חומש במדבר  |  תפילות כלליות  |  תורות משנת התשס"ט  |  "אחטא ואשוב"  |  תורות לפי סדר הפרשיות  |  "אנכי עפר ואפר"  |  חומש ויקרא  |  חומש שמות  |  חומש בראשית  |  תפילה שלא יהיה יהודי בודד בעולם  |  תורות משנת התש"ע  |  צדיק  |  שלום  |  שיחת חברים  |  השמח בחלקו  |  גאולה  |  נגינה  |  אמונה  |  מידות  |  מועדים וזמנים  |  סיפורים ושבחי צדיקים  |  תפילה לכותל המערבי  |  תפילה לירושלים ת"ו  |  תורה מפי הצדיק  |  בעולם אין אדם שאין לו בעיה או חסרון כלשהו בחיים,  |  תורה  |  תורות משנת התשע"א  |  תפילה  |  התחזקות  |  אודיו  |  תפילות לנשים  |  תפילות לגברים  |  ~רוצה לבוא לשיעור ולראות את בעל ה"תפילה לשלמה"~  |  
דף הבית >> תורה >> תורות לפי סדר אמירתם >> תורות משנת התשע"א >> "אחטא ואשוב"
 
התורה נאמרה מפי קודשו של הצדיק בשיעור השבועי בפרשת לך לך התשע"א
 
הנגינה
בן אדם שמתוקן בבריתו כל היום מנגן, וכמה שאדם זוכה יותר לתיקון בזה הוא יותר קרוב לנגינה, הוא יותר קרוב לזיכוך של הנשמה ויכול לחוות ולהרגיש את נגינת הבריאה שמודה לבורא עולם כל הזמן בהרמוניה בשילוב צלילים נפלא שזה עונג אין סופי, ובעת שאדם שומע נגינה ממנגן כשר, ומתקשר עמו, עי"ז הוא זוכה לכל התיקונים שבעולם, לתיקון הברית לתיקון המוחין. ואני אסביר לכם למה, כי בשורש כל החטאים שיש בעולם משתלשלים מהקול הפגום ששמע האדם הראשון, וזה עשה פגם במוחין עשה הרהורים זרים שזה כל חמדות העולם הזה. והקול נגינה של הצדיק מתקן את זה מידה כנגד מידה.
אבל רואים שגם היום אחרי החטא כל העולם עדיין עוסקים בשירה ובנגינה וכולם מזמרים, אפילו הגויים יש להם נגינה ושירה המתאימה להם, [1]אבל זו אחיזת עינים, כי כל המטרה של יהודי בעולם זה שע"י הנגינה דקדושה הוא יברר את הטוב מרע, את כל הדמיונות של היצה"ר שיש בו ויהיה רק טוב. וזה נעשה ע"י הנגינה דקדושה כידוע.
כשאדם זוכה להיות מתוקן בברית עי"ז הוא זוכה להשגת הנגינה דקדושה. כי כל הבריאה אומרת שירה, (היינו פרקי שירה.) ואם יש פגם בברית הרי זה פגם ב"מלכות" וע"י הנגינה של מי שמתוקן בברית, המלכות חוזרת ועולה לקדושה, ולהיפך, אם ח"ו המנגן הוא פגום בברית, ע"י הניגון שלו נעשה פגם במלכות דקדושה וזה מוריד אותה לגלות ומאפשר את יניקת הסטרא אחרא מאחורי הקדושה ח"ו.
בעת שאדם פגום בברית הוא לא יכול בכלל לנגן ביחד עם הבריאה את הניגון שלה, כי הקול שלו פגום והוא לא יכול להתפלל לה' עם הניגון שלו שלא מגיע לכסא הכבוד בגלל הפגם בברית. ולעומת זה אם האדם זוכה לתיקון הברית, הוא זוכה עי"ז להתקשר בצדיק האמת שבדור שהניגון שלו יש בכוחו לזמר עריצים כי הוא ברוח הקודש, וע"י הנגינה דקדושה שלו הוא יכול להעלות מהתהום הכי עמוקה את כל הנשמות הרחוקות ביותר, נשמות של אפיקורסים שנפלו לכל מיני מקומות נמוכים ביותר, כי הצדיק ע"י הנגינה יכול להעלות אותן ולהחזיר אותן אליו יתברך אל מלכות הקדושה כי בזמן הנגינה שלו הוא יורה כל מיני חיצים של רפואה לכל הנשמות הקדושות של ישראל, (לכן צורתם של התוים של הנגינה, היא כמו חיצים) והמנגן הכשר שולח אותם ועי"ז הוא מבטל מחשבות זרות ומביא את כל הרפואות לעולם, כי בעת שהנשמה שבלב של האדם שומעת את הניגון הקדוש של המלכות דקדושה, אז היא מתעוררת מהשינה שלה, והיא עולה מעלה מעלה (בחינת מי זאת עולה) לעולמות עליונים ביחד עם השירה הזו של הצדיק יסוד עולם ועי"ז נעשה רפואה כי באמת כל החיצים שלו, כל התווים של הנגינה שלו הם סממני הקטורת סממנים של רפואה, שמבטלים את הס"מ ואת כל הסמים של מוות שלו מן העולם והם עוזבים את אחורי המלכות דקדושה, כי הם רק אחיזת עינים והם לא באמת ביחד עם הנגינה של הבריאה עם הנגינה של המלכות דקדושה כי זו לא באמת נגינה כי בשורש זו יללה כל הנגינה של הס"מ.
קליפת לילית זמנה בלילה דייקא בעת השינה, גם בזמנים כמו בין המיצרים ותשעה באב שזה זמן של עצב ואבלות, אז שולטת הקליפה מחלה ולכן בתשעה באב לא לומדים תורה כי יש ירידה לקדושה ויש לסטרא אחרא יותר כח יניקה וכן רואים שבזמן בין המיצרים אסור לשמוע נגינה כי זה זמן של פגם במלכות, וכביכול יש יניקה לחיצוניים, ואין נגינה כשרה, אבל מתי שיש נגינה דקדושה אז יש גילוי שכינה, ובכלל אין לקליפה שום כח לשלוט ולינוק מן הקודש, ואין לה כח לשלוט ולהחשיך את אור קדושת המלכות.
רואים ששמה של הקליפה שפוגמת בברית מרמז על הלילות וכן על היללות של כאב וצער ששם יש לה אחיזה באחורי הקדושה בחושך[2] וכדי לתקן את שתי הקליפות האלו לילית ומחלה אנחנו צריכים באמת מנגן צדיק וקדוש, שע"י הניגון הטהור שלו הוא יכול לעורר את כל הנשמות מהשינה שלהן, והן יוצאות בהלל ובמחול (אותיות לילת ומחלה), היינו שע"י ההלל והמחול מתבטלות קליפות הנ"ל וכל אחד מתעורר עם הניגון שלו והוא מנגן ומהלל את ה' יתברך בפיו הקדוש והוא מבטל ומרחיק מעליו את אחיזתן של שתי הקליפות הנ"ל, והוא נעשה מתוקן בברית ובמוחין שלו, בלי שום דינים כי הוא אוחז רק בטוב רק באילן החיים שכולו שפע כל טוב וממנו יש לו את כל הרפואות, את כל סממני הקטורת ואז כל היום רואים רק ניסים ונפלאות ומהללים לבורא עולם כי זוכים לכל התיקונים ולכל הסייעתא דשמיא ולכל הפרנסה שצריך.
דייקא מי שמתוקן בברית צריך יותר לרקד ולשיר לנגן ולשמוח כי עי"ז אנחנו ממתיקים את כל הדינים מעלינו כנ"ל, ואפשר אז ללמוד את התורה בקדושה ובטהרה, בלי שום חשש של יניקת החיצונים כנ"ל, כי תבינו שאי אפשר ללמוד תורה שבעל פה שזו מלכות פה אם המוחין פגומים. לכן אנחנו מנגנים ואח"כ לומדים תורה. קודם מצחצחים את הכלי נגינה שלנו, ואח"כ פוצחים בשירה שהם החיצים של התורה הקדושה, וזוכים לכל הרפואות והברכות.
 
תפילה:
רבונו של עולם זכני ללמוד את התורה לשמה בקדושה ובטהרה וזכני ע"י לימודי זה לזכות להתקרב אליך ולעשות תשובה אמיתית מעומקא דליבא אמן נצח סלה ועד.
אומרת הגמרא "אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פז) יש מעשיה שמביאה הגמרא (ע"ז י"ז) ושם מתואר סיפור מפורט ביותר על רבי אלעזר בן דורדיא וכל מה שהוא חטא.
המילה חטא קצת שונה מרוב המילים, כי לא מבטאים בה את האות א', וזה בא לרמז לנו שבשעה שאדם חוטא הוא מכחיש כביכול את אלופו של עולם ע"י מעשה החטא שלו. כך אומר הדגל מחנה אפרים. ובסוף הא-ב יש את האות ת' שהוא סוף טוב הכל טוב היינו שזוכה היהודי לעשות תשובה שלימה, ועי"ז נעשה לו תיקון לכל הכ"ב אותיות שהתורה נכתבה בהן. אבל בהתחלה כשיהודי ח"ו חוטא הוא מכחיש את האות א', הוא מכחיש את מציאותו של בורא עולם מחייו, ולמה זה כך כי בשעה שאדם חוטא ע"י החטא שלו נעשה פגם בכל הכ"ב אותיות של התורה הקדושה, שהן שורשי נשמות ישראל והוא כבר לא יכול לאהוב את כל נשמות ישראל שהן כל האותיות של התורה הקדושה, וזו הסיבה שאין לאדם אהבת ישראל, ויש לו ח"ו שנאת חינם, כי החטאים שעשה גרמו לו לבחינת כל הפוסל במומו פוסל היינו שהוא רואה באחרים את המום של עצמו, ובמציאות הוא לא אוהב את כל עמ"י.
אדם שאוהב צדיקים שוכני עפר, או אוהב צדיקים שבדור, עי"ז יש כח בידם של הצדיקים הללו לכל הפחות לשמור עליו את צורת האותיות, כי אפילו שיש בו חטאים, אבל מכיון שיש בו אהבה לצדיק, ומסירות נפש לצדיק, עי"ז הצדיק יכול להמשיך עליו את צורת האותיות, ואפילו שהוא פוגם שוב ושוב, אבל ע"י שיש לו את ההתקשרות לצדיק, יש לו עדיין את תבנית האותיות בשלימות.
בכתיבת ספר תורה חשוב שהכתיבה תהיה בקדושה ולכן היחיד שיכול לכתוב ספר תורה בקדושה הוא מי שבקי בכל פרטי הפרטים של הכתיבה וגם יכול לכתוב אותו בקדושה וטהרה וכו' וכו' ואי אפשר לתת קולמוס בידו של כל אחד שרוצה לעסוק במלאכת הקודש הזו של כתיבת ספר תורה קדוש. כך זה גם לגבי כל אדם ואדם כי כל אדם ואדם מישראל הוא בחינת ספר תורה שבהיכל הקודש ואם הוא צריך תיקון או בדיקה זה חייב להעשות רק ע"י התקשרות בתלמיד חכם שהוא בחינת הסופר סת"ם שבקי ויודע ובעל רוח הקודש ורק על ידו, בכח הקדושה והטהרה שלו, יש אפשרות להשלים את כל האותיות של התורה כראוי לפי רצונו יתברך כבחינת משה שהקים את המשכן בעצמו.
כמו שאמרנו כל אחד ואחד הוא ספר תורה הוא משכן וזה בחינת מה שנאמר "וזה ספר תולדות האדם" היינו שכל אדם הוא ספר רוחני שלם ואם אדם ח"ו פוגם באותיות הקדושות של הספר שלו, אז האותיות נחשכות או נעקרות מן השורש ח"ו, והיחיד שיכול לתקן אותן בשורשן זה הצדיק שהוא בקי כנ"ל, ולכן כולם צריכים כל הזמן לחזר בכל כוחם אחר אותו הצדיק בעל הרוח הקודש שהוא בעל המנגן שהוא בעל הגן הגנן שיכול להחיות את כל הנשמות שבגן. שינגנו כולם יחדיו בלי להכחיש זו את זו ויהיו כולם בחינה אחת בשלום ואחדות נפלאה עמו יתברך.
נחזור על הסיפור של רבי אלעזר בן דורדיא (ע"ז דף י"ז)[3]: בסיפור כמו שאמרנו מובא באריכות עד כמה שהוא היה פגום באות ברית קודש ולכן הוא פגם בכל הכ"ב אותיות של התורה, ולא היה לו עוד שום אות מאירה ושלמה, וגם תבנית האותיות מן הסתם נעקרה ממקומה מגודל הפגמים שעשה, וזה סימן שהמלכות אצלו ירדה למקום הנמוך ביותר לשאול תחתיות בגלל הפגם הזה שלו.
הגמרא (שבת נו) מביאה שכל האומר דוד ועמ"י חטאו טועה, וקשה כי כתוב בפירוש חטאם בתורה אז איך זה שהגמרא אומרת שכל האומר כן אינו אלא טועה, מזה עולה שבוודאי גם רבי אלעזר בן דורדיא בעת שזכה שנתקבלה תשובתו אז גם כן הוא הצליח לשוב ולהאיר בשמים את ספרו ונעשה ממנו שוב 'ספר תולדות האדם', ספר מפואר וקדוש עד כדי כך שאפשר לומר זכותו תגן עלינו כי הוא נקרא רבי. ומתרצים שכל חטאם של דוד המלך וישראל היה רק כדי להורות תשובה וללמד את הדורות הבאים מהו הכח הנפלא של תשובת יחיד מדוד, ותשובת רבים מישראל. על פי זה בואו וננסה להבין איזו מין תשובה הגמרא רוצה שנלמד מתשובתו של רבי אלעזר בן דורדיא, מה הוא יכול להוסיף לימוד על תשובתם הנעלה של דוד המלך וישראל שחטאו כדי להורות תשובה.
במבט ראשון נראה לכל בר דעת שמעשה כזה היו צריכים פשוט להשמיט מכל ספר קדוש ובכלל לא לפרסם אותו במקום של קדושה, ובוודאי שלא להרחיב ולבאר אותו כל כך בפרטי פרטים, ואם הוא כ"כ חשוב להתנאים הקדושים והם רוצים להזכירו בגמרא אז היו יכולים לצנזר קצת מכל הסיפור של החטא ולהסביר שבהתחלה הוא עשה איזה חטא ולא לפרט את החטא בפירוש, ולהגיד שאח"כ הוא שב בתשובה והקב"ה ברחמיו קבלו ושמו היה נקרא רבי אלעזר בן דורדיא וכו' וזהו, אבל רואים שהגמרא דייקא כן מתארת את כל פרטי הפרטים של מעשיו ומספרת איך שברשעותו הוא לא הניח ? אחת שלא בא עליה, כ"כ הוא היה שטוף בזימה ומקולקל בבריתו ה' ישמור, שא"א בכלל להבין ולתפוס בשכל גודל הקלקול הנורא שהיה לו.
ובכן קשה מאד על הגמרא הזו ועל מי שערך אותה וצרפה, ובפרט שהבעש"ט הק' אומר שכל מה שנכתב מזמן המהרש"א הקדוש וכמובן ג"כ מה שלפניו הכל נכתב ברוח הקודש ולכן מזהירים חז"ל שח"ו אסור לנו לבוא ולחלוק או לסתור דבריהם של צדיקים קדמונים שהיו לפנינו כי כולם זה קודש קודשים ובוודאי שכל התנאים שמופיעים בגמרא הם היו בעלי רוח הקודש גדולים ונוראים, כך אומר הבעש"ט הקדוש. ז"א שכל דבר שהוא יותר קדום אפילו שהם בעצמם חולקים זה על זה בגמרא, אבל בשבילך זה הכל קודש מבורר רק טוב ואין לפסול שום דבר שנכתב בגמרא, והכל קודש כידוע. ולכן חייב להיות איזה הסבר למה נכנס לגמרא הסיפור הזה של רבי אלעזר בן דורדיא.
ועוד קשה הספור הזה כי (ביומא) אומרת הגמרא אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואפשר גם כן מזה להקשות על המעשה של רבי אלעזר בן דורדיא כי אי אפשר להגיד שהוא לא ידע שיש ה' שרוצה ממנו שיהיה קדוש וטהור, כי רואים מיד כשהיא אמרה לו שגם אם הוא ירצה לעשות תשובה אז כבר בכלל לא יקבלו אותו מיד הוא הלך ועשה תשובה ובכה אל ה', ז"א שהיה בו עוד ניצוץ של אמונה, שיכול היה להתעורר שוב ולחזור בתשובה, כי קשה לחשוב שהוא לא ידע כלל ממציאות ה' בעולם, כי אם כן, אז בזמן שהוא היה שומע אותה הוא בכלל לא היה מבין שצריך לחזור בתשובה, כבחינתם של כל האפיקורסים והכופרים שאינם עוד בשליטת עצמם כי נעקרו מהם כל אותיות התורה הקדושות ואין להם 'ספר תולדות האדם', והם נשלטים ע"י כוחות חיצוניים, יוצא שחייב שלרבי אלעזר בן דורדיא עוד מקודם לחזרתו בתשובה היתה איזה התבוננות והשגה שאיתה הוא יכול היה לדעת מה זה קדושה, חייב להיות שהיה בו איזה ניצוץ של אמונה שלא נפגם, כי רואים שהיה לו עוד פתח של תשובה, ולכן קשה מן הכתוב: "אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה", ורואים שנתקבלה תשובתו.
ונשאלת השאלה האם לרבי אלעזר בן דורדיא היתה דעת והתבוננות שלא מסופר עליה בגמרא כי כמו שאמרנו א"א להתבונן על זה באופן כזה שהוא היה איזה אפיקורוס כי אם הוא היה כזה אז אחרי שהיא אומרת לו הוא בכלל לא היה שב בתשובה, לא היה מענין אותו בכלל מציאות ה' בעולם, ובוודאי שלא מיד בשמים היו מקבלים את תשובתו והיתה יוצאת בת קול ומכריזה שרבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. ז"א שהתשובה שלו היתה צריכה לנבוע ממקור עמוק מאוד של אמונה בבורא עולם, היינו שהוא ידע שיש מישהו מעליו. כי אחרת מאיפה הוא זכה לניצוץ הגדול הזה של "יש קונה עולמו בשעה אחת" (של תשובה), היינו שהוא הצליח לעשות כזו תשובה מעליא, מעומקא דליבא ולהפוך את כל המציאות שלו מרע גמור לטוב גמור, חייב להיות שעוד קודם היה בו המון המון ניצוצות של תשובה, וכל מה שהיה חסר זה רק את המכה בפטיש, מה שכתבה הגמרא שם. (ראה נספח)
המילה 'חטא' בגימטריא שווה 'חי' והחטא בעצמו זה בחינה של מוות, וקשה כי רואים שהגימטריא של חטא היא חי?
במסכת (ברכות בדף ל"ג) כתוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא, מעשה בערוד שהיה ממית וכולם פחדו ממנו, אמר להם רבי חנינא בן דוסא, אין הערוד ממית אלא החטא ממית, ז"א שבחינת החטא זה בחינת מיתה לפי זה היה יותר מתאים שלמילה חטא תהיה גימטריא זהה למילה מוות, כמו שאמר רבי חנינא בן דוסא שהחטא ממית.
בגמרא (ברכות דף י"ח) שם דנה הגמרא על הצדיקים ועל הרשעים ואומרת שם הגמרא שצדיק נקרא חי ולהיפך לרשעים לחוטאים יש בחינה של מוות שאין להם שום ספר לא נשאר להם שום דבר נצחי. מי שעושה חטא הוא בבחינת רשע ואיך אם כן בכל אופן חטא שווה בגימטריא חי שזו הבחינה של הצדיק שהצדיק הוא חי וקרוב לחי העולמים.
רבי אלעזר בן דורדיא עשה חטא אז איך הוא בסוף צדיק, ונתרץ את זה על פי מה שנאמר שצדיקים במיתתם (היינו בשעה שהם חוטאים אז אף על פי כן הם) קרויים חיים. ויש פה התבוננות עמוקה מאד מאד ואני אנסה להסביר את הדבר כך, יש חטא שמביא את האדם לשאול תחתיות, בחינת מיתה, ויש בחינה של חטא שזה לא כך, שהחטא דווקא הוא זה שמביא את האדם לזכות לחיי העולם הבא, כי דווקא ע"י בחינת החטא הזה נעשה לאדם תוספת של התקרבות ודבקות בה' יתברך, והוא נעשה על ידי זה עוד יותר מתוקן כמו שרואים שאלעזר בן דורדיא אומר אם כן אין הדבר תלוי אלא בי, וע"י התשובה שלו הוא מתקן את כולם איתו ביחד ולכן הוא מוכשר לפניו יתברך בקדושה וטהרה עוד יותר כי זה חטא שהוא בבחינת אחטא אבל מביא דייקא להתגלות של אשוב לבחינתה הראשונה של טהרה, ויש חטא שאדם אומר אחטא ואין מספיקין בידו לעשות תשובה, שמאבד עולמו הנצחי, לכן נאמר אחטא ואשוב אחטא ואשוב בכפילות לשון לרמז על שני הסוגים של חטא כנ"ל.
יש חטא שמביא לידי אחטא ואשוב ואתעלה עד לאין סוף לחיים הנצחיים של הצדיקים בעולם האמת ויש חטא שהאדם אומר אחטא ויש בזה שורש של זדון כי הוא חושב שבכוחו להחזיר עצמו כבראשונה לכן אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולהתקרב שוב לרבונו של עולם וזה רואים אצל רבי אלעזר בן דורדיא ראינו שהחטא שחטא סוף סוף גרם לו לשוב לזכות להיות מזומן לחיי העוה"ב, ולעומתו אלישע שנקרא 'אחר' בשבת תלש עשב ובשעה שראתה זאת האישה איך שהוא מחלל שבת היא אמרה לעצמה: בוודאי אלישע לא היה עושה דבר כזה כי אלישע הוא תלמיד חכם, גאון, הוא בקי בהלכות, אז היא אמרה: מן הסתם 'אחר' הוא, ומזה בא לו הכינוי 'אחר', ורואים שלמרות שיש בו תורה, והוא בקי בהלכה, וקיים מצוות ותורה, אבל לבסוף הוא נקרא 'אחר', כי יש לו זרות נעשה לו פגם בדעת עד שיוצאת בת קול בשמים ומכריזה שאין מספיקין בידו לעשות תשובה.
שימו לב להבדלים רבי אלעזר בן דורדיא היה ריק מכל, בלי אוצרות חיים של מצוות ותורה ומעשים טובים, ודווקא החטא שלו שנעשה בשוגג הביא אותו להיות מזומן לחיי העולם הבא, ולעומתו אלישע 'אחר' היה בתחילה מלא בכל טוב של תורה ומעשים טובים וכו', וכאשר הוא הגיע לבחינה של חטא, לא הספיקו בידו כל המעשים הטובים שלו, והתורה לא עמדה לו כדי לזכות לעשות תשובה.
וזה היסוד פה, שאם אדם ירצה לשוב בתשובה בכח מה שיש בו מעיקרא, לא יספיקו בידו לעשות תשובה לעולם, כי התשובה היא רק בכח ה' יתברך, וזו מתנתו יתברך מאוצר מתנת חינם שלו, ואז כאשר זוכים להמליך את ה' על התשובה עי"ז זוכים באמת לחיות חיי לנצח, להיות עם הצדיק בשלימות עם המלכות של הקדושה. וזה הסוד של רבי אלעזר בן דורדיא שהתשובה שלו עולה למעלה מן החטא שפגם בשוגג בחוקי התורה, התשובה שלו היא למעלה מזה, ולכן בתפילתו הוא מבקש עזרה מההרים וכו' ולבסוף הוא מבין שהכל תלוי רק בו וכאשר אדם זוכה להמליך את ה' יתברך על התשובה שלו עי"ז הוא גם זוכה לחותם המלך על ה'ספר תולדות האדם' שלו, וזה תיקון היסוד תיקון האות הקדושה שלו שנמצאת בתורת משה, וזה כל הלימוד שנלמד מרבי אלעזר בן דורדיא שהוא לא תלה את עצמו על איזה כח שבעולם, הוא רק תלה את הכל, גם את התשובה עצמה הוא תלה אותה ברחמים האין סופיים של ה' יתברך על כל מעשיו. והוא אמר בבכיה ובתחנונים, ה' אתה כ"כ גדול אתה יכול גם להחזיר אותי בתשובה, אתה יכול גם לתקן אותי, אתה כ"כ גדול מלא רחמים אין סופיים ואני אין לי שום עצה או התבוננות, אני לא רב וגם לא תלמיד של רב, אני לא שום דבר, אני לא גאון ולא כלום, אני רק יודע שיש רבונו של עולם שהוא המלך על כל הבריאה כולה כל יכול, ואני בידיים שלו. לעומתו אלישע היה גאון עצום ומפורסם ואפילו שכבר נעשה 'אחר' הוא הלך עם תלמידו רבי מאיר ואמר לו עד כאן תחום שבת, עד כאן מותר לך ללכת עמי, והוא היה גאון בתורה בקי בנגלה ובנסתר, אבל הוא חשב שבכח מה שיש בו (בדעת שלו ובמוחין שלו) אז בוודאי הוא יכול לחזור בתשובה ויצליח לתקן את החטא כי יש לו בכיס את כל הזכויות שלו שיעמדו לו לשוב, ורואים בדיוק להיפך שלא הספיקו בידו לעשות תשובה, ואפילו כל הזכויות שלו לא עמדו לו כי כל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו.
מכל זה אנו צריכים להתבונן ולדעת שמי שיכול להושיע ולעזור זה רק ה' יתברך. רק ה' יתברך יכול לעשות את התשובה לאדם. ואם אדם חושב שהוא יכול לשוב בתשובה מכח רצונו, מכח איזה זכות שיש לו, מהמצוות שלו, זכות אבות וכדומה זו טעות מאד גדולה כמו שרואים אצל 'אחר' שהוא נפל עוד יותר כי הוא עשה חשבונות רבים, הוא חשב שבזכות איזה משהו שהוא עושה אז בוודאי ה' יקבל את התשובה שלו, לכן תזכור שאתה כלום, אתה לא יכול לעשות שום דבר בלי עזרתו יתברך, אתה לא יכול אפילו לתקן את פגם הברית שלך בעצמך, איך תרצה לבנות בנין אם יש לך לבנה קטנה?! ככה זה בכל דבר, בלי ה' אדם לא יכול לתקן שום דבר. וזאת כל הגדולה של כל הגדולים הנוראים של כל הדורות, שהם התפללו לה' על כל דבר קטן, וכך הם הפכו להיות מבינים בהיכלות ובצירופים, עם יכולת של התבוננות אמיתית שיכולה לתקן באמת את כל העולם כולו חיש קל כהרף עין.
תשובה אמיתית זה שאתה שב לה', שאדם מבקש מה' יתברך תשיב אותי זה לא שאני עושה תשובה אלא תשוב ה' שלך אליך, כי ע"י שאני ממליך את ה' יתברך על התשובה שלי, עי"ז אני שב אל ה', אל מלכותו יתברך, והוא משיב אותי ומקבל אותי אליו, תזכור תמיד שזה הוא שמשיב אותך אליו הוא זה שמשיב את הה' שלו, השכינה שלו אליו, כי בכח עצמי אני לא יכול לתקן שום פגם אני לא יכול לתקן שום דבר וזאת התשובה של רבי אלעזר בן דורדיא שישב ובכה ואמר: "אם ה' יתברך רוצה הוא יכול הכל, הוא יכול ג"כ לתקן אותי ולהושיע אותי מכל מקום שאני נמצא בו, הוא יכול להושיע ולהציל אותי משם ממש בשנייה אם הוא רוצה", וכל מה שצריך זה רק שאדם יתלה את כל כולו בה' יתברך, ואז ברחמיו המרובים על כל מעשיו הוא יתברך יכול להביא לו את כל הברכה והשפע בגשמיות וברוחניות חיש קל והוא יראה בכל דבר ה' יתברך רק הוא לבדו, רק ה' יתברך.
על כן חטא עולה בגימטריא חי, כי אם אדם זוכה לתשובה אמיתית, עי"ז נעשה שוב-ה' היינו שביחד עמו ההא שבה היינו השכינה עולה מהגלות ומתגלה מלכותו יתברך בעולם, ורואים שהוא בכלל לא מלא בחטאים כמו שהוא חשב כי רואים רק את השכינה שהיא כולה רוח הקודש מלאה חיות רוחנית שמתגלה מתוך החושך והיא "עולה מן המדבר מתרפקת על דודה" וזה דייקא בעת התשובה שלך שאז היא מאירה ביותר באור מלכותה, והיא יוצאת ועולה מן החושך של מצרים ומנצנצת בזיו יקרות. מלווה בעמוד אש וענן, ואז מתרפאים ואין עוד שום פגם ואין שום מחלה של מצרים עלינו ואין שום פסול לא בגופים ולא באותיות, כי כולן מתעלות ונקשרות בזיו קדושתו יתברך שמאיר עליהן ברחמיו ואפשר לזכות לקבלת תורה בקולות וברקים.
אבל כשאדם ח"ו חוטא או אפילו שהוא מקיים את מצוות של ה' כראוי, וחושב שהוא יכול בכח זכויותיו אלו לתקן את עצמו לבד הרי שזה בחינת זדון וזאת טעות גדולה, כי אפילו שיש בו מצוות כמו משה רבינו אסור לו להשתמש בזכויותיו הרבות ככל שיהיו כדי לחזור בתשובה כי התשובה היא יקרה מאוד ולכן אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כמו שנאמר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו, ומה שאדם צריך לעשות זה פשוט להמליך את ה' על התשובה שלו, ועי"ז להעלות את השכינה מהגלות ואז יש רק אחטא ואשוב עד ה' (כי כשלת בעוונך) שדווקא ע"י בחינת החטא הוא זוכה לעוד התקרבות והשכינה זוכה ליותר גדולה ותפארת בעת שהיא חוזרת שוב עד ה' יתברך ונגאלים איתה כל צבאות ה' ממצרים ביד רמה באותות ובמופתים גדולים ויוצאים מכל העבדות הקשה ומכל המצירים אותנו ומתרפאים מכל הפגמים, וזוכים לגאולה שלמה בחינת היום אם בקולו תשמעו, ויוצאים לחרות בניסים ונפלאות גדולים.
אמן.


[1] וזה בדומה לענין החולי (ראה מדרש) שמאחר שיעקב ביקש חולי לכן גם יש חולי אצל העמים, כי הכל קשור לתיקונים שעם ישראל צריכים לעבור בעולם עד שזוכים לתיקון הנשמה.
[2] בחלל הפנוי ממנו כביכול (ראה ליקוטי מוהר"ן)
[3] ע"ז י"ז. "והתניא אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרים בשכרה נטל כיס דינרים והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה הזו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא [והא הכא בעבירה הוה ומית] התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת..."

 

האתר לעילוי נשמת כלל נפטרי עם ישראל ת.נ.צ.ב.ה - ולהחשת גאולת עם ישראל במהרה בימינו -  אמן נס"ו
כל הזכויות שמורות למכון "בית תפילה" מותר להפיץ ולפרסם על דעת בעלי האתר בלבד