וזכה את כולנו לעלות לירושלים חיש קל מהרה אמן נצח סלה ועד.


העולם כולו מלא בכל מיני טומאות. בגאווה בשקר בניאוף ובכבוד, וככל שאדם בגדולה ובפרסום יותר כך הוא צריך להיות גדור ופרוש יותר כמו משהֿרבינו שלקח את האהל שלו[1]... ונעשה סגור ב'ד' אמות של הלכה' שיש לקב"ה בעולמו, ש"מיום שחרב ביתֿהמקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח.), וכל פרסום שרואים בעולם זה פרסום של שקר, ועלֿכן כבר נאמר (סנהדרין צז.) שהגאולה תבוא 'בהיסח הדעת' והאמת תהיה נעדרת[2], ואף אחד לא יחפש את הגאולה כי נמצאים במקום איפה שיש רק שקר ופרסום של שקר, וכל פרסום שיש היום אין בו שום נקודת אמת, ולכן אם צדיק נצרך היום להיות בפרסום זה העונש הכי גדול בשבילו, וזה האכזריות הכי גדולה, וריחוק מהאמת הכי גדול שיש לו בעולמו.

ואם צדיק זכה לפרסום מחוץ ל'ד' אמות של הלכה', הרי שבכך מרמזים לו שהוא צריך להביא את כל העולם כולו איתו ביחד אל הד' אמות של 'הלכה' שיש לה' יתברך בעולמו, ודייקא נאמר לשון 'הלכה' שזה לשון הליכה והתקדמות[3], שילכו הכל אל ה' יתברך ויזכו הכל שיפרסמו רק את מציאותו יתברך בעולם.

מחמת הגלות אז העולם מלא בכל מיני ענינים, ומפרסמים את הכל חוץ מאשר לפרסם את ה' יתברך בורא כל עולמים, וכבר היו עם ישראל ראויים להגאל כמה וכמה פעמים בכל מיני דורות, ובגלל שהיתה המנהיגות של שקר, והיתה נבואה ומשיחות של שקר, לכן לא נגאלו, וזה העונש הכי גדול של היהודים שהם העם הנבחר עם סגולה שהם נצרכים להיות מחוץ לד' אמות של הלכה (והאהבה) שיש לו לה' יתברך בעולמו.

כל פעם בכל דור היה קם פרעה חדש שהיה מנסה לתפוס ולהשליך את עם ישראל ליאור, בחינת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב), והעולם זה ארבע גלויות שמשתלשל מגלות מצרים, ואנחנו צריכים שוב ושוב לצאת ממצרים, ולכן צריכים בכל דבר שעושים תמיד לזכור ולעשות ממנו 'זכר ליציאת מצרים', ודייקא מזכירים את ענין גלות מצרים בלילות בחושך.

והזכרון הוא שצריך לא לשכוח את אשר עשה לך עמלק, ואת נקמת ה' שיעשה בו לעתידֿלבוא, בחינת השירה החמה הרותחת שהיתה להם על יםֿסוף, והכל זה פרעה שהוא עדיין נמצא ברוחו כמו שאומרים חז"ל (פרקי דר"א פרק מב) שהוא ברח והיה למלך בנינוה וצריכים שוב להכניע ולתפוס אותו ולהטביע את רכבו וחילותיו בים ע"י ההתגלות הנפלאה של משהֿרבינו בתוך טומאת מצרים, ומשה הוא גם חי איתנו עתה והוא נמצא בגשמיות וברוחניות (סוטה יג:) לעומתו פרעה נמצא בלי גוף רק רוחֿרעה, (והוא הס"א הביתֿפעור שמשה קבור מולו, כדי לבלום את פרעה) ופרעה הוא כל המציאות שרואים היום שיהודים מתרחקים מן הקדושה והאמונה זה הכל פרעה כל האפיקורסות וכל הזוהמה של הנחש הקדמון שאיתו זה הכל הוא, הס"א, והוא נמצא בסתר מבחינה רוחנית בלבד, ומקרר את האמונה והבטחון בה' יתברך, ומולך על כל היהודים ולא נותן לאף יהודי לצאת מהס"א מטומאת מצרים שהיא מלאה בכשפים ומכשפים. והוא לא נותן לאף יהודי לצאת מן העבדות של מצרים, והוא מפיל את כולם וזורק אותם ל'יאור', למקומות מגונים העיקר להתרחק מהקדושה, ולעשות "ויהי מקץ" עד שיבוא כמו חלום משה ויעשה "וקמץ אהרן" ותבוא הגאולה[4].

והוא בשיא דייקא בדור האחרון לקראת ביטולו הסופי שיהיה ע"י התגלות המשיח דא משהֿרבינו שימלוך בעולם בפועל עם גוף ורוחֿהקודש, עם "רוח אלוקים מרחפת על פני המים"[5], וזה הענין של קבורת משה שלא נודע מקום קבורתו, כי משהֿרבינו עדיין חי, והוא גם כן ברח מדור לדור[6] כמו שהוא ברח ממצרים למדבר עד שהיה לו את ההתגלות של ה'סנה', ונגלה בתחילה לאחיו אהרון במדבר ושמח בליבו, וכל העת המצרים רצו לתפוס אותו ולהרוג אותו כמו היום, ובאמת כל מה שמשהֿרבינו ניסה לעשות במצרים זה היה המשכה ליוסף הצדיק שבטל את כל זוהמת הנחש מן העולם שזה ביתֿפרעה, ולהוציא את ניצוצות הקודש שנבלעו שם.

ובשעה שמשה נגלה לאהרון ושמח בליבו היה זה בשעה של "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד, יט) שהם דתן ואבירם חיים היו אלא שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת (נדרים סד:) וכן קרח שחלק על משה ירד עם כל נכסיו לאדמה שבלעה אותו ואת כל רכושו. ומי שהולך עם משה הוא יוצא ברכוש גדול.

 וזה ענין של "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל, כ), כי כל התכלית והגאולה תהיה דייקא ע"י שיזכו כבר הכל לראיית פניו של 'הצדיק אמת', וכולם יראו אותו וישמחו לקראתו שפניו הן כפני חמה, והוא יכול להוציא את ישראל מאפלה לאורה, ועתה בגלות אז הלבנה שהיא מלכות הקדושה בושה, ולכן אסור להסתכל בה (עתה שהיא בגלות), ולכן מי שרוצה לחיות (עם משה) אסור לו להסתכל בכל העולםֿהזה שזה בחינת בושה, ולכן יהושע "לא ימיש מתוך האוהל" (שמות לג, יא) שזה התיקון ללבנה, ולכן זכה להלחם ולנצח את עמלק, כי המארת של יום רביעי הן מאורות חסר 'ואו' (בראשית א, יד) (מארה כמו מחלה "ישלח ה' בך את המארה" (דברים כח, כ) חיסרון כמו "צרעת ממארת" (רש"י)), וזה כל הבושה שבמקום כבוד וקרבה (אותיות רבקה) לצדיק נמצאים תחת 'כבד לב' של פרעה, ולכן יש כל מיני עניות ועבדות ולא זוכים לראות את פני רבו, (פני החמה) ולקבל בשלמות את האור של האמונה מ'רעיא מהימנא', ולכולם יש לילה ואור הלבנה גם הוא נעשה פגום, וחסר את ההמשכה מהצדיק את הוא"ו, ולא יכולים לראות את משהֿרבינו בלילה, ולכן יש התגברות של הדינים, ופרעה מנסה להעלות ולשלוט על הלב בכל מיני קושיות ומחלוקות על משהֿרבינו שזה בחינת מה שה' אמר לאברהם אבינו "צא מאיצטגנינות שלך" (שבת קנו.), ותזכה לראות אמונה, ולכן גם מקום קבורתו של משה לא נודע וזה כדי שנתחזק באמונה, וכמו שנאמר (דברים לד, ו) "ויקבור אותו" ומפרשים (ספרי במדבר פיסקא לב) שקבר את עצמו ["ויבכו בני ישראל" (שם פסוק ח) ומפרשים (תנחומא חקת סימן ב) דייקא הזכרים שצריכים חיזוק באמונת חכמים].

והכל צריכים לחפש ולהשתוקק עד שיזכו למצוא את משהֿרבינו ויתגלה כשחר אורו שהוא האור של היום הראשון שנגנז.

ברכת החמה חוזר כל 'כח' שנה שזה ענין של "ועתה יגדל נא כח ד'" (במדבר יד, יז) ונעשה התחדשות של ראיית פני הצדיק והתגלות של כח האמונה בעולם שהכל זוכים להאמין ב"כח מעשיו הגיד לעמו" (תהילים קיא, ו)[7], כי כל הגאולה תהיה דייקא ע"י שיזכו לראיית פני הצדיק, בחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", ויוכלו הכל לזכות לכל הישועות "כימי צאתך מארץ מצרים" (מיכה ז, טו), וכל התכלית של העולם זה לזכות להגיע כבר להתגלות החמה בשלמות, לזכות להמשכה של הוא"ו, היינו לראיית פני הצדיק, כי כל הבריאה כולה הייתה מאירה מהפנים של אדם הראשון ועקבו היה מכהה גלגל חמה (תנחומא אחרי מות ג), וזה הפנים של הצדיק יסוד עולם, שנגנז ביום הראשון, והפנים האלה הן הכי טהורות בכל העולם כולו, וזה הפאר והיופי של כל הבריאה ה'שופריה דיעקב' שבכסאֿהכבוד, וזה פני יוסף, והסטרא אחרא כמו נחש כרוכה אחריו כמו 'אשת פוטיפר', וכל הזמן היא מנסה להסתיר ולבטל את הפנים של 'יוסף' ולעשות לו בושה בפנים, ודייקא להיפך עלֿידיֿזה הוא יותר נתעלה נתגדל כבודו ותפארתו בעולם, שזה התכלית של כל הבריאה כולה שתהיה התגלות תפארתם של הצדיקים בעולם, כי כל הבריאה כולה זה הפנים של 'יוסף הצדיק', זה הפנים של 'משה רבינו', שקרן אור מפניו כפני חמה (בבא בתרא עה.), והכל היו יראים מגשת אליו, ובאמת כל החיות של כל הבריאה ה' יתברך מאיר לעולם דרך הפנים של הצדיק, ולכן הוא בחינת 'שמש', ואם לא היה בעולם את הצדיק שהוא כמו התגלות החכמה בעולם בחינת "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח, א), אז היה בעולם 'מכת חושך', והיו מתים ברוחֿשטות שלהם כל מי שאין לו אמונה בצדיק, שהוא "רוח אלוקים שמרחפת על פני המים", וכל מי שאין לו את הניצוץ של משהֿרבינו היה מת במכתֿחושך על שלא האמינו במשהֿרבינו, כי כשאדם לא מאמין בצדיק ולא מחפש לראות את פני הצדיק, איך יזכה ל"והיו עיניך רואות את מוריך", והוא מת במכת חושך כי הוא לא מצליח להעלות את עצמו ולראות את הניצוץ של משהֿרבינו שיש בו, שזה החלק אלוק ממעל שיש בו ולכן הוא קובר אותו, את עצמו בגיא, אבל באמת משהֿרבינו "לא כהתה עינו" (דברים לד, ז) אף לאחר מיתה (ספרי לג), ולמרות החושך יש להתחזק בכח באמונה שלמה ולצפות להתגלות משה.

ועתה לפני הגאולהֿהשלמה יש כבר את ההתגלות של נשמת משה בעולם, אך עדיין זה לא בפועל עם גוף, ולכן מי שמחפש את הצדיק הוא צריך לחפש רק את בחינת הרוח שלו, ולא להאחז בבחינות של גוף שהיום זה הכל שקר, ולכן כאשר אדם מתפלל ומזכיר בעת תפילתו את השם של משהֿרבינו זה חיפוש רוחני.

משה נקבר לפני שהוא זכה להכנס לארץֿהקודש עם גופו, ורק שלמה המלך זכה להתגלות של נשמת משה בתוך גוף והקים את מלכות ה' בארץֿהקודש, וזכה לבנות לה' יתברך את ביתֿהמקדש, וכל הבריות באים ועולים לקבל את פני הצדיק בארץֿהקודש, וכולם מקבלים את החיות של 'ישראל אביהם' מיוסף הצדיק, כי הוא זה שזכה להמשיך לכל הדורות את החיות שזה 'יסוד' לכל העולם, כי הוא היה שמור בברית, ולכן ממנו משתלשל כל החן וכל הפאר והיופי וכל הקדושות שיש בעולם, זה הכל ממנו, כי הוא זכה לקדש את ה'חי' חוליות שבשדרה שזה תלת פעמים ו' (שש ועוד שש ועוד שש) ענין של תפילת שמונה עשרה גימטריא ח"י שזה ל' של שלמה, שנמשך לשלמה ונעשה התגלות של משה עם גוף (של התלת ווין בשלמה), שזה המשכה של עצמות יוסף, שזה החיות של האבות הקדושים שהיתה חקוקה בעצמותיו של יוסף, וזכה משה והעלה אותן ממצרים וקיים את הציווי של הצדיק "והעליתם את עצמותי מזה אתכם" (שמות יג, יט), ולכן הוא נקרא (סוטה יג.) "חכם לב" (משלי י, ח) כי הוא לקח את הלב (נתיבות החכמה) האור שהיה נסתר שם במצרים והוא זכה והעלה אותו ונתן אותו לשלמה "ויחכם מכל האדם" (מלכים א' ה, יא), ונעשתה התגלות של המלכות דקדושה בהתגלות של פאר ויופי של מלכות ד' בעולם שזה התגלות האור הגנוז לצדיקים, ונעשה השראת שכינה בפועל, והיה שלום ועשירות וחכמה ושפע ברכה, וכל טוב לכל.

עצמותיו של יוסף זה בחינה של "כל עצמותי תאמרנה ה'" (תהילים לה, י), שזה החיות זה הלב, (הרוח אלוקים שמרחפת על פני המים), וכל החכמה שזה בחינת התפילה שזה הח"י חוליות שהן נכפפות בתפילת שמונה עשרה[8] ודייקא עלֿידיֿזה זוכים לקדושת הברית של יוסף[9], ושלמה זכה 'לתלת ווים' ממשה וקבל את החיות ההמשכה הוא"ו שחסר ב'מארת' של יום רביעי שזה 'ל', ואז נעשה השם שלמה מאותיות למשה מ"תפילה למשה איש האלוקים" (תהילים צ, א) שזה כל החיות של המלכות שנתגלתה בפועל בתפילתו של שלמה המלך, כי תפילת שלמה המלך משכה את הכל אל השורש, אל אבןֿהשתיה, אל ביתֿהמקדש, ושלמה הוא היה 'הבעל תפילה' שגרם לכל הבריות שבעולם לבוא ולהתכנס לביתֿהמקדש, ולהשתחוות לפניו יתברך בכפיפת גו, עלֿכן שלמה המלך זה ההמשך של ה"תפילה למשה איש האלוקים" למלכות יוסף שהיתה במצרים, שזכה לשליטה על השמש והירח והכוכבים והכל היו משתחווים אליו, בהיותו רק בן ל', ושלמה המלך נעשה פי שניים, וזכה להאיר את האור של משה וגם את האור של יוסף, וכולם נכספו ובאו לראות את המלך ביופיו, בחינת "אשריך ארץ שמלכך בן חורים" (קהלת י, יז), וזכו בעיניים לראות את מורם בחינת "והיו עיניך רואות את מוריך".

נאמר (יבמות סג:) "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", ובאמת לעתידֿלבוא כשיבואו כל הנשמות להשתחוות לפני ה', הן יתבטלו ויצאו מן הגוף לגמרי ע"י עסק התפילה, וזה יהיה כנגד "ערו ערו עד היסוד בה" (תהילים קלז, ז), ויבואו כל הבריות שבעולם ויתקבצו מכל העולם כולו לחזות ביופיו של המלך, בחינת "בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט, כב), ותהיה התגלות של "ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח), ויתגלה לעיני כל כבוד מלךֿהמשיח, בחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", ולכן דייקא כאשר יהיה ברוב עם, ואז תהיה הדרת מלך התגלות מלךֿהמשיח ביופיו, שיבואו כל הנשמות להשתחוות ולעלות בהר ה', ומתוך הכיסופין של תפילה שיהיה לכולם אז הם ישפכו ליבם כמים נוכח פני ה', ויכלו כל הנשמות שבגוף, ואז תהיה ההתגלות של "ברוב עם הדרת מלך" ויהיה בניית ביתֿהמקדש בפועל.

וכל זה מחמת מה שנאמר (תהילים צז, יא) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" כי כל האור הוא אור ה', והוא קודם כל זרוע לצדיק שהוא בחינת השמש, והצדיק הוא זה שמאיר כשמש לעולם, אבל באמת כל מה שהוא מאיר לעולם הוא מקבל מד' יתברך, והלבנה מקבלת מהשמש (ולא מאירה מצד עצמה כלום), בחינת יהושע "לא ימיש מתוך האהל", וכל אדם שחי בעולם הוא מקבל את כל החיות שלו מהארת הפנים של משה, מפני הצדיק כי הצדיק הוא זה שמאיר ומגלה בעולם את חכמת ד', בחינת "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים" (מלכים א' ה, י), וכל השכלים שבעולם, וכל ההתבוננויות שבעולם הכל נמשך מן 'היסוד עולם', ומתגלה המלך ביופיו כשהוא בן חורין, ולא באופן שהוא גנוז ונסתר וזה יהיה ההתגלות לעתיד כאשר יזכו לראות את פניֿהצדיק, בחינת "באור פניך יהלכון" (תהילים פט, טז), ששם נמצא כל הגןֿעדן, וכל הישועות וכל ההתבוננויות שבעולם, ולכן כל הפסיעות שאדם פוסע בעולם זה באמת רק בשביל שיזכה בראיית פני הצדיק פעם ב-28 שנה, שיוכל לזכות לכח הזה לראות ב"כח מעשיו הגיד לעמו", שזה חיזוק באמונה בצדיק שיכול להושיע את ישראל ו"לתת להם נחלת גוים" (תהילים קיא, ו), ועלֿכן נאמר "והיו עיניך רואות את מוריך", ולא נאמר ראיה על ענין אחר, רק על ענין של מוריך.

וגם אינו דומה 'תא שמע' של דיבור ל'תא חזי' של ראיה, כי כאשר רק שומע את רבו, אז הוא יכול לשמוע כל מיני ענינים, ולהבין מה שהוא רוצה מן הדברים המדוברים, אבל בתא חזי זה 'אמת'! וכבר לא יכולים לסבול שקר, כי רואים בעיניים את האמת, רואים באמונה ברורה את אור אין סוף, וזה בחינה של שתיקה[10], וזו הסיבה למה משהֿרבינו שיבר את 'הלוחות' כי נעשה פגם בדיבור נעשה פגם בהמשכה אל הכלים שהיו בתחתית ההר, והוא נשאר עם הראיה עם 'תא חזי' של לפני הפגם[11], ולכן כאשר הוא שבר את הלוחות דייקא בשעה שהוא כבר ראה מה שנעשה, וראה אז משה הצדיק גם את התיקון לעתידֿלבוא, שיתוקן פגם הדיבור, כי כשיש פגם ב'תא שמע' זה ענין של מארות חסר 'ואו' שזה בחינת פגם בדיבור שמחייב שבירת הלוחות, ולכן אףֿעלֿפי שהוא כבר שמע מה' יתברך כל מה שנעשה, אףֿעלֿפיֿכן הוא לא שבר את הלוחות עד שהגיע לבחינת "תא חזי", שהוא כבר זכה וראה את הסוף את התכלית הנצחית, שיכולים לזכות לענין של תיקון הכלים, ויכולים לשמוע את כל עשרתֿהדברות בלי שתפרח נשמתם, ורואים את התכלית הטוב, ויכולים לשמוע את הכרוזים שהם מכריזים שנעשה שלמות התיקון של החטא, ויכולים להמשיך חסדים בשפע לעולם בחינת "עולם חסד יבנה" (תהילים פט, ג).

וזה גם מה שיהיה לעתיד, כי "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א, ט), ואז יבוא משהֿרבינו ויראה בחינת תא חזי בעיניו, עלֿידיֿזה הוא יתקן את כל החטאים שגרמו לעיכוב בביאת הגואלֿצדק, והוא יתקן את כל מי שעשה חטא בעבר כמו צלופחד[12] שקושש עצים ביום שבת, וכמו החטא של אדם וחוה[13], והתיקון הזה הוא בחינת מה שאומרים חז"ל (שבת נו.) "כל האומר דוד חטא – אינו אלא טועה", וכתוב שחטא, וכן יהיה עמנו לעתידֿלבוא כנ"ל, כי יתוקנו כל הדורות וכל הפגמים שזה משתלשל מחטאֿהעגל, שכתוב שחטאו, וכשיבוא משה ע"י עיניו בלבד הכל יתוקן בשלמות, ותשאר רק הבחינה של להורות תשובה לרבים, ונשיאיֿהדור ופשוטי הדור כולם יגיעו לתיקון בשלמות, כי יהיה ענין של "והיו עיניך רואות את מוריך", ועלֿידיֿזה לא ישאר כל רושם לחטא העגל[14], ויבואו הכל לתיקון בשלמות ויזכו לגאולהֿהשלמה בפועל.

ואותו דבר כמו התא שמע והתא חזי זה ענין של הצדיק, ולכן כל אלו שחושבים שהצדיק נמצא בגוף ויש לו דמות הגוף זה אפיקורסות וזה פגם באמונה בצדיק, כי כל ענין הצדיק זה דבר שהוא למעלה מן השכל, ולמעלה מן הטבע, וזה בחינת 'אור הגנוז' שזה בחינת 'תא חזי', והטבע זה ענין של צמצום ושם נעשה בחינה של פגם הדיבור כמו 'תא שמע', שאסור לשמוע ולהאמין ללשון הרע, והצדיק זה ענין של 'תא חזי' שהוא רואה ברוח קדשו, בחינת "רוח אלוקים מרחפת על פני המים", ולכן אין בו היום שום תפיסה, שזה בחינה של שבירת הלוחות, ונעשה בעולם פגם והסתר פניו יתברך, אבל נוכל לשוב ולראותו כאשר יהיה שלמות התיקון, ועתה בעוונותינו אנחנו בבחינת תיקון ל'חטא העגל', ולכן הצדיק הוא למעלה מן השכל, הוא נמצא על ה'הר' כמשהֿרבינו, ויש לו רק את בחינת התא שמע, ואינו מתגלה לנו עדיין עם הגוף שלו עם התא חזי שלו שאז יהיה נעשה התיקון השלם, ועתה הוא בחינת רוח והוא בחינת אמונה אין בו שום צד של גשמיות, וכל מה שרואים ממנו בגשמיות זה משתנה לפי העיניים הפגומות של כל אחד ואחד שרואה בו שהוא מאומתו, אבל הוא באמת לא שייך לעולם הזה, וזה היה הפגם של כל אשר היו בדור של משהֿרבינו, וגם בדור של דוד המלך שראו פגמים וחשבו שיש למשה קשר עם נשותיהם (סנהדרין קי.)[15] ה' ירחם.

המדרש אומר שמשון גיבור שבגיבורים, שלמה חכם שבחכמים דוד חסיד שבחסידים, ושלושת הבחינות היו אצל משהֿרבינו. שהוא היה גיבור שבגיבורים חכם שבחכמים והיה חסיד שבכל החסידים כי לא היה נביא גדול בנבואתו כמשה, ועיקר הנבואה זוכין לה דייקא ע"י ענין של חכמה, וכבר נאמר על ענין החכמה שזה דבר שמתווסף באדם דייקא ע"י החכמה עצמה, כמו שנאמר "ה' יהב חכמתא לחכימין" (דניאל ב, כא).

ועתה יובן שכאשר העולם רואים ומקבלים פניֿהצדיק ומתקרבים לד' אמות שהוא נמצא בהן, אפילו שהוא לא נמצא שהוא רק כאילו נמצא, כי באמת הצדיק ה'תא חזי' שלו נמצא בד' אמות שנמצאים מעבר לעולםֿהזה, וזה מקום שאף בריה לא דורכת שם, שזה ד' אמות של ה' יתברך, ועלֿכן מחמת שהוא נמצא במקום הזה, כל מה שרואים אצלו זה רק את בחינת הצל שלו שזו כל ראיית התלמיד את רבו[16], אבל דייקא ע"י הראייה הפגומה הזו של אמונה, עלֿידיֿזה זוכים לפי שניים של הצלם שלו, אבל אותו בעצמו אי אפשר לראות, וזה החילוק בין מחנה ישראל שהיו בענין של 'תא שמע' לאוהלו של משהֿרבינו, שמשהֿרבינו ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים, ורואים שאפילו שהוא היה על הרֿסיני, הס"מ הראה להם את גופתו והם חשבו שהוא נפטר והאמינו ללשון הרע הזה של הס"מ וחטאו בעגל, וזו קושיא גדולה איך באמת יכולים לראות את משהֿרבינו והוא בכלל לא היה נמצא שם?

והתירוץ הוא שמה שהם ראו זה היה ה'צל' של משהֿרבינו זה מה שהראה להם הבעלֿדבר, את מה שהוא אסף וליקט שזה את כל החששות שהיו להם שהיו בענין של פגם באמונה ומאחר והם שקולים למשה זה היה נראה כמו צל שלו, וזה מה שהוא הראה להם שמשה מת, את מה שהם חשבו, והוא הראה להם את הגוף של משה מה שהם גשמו בו, ובעצם עלֿידיֿזה נעשה פגם בבחינת הכלים של משה, ובכלל משהֿרבינו הצדיק 'התא חזי' שלו לא היה מת ו"לא כהתה עינו", אלא משהֿרבינו היה חי בד' אמות של ה' יתברך, וזה היה הנסיון שלהם, והבחירה החופשית שלהם במה להאמין, האם להאמין לראיה בצמצום שזה בחינת 'לשוןֿהרע', או לראיה באור 'האין סוף', ועלֿידיֿזה לזכות לתיקון הדיבור בשלמות, ולהשראת שכינה, ולכן נאמר: "ולא תתורו אחר לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו, לט) שזו אזהרה לא להיות זונים אחרי הכבד לב שרוצה להמית את הכבוד של משהֿרבינו ששכינה מדברת מתוך גרונו שזה הכבוד של מלך מלכי המלכים, ולכן דייקא ע"י חיזוק האמונה אפשר לשוב ולהחיות את פגם שנעשה הדיבור, ולזכות לראות את משהֿרבינו שעינו לא כהתה, בחינת 'תא חזי' גם אחרי מותו, ואפשר לזכות לראות שהוא לא מת וקולו עדיין שלם בלי פגם, ויראו את הקולות בחינת 'תא חזי' שרואים את אור האין סוף הקב"ה ואין ענין של פגם ולשון הרע, וזה הכל היה רק הטעיה של הס"מ בגלל הפגם שנעשה אצלנו בחלק אלוק שיש לנו שעדיין לא זכינו לתקנו בשלמות ולא זכינו עדיין לקשרו אל משהֿרבינו, כי לא עמדנו בנסיון והאמנו ללשון הרע של הס"מ והחובה שלנו זה לא להאמין ל'תא שמע' ולצפות ל'תא חזי' שיתגלה כבר משיח צדקנו משהֿרבינו עם גופו ויפריך את כל השקר וכבדות הלב שמסמא את העיניים מלראות פני הצדיק.

ובאמת כבר ה' יתברך בעצמו העיד לנו מי זה משהֿרבינו[17], ולעתידֿלבוא כולנו נזכה לתא חזי מגדולת משה, ולא תהיה קושיא על קודשא בריך הוא שהוא בעל הדעות, בורא כל החכמות בורא כל השכלים שבעולמו, כי אם הוא בעצמו כבר מעיד על משהֿרבינו ש"בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז), ולכן אדם לא צריך לצפות לראות ולדעת מה כל הדעות שבעולם אומרים על משהֿרבינו אם יש הסכמות מקודשא בריך הוא בעצמו שהוא נאמן ביתו.

והחילוק הזה זה אותו חילוק שיש בין קודשא בריך הוא לכנסת ישראל[18], שקודשא בריך הוא כביכול אומר "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג, ז), וכנסת ישראל אומרת "השיבנו ד' אליך ונשובה" (איכה ה, כא), ובאמת ככל שהצדיק הוא גדול יותר הוא עושה קשר בין הניגודים ומתרץ להם את הקושיא, כי הצדיק הוא גורם לה' יתברך לרצות את עםֿישראל, והוא גורם לעםֿישראל לרצות את ה' יתברך, ועלֿידיֿזה כבר נעשה תירוץ לכל הקושיות שכבר חוזרים זה לזה ונעשה יחוד ביניהם, כי הצדיק נמצא בין שמד לרצון[19], והוא נמצא בין זה לבין זה כמו שנאמר על יעקב אבינו במעבר יבק והוא זה שמתווך ומעביר "עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן"[20], את 'כלל נשמות ישראל' במעבר 'יבק', ולכן נקרא ה' יתברך "אלוקי העברים"[21], והוא כבר מתרץ להם את בקשתו של ה' יתברך שאומר "שובו אלי ואשובה אליכם", ומתרץ להם את עצמם שאומרים "השיבנו ד' אליך ונשובה".

לכן ע"י הצדיק נעשה הקשר בין 'כלל נשמות ישראל' לה' יתברך ועלֿידיֿזה באה גאולת ישראל בפועל, ונבנה ביתֿהמקדש בפועל, ואז הצדיק יסוד עולם משרת בקודש, והוא הכהןֿהגדול שבכוחו לכפר על כל החטאים, כי בשעה שהוא עובד עבודתו עם כל הקדושה והטהרה שלו, והוא נמצא בקודשֿהקודשים באותה שעה הוא לוקח ומעלה כמו קרבן המתקבל לרצון את כלל נשמות ישראל המבקשות "השיבנו ה' אליך ונשובה", והוא מביא אותם ומשיב אותם כמו קרבן לרצון לפניו יתברך ונעשים כל הכללֿישראל בחינת "שובו אלי" שהכל מתעוררים ע"י עבודתו של הכהןֿהגדול לשוב בתשובה, ואין עוד כל קושיה כי נעשה ענין של אחדות בין קודשא בריך הוא ושכינתיה[22], ועלֿכן כל הבריאה כולה כמו רבקה (אותיות קרבה) שנולדה בעקידת יצחק בחינת "ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב), שהכל ניזונים מהצדיק אפילו שכולם בבחינה של "עם לבן גרתי" (בראשית לב, ה) והוא מבקש לאבד את הכל,[23] אבל הצדיק הוא כהןֿגדול, הוא מביא את כולם אל ה' יתברך, ועלֿידיֿזה זוכים כולם לבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", שרואים את אור פני הצדיק שמאיר לכל הבריאה כולה את אורֿהתשובה "עד ה' אלוקיך"[24] וזוכים לפניֿמשה כפניֿחמה, ויכולים לזכות לגאולה שלמה בפועל בחינת 'תא חזי', וזוכים כמו במעמד סיני לראות את הקולות ולראות את משה שלא כהו עיניו ולא נס ליחה אף משמת (דברים לד, ז ורש"י) וזוכים לברכת רבקה "אחותינו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו" (בראשית כד, ס).

מחמת שכל עםֿישראל כבר היה לפני הדור הזה, לכן יובן שכל הדורות שהיו עד עתה כולם עסקו בהכנת הסעודתֿמשיח שתהיה בלילֿשבת, ויש הכנה לסעודה שזה ממש לפני שבתֿקודש, שאז עושים כבר טבילה במקוה ומחליפים את הבגדים לכבוד שבת, ועוסקים בכל דבר הקשור לשבתֿקודש, ומפרישים ומכינים לכבוד שבתֿקודש, ועוסקים בצרכי הסעודה, ולבסוף הכל יושבים אל השולחן הערוך כל טוב במעדנים משובחים, ועם הדסים ריחנים, ועם קול נגינה ערבה, והכל מוכן לקידוש וסעודה.

כמו שאמרנו כל הדורות כולם עסקו בהכנת הסעודתֿמשיח שתהיה בשבת, וגם הקב"ה ברא את העולם בסדר כזה של ראשון, שני, שלישי עד שמגיעים לאלף השביעי, וסמוך לרביעי אז התחילה התנוצצות של הבעש"ט זה יום רביעי, ורבי נחמן זה יום חמישי, ועתה הדור שלנו זה ערבֿשבת, וכל העשיות של כל הימים כבר מוכנים האור הגנוז, השמים והארץ, הימים ומקואותֿהמים, המאורות העצים והעשבים, וכל היצורים השונים ומשונים זה מזה הקטנים והגדולים, ולבסוף נברא האדם ביום השישי עם ה'רוח ממללא' (תיקון הדיבור), ולפני כן היה יום ראשון שני שלישי, והבעש"ט הגיע ביום רביעי והוא התחיל להאיר בעולם אור גדול והאריז"ל היה יום שלישי רבי שמעון היה ביום שני, והכל התחיל מהתגלות הגאולה שהיתה במצרים שאז זכינו להתגלות של משהֿרבינו, וזה היה ביום ראשון שהיה התגלות האור הגנוז לצדיקים לעתידֿלבוא, ויתגלה שוב בהתגלות משיח צדקנו בערבֿשבת "כתפארת אדם לשבת בית"[25].

הכל התחיל ממשהֿרבינו התגלות האורֿהגנוז שניתנה התורה הקדושה בקולות וברקים וזה היה יום ראשון, ואחרי זה היום השני זה התגלות של רבי שמעון בר יוחאי התגלות הזוהר בעולם, ואחרי זה בא האריז"ל ביום שלישי, והבעש"ט ביום רביעי שהוא עשה נפלאות ע"י כל מה שהיה ביום ראשון שני ושלישי[26], ובא רבי נחמן ועשה טבילה במקווה לכבוד שבת ביום חמישי. [ומבואר בכוונות שמי שהוא אנוס, והוא יודע שלא יוכל לטבול ביום שישי שלא יהיה לו בערבֿשבת מקווה, אז מיום רביעי הוא כבר יכול לטבול ויהיה זה לכבוד שבתֿקודש, אבל טוב יותר שיעשה את הטבילה סמוך ביום חמישי כמה שיותר סמוך לשבת בפרט אחרי חצות היום של יום שישי, יותר סמוך לשבתֿקודש].

ועכשיו זה סמוך לערב שבתֿקודש לזמן הגאולה, וצריך להכין את צרכי הסעודה, כי הסעודה כבר מוכנה, כך אמר הרבי הריי"צ שהוא היה הרבי לפני הרבי מלובאוויץ' בעל "ספר הזכרונות", והוא אמר בפרוש שהסעודה כבר מוכנה, וכאשר מגיע זמן הסעודה אז כל מה שנשאר זה ליטול את הידיים של כל מי שנמצאים אצל שולחן של המלך והמלכה, ולכן כל מי שנמצאים עתה בעםֿישראל בדור הזה כולם זכו להגיע להיות סמוך לערבֿשבת, וה' יתברך יושב בראש השולחן וכל הצדיקים כבר מסביב לשולחן, וכל עםֿישראל מחכים להתחלת הסעודה, ומה שנשאר עתה זה להביא את המים לנטילתֿידים, והמים האלו זה 'התפילה' כמו שנאמר: "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'" (איכה ב, יט), ובעת שיהיה יותר תפילות יהיה מים בשפע לנטילתֿידים, כי דייקא מן התפילות לוקחים את המים כדי למלא את הכלים לנטילתֿידים.

נאמר שהגאולה תבוא ע"י תפילה, וזו קושיא מאד גדולה, מהו ההקשר של התפילה לזמן הגאולה? אבל התירוץ הוא שהתפילה היא בחינת המים, שיש להביא לעם ישראל בשביל הנטילתֿידים לסעודת הלוויתן, וככל שתתרבה התפילה בעולם, אז יהיה כבר מים בשפע לנטילתֿידים וזוכים לעשירות, ויטלו את הידיים בכשרות בשפע מים, בשפע של תפילה זכה, ועלֿידיֿזה יעשה התיקון לכל הנטילות ידיים שנעשו בפגם וגרמו לעניות הדעת במשך כל זמן הגלות, ועלֿידיֿזה הידיים שלהם יהיו כלֿכך קדושות וטהורות, ויוכלו לבצוע על הפת[27] לסעודת הלוויתן ויהיה ששון ושמחה ליהודים, ו"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט).

וכבר נמצאים כולם על השולחן, וה' יתברך יושב בראש השולחן וכולנו נמצאים, וכבר ד' יתברך אומר לכולם ללכת ליטול ידיים, ועדיין יש עיכוב! ולא נוטלים את הידיים כי חסר שפע מים לנטילתֿידים, ולכן לא יכולים לזכות לעשירות אם אין עדיין שפע של מים לנטילתֿידים, ורואים שאין מים בכנרת אין מים בבארֿמרים וצריך למשוך את הזכות של מרים ולתקן מה שלא בכו עליה, ולדבר אל הסלע, ולתקן גם את מי מריבה שנעשה פגם למשה ואהרון בעוונותינו.

והעולם מרננין שיגזרו קנסות על כל מי שיבזבז מים, ובאמת הוא קושיא מאד גדולה, מפני מה למרות כל השפע מים שיש במימות של כל העולם לא חסר שם מים, ודייקא בארץ הקדש עם כל החכמות והשכלים שלהם כל רצונם זה דייקא לשאוב מים ממימיה של הכנרת, ובזה הם רוצים לספק את כל צרכיה של ארץֿהקודש? ולכאורה זה נראה תמוה ומעשה כסילות שמכל הטכנולוגיות וכל ההתבוננות שעשו עד היום הגיעו דייקא להתבוננות שמשם יש לקחת את המים, אבל טבריה זה מלשון טבורו של עולם (מגילה ו.), וחסר מים בכנרת זה לא סתם, זה מרמז על זה שחסרים מים לנטילתֿידים שחסר תפילה, אין מספיק תפילות בכדי לזכות לצאת ברכוש גדול, ולבוא לעשירות הדעת ולגאולהֿהשלמה.

ותדעו לכם באמת כי מה שנעשה ב"והכיתי את מצרים בכל נפלאותי" (שמות ג, כ) כל הניסים והנפלאות שהיו שם זה מה שיראו בזמן ביאת המשיח, העולם אומרים שיהיה גוג ומגוג והכל חוששים שיהיה מלחמות וכל מיני דברים שאומרים שיהיה בעת שיבוא המשיח, אבל אם יש את ההתגלות של משה, אם יש את ההתגלות של הצדיק הגדול זה מאיר את כל העולם, וביחד עם כל הצדיקים הגדולים שיש בעולם הם כבר יוכלו לבטל, ויוכלו להמתיק שיהיה התגלות של ניסים ונפלאות כפלי כפלים ממה שהיה במצרים, והכל זה כפי התגלות הקשר שיש בין 'כלל נשמות ישראל' לבין הצדיק, ואם זוכים לקשר כמו שהיה בקריעת יםֿסוף בין כלל נשמות ישראל למשהֿרבינו אז יזכו כולם לרוחֿהקודש, ותהיה שמחה ושירתֿהים.

אבל גם אז בזמן שהיו הולכים במדבר היו עמהם בעלי לשוןֿהרע, היו את דתן ואבירם וכל החולקים והמתנגדים למיניהם, וגם קרח שפתחה האדמה ובלעה אותו, וכל אלו שלא הלכו עם ד' ועם הצדיק ובקשו את נפשו הם אבדו ואיבדו את כל ממונם או מתו במכתֿחושך או נבלעו מתחת לאדמה במדבר[28], ולעומתם אלה שהלכו עם משהֿרבינו והיו באמונה שלמה עמו, כמו 'אורים ותומים' זכו לראות ניסים ונפלאות שהתחיל במצרים בעשר המכות דם צפרדע כינים ערוב וכו' וראו את קריעת יםֿסוף.

והיום זה אותו דבר, כי אלו שילכו עם משה יזכו ויראו שוב פעם את אותם ניסים כפלי כפלים, ואלו שלא ילכו עם משה הם יראו את 'גוג ומגוג', כי באמת 'גוג ומגוג' וכל המלחמות הללו של החולקים על נבחרי ה' משה ואהרוןֿהכהן זה בחינת גוג ומגוג מה שפתחה האדמה את פיה ובלעה אותם, ואין יותר יסורים גדולים מהדברים הללו, נמצא שעיקר התגלות הניסים ונפלאות וכל האותות ומופתים שעומדים להתרחש בקרוב זה יהיה דייקא ע"י הצדיקים שבדור, ובפרט הגדול במעלה מכולם שהם יפעלו את הגאולהֿהשלמה בפועל, וכל היהודים יגאלו למקטן ועד גדול, וילכו כולם ברחובות של ירושלים ויתחילו להכריז על הגאולהֿהשלמה וינגנו בכלי שיר בתופים ובמחולות, ויהיה שמחה על בניית ביתֿהמקדש השלישי, אבל אם העולם יהיו ישנים שזה בבחינת "אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק פתחי לי" (שיר השירים ה, ב), שזה דייקא שלא הולכין אחרי הצדיקים, והצדיק אינו פועל כרצונו, ונעשה בחינה של הסתלקות לצדיק בחינת "דודי חמק עבר" (שם פסוק ו) ובפשטות כל אחד יכול לשער בליבו הער מה יהיה בפועל התוצאה.

וכל אחד שיעצור ויתבונן וישיל מעליו את כל הלבושים הצואים שיש לו על הגוף ואת כל הלבושים שיש לו על הנשמה, בחינת "פשטתי את כותנתי... רחצתי את רגלי" (שם פסוק ג), וכאשר הוא יראה את עצמו ערום כביום הוולדו בתוך המקווה, ויתבונן וירא עד כמה שהוא שפל ונבזה ואין בו שום ממשות, והוא הכי חלש שבעולם, ואין בו שום כח מצד עצמו לעשות כלום, וירגיש שהוא בלבֿים וישאל את עצמו למי הוא יצעק לעזרה, האם הוא יכוון את הצעקה לה' יתברך שיושיע אותו, או שהוא יצעק אבל תוך כדי זה הוא יחפש גם את עזרת בשר ודם שיבואו לעזור לו, וע"י שאדם עושה לעצמו את הניסיון הזה במחשבה בזה נמדדת נקודת האמונה שבו, שיבדוק את עצמו מה הוא מרגיש בלבֿים, למי הוא צועק בלב ים! והתבוננות הזו זה עבודת ה' ממש ראה ה"צעטל קטן" של ה"נועם אלימלך" מליז'ענסק[29], וצריך להבין ולהושיב על הלב לפני מי אנו עומדים, לפני אדוננו הבורא ברוך הוא, כי אין יותר הסתרה גדולה מזאת שחסר התבוננות בלב לפני מי הוא עומד, כי אין תפיסה שעומדים לפני הבורא ברוך הוא שעשה לנו את כל המכות במצרים דם וצפרדע וכינים "והכיתי את מצרים בכל נפלאותי", והוא ירד להכות במצרים ובאלוהיהם, הוא ולא אחר.

המדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ז) מסביר מפני מה באמת היה נצרך ד' יתברך בעצמו לירד, למה לא השתמש במלאך, ובאמת הוא אמר שהוא ירד עם כל מלאכי חבלה, אבל היה זה הוא בעצמו, כי רק הוא יכול היה להראות את 'ידו החזקה', להבחין בין צדיק לבין רשע בין טיפה של בכור ישראל ובכור שאינו ישראל, ואמר בריש גלי בכורות ישראל הם שלי! "בני בכורי ישראל"! (שמות ד, כב) ורק ה' יתברך בעצמו יודע מי הבכור מי זה בנו, ובכל מה שהיה שם זה היה כדי לגלות את הרחמי אב על בנו, לכן הוא בעצמו "כנשר... על גוזליו ירחף" (דברים לב ,יא) היה נצרך לירד, ולהראות לכולם מי הם נבחריו, ולהכות את מצרים וכל מה שנעשה.

ועד כמה שאדם יתבונן יותר הוא יראה יותר ויותר שכל הניסים שעברו על אבותינו עד היום זה זורם בדם של כל יהודי ויהודי, והם נמצאים פה עימנו כל אבות אבותינו שמסרו את נפשם על קידוש שמו, וכל אלה שד' יתברך גאל אותם ממצרים באותות ובניסים מפורסמים, וגם אנחנו עמדנו אז על 'הר סיני' וראינו את הקולות ואת כל אשר נעשה שם, ומי שלא אז מזלו חזי!

וידוע מרבי שמעון שכאשר הוא דרש בענין של 'קריעת ים סוף', אז כל הנמצאים בשעת אמירת התורה היו רואים את קריעת יםֿסוף, והיתה להם התפשטות הגשמיות, וכך על זה הסדר כל פעם בשעה שצדיק נושא דרשה, וכל דיבור שיוצא מפיו, אז מי שיש לו אמונה והוא מקושר בצדיק, יכול לראות את נפלאות ה' בפועל, כל מה שהיה או יהיה בעתיד, ואם הוא לא מקושר בצדיק, הוא לא יראה כלום ויכול גם למות במכתֿחושך, וככל שהקרבה היא יותר גדולה אז הוא זוכה לראות את התנוצצות הקודש בפועל, כבחינת הקריעת יםֿסוף שראתה שפחה על הים מקצה עד קצה[30], ושרו אז את השירה של העתיד אי אפשר לתפוס ולהתבונן בגדולתו של ה' יתברך, ואי אפשר לתפוס שעומדים בתפילה לפני האל הגדול הגבור והנורא, ואליו אנחנו מתפללים יום יום, ולפניו אנחנו לומדים את התורה הקדושה בחיל ורעדה והכל זה לפניו יתברך, וכאשר יהודים מתפללים בדחילו ורחימו לפניו ועושים את כל היחודים והשמות וכו' וכו' זה הכל לפניו יתברך, אבל "מי יעלה בהר ה'" (תהילים כד, ג), מי באמת יכול לזכות ולהתבונן בגדולתו יתברך ולראות 'בתא חזי' שכל הישועות וכל הבקשות הכל מבקשים ממנו שהוא מבחין בבכור ישראל, שקרע לנו את יםֿסוף בדיוק בשבילנו, והוא קרע אותו לשנים עשר חלקים, ועשה כל זה בשביל להראות את חיבתו אלינו, ועשה את כל המכות במצרים דם צפרדע כינים ערוב דבר וכו' ועשה ניסים ונפלאות, וכל זה זה עוד כלום לעומת מה שה' יתברך אוהב אותנו ורוצה לעשות לנו בגאולה.

אבל אףֿעלֿפיֿכן באותם זמנים של העבדות אצל פרעה שנתחדשו גזרותיו (שהוא מלך זקן וכסיל הס"מ) וממנו משתלשלים כל הרשעים הכסילים מלכות הרשעה, ואף אחד לא יכול לצאת משם מרוב הכשפים וגודל ההסתרה שהייתה שם, והוא יתברך הוא כן מכיר גם אותם, והוא גם מכיר ואוהב אותנו בעת צרה, ורואה שעשינו את כל ענין הקרבנות שלנו בכל הדורות כיצחק אבינו, ולכן הוא יבוא "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" (שמות יב, יב) והם רואים איך שאנחנו שוחטים אותם וזורקים את הדם על המזבח נקמת ה' בם, וכל המצרים בפחד "וחיל אחז יושבי פלשת" (שמות טו, יד), כי רואים איך אנחנו עושים שפטים באלוהיהם, שוחטים וזורקים את הדם, וזה מראה על גדולת האמונה שלנו בה' יתברך.

היום אותו פחד ונסיון באמונה שצריכים לשחוט כבר את היצרֿהרע לפני אדוננו הבורא ברוך הוא, ולזרוק את הדם, ולכן עומדים ומתפללים לפניו, לפני גדולתו שאין בכלל שום תפיסה בגדולתו, ומבקשים ומתפללים שיבנה ביתֿהמקדש, ושתבוא גאולת ישראל בפועל, ותתבטל מלכות הרשעה מן העולם, ומתפללים שיוציא אותנו בניסים גדולים כמו שנאמר (נוסח הקדושה) "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלוקים", וכמו שהיה באותם הזמנים "ותעל שועתם אל האלוקים" (שמות ב, כג) שהתפללו מתוך שבר שנפשט מעלינו כל הבשר ונשארנו "ואת ערום ועריה" (יחזקאל טז, ז), והיה לנו רק לב נשבר, שכבר לא יכולים לסבול את עול הגלות הזאת, ומגיעים כולם למצב שכבר אין שום כח להחזיק מעמד בכאלה זמנים קשים והכבדת ליבו של פרעה ונשארים "ואת ערום ועריה", ואף על פי כן אף אחד לא מתעורר כבר ליטול ידיים לסעודה כי עוד אין 'שפע מים' וה' יתברך מרמז לנו ע"י המכות המופלאות וחוסר המים בכנרת שמחכים מאיתנו שנתעורר להתבונן שכבר הגיע הזמן של נטילתֿידים.

וצריך לחפש כדי לזכות לראות את פניו של משה, כי אם האדם לא הולך לקבל את האור מהשמש, שזה פני משה כפני חמה, אז כולם נמצאים בלילה עם האור של הירח, עם מאורת חסר וא"ו, ואיתו רוצים להגאל שזה בושה וחרפה, ולכן דייקא בשיא החושך ה' יתברך שולח לנו מאורים של אור את הצדיקים הגדולים אבל הם נסתרים והם יכולים לגבור על מאורי אש דס"א, וה' יתברך הוא שולח לנו נשמות גדולות של צדיקים גדולים ביותר, נשמות שאין נשמה כדוגמתה ואי אפשר להשוות ביניהן, וכל נשמה שה' מוריד לעולם היא יותר גדולה ומאירה דייקא בדורות האחרונים של החושך של כבדות לב, ואם היו כאלה נשמות בזמנם של הקדמונים, בזמן שהעולם היו בעלי רגש, אז וכולם היו נוסעים ופוסעים אליהם ומכתתים רגליהם אליהם, ועתה יש הכבדת הלב וימש חושך, וחסרי חיות כנבלות הנמצאים ליד אדמת קודש, (על שאין בהם אמונה בצדיק) ולא מבינים בלב שלהם מה זה ה', ומה זה משה עבדו ואין שום תפיסה בעולם, ולא נוסעים לראות את פניו של משה, בחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", וגם במצרים הם לא חפשו, הם לא חפשו את משהֿרבינו ולא הלכו לראות את פניו של משהֿרבינו עד שאהרון הלך ושמח בליבו, וכאשר הם הלכו וחפשו וראו את פניו של משה, אז הם לא נבלעו באדמה וזכו להיות במעמד הרֿסיני ובכל ההתגלות אשר נעשתה שם.

לכן כל הגאולה כולה זה הכל תלוי באופן שיפסעו לראות את פני הצדיק, יזכו לבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", כי עיקר הגאולה זה התגלות הצדיק, שזה בחינת "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", כי כל האור הזרוע הוא זרוע דייקא לצדיק וממנו זוכים לפי שניים כל הישרי לב, וזוכים ל"שמחת עולם על ראשם"[31] כי הכל נמצא אצלו, וכשאדם הולך לראות את הפנים של הצדיק, אז עלֿידיֿזה הוא כבר מפשיט מעליו את הבגדים הצואים, ועושה מקוה וזוכה ומקבל את האור, ועלֿידיֿזה הוא מקרב את הגאולה.

ככל שהוא הולך יותר לצדיק, אז עלֿידיֿזה הוא מדליק עוד נר למעלה ועוד נר ועוד נר ועוד נר, עד כדי כך שכל הנרות יהפכו לאבוקה אחת גדולה, שעלֿידיֿזה היא תהיה בבחינת 'עמוד אש' שהוציא את עםֿישראל ממצרים והלך לפניהם במדבר ארבעים שנה, שזה כל הלהבות שהתקבצו בשעה שראו את פניו של משה, וכאשר מצטרף יהודי ליהודי לראות את פניו של משה, ועוד יהודי ועוד יהודי בא לראות את פניו עד שנהיה עמוד של אש, כי ראיית פני הצדיק זה הדבר הכי גדול בעולם, וכל הישועות יכולים לפעול ויוצאים בידֿרמה.

בדור אחרון שוב יהיה הענין של שלהבת י-ה, ויהיה ענין של התבוננות של כולם שיבואו לדעה לחפש ולהדליק את הנרות הללו, וכל אחד יביא נר וילך לכתת רגליו כדי לראות פניו של משה, וזה שלא ילך לראות פניו של משה יפסיד, וע"י שמכתתים את הרגלים והולכים לראות פניהם של הצדיקים, עלֿידיֿזה מביאים עוד יותר אש ומדליקין עוד יותר אש למעלה, ועלֿידיֿזה הכל נהפך לעמוד של אש, ועלֿידיֿזה יכולים להביא את הגאולה, ועלֿידיֿזה מתגלה נשמת משהֿרבינו אשר נמצאת בכל אחד ואחד מכלל ישראל, ועלֿידיֿזה מכבים ומבטלים 'מאורי אש' של ס"א, ועלֿידיֿזה נתקן בחינת החטא והקטרוג על ישראל שגרם לשריפת בית אלוקינו, כי ע"י שאנחנו מאירין את הלבבות בחינת "נשא ליבו את רגליו"[32] והולכין לראות את הפנים של משה לראות את 'הסנה בוער' באש קודש, עלֿידיֿזה מבטלים את ה'אש זרה' שיש בלב וכל היצר הרע והתאוות והמידות הרעות.

דייקא ע"י שמכתתין את הרגליים ומבקשים לראות את הפנים של הצדיק, שכל הגאולה תלויה בזה, וכל התכלית של אדם תלויה בזה שיזכה בראיית פני הצדיק שזה כל התכלית של עולם הזה שיכולים לראות את הצל של הצדיק, את הצל של משהֿרבינו, והצל זה התורה שיש בה שני צדדים סםֿחיים וסםֿמוות (יומא עב:), וכאשר יש בחינה של חטא אז ראו את מיטתו של משה, ולא ראו את משהֿרבינו כי משהֿרבינו נמצא במקום שהוא רק טוב, ואי אפשר לראות אותו בכלל, ואי אפשר לתפוס בו ואי אפשר להנות מאורו, וכל מה שהאדם רואה זה את הצל של הצדיק שיכול להתפרש לטוב ולרע, וזה בכלל לא הצדיק מה שרואים, כי באמת הוא כולו רק טוב אין סוף הקב"ה, ואדם שחושב שהוא רואה את הצדיק בעצם הוא גישם לעצמו את הצדיק, ואפילו שהוא מנסה לתפוס אותו בכל מיני כלים למיניהם שיש לו בעולםֿהזה זה בחינת אשת פוטיפר שתפסה ולא תפסה ואפילו אהרון ומרים שהיו סמוכים וקרובים למשהֿרבינו נפלו בדקות לשוןֿהרע על שחשבו שיש להם איזה תפיסה במשהֿרבינו, ויש להם איזה התבוננות ואחיזה באחיהם, כי הם קרובים ואחים של המנהיג, וחשבו "הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר'" (במדבר יב, ב) ובאמת הם זכו להשיג נבואות אבל בכך הם נכשלו ודברו במשהֿרבינו, והיה נצרך משהֿרבינו להתפלל "א-ל נא רפא נא לה" (שם פסוק יג) להמשיך למרים את הרפואה.

המשנה (ברכות ה, א) אומרת: "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק", ובאמת הנחש זה הבעלֿדבר שהוא כרוך על העקב של כלל עםֿישראל, כרוך על 'העקבתא דמשיחא' שלנו, ואומרת הגמרא לא יפסיק להתפלל, והמשיח הוא הבעלֿתפילה אסור לו להפסיק מלהתפלל בגלל הנחש שכרוך על עקבו, ודייקא ע"י שהוא ימשיך להתפלל עלֿידיֿזה הוא יכבוש את כל העולם ויגאל את ישראל מכל העקבתא דמשיחא, ועלֿידיֿזה תבוא הגאולה.

משהֿרבינו היה מאריך בחינת "ואתחנן" והיה מקצר בחינת "א-ל נא רפא נא לה", כי בשעת התפילה יש שתי בחינות, "ואתחנן" שזה בחינת תפילת שמונהֿעשרה, ותפילה קצרה שתיקנו בשעת הדחק זה תפילת "הביננו"[33], בדומה ל"א-ל נא רפא נא לה".

ומשהֿרבינו הוא הבעלֿתפילה, והוא שולט גם בתפילה ארוכה וגם בקצרה שזה בדריֿמעלה ודריֿמטה, תפילה בקטנות מוחין שלא יכולים להתפלל את כל סדר התפילה, וזה בחינת "א-ל נא רפא נא לה", ותפילת שמונה עשרה זו תפילה במוחין דגדלות, כמו שמצינו במשה שהתפלל "ואתחנן" תפילות, ואףֿעלֿפי שנחש כרוך על עקבו שזה הבעלֿדבר כרוך על עקבו של הדור האחרון אל לו לבעלֿתפילה של הדור האחרון להפסיק להתפלל ולבקש רחמים, ועלֿכן כבר נאמר "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג, כו), ד' יתברך אמר לו עוד לא הגיעה עתֿדודים עת גאולתֿישראל כי אני צריך להוריד עוד ועוד נשמות, כדי שיהיה שלמות בדרי מטה ויהיו עוד תפילות, ולכן שלמה המלך הוא יהיה הממשיך שלך כי הוא יהיה עם מוחין דגדלות בדריֿמטה והוא יבנה בית לשמי, כן אמר ה' יתברך לדוד המלך שהיה אביו של שלמה בגשמיות (ומשה היה אביו ברוחניות).

הסביר לו ה' יתברך כך בפועל אתה עשית קידוש ד' קטן במי מריבה ולא יצאו המים בשפע שזה פגם בתפילה של הבעלֿתפילה של השליחֿציבור, ועלֿידיֿזה נפגם שאתה לא תכנס לארץֿהקודש לבנות המקדש בפועל, אבל שלמה בנך שהוא הבעלֿתפילה השלם ולכן נקרא שלמה הוא זה שירבה כח התפילה בעולם, ולכן הוא יזכה שיבנה את הבית לשמי ויהיה זה "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז) משהֿרבינו נענש דייקא במיֿמריבה שמיֿמריבה זה היה ענין של 'הקהל', כמו שיש בתפילת רבים שזה הגילוי שכינה שיש בית התפילה, ועלֿידיֿזה נעשה שלום בין קב"ה לכנסתֿישראל, ועלֿידיֿזה נתבטל הענין של מיֿמריבה ומחלוקת על הצדיק, ולכן עושים סעודה שזה מקרב את הלבבות, ועושים את כל השלום ורעות בסעודת השבת, כסעודת שלמה בשעתה.

בשעה שאדם יושב אל הסעודה זה עושה שלום ורעות ונעשה גאולה שלמה בפועל, וישנם כאלה שלא ראויים לשבת בסעודה וליטול ידיים, ועושים מחלוקת על הצדיק על משהֿרבינו, ונעשה בחינה של הסתלקות של הצדיק ונעשה ענין של ריב ח"ו, ונכשל משה במיֿמריבה, כי לא היו ראויים עדיין לקידוש ה' גדול, ונעשה ענין של פגם בנטילתֿידים, ואין מספיק מים לנטילתֿידים כי אין מספיק תפילה, בחינת "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'", ומשה המשיך את יוסף לשלמה המלך שישלים בעשייה וזכה שלמה לבנות את הבית ולעשות סעודתֿשלמה, כי היה בו את בחינת משה ויוסף כח התפילה, ואפשר לבנות את הבית שהוא 'בית תפילה לכל העמים', ונעשה שבח והודיה לה' יתברך בכל הבריאה למקטן ועד גדול, וזה בחינת קידוש של שבת וזה קידוש ה' גדול, ויצאו מים רבים בשפע ונעשה שמחה ושירה בשלום ורעות כבזמן מלכות שלמה בשעתו.

"ה' איש מלחמה" אין 'איש' אלא הקב"ה, שנאמר (שמות טו, ג) "ה' איש מלחמה" (סנהדרין צג.), ה' יתברך הוא איש מלחמה ומלחמה נעשית דייקא בעולם העשיה בפועל, וזה כל הענין של הקרבת הקרבנות שנדרש מאתנו שנקריב קרבנות בפועל כדי לבטל את המשיכה אל החושך של הבעלֿדבר, ולכן ע"י שאדם מקדש עצמו ומטהר את עצמו ועוקד את עצמו כיצחק אבינו, עלֿידיֿזה הוא נעשה בחינת קרבן בחינת אילו של יצחק, עלֿידיֿזה הוא מבטל את כל הס"א שרוצה שלא יהיה השראת שכינה, וגילוי מציאותו יתברך בעולם, והוא ממשיך עלֿידיֿזה לעולם את התגלות ה' יתברך בפועל בבחינה של 'ה' איש מלחמה', ומתגלה ה' יתברך בגבורתו בעולם.

בענין הקרבנות מסביר האריז"ל שזה כנגד עולם העשיה, וזה גם ענין של פשטֿהתורה שזה בפשטות כל המצוות המעשיות, התרי"ג מצוות שזה כנגד איברי גוף האדם, ולכן המשנה ברורה והלכות פסוקות זה כנגד הקרבן בעשיה בפועל ועלֿכן מחמת שחטאו ולא עשו בפועל את דברי הצדיק, ומרדו בצדיק ונעשה פגם ושכחה בקיום התורה ומצוותיה בפועל, עלֿידיֿזה נסתלק הצדיק ונעשה ערבוב בעולם העשייה, והקרבן לא נתקבל לרצון, ולא רואים את הצדיק כאריה על המזבח[34], בחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", וכדי לחזור ולגלות את הצדיק (שהוא הכהן המקריב את הקרבנות של ישראל) שזה עיקר הגאולה, אז צריך שכל נשמות ישראל יפסעו שוב ויעשו קשר לצדיק ולכל הצדיקים שבכל הדורות, וזה ע"י שלומדים את התורה למעשה, בחינת "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" (דברים יז, י) חכמיֿהדור, וזה מתקשר לכל בתי הדין של כל הדורות עד משהֿרבינו, ולכן ע"י שירבו הכל ויעסקו בפשט התורה בגמרא ראשונים ואחרונים וכל פוסקי ההלכה השו"ע הטור וכל הנושאי כלים כולם אז עלֿידיֿזה דייקא מקרבים את הגאולה, ומבטלים את הערבוב שנעשה בעולם.

ידוע שמי שלומד את 'ארבעה טורים' עם 'בית חדש' עלֿידיֿזה הוא ממשיך את כל הרפואה בעולם, ועלֿידיֿזה מבטלין את כל המחלות שישנן בעולם, והיום כל מה שרואים שהעולם סובלים יסורים וכל מיני מחלות, זה מחמת שאין את השמירה אין לנו זכות אבות אין לנו את הזכות של ה'בית חדש', וזה בחינה של הסתלקות של הצדיקים שלא מזכירים את השם שלו, ולא מעוררים את הזכות שלו כי לא לומדים 'בית חדש', ולהפך אם יש לימוד אז נעשה לו התחדשות במוחין ונעשה לו מוחין דגדלות, והוא זוכה להרגיש את הנשמה, ומרגיש את המתיקות הנפלאה של התגלות ה' בעולם, ונעשה לו קשר עם רבי יואל סירקיש בעל 'הבית חדש' זכותו תגן עלינו.

באמת ברור שאדם לא יכול ללמוד את התורה על 'רגל אחת', וכל יהודי צריך לעמול בה ולהפוך בה כי כולא בה, ולכן חוזרים ולומדים עוד ועוד, וזוכים ומתקנים את עולם העשיה שזה בחינת הכנת הקרבן, ומבטלים מן העולם את מלכות הס"מ שעושה את כל המחלוקת על הצדיק ופותח את פיו על הצדיק ונדמה לו כנהר שהגיעו מימיו עד נפש, וזה מה שגורם להסתלקותם של הצדיקים, ועלֿידיֿזה נעשה ערבוב בעולם ולא יודעים איפה הצדיק, ונעשה דור שכולו חייב, ואין מים לנטילתֿידים וכו'.

אני מדגיש שחשוב מאד שבעת הלימוד של פשטֿהתורה זה צריך להיות דייקא לשמה, כי יכול להיות שלומדים, ואם אין זה לשמה נכנס שם גאווה ונעשה שלא לרצון לפניו יתברך, אבל כשאדם לומד את הפשט כתלמידיו של אברהם אבינו, עלֿידיֿזה הוא מקדש שם שמים ומביא גאולה לעולם, ומי שהוא לומד עם גאות, אז כשהוא יגיע למעלה הוא יראה את הלימוד שלו נמצא במקום לא הכי טוב, רחוק מאברהם אבינו והזכות של עקדת יצחק בנו כעולה וכקרבן.

לכן המבחן הוא לראות איזה התקשרות יש לו עם הצדיק שאמר את ההלכה, וככל שהוא מקושר יותר לצדיק נעשה לו יותר שמירה, כי הצדיק יודע את דרכי היצר והוא לוקח ומדריכו בדרך אמת כדי להמשיך לו את הסםֿחיים שיש בתורה ושיש לעולם העשיה שזה ענין של קרבנות ותפילה.

הלימוד של הצדיק זה לימוד של לילה, וזה ממשיך את החוט של חסד אל היום[35], והצדיק יש לו שתי בחינות הוא נמצא למעלה ולמטה, וזה משה פני חמה ויהושע פני לבנה (בבא בתרא עה.), והוא לומד את התורה בלילה התורה שבעל פה[36], [כמו שנאמר על משהֿרבינו כשעלה למרום היה יודע להבחין בין יום ללילה לפי שביום למד תורה שבכתב ובלילה למד תורה שבע"פ (פרקי דרבי אליעזר פרק מו)[37]] וכל השכל של הצדיק מה שמתגלה ממנו בעולם בפועל זה דייקא השכל שהוא בחינת לילה בחינת תורה שבע"פ שלו, והוא מקבל את התורה הזו דייקא מתוך שנעשית לו התקשרות לנשמות הירודים שהם כל הדרי מטה, וזה בחינת "ומתלמידי יותר מכולם" (מכות י.), ולכן ע"י הלימוד הגמרא של הצדיק, הוא זוכה ומתקן את 'הקול' שזה התורה בכתב, שזה בחינת אורֿהחמה, וכשיש שבירת לוחות זה ענין של פגם הדיבור פגם החמה[38], ומאחר שנשברו למטה אז תיקונן למטה ומתקנן ע"י הלבנה בחינת "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" (ישעיהו ל, כו)[39]. וע"י שנעשה בהם תיקון, זה מעלה את כל הנשמות שנפלו לאפיקורסות (של החלל הפנוי) ששם אין מועלת התשובה לאפיקורסות בבחינת "דע מה שתשיב לאפיקורוס" (אבות ב, יד), אלא שם זה בחינת "כל באיה לא ישובון" (משלי ב, יט) בחינת "במופלא ממך אל תדרוש" (בן סירא, חגיגה יג.), בחינת פגם החמה[40], ולכן משה חייב לרדת "כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" (שמות לב, ז), וכאשר הצדיק מתגלה בעולם בבחינה של הלימוד של הלילה, אז נמשך עליו ועל כל העולם והלילה (בחינת החטא) חוט של חסד ביום וזה מאיר כפני חמה בעולם, כי ע"י התורה שבעל פה שלו הוא מביא את דרי מטה להארה כזו שבזכותה מתעלות כל הנשמות הירודות היושבות בחושך בפגם הלבנה, ועלֿידיֿזה נעשה אור בלבנה והיא נתקנת מן הבושה, ולכן היום אסור להסתכל בלבנה, אבל ע"י התורה שבעל פה של הצדיק, עלֿידיֿזה נמשך חוט של חסד, ונעשה אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת הימים, וזה הכוונה "בתולה נישאת ליום הרביעי" (משנה כתובות א, א) ראשי תיבות לבנה, שנעשה תיקון לענין המארות חסר 'ואו', ונעשה התחדשות של הלבנה תיקון הכלה, ומתגלה החתן החמה ביופיו, והוא ממשיך תיקון לתורה שבכתב, ונעשה התגלות ה' בעולם, ונעשה מחול לצדיקים בכלים נפלאים וחדשים, בחינת ומתלמידי שהן כל הנשמות העשוקות יותר מכולם, שדייקא על ידם נעשים לה' יתברך כלים נפלאים באופן שנעשה להם כח של 'פי שניים ברוחך אלי' (מלכים ב' ב, ט) לקבל את האור של הצדיק (בחינת משה) שהוא החתן השמש במלוא הדרו ויופיו ונתקנים הלוחות והקרבן עולה לרצון לפניו יתברך.

ונעשה ענין של יחוד השלם המשולש בין משהֿרבינו לכנסת ישראל, עם התגלות אור ה' בלי שום ענין של המחלוקת בין קודשא בריך הוא לבין כנסת ישראל, בחינת " והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" (ישעיהו ל:כ"ו), ויושלם הוא"ו שחסר במארות של היום הרביעי[41]. ועלֿידיֿזה יכולים לקבל פני משיח בלי בושה, ולזכות לגאולה שלמה בחינת התגלות כבוד המלכות קודש.

לכן הצדיק צריך לרדת כמו אברהם ושרה שהיו מגיירים גרים והיו צריכים לעשות "את הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב, ה), כי ככל שלומדים יותר את פשט התורה של הצדיקים זוכים יותר ויותר לגאולת ישראל כמו אברהם אבינו וזוכים לברית מילה ואחרֿכך ללידת יצחק ועקדת יצחק והתגלות רבקה, ובעת שילמד יעשה התקשרות אל הצדיקים וילמד את התורה של הצדיק עם כל הפנימיות של התורה הוא יזכה שלא יפגם הקרבן, וילמד עם רש"י ותוספות והכל נמצא שם ונעשה לו זכות אבות תושיע בנים ובני בנים.

וכל מה שיש עיכוב בגאולה זה כי לומדים את פשט התורה ולא מכוונים לכבוד ה' יתברך, היינו "שלא ברכו בתורה תחילה" (בבא מציעא פה:), וככל שיתרבו תלמידים הגונים שילמדו את התורה עם התקשרות למשה, ויעשו כבוד לתלמידיֿחכמים אז תעשה התגלות הצדיקים בפועל יותר, עלֿידיֿזה הם יעלו את כל הלימוד תורה הפגום של כל הנשמות שנפלו לאפיקורסות שהיא בבחינת "כל באיה לא ישובון" שזה אפיקורסות שאין עליה תשובה, שזה בחינת פגם החמה (כביכול) שזה מה שגורם להסתלקות הצדיק, כי אינם יכולים לשמש יחדיו שני מלכים בכתר אחד, וה' אומר ללבנה לכי ומעטי את עצמך היינו שנעשה פגם בלבנה שזה בחינת 'החלל הפנוי' ממנו יתברך (כביכול). ודייקא שילמדו את תורת משה בלילה עלֿידיֿזה ימשך בעולם החוט של חסד ליום, ויעשו קידוש הלבנה ולא תהיה בושה עוד, ויתנו לה כלים חדשים ותכשיטים יפים כמו שנותנים לבתולה נישאת ליום הרביעי שהיא לבנה ותהיה שוב יפה בתפארתה, ועלֿידיֿזה היא תתקבל לרצון ויהיה התכללות של האור שלה בחינת פנים בפנים עם אור החמה ואור ה'.

ולכן צריכים לחפש ולהשתוקק אחר הצדיקים שנסתלקו כמו אליהו הנביא זכור לטוב ומשהֿרבינו, כי הם יושבים וממתינים בחינת מקום קבורתם לא נודע, ואליהו הנביא יושב ומחכה כל פעם שיחפשו אותו ויעשו ברית לערלת הלב, ורבי יהושע בן לוי מצא אותו ושאל אותו מתי תבוא הגאולה, ואליהו הנביא שלח אותו למשיח ואמר לו היום! ואליהו תירץ לו (תהילים צה, ז) "היום, אם בקולו תשמעו" (סנהדרין צח.).

בסדר המזלות אומרים שחודש אייר זה מזמור צ"ה, ושם נאמר "היום אם בקולו תשמעו", ואיר ראשי תיבות אני ה' רופאך, נמצא שזמן איר מסוגל לגאולה, ויכולים להביא עוד היום את בחינת "היום אם בקולו תשמעו", ולהמשיך לעולם את כל הרפואות שיש, ורואים שברגע שמחפשים את אליהו, אז אליהו מתגלה והוא יכול לתרץ את כל הקושיות ומשיח יכול לבוא מיד וצריכים רק לחפש את אליהו.

אמרתי על דרך הצחות על הענין של "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח, יב), החכמה זה בחינת יעקב אבינו, בחינת אליהו הנביא כמו שנאמר (קידושין דף לב:) שזקן זה קנה חכמה, ואליהו הנביא זה בעל החכמה, שזכה בחכמתו ועלה בסערה השמימה, כי החכמה שלו היא שהביאה אותו לכזו פרישות מן העולם ולכזו טהרה, והיתה לו שמירה גדולה והיה ניצל מכל מיני נסיונות באמונה בניסים גדולים שעשה לו ה' יתברך מעל הטבע, כמו עורבים כלכלו אותו, והוא נהיה 'זקן דקדושה', ועלה בסערה השמימה, ולכן כאשר יחפשו וישתוקקו אל החכמה דקדושה שלו, שיבינו כבר שאין שום דבר בעולם חוץ מאור ה', ואין כלום בעולם והכל זה דמיון, אז תמצא החכמה הזו של 'מאין' שהיא החכמה שנמצאת אצל הצדיקים שנסתלקו מן העולם, ומקום קבורתם לא נודע וכאשר ימצאו את הזקן שהוא החכם דקדושה אז יבוא אליהו הנביא המבשר טוב, והוא יאמר 'היום'.

אדם לא נולד עם הצדיק, וכל מי שחושב שהוא נולד עם הצדיק, היינו שהוא נולד באיזה קהילה עם הצדיק הוא טועה, כי אדם לא נולד עם הצדיק אף אחד שהיה במצרים לא נולד עם משהֿרבינו, כי משה נולד נתגדל בביתֿפרעה ואת הצדיק צריכים לחפש, וכל מלחמתו של האדם בחייו זה לחפש את הצדיק אפילו עד גיל שבעים שמונים שנה אדם צריך לעסוק בחיפוש מתמיד אחר נשמת משה, ומשהֿרבינו הולך מדור לדור ואם לא מחפשים את משה כראוי הוא שוב הולך ומסתלק ונעשה חורבן ביתֿהמקדש ומיתת צדיקים מכפרת כקרבן[42], ובאמת אנחנו לא עושים טובה לצדיק, הצדיק עושה טובות לבריות, אפילו שהם לא מחפשים אותו, הצדיק הולך ונעלם ומכפר על הדור שכולו חייב בחינת "מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב, לב), והוא לא יכול לסבול את העולם מגודל קדושתו ואורו, ומחמת שהעולם מלא בהבלים טמאים ובשקר הוא שוב נעשה 'קרבן כפרה' על הדור, ולכן גם משהֿרבינו הסתלק ולא נכנס לארץ הקדש לבנות את המקדש, וזה פגם החמה והוא העביר את האור אל הלבנה ליהושע שיכניס ויזכו ע"י כך לעשות קיום של המצוות בפועל, ולשוב חזרה ולגלות את אור החמה ע"י שלמה ולבנות את ביתֿהמקדש, ונתגלה בפועל שלטון הקדושה 'ביד רמה'.



[1] "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמות לג, ז).

[2] תניא, רבי יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת. שנאמר: "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל" (ישעיהו נט, טו). מאי ותהי האמת נעדרת? אמרי דבי רב: מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה (סנהדרין צז.).

[3] כמו שנאמר לאברהם אבינו "לך לך", ומשה זכה להוליך ארבעים שנה את עם ישראל לארץ-הקודש וע"י ההליכה הזו הם קנו את דעתו של משה את הד' אמות של הלכה "זכרו תורת משה עבדי".

[4] ליקוטי מוהר"ן נד, ו.

[5] גימט' "זוהי רוחו של מלך המשיח" (בעה"ט עפ"י בראשת רבה ב, ד).

[6] כבחינת פרעה שברח לנינוה.

[7] אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החדש הזה לכם" (שמות יב, ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (תהילים קיא, ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (תנחומא בראשית יא, בראשית רבה א, ב).

[8] והמלך כופף עצמו מתחילת התפילה ועד סופה. (כן ההלכה).

[9] שזה הכפיפת גו בענווה ושפלות "בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה" (בראשית מא, טז) ויוסף זכה על ידי זה להתגלות אסנת בת דינה.

[10] שזה ניגון של האמונה (מוהרן ס"ד).

[11] וזה בחינה של 'לשון הרע' להאמין ל'תא שמע', שאסור להאמין אפילו על אמת.

[12] ענין של שמירת שתי שבתות ונגאלים.

[13] אדם וחוה שאם היו ממתינים עד שבת כבר היו יכולים לאכול מעץ הדעת.

[14] שהוא הנתקן במשך כל הדורות כמו שנאמר: (שמות לב, לד) "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", אמר רבי יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון (סנהדרין קב, א).

כך מדברים חז"ל על חטא המרגלים שהוא חטא שמשתלשל מחטא העגל שהאמינו ללשון הרע על ארץ ישראל, ולא זכו כמשה רבינו לעשות תא חזי לארץ ישראל ונתארכה גלותם במדבר ארבעים שנה כי האמינו לתשמע של המרגלים והפסידו את הזכות אבות על ארץ ישראל וההבטחות שקבלנו ממנו יתברך.

[15] "וישמע משה ויפל על פניו" (במדבר טז, ד), מה שמועה שמע? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שנאמר (תהלים קו, טז) "ויקנאו למשה במחנה". אמר רבי שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר: (שמות לג, ז) "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה".

[16] אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. דכתיב: (ישעיהו ל, כ) "והיו עיניך ראות את מוריך" (עירובין יג:).

[17] אני מאמין באמונה שלמה, שכל דברי נביאים אמת:

אני מאמין באמונה שלמה, שנבואת משה-רבינו עליו השלום היתה אמיתית, ושהוא היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו:

אני מאמין באמונה שלמה, שכל התורה המצויה עתה בידינו, היא הנתונה למשה-רבינו עליו השלום:

[18] "השיבנו ה' אליך ונשובה" - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע שלך הוא השיבנו, אמר להם: שלכם הוא שנאמר: (מלאכי ג, ז) "שובו אלי ואשובה אליכם אמר ה'", אמרה לפניו: רבש"ע שלך הוא שנאמר: (תהלים פה, ה) "שובנו אלהי ישענו", לכך נאמר: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם" (איכה רבה ה, כא).

 

[19] משה בגימט' = 345 , שמד = 344 , רצון=346. (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה רטו).

[20] רש"י עפ"י בראשית רבה עו, ט.

[21] כמה פעמים בספר שמות ועיין בליקוטי מוהר"ן ח"א סד ב (וְעַל כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִקְרָא "אֱלקֵי הָעִבְרִיִּים", מִלְּשׁוֹן "עֵבֶר הַנָּהָר" 'לְשׁוֹן צְדָדִין' הַיְנוּ שֶׁאֱלקוּתוֹ מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי הַבָּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁצִּמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָתָם שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֱלקֵי הָעִבְרִיִּים כַּנַּ"ל הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְעַל מַה שֶּׁאֵינָם חָכְמוֹת הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי מִזֶּה הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית בְּוַדַּאי צָרִיך לִזָּהֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לִבְרחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם, לִבְלִי לְעַיֵּן וּלְהַבִּיט בְּדִבְרֵיהֶם כְּלָל כִּי חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי יִשְׁקַע שָׁם, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן" וְכוּ' כַּנַּ"ל).

[22] כמו המדרש על יצחק שהיה במשך שלוש שנים במרום כי הוא כל כולו נתקבל לרצון לפניו יתברך.

[23] "ארמי אובד אבי" (דברים כו, ה).

[24] דברים פרק ד' פסוק ל, ופרק ל' פסוק ב.

[25] "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב) – כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו כיונה המרחפת על קינה (על גוזליו ירחף (דברים לב, יא)) (רש"י עפ"י חגיגה טו. ומדרש תהילים מזמור צז).

[26] שלא היה נזקק לשמות קודש ועשה הכל בענין של אמונה ובטחון בה' לבדו ובכח התורה הקדושה.

[27] "כי את אישי ה' לחם אלוקיהם הם מקריבים והיו קודש" (ויקרא כא, ו) בזהר (וישלח דף קסו ע"ב) "לחם אלוקיהם הם מקריבים" פירש המתוק מדבש שם היינו שע"י הקרבנות שהכהנים מקריבים לה' יתברך ע"י זה הם מקרבים ומחברים את השכינה הקדושה שהיא נקראת לחם (בחינת "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית לט, ו) אשתו (רש"י)) אל ז"א (רמ"ק ורא"ג ומפרשים).

[28] "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד, יט) ומאן נינהו? דתן ואבירם, ומי מתו? מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם, דאמר מר: ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים (עבודה זרה ה.).

[29] אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:

א. בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב), וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת ה' יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש הש"י ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מצות עשה דאורייתא:

ב. בפסוק א' של ק"ש וברכה ראשונה של שמונה עשרה יהרהר כנ"ל, ועוד יכוין אם יענו אותו כל אומות העולם בכל עינוים קשים ויפשטו עורו מבשרו להכחיש ח"ו ביחודו יסבול כל היסורים ולא יודה להם ח"ו, ויצייר בדעתו ומחשבתו כאלו עושין לו כנ"ל ובזה יצא ידי חיוב ק"ש ותפלה כדין (צעטל קטן).

[30] מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דשירה פרשה ג.

[31] ישעיהו פרק לה פסוק י, ופרק נא פסוק יא.

[32] וישא יעקב רגליו (בראשית כט, א) אמר רבי אחא (משלי יד, ל) "חיי בשרים לב מרפא", כיון שנתבשר בשורה טובה טעין ליביה ית רגלוהי - נשא ליבו את רגליו ונעשה קל ללכת (בראשית רבה ע, ח ורש"י).

[33] בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך; או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו; או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו, ואומר אחריה ג' אחרונות (או"ח ק"י סעיף א') אבל שלא בשעת הדחק אמרינן בגמרא דאביי לייט אמאן דמתפלל הביננו (משנ"ב שם סק"א) וזהו נוסחה: הֲבִינֵנוּ ה' אֱ-לֹהֵינו ּלָדַעַת דְּרָכֶיךָ, וּמוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְיִרְאָתֶךָ, וְתִסְלַח לָנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים, וְרַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב, וְדַשְּׁנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶךָ, וּנְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע תְּקַבֵּץ, וְהַתּוֹעִים עַל דַּעְתְּךָ יִשָׁפֵטוּ, וְעַל הַרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶךָ, וְיִשְׂמְחוּ צַדִיקִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וּבְתִקוּן הֵיכָלֶךָ, וּבִצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ וּבְעֲרִיכַת נֵר לְבָן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ. טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה, בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה (ברכות כט.).

[34] ובמקום זה נראה להם ככלב עז פנים לגיהינום (במקדש ראשון רבוצה כארי במקדש שני ככלב (יומא כא:)).

[35] אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר: (תהילים מב, ט) "יומם יצוה ה' חסדו" ומה טעם "יומם יצוה ה' חסדו"? משום: "ובלילה שירה עמי". ואיכא דאמרי, אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי" (חגיגה יב:).

"כי גדל מעל שמים חסדך" (תהלים קח, ה), 'שמים' הוא בחינת קול, כמו שכתוב: "משמים השמעת קולך", כי על-ידי החסד, היינו בחינת חוט של חסד, הנמשך על ידי שלומד תורה בלילה על ידי זה נתתקן הקול כנ"ל. וזהו: "כי גדול מעל שמים חסדך" (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה ג).

[36] וכן אומר התרגום על הפסוק: "דודי צח ואדום" (שיר השירים ה, י) בכן שריאת כנישתא דישראל למשתעי בשבחיה דמריה עלמא, וכן אמרת לההוא אלהא רעותי למפלח דעטיף ביממא באיצטלא כתלג חיור, ועסיק בעשרין וארבע ספרין דאורייתא ופתגמי נבואה וכתיבי, ובליליא הוא עסיק בשיתא סדרי משנה, וזיו יקרא דאנפוהי זהירין כנורא מסגיאות חכמתא וסברא דהוא מחדד שמעוון חדתן בכל יומא ויומא, ועתיד לפרסומינון לעמיה ביומא רבה. תאר הלבנות הרמוז במלת צח לתורה שבכתב, ועל כן אמר באיצטלא כתלג חיור, והאדמות הרמוז במלת אדום לתורה שבעל פה היוצאת מן הכלה (ריקאנטי שמות פרק יט).

רבי יהודה ורבי יוסי הוי יתבי חד ליליא ולעאן באורייתא א"ר יהודה לרבי יוסי חמינא דצחותא דאורייתא בליליא הוא יתיר מביממא, אמאי, א"ל בגין דצחותא דתורה שבכתב תורה שבעל פה היא ותורה שבעל פה בליליא שלטא ואתערת יתיר מביממא ובזמנא דאיהי שלטא כדין איהו צחותא דאורייתא (זהר ויקרא כג עמוד א).

וכן אמרו על ליל שבועות: מאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי, ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא אורייתא דבע"פ בגין דיתדכון כחדא ממבועא דנחלא עמיקא, לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר בה וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא כדין מכריזי עליה ואמרי (ישעיה נט, כא) "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (זוהר אמור צז עמוד ב).

[37] ר' יהושע בן קרחא אומר: ארבעים יום עשה משה בהר, קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה.

[38] מארות חסר וא"ו היינו ששני המאורות פגומים גם החמה וגם הלבנה.

[39] וזוכה לזה כבחינת אברהם שהיה מגייר גרים, וזה ענין של "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים קיט, צט) ומתלמידי יותר מכולם, שדייקא ע"י התחדשות הלבנה ע"י קידוש הלבנה אז שומעים רחוקים כמו יתרו וחוזרים על ידי זה ומתקדש שמו ביותר בחינת ומתלמידי יותר מכולם, ומתגלים שני המאורות בשלמות ומתגלה אור שבעת הימים מציאותו יתברך בעצמו בעולם העשיה ונעשה הכל אחד.

[40] ראה ליקו"מ סד, ב.

[41] וזה תיקון למה שנאמר: (משלי ג, לג) "מארת ה' בבית רשע" (ליקוטי מוהר"ן לו, ו)

וכן "כלת משה" חסר וא"ו ענין של הקמת המשכן שהיה בזה חסרון כבחינת החסרון שיש במארת חסר וא"ו היינו פגם הלבנה (ליקוטי מוהר"ן קנא).

תמז חסר וא"ו זה ענין של שבירת הלוחות הראשונים שזה ענין של מארת חסר וא"ו שנעשה בעקבות זה כל ענין השכחה (ליקוטי מוהר"ן ריז).

*וע"י המשכת התורה בעולם ע"י זה יש המשכת הוא"ו בעולם ומכבד פה ולב כבוד ויקר ויש המשכה של הט"ל (=39) אורות שמקודם נעשה בהם שבירת כלים ועתה נתקן כל החיות של יוסף בישראל (ליקוטי מוהר"ן ח"א יא).

[42] נלמד ממיתת מרים מן הסמיכות לפרה אדומה.

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד